שפת אמת, דברים, לסוכות ו׳Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 6
א׳תרל"ח
1
ב׳בקיצור
2
ג׳למען ידעו כו' כי בסוכות הושבתי כו' בהוציאי אותם מארץ מצרים. דכתיב אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי כו' להיות לכם לאלקים כו'. וזה עצמו שחל שמו ית' על בנ"י להיות נקרא אלקי ישראל הוא ההגנה והסוכה. והרמז לדבר כי אוהל הוא שם אלוה. והוא המלבוש שיש לכל איש ישראל. ובר"ה שמתחדש החיות מחי החיים. וכל נקודה עליונה צריכה מלבוש להתלבש בו. וזהו הלבוש ניתן בחג הסוכות. וע"ז נאמר פורס סוכת שלום וכו'. כי השלימות צריך להיות בעזר אלוקי. כי השלום שלו. ה' עוז לעמו יתן הוא נקודת הפנימיות. אח"כ יברך את עמו בשלום הוא המלבוש והגנה הנ"ל:
3
ד׳בגמ' לך ה' החסד כו' מעיקרא תשלם לאיש כמעשהו ולבסוף לך ה' החסד כו'. דאיתא עלה במחשבה לברוא במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר. וכ"ז מתקיים בחג הזה אחר ימי הדין. הקב"ה מפייס את בנ"י בחג הסוכות. לאשר בני ישראל הם מוכנים לקבל המשפט. וכל איש ישראל מסכים למשפטי ה' אמת. ולכן זוכין אח"כ למדת החסד והרחמים. ואמת שיש משפט גם במדת החסד. דהיינו לשפוט האדם אם יכול לקבל החסד כראוי שלא לבוא לידי גסות כו'. ומשפט זה מיוחד רק לבנ"י. לכן איתא כי המשפט נגמר בשמיני עצרת והוא משפט הנ"ל בבחי' החסד כמ"ש:
4
ה׳זמן שמחתינו. דכתיב לישרי לב שמחה. לכן אחר ר"ה ויוה"כ שנעשין בנ"י ישרי לב. דכתיב האלקים עשה את האדם ישר. ורק ע"י לכלוך העונות חשבונות רבים. ולכן אחר ימי הטהרה מתעורר השמחה:
5
ו׳בשם אא"ז מו"ר ז"ל כי הג' רגלים הם לבטל ג' מדות רעות קנאה תאוה כבוד. ונראה שהם מיוחדים לג' אלה בכל לבבך נפשך מאודך. כי התאוה בלב. והקנאה בנפש. והכבוד בנכסים. ועל אלה הג' אל יתהלל חכם כו' וגבור כו' ועשיר כו' כי אם בזאת. פי' בזאת שיודע שהכל מהבורא ית"ש. ובזאת שאינו מהלל עצמו כו' בזה יתהלל המתהלל כו':
6
ז׳קיצור דברים משמ"ע וברית מילה של בני מנחם יחי שהי' ביום הו"ר
7
ח׳שמיני עצרת הוא סוף כל המועדות. ונותן ברכה על כל השנה. וביום זה מתגלה פנימיות דבקות בנ"י באבינו שבשמים. וע"ז החג נאמר בכסה ליום חגינו. כי תכלית ימי המשפט לבוא אח"כ לחג הקדוש הזה. אך בזמן הדין הי' זה בהסתר. וזה ענין אמרם ז"ל מראשית השנה ועד אחרית. רשה בתחלתה סופה שיש לה אחרית. וחג הזה הוא אחרית טובה. דהנה עיני ה' אלקיך בה הוא השגחת אלה הכ"א יום מר"ה עד שמיני עצרת. והשגחתו ית' נותנת חיים על כל השנה [רמז אך שמח הוא אלה הכ"א יום שמרומז לשם אהי"ה]. וימי הסוכות בפרט הז' ימים הם קיום כל השנה. כמ"ש בחג הסוכות שבעת ימים בשנה ע"ש פרשת אמור. לכן נק' חג האסיף כמ"ש תקופת השנה שהוא כח ותוקף כל השנה. וכתיב תן חלק לשבעה ימי החג וגם לשמונה שמיני עצרת או ימי מילה ע"ש. ביאור הענין דכתיב והי' שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה כו'. כי למה לא צוה השי"ת למול מיד. אך שע"י שעברו עליו ז' ימים בעודו ערל ואח"כ נכנס תחת כנפי השכינה ע"י המילה. ע"י זה יכול אח"כ לגבור ולהכניע כל הסט"א. דאל"ה לא הי' שייכות הסט"א לאדם כלל. וכמו כן ימי הסוכות בעוד המים הזידונים שולטים. ונאמר תן חלק שהוא ע' פרים נגד ע' אומות. ע"י שאלה הימים הם עוד בטבע ויש להם שייכות עוד. לכן צריכין הגנה. וע"ז ניתן מצות סוכה. ומתקיים קרא שבעת ימים תחת אמו ממש וכמו כן בש"ק פורס סוכת שלום. ע"י שש"ק מאסף כל הז' ימים לכן בכניסת שבת קודש צריכים שמירה. אמנם אח"כ נמשך הארה יתירה בשב"ק כמ"ש במ"א. ועתה בשמ"ע הוא ההמשכה שלמעלה מהטבע. והיא הסרת הערלה ומתגלה פנימיות התדבקות בנ"י כנ"ל. אח"כ מצאתי בתקונים פי' שבעת ימים תחת אמו על ז' ימי החג ע"ש ובפרשת אמור ד' צ"ב ע"א:
8
ט׳הג' רגלים הם נגד ג' עולמות. שנאמר רוח גדולה כו' אחרי הרוח רעש כו' אש אח"כ קול דממה דקה. לכן בכל רגל יש מצוה מיוחדת. כי בכל מקום שיש שליטה גם לחיצוניות צריך מצוה ופעולה מעשיות. בפסח מצה. ועצרת שתי הלחם. ובסוכות סוכה ולולב. אבל שמיני עצרת הוא התגלות עולם העליון. אחר הסרת ג' ערלות שנא' עליהם שלש שנים יהי' לכם ערלים כו'. והוא כמו לעתיד שנאמר ולא יכנף עוד מוריך. כי ענין הראי' דכ' שלש פעמים כו' יראה. והלא מלא כל הארץ כבודו. אך כמ"ש עונותיכם היו מבדילין. לכן ג' ימים טובים מסוגלים שלא יפסיקו אלה המחיצות של ברזל. שהם ג' הערלות במצות מילה ופריעה ואטופי דדמא. אבל בשמ"ע בהתגלות אות ברית קודש נתבטל לגמרי כל הקליפות. והיו עיניך רואות את מוריך וא"צ לשום תחבולה כמ"ש:
9
י׳בפסוק והם תכו לרגליך ישא מדברותיך תורה צוה כו'. אא"ז מו"ר ז"ל אמר רמז לשמחת תורה אחר סוכות עפ"י התרגום ואינון דמדברין תחות עננך נטלין על מימרך כו' אח"כ תורה צוה כו'. ולהוסיף ביאור ע"ז כי הנה כן הי' בקבלת התורה. אחר יציאת מצרים היה הכנה לקבלת התורה מ"ש זכרתי לך כו' לכתך אחרי במדבר כו'. וכן הוא אחר ר"ה ויוהכ"פ שנגאלין מיצה"ר צריך להיות הכנעה וביטול אל הבורא ית' אשר גאלנו. והוא היציאה אל הסוכה להיות מוכן להתמשך לכל מקום שירצה הבורא ית' כמ"ש אחריך נרוצה. ע"י כן הבאני חדריו הוא הסוכה. נגילה ונשמחה שמחת תורה. כי התורה היא למעלה מהכל ואי אפשר לזכות עפ"י המעשים כי נעלמה מעיני כל חי. ורק ע"י הביטול לגמרי תכו לרגליך עי"ז ישא מדברותיך. דאיתא בזוה"ק כפי מה שאדם מבטל עצמו תחת עול מלכות שמים להיות כאסקופה הנדרסת בעבור השכינה. כמו כן השכינה מגבהת אותו כו'. וכן הוא כח המצות אשר על ידיהם זוכה אדם לתורה שהיא באמת למעלה מהמצות גשמיים. עכ"ז הכל בא ע"י המצות ומעשים טובים בהכנעה לשם שמים. וז"ש תכו אח"כ ישא מדברותיך. לכן ע"י הליכתם במדבר שהוא ביטול להנהגת הבורא. וכמו כן בסוכות זוכין אח"כ לתורה. ואיתא שש אנכי על אמרתך כו' על מצות מילה שראה דוד המע"ה עצמו ערום כיון שהביט במילה שמח כו'. פרש"י אמרתך אמירה יחידה כו' ועדיין אינו מובן כראוי למה סמכו בזה מצות מילה. אבל י"ל פ" על אמרתך שבודאי ע"י המילה מבשרי אחזה אלוה. ובא התגלות הקדושה לאדם ע"י הסרת הערלה. ונמצא שהמצוה הביא את האדם למה שלמעלה מעלה הרבה. וזהו על אמרתך. שהמצוה בגשמיות להסיר הערלה הביא את האדם להתדבקות בעולם העליון שלמעלה מהטבע. ומזה בא עיקר השמחה כשאדם מדבק עצמו בשורשו שלמעלה מהטבע. והוא ע"י המילה כנ"ל. וכמו כן בשמיני עצרת יש התדבקות בשורש שלמעלה מהטבע. לכן הוא שמחת תורה כמ"ש כי הם חיינו ואורך ימינו. פי' אורך ימינו הוא התפשטות הימים למעלה עד השורש. ושם עולם שכולו ארוך שחיות בנ"י דבוק בעולם העליון. ושם יש לכל איש ישראל חלק בתורה. וזהו מורשה שהיא כמו נחלה שאין לה הפסק. וגם אמת הדבר שע"י השמחה של מצוה מתדבקין בשורש התורה ג"כ. ולכן בחג הזה זמן שמחתינו זוכין לתורה. וכן אמרו חז"ל מצות שקיבלו עליהם בשמחה עדיין עושין בשמחה. לכן בתחלת השנה צריך כל אחד לקבל עול תורה בימי שמחה אלו על כל ימות השנה: יתר הדברים נשכחו ממני מאיחור הזמן:
10