שפת אמת, דברים, לסוכות ה׳Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 5
א׳תרל"ז
1
ב׳בפסוק למען ידעו כו' כי בסוכות הושבתי כו'. ופסוק זכרתי לך חסד נעוריך כו'. כלל הענין כי בניסן הוציאנו ה' ממצרים והי' בחסד ה' בלבד כמ"ש את ערום וערי' כו'. אכן הקב"ה רצה שיהי' זה החסד ע"י זכות מעש"ט של בני ישראל כדי שיתקיים לעד. וכ"כ ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. פי' שהקב"ה מסבב בחסדו שהאדם בעצמו יזכה לזה החסד במעשיו כי הכל מסיבת כל הסיבות. וזהו הי' אח"כ במה שנסעו בנ"י למדבר וזכו לענני הכבוד פי' זה שזכו במעשה עצמם זה מסיר הקטרוג מן בנ"י. ומאן דאכיל דלאו דילי' בהית כו' אבל הזוכה במעשיו הוא מתכבד ועמ"ש לקמן מזה. והנה זה הענין מתגלה גם בכל שנה. בפסח יציאת מצרים בחסד ה'. ואח"כ בר"ה נידון האדם אם תיקן מעשיו ע"י החסד. כי כל חסדי ה' הם כדי שיתקן האדם מעשיו ע"י החסד וכשזוכה בדין נמצא נשלם החסד גם עפ"י מדת הדין. וזהו החסד של חג הסוכות שהוא החסד הבא עפ"י דין. וכל זה נעשה לאבותינו. וז"ש זכרתי לך חסד נעוריך. פי' שעשה הקב"ה להיות נזכר החסד לדורות ע"י שהי' עפ"י מעשיהם הטובים של ישראל. וזכירה הוא בדין פי' שחסד רק לשעה זולת מי שזוכה להחסד עפ"י דין מתקיים לעולם [וזהו חסדי דוד הנאמנים]. וז"ש כי בסוכות הושבתי שאף שסוכות ג"כ זכר ליציאת מצרים אך הוא זכר להחסד שנעשה עפ"י זכות בנ"י כו'. ובזה מיושב קושיות הטור:
2
ג׳בפסוק תודיעני אורח חיים כו' ע"ש במד' על ולקחתם לכם פרי עץ כו'. כי הנה סוכה הוא רומז לעולם הבא וגן עדן. לכן אומרים כך נזכה לישב בסוכת של לויתן. אעפ"כ יש בגן הרבה דרכים ובעל הגן יודע אורח חיים שבגן. והוא מצות לולב כמ"ש חז"ל לו לב. פי' שמי שהוא בר דעת אין לו לשמוח בכל מיני אילנות ובשמים שבגן המלך. רק לתת לב אל המלך שזכה להתארח בגן המלך. וז"ש הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך דייקא. כדאיתא במד' שיה"ש אין לי חפץ טוב ממך. וע"י מצות לולב מקבל האדם הארת הסוכה בלבו. כי הקב"ה נתן מצות סוכה לבנ"י לאשר הסט"א רודף אחר בנ"י במה שזכו בדין בר"ה ויוהכ"פ. לכן הקב"ה מציל אותנו ע"י צילא דמהמנותא. אבל בנ"י שמחין בצל הזה יותר מהצלה שניצלו עי"ז. וזה ענין ולקחתם לכם כו' אף שכוונת המקום ב"ה להצילנו. רק בנ"י מעצמם יש להם ליקח הארת הסוכה ולשמוח לפני הקב"ה:
3
ד׳מצות הסוכת נותנת ברכה והארת קדושה לדירת האדם. וזה למען ידעו דורותיכם כיון שהמצוה בדירה נשאר ממנה ברכה לדירת האדם [מזוזה מלבר וסוכה מלגאו ]:
4
