שפת אמת, דברים, לסוכות ז׳Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 7
א׳תרל"ט
1
ב׳בזוה"ק נקרא סוכה צילא דמהימנותא. כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר כו'. וכמו כן בכל שנה אחר ר"ה ויוהכ"פ שאדם נפדה מחטאים ועונות נקרא גאולה. [ובימים הללו נעשה כל איש ישראל כקטן שנולד. והוא קטן הצריך לאמו. וכביכול הבורא ית' מנהיג אותנו באלה הימים כאם לבנים]. וצריך האדם להשליך עצמו על הבורא ית' להיות מבקש לצאת מן הבחירה ורשות עצמו רק למשוך אחר הנהגת הבורא כמו שהי' במדבר ה' הולך לפניהם כו'. ועל ידי התשוקה שחמדו לזה כמ"ש בצלו חמדתי וישבתי. משכני אחריך נרוצה. וכל זה מתקיים גם בימי הסוכות. שע"י שכבר נכשל האדם בעונות צריך להיות ירא לנפשו שלא יתקלקל שוב. וצריך לברוח תחת כנפיו ית"ש. וגם בעודנו בסוכה צריך לשוב בתשובה. וע"ז נאמר ישובו יושבי בצלו. וכמ"ש בס' קדושת לוי שבסוכות הוא תשובה מאהבה ע"ש. וגם אמת הדבר שגם זה נסיון לאדם. כי הבורא ית' מקרב אותנו כדי שנשוב לפניו בתשובה. כמו שמצינו באהרן רודף שלום אוהב את הבריות כו' ע"ש שקירב גם בעלי עבירה כדי שיתבייש בעצמו כו'. ומהיכן למדו אהרן בלי ספק ממדותיו של הקב"ה למדו. אשר פותח שערי תשובה בלבות בנ"י. הן ע"י הריחוק והן ע"י הקירוב לכן בר"ה ימי הדין שצריך אדם לשוב על ידי היראה. ובסוכות צריך לשוב על ידי הקירוב. ועל זה נאמר שלום כו' לרחוק ולקרוב. הן השב מיראה על ידי הריחוק או ע"י הקירוב:
2
ג׳טעם סוכות אחר ר"ה ויוהכ"פ. שאין יכולין לזכות לדירה זו רק בכח התשובה. וע"ז נא' במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. ולבעלי עבודה הוא פרעון שכר על אשר עבר לפניהם בימים הנוראים. והוא כענין הענקה. רמז לדבר דכתיב [בסוכות] מגרנך ומיקבך ובהענקה כתיב ג"כ מגרנך ומיקב וכ' וזכרת כי עבד היית כו' פרש"י והענקתי ושניתי לך כו'. וכמו שהי' אחר יצ"מ הענקה רכוש גדול. כמו כן ע"י תקון העונות שנגאלין מיצה"ר יש ריוח ג"כ. וז"ש בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. ואלה העונות שנתהפכו לזכיות ע"י התשוקה הם ההגנה שמגין אח"כ על הבעלי תשובה:
3
ד׳הד' מינים הם לאגוד ולחבר נפשות בנ"י. כמ"ש במד' יש בהם שיש להם טעם וריח כו'. ועל ידי האגודה זוכין לכנוס לסוכה דכתיב אהבת כלולותיך לכתך אחרי כו'. שאין יכולין לבוא להמשכה זו להיות נמשך אחר הבורא ית'. רק ע"י שמכניסין עצמן בכלל ישראל. ודרשו חכמים כל האזרח כו' כל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת. וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת. לכן בשבת אין צריכין לולב. כי בשבת מתאחד ג"כ נפשות בנ"י כמ"ש דמתאחדין ברזא דאחד:
4
