שפת אמת, דברים, לסוכות ד׳Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 4
א׳תרל"ו
1
ב׳בראשונה דברנו טעם סוכות אחר ר"ה ויוהכ"פ. כי הבעלי תשובה אין להם מקום והקב"ה נותן לו מקום והוא הסוכה. כי בנ"י המה עתה בעלי תשובה ויושבין בצלו של מקום. וכפי מה שיודע האדם שאין לו מקום מצ"ע נותן לו הקב"ה מקום. ומקום זה גבוה ממה שזוכה במעשיו. ועל זה אמרו במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. כי הבע"ת יושבין במקום הניתן להם משמים כנ"ל. והנה בר"ה ויוכ"פ נגאלין בנ"י מיצה"ר בחסד עליון. ואחר זה צריכין הגנה יותר. כי התקון שאינו בא מצד זכות עצמו רודפין אחריו הקטרוגים. לכן הקב"ה מגין עלינו אח"כ בסוכה. וע"ז נאמר ברוך פודה ומציל. פודה בר"ה ויוכ"פ ומציל בסוכות שלא יבואו הקטרוגים להבא. ואיתא על ג' דברים העולם קיים אמת דין ושלום כו'. והם ראש השנה ויוכ"פ וסוכות. כי ר"ה המשפט מצד שהקב"ה נותן בו חיים לכל הנבראים. וה' אלקים אמת וממילא מתעורר המשפט של כל אחד איך לקבל השייך לו באמת. לכן אומרים בר"ה ודברך אמת כי מצד זה בא המשפט בר"ה. אבל עיקר הדין ביוכ"פ. ושלום הוא בסוכות כדכתיב פורס סוכת שלום. ועל ג' ימים טובים אלו מתקיים כל השנה:
2
ג׳ענין סוכה ולולב דכתיב ולקחתם לכם. דכ' וידעת היום והשבות אל לבבך. כי בסוכות נמשך הדעת לבנ"י דכתיב למען ידעו. והד' מינים הם להמשיך הדעת בפנימיות האדם. ובאור הענין סוכה ולולב כמו ציצית ותפילין שהוא אור המקיף והמשכת הדעת בד' בתים דתפילין כמו הד' מינים. כי נודע שיש בכל דבר פנימיות וחיצוניות. וכן בעבודת האדם. בזמן שהי' ביהמ"ק קיים היה נתקן גם כל החיצוניות שכל ענין הקרבנות הוא במעשה גשמי. ועתה נשאר רק ענין הפנימיות. ובאמת הוא מעלה יתירה אך שאין יכולין להשיג הפנימיות בלי תיקון החיצוניות. ולכן בזמן שהי' ביהמ"ק קיים הי' הכל בנקל. ולקחתם לכם הוא לרמוז שגדלה מעלה הפנימיות שזה ביד האדם. וזה ענין הע' פרים בחג נגד ע' שרים. כי המשכת השפע ע"י המלאכים והשרים הכל ענין החיצוניות. ולאשר כי בנ"י בוחרין להם הפנימיות מניחין הכל להע' שרים. והוא כמו המלך שמכניס אורח לביתו ויש בזה ב' דברים שמספיק לו צרכו ושהוא בהיכל המלך. והחכם מדבק עצמו בזה שהוא בהיכל המלך. וז"ש ולקחתם כו' כענין אתה תומיך גורלי שמרמזין לבנ"י לבחור להם הפנימיות. ונחזור להתחלת דברינו כי הד' מינים הם להמשיך הדעת לכל הפרטים. וחז"ל אמרו ד' מינים נגד האנשים שבישראל שיש להם טעם וריח וטעם או ריח ובלי טעם ובלי ריח כו' ושיהי' כולם אגודה אחת כו'. כי באמת מה הפרש לפני המקום ב"ה בין הגדול או הפחות שבישראל לפיגודל רוממותו ית' מצד שבחר בישראל. ולכן זה העיקר לבטל עצמו תוך כלל ישראל ואז מעלה טעם וריח לפני הקב"ה. ובאמת גם בכל איש פרטי יש אלו הד' מינים במדות ואברים מיוחדים. שבדבר זה הוא מתוקן יותר כו'. ולכן כפי מה שמבטל ומכניס מעשיו הטובים לכלל ישראל כמאמר חז"ל שימסרם לצבור יפה יפה. ע"י זה נעשה מזה קרבן ציבור. זוכה עי"ז להעלות גם המקומות שנמצאו בו שצריכין תיקון כאמור. וכענין שאמרו חז"ל יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני העני עושה עמו. כמו כן אין עני אלא מן התורה כו'. ועל ידי זה שעושה צדקה בהדעת שבו מקבל גם הוא. וכל העבודה צריך להיות כדי שיהי' להקב"ה נחת רוח מכלל ישראל. וז"ש ולקחתם לכם כו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם. להעלות השמחה לפני הקב"ה על ידי הלקיחה שתקחו עצמיכם להיות כלולין כאחת:
3
ד׳בשם אא"ז מו"ר ז"ל כי הג' רגלים הם לבטל הג' מדות רעות קנאה תאוה כבוד. ומסתמא סוכות נגד הכבוד כי הוא נגד ענני הכבוד. ובחג הזה הקב"ה מכבד בנ"י יותר מכל האומות. והוא הוראה שבני ישראל הם מוכנים לקבל הכבוד. דאיתא המרבה כבוד שמים וממעט כבוד עצמו כבוד שמים מתרבה וכבודו מתרבה. וקשה מה לי בזה שכבודו מתרבה. רק שזוכה עי"ז שיוכל לקבל הכבוד שאף שיתרבה כבודו יהי' מזה ריבוי כבוד שמים ג"כ. ולכן אחר ר"ה ויוכ"פ שבנ"י שבו בתשובה הם מוכנים לקבל הכבוד כנ"ל:
4
ה׳בפסוק טובה חכמה עם נחלה כו' בצל החכמה בצל הכסף. במד' כד"א יפה ת"ת עם דרך ארץ כו'. כי יש ב' הגנות מצד חסד עליון. והוא בצל החכמה כמ"ש ה' צלך והיא הסוכה שנק' צל החכמה כידוע. ובצל הכסף הוא ע"י התשוקה שבאדם מלשון נכסף נכספת. שגם עי"ז יש הגנה על האדם. אף שאינו מתוקן כראוי רק [ע"י] שרצונו מגעגע באמת לאביו שבשמים. והוא ג"כ צל הבא ע"י נדיבת רצון טוב שבאדם. והוא ענין הלולב ולקחתם לכם כו'. והוא נק' נחלה שהוא המשכת הדעת לכל המקומות שבאדם. רמז לדבר ערבי נחל. ונכתב נחל בערבה שהיא מדה השפילה בלי טעם וריח כי המשכת הדעת למקום מדריגה התחתונה זה מעולה מהכל. לכן בחרו אנשי כנה"ג בהו"ר במצות ערבה כי ע"ז אנו סומכין עתה בגלות. והוא תיקון הרגלים כי הדורות הולכין כסדר. ומצד זה יש חשיבות למדריגה תחתונה עי"ז שכל הבנין עומד עליו. והוא ענין תמכין דאורייתא והוא עקבותא דמשיחא:
5
ו׳שמחת בית השואבה שמשם שואבין רוח הקודש. פי' משם מהשמחה של הימים אלו. ואף גם עתה שאין לנו לקיים זאת השמחה כראוי אעפ"כ הוא הבטחה והיית אך שמח. אך חלק פי' אף בדורות השפלים שלא תהי' השמחה בשלימות. וכן איתא במד' על פסוק אך בחמשה עשר לחודש כו' מאי אך כו' ע"ש בילקוט. ואפשר ז"ש חז"ל לרבות לילי יו"ט האחרון היינו הימים טובים בגלות הדומה ללילה באחרית הימים כנ"ל:
6
ז׳ענין שמיני עצרת ושמחת תורה אחר החג. דאיתא ברע"מ פ' נשא שיש ב' מיני בע"ת מי ששב כדי לתקן החטא בלבד. אבל תשובה שלימה הוא לבתר דשב משתדל באורייתא בכל כחו כו' ע"ש. פי' שאין התשובה בעבור כפרת נפשו רק כדי שיהי' טהור לעבודת הבורא. לכן שב להסיר המחיצה שנעשה בנפשו ע"י העונות. ולכן זה סימן שמיד אחר ימי התשובה מקבלין עול תורה כראוי. ולכן ביום השמיני עצרת כו' לכם דייקא. כי שערי תשובה לכל פתוח. אבל בנ"י שמחין ביותר בקבלת עבודה מחדש ממה שמחל הקב"ה להם עונש החטאים. ובימי החג שהכל בחסד עליון וחסדי השי"ת מגיע לכל הנבראים לכן יש אחיזה לע' שרים ג"כ. אבל בנ"י עיקר מדריגתם לזכות רק במעשיהם עפ"י המשפט וזה בשמ"ע. ולכן איתא שהפתקין מתעכבין עד שמ"ע. כי שמ"ע הוא נגד התשובה דהיינו שינוי מעשה לטובה אחר התשובה כנ"ל: ענין אחר דכתיב מורשה קהלת יעקב שהתורה בירושה לכלל ישראל. כי על היחיד איתא שאינה ירושה לך כמ"ש במ"א. וסוכות נקרא חג האסיף שבו מתיחדין בנ"י להיות אחד וכן ענין הלולב כדאיתא במדרש. ובאמת אחר ר"ה ויוהכ"פ שנטהרו כל הלבבות יכולין כל אחד להכניס עצמו בכלל ישראל. ולכן יש אח"כ שמחת תורה. וגם פי' עצרת תהי' לכם כדפרש"י כנופיא כו'. ומקוים עתה והתקן עצמך ללמוד תורה שע"י שנתתקנו ונטהרו הלבבות אזי מורשה קהלת יעקב:
7
ח׳ענין שמיני עצרת שהוא רגל בפני עצמו ומ"מ יש רק ג' רגלים. והענין הוא שהג' רגלים הם מתנות משמים. וכשמקבלים הג' רגלים כראוי זוכין לשמ"ע. וז"ש במד' פינחס עליך להוסיף לנו מועדות כו'. וז"ש והיית אך שמח שהוא לרבות שמ"ע כי זה בא ממילא כשמקיימין הרגלים כראוי. והוא כמו תוספות ברכה שמתפשט מהג' רגלים תוספות רגל בפני עצמו. ואיתא במשנה שלשה כתרים הם כתר תורה כהונה ומלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן. והג' כתרים הם ג' מועדות ושמ"ע עולה על גביהם. והם הג' אבות ודוד המע"ה רגל ד' שבכסא:
8
ט׳איתא במד' [תנחומא] כי שמ"ע הי' צריך להיות נ' יום אחר החג כמו עצרת אחר הפסח רק שאינו מטריח אותם בימות החורף כו' ע"ש [פ' פנחס] הענין היא כמו ביצ"מ שאחר שנגאלו מנו מ"ט ימי טוהר כמ"ש בזוה"ק פ' אמור כההיא איתתא בימי נדתה כו'. כמו כן בימים אלו ר"ה ויוהכ"פ שנגאלו בנ"י מיצה"ר צריכין ג"כ ימי טהרה לזכות לתורה. רק שהטהרה נעשה עתה בז' ימי החג עד ז' שבועות של ימי הספירה. שהוא בעזר מצות הסוכה ולולב בחסד ה' החופף עלינו. גם נראה כי הטעם כמ"ש בזוה"ק דבע"ת אתיין בחילא סגי וברגעא חדא מתקנין הרבה ע"ש. לכן עתה שהוא בבחי' בעלי תשובות נעשה התיקון במהרה וזוכין מיד לשמחת תורה בשמ"ע. והכלל כי בימים הטובים שמקודם נתקנו נפשותינו ונעשו בנ"י כלים לקבל שפע ברכה וקדושה. ולכן בעצרת הוא גוף הקבלה. עצרת תהי' לכם פי' שעתה יש לכם לקבל. שבאתם אל השלימות שהוא כלי המחזיק ברכה. והברכה הוא בשמ"ע ושמחת תורה לכן קורין וזאת הברכה ועמ"ש לקמן:
9
י׳ואיתא במד' על פסוק ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה משל למלך המחלק מנות וכשבא בנו נותן לו מחלק שבפיו כו' ע"ש. וכל זה מתקיים בימים אלו כי חכמה הוא חיות הכל כמ"ש כולם בחכמה עשית. וה' יתן חכמה הוא בר"ה ויוכ"פ שהקב"ה נותן חיים לכל ברי'. מפיו דעת הוא בסוכות. ותבונה הוא בשמ"ע שהוא התישבת הדעת בהמקבל שזה ההפרש בין דעת לתבונה. וי"ל עוד מפיו רומז על יוכ"פ שבנ"י מתענין ופיהם בקדושה רק בתפלה כל היום. וזה ההפרש בחג ושמ"ע שמיוחד לבנ"י ממה שבתוך פיו כנ"ל. והיא התורה. לכן בנ"י שמחין בשמחת התורה יותר מכל השפעות חיים ומזוני כנ"ל:
10
י״אבמדרש וזאת הברכה העובר לפני התיבה שטעה כיצד יעשהו יעבור אחר תחתיו כו' משה רע"ה פתח בזאת שסיים בו יעקב כו' ע"ש. ביאור הענין כי זה ענין השלימות שבישראל שהם כלי המחזיק ברכה כמ"ש אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום כו'. שאף שיש חטאים בישראל הם במקרה. אבל בכלל ישראל לעולם יש אחד שיכול להחזיר ולתקן. וזה ענין משנה תורה וזאת הברכה שמרע"ה חזר והתקין כל מה שעבר עליהם מהתחלת יצ"מ עד זמן פטירתו. וז"ש המד' כי לא פסק התקון ובא אחר ומתחיל במקום שסיים הראשון כנ"ל:
11