ה׳והיית אך שמח. לאשר כי השמחה יכול להתפשט לבוא לידי פריקות עול ח"ו לכן נאמר בו אך לשון מיעוט. ואחז"ל אך את הזהב שצריכין להעביר החלודה כמו כן אך שמח להיות השמחה רק לשם שמים בלי פסולת. ואמת אך למעט האומות כמ"ש בשמחתו לא יתערב זר ועמ"ש לקמן:
5
ו׳מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. דאיתא נסכו לפני מים בחג שיתברכו לכם גשמי שנה. דהנה מי שצריך לחסד פשיטא שצריך לחסות בחסד עליון. אמנם בנ"י אחר שזכו בדין בר"ה ויוה"כ. ואעפ"כ מיחלים לחסדי ה' מצד יקרת חסד אלקים. כי יודעין הם שאין שיעור לחסדי ה'. ואין דמיון מה שהקב"ה משפיע בחסדו ממה שיכולין לזכות במעשה עצמו. אמנם ודאי מי שזוכה במעשיו יכול אח"כ להפיק רצון מה' לזכות לחסדו. כי מי שמבקש חסד בעבור שחטא וצריך לחסד ע"ז נאמר חסד לאומים חטאת. והנה בסוכות מתגלה חסדי ה' על כל הברואים ובנ"י שמחו מאוד בשמחת בית השואבה. ולכאורה מה שמחה זו לבנ"י הלא הוא רק נגד ע' אומות כידוע. אך הוא כנ"ל שהם שמחין בחסד ה' מצד זה שאינם צריכין לחסד. ולכך יכולין לקבל החסד כראוי. והוא ענין חסיד לפנים משורת הדין. פי' אחר שזוכה בדין נכנס אח"כ לבחי' חסד. ועל זה נאמר מה יקר חסדך אלקים כנ"ל. ולכן שמחין בנ"י כי מאן דאכיל דלאו דילי' רק בחסד בהית לאסתכולי' בי'. אבל מי שאינו צריך לחסד רק כדרך הצדיקים. שאף שיש לתלות במעשיהם מבקשין רק מתנת חנם. אלו אין בושין רק מקבלין החסד בשמחה רבה כנ"ל. למשל יש מזמין אורח מצד שאין לו לאכול. ויש מזמין אורח לכבדו אף שאינו צריך לו והוא רק לכבדו. וזהו ג"כ הטעם שסוכות אחר ר"ה ויוה"כ. ע"י שבנ"י זכו בדין ואעפ"כ שמחין ומצפין לחסד ה' מצד יקרת חסד אלקים בעיניהם. והוא תשובה מאהבה. וזהו ג"כ מסיר הקטרוג מבנ"י על ידי שמראים שגם הם צריכין לחסד. לכן האומות מדמין בעיניהם אשר כולם שוין. ובאמת אין זה החסד דומה לזה. ועי"ז הם בנ"י זוכין לקבל כל ההשפעות שניתן משמים בראשונה. וזה שאמרו נסכו מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. פי' שיהי' הברכה בגשמים לכם. הרב המגיד מקאזניץ ז"ל אמר כי בנ"י צריכין לראות שיזכו הכל בדין. כי בחסד מתקרבין גם כל האומות ע"ש בספריו הקדושים. והיינו שיזכו שלא יצטרכו אל החסד אבל בוודאי כל המעשים טובים הם כדי לזכות לחסד עליון. וז"ש זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד. שאף שזורעין מעש"ט אעפ"י כן הקבלה צריך להיות בחסד ה'. כדרך הצדיקים שמבקשים מתנת חנם כנ"ל. [וז"ש למעלה אך שמח למעט האומות פי' שאינם יכולין לקבל החסד כך בשמחה כמו בנ"י ע"י שהם צריכים להחסד כנ"ל]. ובאמת לעולם יכול האדם להצטרך לחסד ה' כי אין כל המדריגות שוות. ומי שרוצה לעלות יותר צריך יותר לחסד. וזה עצמו ענין זכרתי לך חסד נעוריך. שאעפ"י שכתבו חז"ל שהיו ערומים בלא מצות. היינו לפי היות רצון הבורא ב"ה וב"ש לקרבם אליו ולהיות חלקו ונחלתו. אבל נגד האומות הלא היו גדורים בערוה וקדושים מכל האומות. והם נתרצו להמשך אחר השי"ת אף באופן שיצטרכו לחסד כנ"ל. וזהו חסד נעוריך שהם עוררו החסד ורצו בו והבן היטב:
6
ז׳ובמדרש ע"פ סכותה בענן לך מעבור תפלה. שערי תפלה פעמים נעולין שערי תשובה לעולם פתוחים. כי תפלה הוא עפ"י עבודת האדם ועמידתו. אבל תשובה הוא לזכות לנועם עליון למעלה מעבודת האדם והוא בחי' סוכה:
7
ח׳בפסוק הבל הבלים אמר קהלת הכל הבל. שמעתי מפה קדוש אמו"ז ז"ל כי אחר ר"ה ויוהכ"פ שבני ישראל נטהרו מעונותיהם. נעשה הבל פיהם בלי חטא כמו תינוקת שהבל פיהם מקיימין העולם לכן קורין קהלת עכ"ד. והנה באמת בר"ה מתחדש חיות כל איש ישראל והוא שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים כו'. והוא הדיבור כמ"ש לרוח ממללא. ובאמת על ידי שיודעין שהבל הבלים כל הבלי עוה"ז. ע"י זה זוכין להבל התורה שהוא רומז על יום השבת הבל שבקדושה. כמ"ש במדרש שהכל הבל הוא נגד שבת קודש והוא הבל אמת. ואחר ר"ה ויוהכ"פ ששבין בני ישראל ומשליכין הבלי עולם זוכין לדבר ה' בפיהם. ולכן צריכין הגנה ביותר. וז"ש ואשים דברי בפיך הוא בר"ה ויוהכ"פ. ובצל ידי כסיתיך הוא בסוכות. שלא יתפשט כח האדם לבר מן הקדושה:
8
ט׳וחג האסיף תקופת השנה. ובמ"א באספך את מעשיך מן השדה. רש"י פי' מלשון הקפה. פי' ששבעת ימים אלו מקיפין כל השנה. כי עיקר הזמן הוא שבעה ימים אח"כ עוד ז' ימים כו'. וז"ש שבעת ימים בשנה כו'. והם כח של כל השנה כמ"ש ירח האיתנים דתקיפו במצוה. והנה ג' בחי' אלו עולם שנה נפש תלויין זה בזה. וכמו שבחי' עולם הוא זמן אסיפה לאסוף הפירות מכל השנה. כמו כן בנפש האדם מכל מעשיו בימי השנה נגמרו הפירות בחג הזה וז"ש באספך את מעשיך מן השדה פי' שכל מעשה האדם צריכין להתבטל לה'. וכשנזרעין במקומן אז עושין פירות אח"כ וזה נגמר בסוכות. והבן זה [כי מגמר העבודה יורדין השיריים לאדם כי העיקר בעוה"ב כמ"ש הקרן קיימת כו' ]:
9
י׳להו"ר מצות ערבה אמרו חז"ל ערבה נגד אותן שאין להם טעם וריח. א"כ מה להם רק תפלה שקולן ערב לפני הקב"ה. וזה בחי' דוד המע"ה נעים זמירות ישראל. וכ"כ ערבה דומה לשפתים. והוא ההפרש בין צפצפה שאין פי' חלק. לכן תקנו הרבה תפלות בהו"ר. והיא הכנה לשמחת תורה. כמו שהי' ביצ"מ ע"י ענני הכבוד שהלכו במדבר נתקרבו להשי"ת עד שאמרו נעשה ונשמע. ע"י שנזדככו בנסעם בענן ה'. כמו כן ע"י הסוכה צלא דמהמנותא נתקרבו בנ"י לה'. ולשון ערבה כמו תערובת שנתדבקו לה' ולמדו דרך הקודש עד שיודעין להוציא קול ערב לפני השי"ת. ועי"ז זוכין לתורה. ושמחת תורה הוא בחי' תורה שבע"פ שהיא בכח המקבלים וא"א לפרש יותר:
10
י״אענין שמיני עצרת במד' יספת לגוי ה' כו' עליך להוסיף לנו מועדות כו'. [מה] שנק' שמ"ע תוספות כי הז' ימים הם כללות עוה"ז לכן יש שייכות לע' אומות. אבל שמיני הוא למעלה מהטבע. וע"י ששמרו בנ"י [את] המצוה בז' ימים כראוי זוכין אח"כ לתוספות מעוה"ב. כמ"ש ויהי נועם ה' עלינו שישרה שכינה במעשה ידינו כו' וע"ש בזוה"ק. וכתיב ביום השמיני שלח את העם. כי אין שם השגה רק לבני ישראל. על ידי שהם חפצים לבטל עצמם למה שלמעלה מהשגתם. יש להם שייכות גם לעולם הבא וכדאיתא בזוה"ק בפסוק ואתה ה' אל תרחק שאף שהקב"ה גבוה מעל גבוה. אעפ"י כן בנ"י מתדבקין בו ואין מניחין כביכול להפרד מהם. ולמשל המלך שמזמין לסעודה אח"כ מסתלק לביתו. ובניו והחשובים מלוים המלך ובאים גם לחדר המלך. כן בימי החג הוא התגלות הקדושה בעולמות התחתונים ובשמ"ע הוא למעלה מהטבע כנ"ל. והנה האומות שרוצין רק לחטוף להם מה שיכולין והולכין להם. אבל רצון בנ"י הוא רק להתדבק בכח הנותן לכן מוסיפין להם. וכל תוספות של הקב"ה מרובה על העיקר כמ"ש במד' חיי שרה:
11
י״בוהיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון כו' הוא כנ"ל שע"י ששומרין ימי החג כראוי. הוא הבטחה שיהי' להם שייכות לשמוח גם בשמיני שהוא למעלה מהטבע כנ"ל. [ועמ"ש למעלה אך למעט האומות גם א"ך גי' אהי' ושם שלח תשלח כו' רק הבנים תקח]. והנה בכל מועד יש מצוה מיוחדת. מצה בפסח. סוכה וד' מינים בסוכות. לבד שבועות ושמ"ע אין מצוה. זולת בביהמ"ק שהי' קרבנות המוספין. והענין שב' מועדות האלו הם מעולם העליון. ואין להם התדבקות במצות מעשיות. לכן העצה ע"י התורה. בשבועות מתן תורתינו ובשמ"ע שמחת תורה שבע"פ. שע"י התורה יכולין להתדבק גם במה שלמעלה מהטבע. ז"ש תמימה משיבת נפש שאין לנו בעוה"ז בגלות במה להתדבק ביו"ט הללו. רק ע"י התורה הזאת:
12
י״גדרך הלצה לרבות לילי יו"ט האחרון הוא כמו באחרית הימים. בגלות שהימים דומין ללילות. אעפ"כ מבטיח הכתוב שנוכל לעורר השמחה. והיית כמו נהיית ונחלת. גם אך כמ"ש חז"ל אך נח שהי' גונח וצועק. פי' שע"י השפלות בגלות ומתאוננין על איבוד השמחה. ע"י זה יכולין להרגיש קצת שמחה. כי במקום קרבנות המוספין אומרים היום ומפני חטאינו. שמצפין לחזור להשי"ת ומעוררין בזה השמחה. לכן אך לשון מיעוט שאין השמחה בשלימות כנ"ל:
13
