שפת אמת, דברים, לסוכות ג׳Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 3
א׳תרל"ה
1
ב׳לקוטי דברים.
2
ג׳סוכות זכר לענני כבוד. ומהיכן זכו בני ישראל לענני כבוד. בזוה"ק זכרתי לך חסד כו' לכתך אחרי במדבר כו'. וכלל הענין ע"י שהכניסו עצמם תחת מלכותו ית' כי אחר יציאת מצרים יראו לנפשותם שלא יפלו שנית תחת ממשלת הסט"א. ולכן אף כי הבחירה ניתן לאדם עכ"ז יש גם לזה בחירה. שבוחר בכל נפשו שלא להיות בבחירתו. רק בוחר בהנהגתו ית' שינחנו באורח מישור. וכדברים אלו ג"כ אחר ימי הדין ר"ה ויוהכ"פ שבנ"י נקיים מהחטא. צריכין ג"כ לבחור בהנהגתו ית'. והוא ג"כ בחי' תשובה. ומקודם הי' תשובה מיראה. ועתה היא מאהבה ע"י שרואין חסד ה' שמחל לנו וטהרנו מן החטא. עכ"ז שבין אליו ומבינים שאין לנו מקום מעצמינו רק לחסות בצלו ית':
3
ד׳סוכה היא עדות לבנ"י שנטהרו מחטאם. כדאיתא בגמ' לעתיד לבוא אומות רוצין לשוב והש"י נותן להם מצות סוכה כו'. והפי' כי כל בע"ת הוא בחסד עליון שהקב"ה פושט יד לקבלו ולפנים משורת הדין. וע"ז טוענין הרשעים. והתשובה כי הקב"ה דיין אמת. ומי שיש בו נקודה פנימיות לטוב רק שאינו יכול להוציא מכח אל הפועל השי"ת עוזר לו. וכיון שיכול להיות תחת צלו ית' הוא סימן שיש בו נקודה של אמת כמ"ש [בזוה"ק] מאן דהוא מגזעא ושרשא דישראל ישבו בסוכות כו'. והרשעים א"י להיות בסוכה כדכתיב לא יגורך רע. וזה טעם מצות סוכה אחר המשפט בר"ה ויוכ"פ שהוא עדות על המשפט אמת:
4
ה׳סכות נק' חג האסיף שכל אחד מאסף כל רכושו לביתו. ולכן צריכין לזכור כי אנחנו וכל אשר לנו להשי"ת. וכמו שכאן היא זמן אסיפה כמו כן הוא לעילא שהקב"ה מאסף אותנו לביתו והוא הסוכה:
5
ו׳צריך כל אחד להיות מוכן לראות פני ה' במועדים. וקשה להבין איך הי' כל פחות שבישראל מקיים מצוה זו. ובודאי ברכת המועד הוא על זה כמ"ש כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך. והוא הברכה של כל מועד כמו שמבקשין והשיאנו ברכת מועדיך כו'. וי"ל הפי' עומדין צפופין פי' בנס. ומשתחוים רוחים כאלו הי' בזכותם. כדכתיב תשלם לאיש כמעשהו שהקב"ה עוזר אל האדם באופן שיוכל לעשות טוב מעצמו אם כי באמת הוא בעזר אלקי:
6
ז׳שמ"ע הוא ברכת החג. כי מצות סוכה לצאת מדירתו לחסות בצלו ית'. ואנחנו כמו אורחים בביתו של הקב"ה. וכ' ביום השמיני שלח את העם. ושלוח לשון לוי' שבעה"ב צריך ללות האורחים. והוא מה שמצות סוכה וימי החג נותנין ברכה לישראל לבתיהם. וכן איתא בגמ' תשלומין דראשון הוא. ופי' עצרת תהי' לכם הוא כי בנ"י מקבלין כל השפעות שניתן בימים אלו כי בכל שנה ניתן חיות חדש בר"ה ויוכ"פ סוכות לכל הנבראים. והמקבלים הם בב' בחי' א' שמח במה שמקבל לו לגרמי' וזה האומות וזה רק לשעה לכן מתמעט טובתם. אבל בנ"י שמחין במה שהקב"ה משפיע להם אשר ע"י כן יש להם דביקות בו ית'. שכן המשכיל שמח בקבלת מתנה מן המלך מצד המלך יותר מחשיבות של המתנה עצמה. וקבלה זו יש לה קיום לעולם. ועי"ז זוכין בנ"י לקבל כל ההשפעות שכן הי' רצונו ית' בכל השפעתו שיהי' הקבלה כראוי. וז"ש חז"ל סעודה קטנה שאהנה מכם דייקא שבנ"י מקבלין כדי להתדבק בו לעשות רצונו לא להנאתן. וז"ש עצרת תהי' לכם שנשאר מקוים השפע לכם ולאומות הי' רק לשעה:
7
ח׳ומה שעושין שמחת תורה עתה. לפי פשוטו כי עתה אין לנו שמחת החג וניסוך המים ואין לנו שיור רק התורה. ובאמת בתורה יש לנו כל זאת כמ"ש זאת תורת המנחה חטאת דרשו חז"ל כל העוסק בתורה כו'. ולכן בכח התורה יכולין לעורר כל שמחת החג. וזהו ג"כ סימן שלבנ"י נשאר השמחה לעולם ולאומות הי' רק לשעה. וכן אמרו חז"ל כי האומות אבדו בחורבן ביהמ"ק יותר:
8
ט׳רמז לש"ת ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך כו' נפשך כו' מאדך והיו הדברים האלה כו'. לבבך הוא בר"ה ועשי"ת שבנ"י שבים וחפצים לשעבד גם מחשבות הרעות להשי"ת. וזהו בשני יצריך. נפשך הוא ביוכ"פ ועניתם את נפשותיכם. מאדך הוא בסוכות זמן האסיף באספך כו' ואעפ"כ מניחין כל מאודיהם לישב בדירת ארעי ולחסות בצלו ית'. ואח"כ והיו הדברים האלה כו' על לבבך שאח"ז יכול אדם לקבל דברי תורה בלבו. והוא שמיני עצרת לעצור ולקבל הארת התורה בעומק הלב:
9
י׳תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. מו"ז ז"ל פי' כי מה שאמרו בנ"י דבר אתה עמנו כו' פן נמות. אף כי בנ"י מסרו נפשם על הקב"ה. רק שהבינו כי מה שהוא על פי נס לא יהי' קיים לעולם. וז"ש צוה לנו משה לכך מורשה היא כו'. ועוד נוכל לומר כי התורה יש לה כמה מדריגות כנודע. ולכך כאשר הסכימו שיהי' משה רע"ה המקבל קיבל כל התורה. וממילא יש לעולם בכללות כנס"י כל התורה. והיו יראים אם יקבלו הם יהי' בתערובות טו"ר וז"ש פן נמות. אבל מרע"ה קיבל מעץ החיים כראוי. ובגמ' אל תקרי מורשה אלא מאורסה. כי ירושה הוא בטבע בן לאב ואיש ואשתו היא ע"י פעולתם. ואיתא התקן עצמך כו' שאינו ירושה לך. פרשנו אף דכ' מורשה רק שצריך האדם לתקן עצמו שיוכל לכנוס בכלל ישראל ואז מורשה כו'. והבן כל זה:
10