ה׳שמחת בית השואבה שמשם שואבין רוח הקודש. דכ' ויפח כו' ויהי האדם לנפש חי' ותרגומו לרוח ממללא. לכן אחר ר"ה ויוהכ"פ שניתן החיים לאדם ונתחדש רוח חיים בקרבו זוכה לרוה"ק. וכמ"ש בגמ' תינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה. לכן בימים אלו נפתחים שערי דיעה בלבות בנ"י. ולכן שמחת תורה אחר סוכות. ובנבואה יש כמה מדריגות. ושורש הכל הוא הדיבור שיכול אדם להוציא דברי תורה כראוי. כמ"ש ז"ל שם נביא מלשון ניב שפתים. לכן גם מי שאינו בא למדריגת נביא. אעפ"כ בהתעוררות רוח חיים ויכול להוציא דברי תורה מפיו נקרא רוה"ק וזהו עיקר השמחה כשבא האדם אל שלימות רוח שבקרבו כמ"ש שמחה לאיש במענה פיו:
5
ו׳בשם אמו"ז ז"ל ולקחתם לכם. ליקח עצמותינו אל הבורא ית'. והיינו כדאיתא במדרשים אתרוג דומה ללב לולב לשדרה הדס לעינים ערבה לשפתים. וצריך האדם לכוין להטות כל איברים הללו אליו ית' והמצוה שמרמז לזה מסייע ג"כ לאדם כי כל מצוה היא הבטחה ג"כ שמתקיים לבסוף ע"י שמרמזים שחפצים בזה:
6
ז׳חכמינו ז"ל קבעו לומר הושענות בימים הללו. ודברי חכמים כדרבונות לרמז בכל עת היפה בעתו. כי ימ ם הללו נקראו ימי ישועה. וכתיב אודך כי עניתני הוא בימים נוראים יוהכ"פ ועניתם את נפשותיכם. עי"ז ותהי לי לישועה בחג הסוכות. וכתיב הראנו ה' חסדך הוא הסוכה. וישעך תתן לנו הלולב ומיניו. כדכתיב ולקחתם שהיא מתנה מהבורא ית' שיכולין לדבק באלה המצות שמהם בא הישועה. בחסדך בטחתי הוא הסוכה. יגל לבי בישועתך הוא במינים הללו דכתיב ולקחתם כו' ושמחתם כו'. ויום הושענא רבה יום הערבה שמרמז לפה. וכתיב הרחב פיך שבעת גאולה וישועה צריכין להרבות בתחנונים להיות נושע תשועת עולמים. וזה החן שיש להבורא ית' גם בדומין לערבה לא טעם ולא ריח רק ע"י הכנעה להתפלל לפניו ית'. וכחן של ישראל בפה כמ"ש מתגאה בירושתו הקול קול יעקב שקולן ערב לפניו ית'. אמנם העיקר החן על אותן שיש להם טעם וריח. ואעפ"י כן ע"י האגודה ביחד שמכניס עצמו לכלל ישראל ומדבק עצמו בערבה. על ידי שיודע שיותר יכול להיות נושע בתפלה מבכח מעשיו. לכן הניחו חכמים כל המינים ואחזו רק בערבה. וע"ז נאמר אדם ובהמה כו' שערומין בדעת ועושים עצמן כבהמה לפני הבורא ית':
7
ח׳ביום השמיני עצרת תהי' לכם. כי בימי הסוכות יש אחיזה להאומות שהם בחי' ז' המדות שבעים נפש דכתיב יצב גבולות עמים כו'. אבל במקום שיש התגלות הארה מעולם הבא כמו בשבת דהוא מעין עולם הבא. שם אין מגע נכרי כלל כדכתיב אות היא ביני וביניכם. וכמו כן שמ"ע הוא לכם דייקא. והנה חכמים קבעו בשמיני עצרת שמחת תורה. ונראה שהוא רמז ללוחות אחרונות דאיתא הראשונות שהיו בקולות שלטה בהן עין אין לך יפה מן הצניעות. וביוהכ"פ נתרצה הבורא ית' לבני ישראל והוריד מרע"ה לוחות אחרונות. וב' אלו הענינים נעשים בכל שנה. בשבועות מתן תורה הוא רמז למדריגה ראשונה צדיקים גמורים. ואחר ימי תשובה זוכין בנ"י ללוחות אחרונות והם בהסתר. לכן אין זה מפורש בתורה. וגם הוא בא ע"י ההסתר בימים הנוראים שהם ימי הדין. לכן נאמר ע"ז בכסה ליום חגינו. לכן יש מקודם ימי הסוכות פרי החג