י״דבפסוק אף חובב עמים כו' והם תכו לרגליך ישא מדברותיך כו'. אא"ז מו"ר ז"ל אמר פי' התרגום מדברין תחות עננך נטלין על מימרך כו' לכן אחר סוכות שמחת תורה עכ"ד פח"ח. וי"ל עוד כי חובב עמים הוא ג"כ בימי החג שמקריבין נגד ע' אומות וניסוך המים כידוע. כל קדושיו בידיך ישראל. והם תכו לרגליך פי' אף שבנ"י בידך. אעפ"כ מקריבין נגד ע' אומות. ע"י שכך רצון המקום ב"ה. ומשפילין עצמם ושמחין ברצון המקום יותר מעליות מדריגותיהם. ועי"ז ישא מדברותיך תורה צוה כו'. וביאור הענין הוא דיש דצח"ם וכל אחד גבוה יותר. וצומח יש בו ג"כ מדומם. וב"ח יש בו מדומם וצומח. ומדבר יש בו מדצ"ח ג"כ כידוע. והנה בנ"י למעלה ממדבר ג"כ ונקראים מדברותיך. כי פירוש מדבר שיכול להנהיג עצמו. אבל בע"ח אינו יכול בעצמו להנהיג עצמו. אבל בנ"י נמשכין אחר הנהגת הבורא ית' ונקראים מדברותיך. והנה כל מין א"י לתקן עצמו עד שמתקן מדריגה תחתונה שבו מקודם. כענין שאמרו חז"ל ונתתי עשב כו' לבהמתך מקודם והדר ואכלת כו'. לכן אנו רואין שאין האדם יכול לתקן עצמו כראוי עד שמתקן מקודם נפש הבהמיות שבו. וצריך האדם לקבל זה כראוי. אף שרוצה לעלות יותר. אעפ"כ ע"י שיש רצון המקום לתקן אלה המקומות המטונפים צריך לקבל רצונו ית' בשמחה. ועי"ז זוכין אח"כ להעלות א"ע ג"כ. ולכן הוצרכו בנ"י מקודם להקריב בעבור האומות. וגם בר"ה ויוהכ"פ שמבקשין תן פחדך כו'. לתקן כל הברואים ועי"ז זוכין אח"כ לשמ"ע וש"ת כנ"ל:
14
ט״וענין שמחת תורה לאשר המה ימי שמחה צריכין לקבל עתה עול תורה. כי כל מצות שקיבלו בשמחה עדיין עושין בשמחה. וכן שמעתי בשם הרב הק' ז"ל מקאצק הטעם שכיון שיש לבנ"י שמחה בימים אלו מניחין השמחה בתורה. ואמת כי עצרת הוא כנופיא כדפרש"י ז"ל שבנ"י מתאחדין ביום זה. ולכן זוכין לתורה כדכתיב מורשה קהלת יעקב. ובתחילת השנה צריכין לקבל עול תורה. ועי"ז יטול הקב"ה מאתנו עול מלכות ועול דרך ארץ. הגם שאין המכוון בקבלת עול תורה כדי ליטול מאתנו עול מלכות. אעפ"י כן למען לא יפול לב אדם עליו איך מקבל עליו בהיותו יודע טירדת עול מלכות ועול דרך ארץ. על כן מבטיח לנו המשנה כי בהיותינו מקבלין עול תורה יטול מעלינו עול מלכות ועול דרך ארץ. שלא יהי' לנו עיכוב. וכיה"ר:
15
ט״זבצלו חמדתי וישבתי הוא בימי הסוכות. ופריו מתוק לחכי הוא בשמיני עצרת. כי הנה כל עניני עולם הזה הכל מתורה כמאמר בראשית הביט בתורה וברא העולם כו'. והטעם שהתורה נקראת ראשית כי שורש וראשית כל הנבראים הם בתורה. והיא ראשית ויסוד הכל. וזה ניתן לבנ"י וז"ש כח מעשיו הגיד כו'. וע"י שבנ"י מבטלין עצמן להקב"ה וחפצין להתדבק בו ולדבק כל מעשה בשורשו העליון. עי"ז מתגלה להם טעמי התורה. ויודעין התדבקות כל הענינים בהקב"ה ע"י התורה. וזה ענין בצלו חמדתי כו' ופריו מתוק כו':
16