הכל כדי שלא ישלוט עין הרע. וכל אחד מע' שרים שמח בחלקו שחוטפים לעצמן משפע היורדת לכל השנה. אבל בנ"י עיקר שמחה שלהם בתורה שהיא כולל כל החיים. ומרמז להם הכתוב שהם יקחו משורש העליון ולא יתדבקו בגשמיות השפע. רק ביום השמיני עצרת כו'. והיא התורה שורש כל הבריאה כמ"ש בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית. ע"י ששורש וראשית הכל בתורה. וכמו דאיתא שהחזיר הקב"ה לבני עשו כו' שיקבלו התורה כו'. כעין זה מתקיים עתה בחג שיש קצת התקרבות לע' אומות. וכשרואה כביכול הבורא ית' שאין בהם ממש מחזיר הכל לבנ"י. והוא שמחת תורה ממש. שהתורה שמחה במה שנתברר כי בנ"י נאמנים ונבחרים להשי"ת. וכמ"ש אוי לבריות מעלבונה של תורה. ופרשנו שם שיש לבני ישראל כל כך דביקות לתורה. עד שע"י ביטול שלהם מתורה יש עלבון ח"ו לתורה. מכש"כ להיפוך לטובה תנו עוז לאלקים כביכול. ע"ז שבנ"י נטהרו בימים אלו אחר יוהכ"פ שמחה התורה מה שיעסקו בטהרה בתורה מכאן ואילך:
8
ט׳במדרש והוספתי על כל תהלתך כו'. כי שמיני עצרת הוא תוספות על ימי החג ותוספתו של הקב"ה מרובה מהעיקר. והענין הוא כי בזאת ניכר מעלת בני ישראל שהם מוסיפין מחול אל הקודש. וע"ז זוכין ג"כ לתוספות עליון למעלה. כי עומק רום תלוי בעומק תחת כמ"ש במ"א מזה. לכן אף דבימי סוכות יש אחיזה לע' אומות. אעפ"י כן ע"י התוספות שיש בלבות בנ"י השתוקקות לדבק בשורש כמ"ש לעיל. ניתוסף להם שמ"ע ובתוספות אין מגע נכרי כלל. ודו"ק בכל זה:
9
י׳והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון. כי על ידי הכ"א ימים מר"ה עד שמיני עצרת נתברר עתה השמחה. כמ"ש בתנא דב"א שמחתי מתוך יראתי כו'. שהשמחה הבאה ע"י יראה היא זכה וברורה. ואך הוא לשון בירור כמו אך את הזהב להעביר החלודה כו'. והיית מלשון נהייתי ונחלתי שזאת השמחה באה ע"י הדינים שעברו בא"ך ימים הקודמים. והכל הי' כדי שיתברר יום שמ"ע לטוב בצינעא כמ"ש בכסה ליום חגינו וד"ל:
10
י״אה' מסיני בא כו'. שיש בתורה פרד"ס נגד ד' עולמות. וג' מהם יש בהם שליטת הסט"א להלחם לבטל מאדם הקדושה. כמ"ש סיני שירדה שנאה לאומות. משעיר בני עשו. פארן בני ישמעאל. מרבבות קודש היא עולם עליון נגד הסוד ששם אין מגע נכרי. וי"ל ג"כ שהג' הם נגד ג' רגלים שהם נגד ג' אבות. והד' היא בחי' שמ"ע שהיא למעלה מעלמא דאתכסיא. וכמ"ש במ"א מזה ג"כ. אש דת שהיתה כתובה לפניו אש שחורה על גבי אש לבנה. ואמר אא"ז מו"ר ז"ל שלכן צריך אדם לטהר לבו מקודם להיות התלהבות הלב רק לתורה. ואז נחקקו אותיות התורה בלבו כו'. ולכן אחר ימי טהרה הללו יש שמחת תורה. מורשה קהלת יעקב לכן בשמיני עצרת יש שמחת תורה. דהנה ג' רגלים הם נגד הג' אבות. והם לתקן הג' עבירות ע"ז ג"ע וש"ד. ושמיני עצרת נגד דוד המע"ה לתקן חטא לשון הרע השקול נגד כולם. לכן בסוכות צריך להיות אהבת ישראל. וכן המינים שבלולב לחבר כל הפרטים. ולכן זוכין לתורה כנ"ל:
11