שפת אמת, דברים, לסוכות ב׳Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 2

א׳תרל"ד

ב׳ואיני זוכר כסדר

ג׳ענין סוכה כמו חופה שגומרת הקנין אשה לבעלה. בסוכות הושבתי. כי ביציאת מצרים נתקדשו בנ"י להשי"ת כמ"ש אני ה' מקדשכם המוציא אתכם כו'. ועל זה יש קטרוג שיהיו בנ"י מבוררין להיות קנין להשי"ת יותר מכל הברואים. וע"ז כתיב ולמקנהו עשה סוכות. וכ' הפורס סוכת שלום פריסה לשון פרס וחלק כמ"ש חלק ה' עמו שבחר לו השי"ת חלק מהנבראים. [כמ"ש בתנא דב"א עשיר ושמח בחלקו ע"ש ובפי' ישועת יעקב] והשי"ת לו השלימות ולמה בחר לו חצי דבר. אך כתיב אשכון את דכא כו' וכ' בזוה"ק כי זה השלימות מה שאדם נשבר לבו ע"ש פרשת אמור. ואדרבא זה שבחו ית' כי בכל מקום שהוא שורה הוא שלימות והוא עושה מחצי דבר דבר שלם. וזה הפורס סוכת שלום. כי באמת הנקודה פנימיות שבכל מקום הוא השלימות. וכן בנ"י מתוך כל הנבראים. והנה בסוכות ע' פרים נגד האומות. וניסוך המים כדאיתא בגמ' כי בנ"י צריכין לבקש שיתפשט מלכותו ית' על כל הבריאה. כענין שאמרו אל תהיו כעבדים ע"מ לקבל פרס. וע' מ"ש עוד לקמן:

ד׳ולקחתם לכם כו' פרי עץ הדר כו'. כי בסוכות השי"ת מקרב בנ"י כמ"ש פורס סוכת שלום ומגין עלינו מצד שנק' בנים למקום. ובנ"י מצד עצמם חפצים להתדבק בו ושיעשו מעשים טובים לפניו שלא יהי' מצד החסד בלבד. וזהו ולקחתם לכם מצדכם. וכתיב תודיענו אורח חיים. ואיתא לולב גי' חיים ובנ"י חפצים לקבל חיים אמיתים בפנימיות שלהם. וזהו נקרא שובע שמחות כפי עומק הקבלה בלב עד שנקרא שביעה. וזהו ע"י מיני הלולב שבני ישראל מרמזים במעשה להשי"ת לקבל אור הסוכה שניתן להם במתנה כנ"ל. וכשהמלך מזמן אורחים נותן להם משאלות לבם כדאיתא מאן דמזמן למיכלא ולמשתי' זמין. ולכן אומר לנו ולקחתם לכם שנבחר לנו החיים. ובסוכות ניתן הדעת לכל איש ישראל כדכתיב למען ידעו כו'. וכן נראה כי הדעת של כל השנה בא בחג הסוכות. שהוא רגל האחרון מהג' רגלים שכל השנה עומדת עליהם. ומצות סוכה היא מעצמה. ומיני הלולב היא הקבלה שבני ישראל מקבלין ומביאין הדעת לעומק לבבם כנ"ל: כי בכל שנה יורד חיים כדכתיב עיני ה' אלקיך כו' מראשית שנה. ופי' חז"ל שבתחילת השנה יש ברכה לכל השנה. ולזאת נתן לנו השי"ת זה החג בתחילת השנה. אחר ר"ה ויוהכ"פ שנטהרו כל בנ"י כדכתיב לטהר אתכם. וצריך כל אדם להאמין שנעשה טהור בימים אלו. וודאי שישאר הטהרה על כל השנה תליא בהכנת האדם לקבל הטהרה. אבל בימים אלו נעשה טהור כל איש ישראל. וע"ז עצמו יש קטרוג וצריך הגנה בסוכות כנ"ל. ואחר שנטהרו יש חג הסוכות שמתאספין כל בנ"י. כדאיתא בגמ' כל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת. ונק' חג האסיף. וגם מינים שבלולב הם כללות בנ"י. כמ"ש ז"ל ערבה מי שאין בו טעם וריח כו'. העצה ע"ז העירוב שמאסף עצמו בכלל ישראל. וזהו חשוב יותר לגרום ברכה דכתיב ערבי נחל. ונחל הוא ע"ש המשכת השפע. ונכתוב זה אצל ערבה דוקא כנ"ל. וימי החג מסייעין לזה שיוכלו בנ"י להתאסף ולבטל כל אחד עצמו לכלל ישראל. ועי"ז יכולין לקבל ברכת השנה כראוי כדאי' כלי מחזיק ברכה הוא שלום. והוא בחי' יוסף הצדיק וכתיב ועמך כולם צדיקים:

ה׳שמחת בית השואבה שמשם שואבין רוח הקודש כי השמחה הוא כלי לשאוב מים חיים והוא רוח הקודש דכתיב ויפח באפיו נשמת כו'. וכפי שאדם מתדבק בעיקר החיות שיש לו מהשי"ת מתפשט החיים בכל איבריו. ואיתא לא ראינו שינה כדאיתא במד' על משה רע"ה שכל מ' יום שהיה בשמים לא הי' יכול לישון שידע שאין שיעור מה שיכול לקבל בכל שעה ושעה. וכן כתיב שבעת ימים בשנה על ימי הסוכות מה שלא נאמר כן בכל הרגלים. שעיקר הארת השנה תלוי' בז' ימים אלו. והכלי לקבל הוא השמחה:

ו׳ג' רגלים בכל לבבך נפשך מאודך. בפסח נגאלו מיצה"ר. ושבועות הרגשה בנפש נפשי יצאה בדברו. ובסוכות מאודך צא מדירת קבע כמ"ש ז"ל שלא לסמוך על ממונו ובנינו רק לבטוח בהשי"ת. וכן חיבת ענני הכבוד הוא חיבה יתירה כענין העשירות שחוץ לגוף. וכעין זה שמעתי ממו"ז ז"ל אשר ג' רגלים נגד קנאה ותאוה וכבוד. והוא ג"כ כנ"ל. קנאה בגוף כמ"ש רקב עצמות קנאה. ותאוה לנפש. וכבוד חוץ לגוף כנ"ל:

ז׳טוב מלא כף נחת דרשו במדרש על שבת. ולמה נקרא כף ובחול חפניים. כי בודאי אדם לעמל יולד ושכר העובד בימות החול מרובה. אך האדם צריך להיות שמח בשבת יותר מצד שיש להקב"ה נחת רוח בשבת. וז"ש רעות רוח דמתקרי לעי ונגיס פי' שלוקח שכר על יגיעתו. והכל תלוי בבריאת שמים וארץ. שבריאת כל יום הי' ע"ז מאמר ופעולה מיוחדת. לכן קיום העולם בימות החול ג"כ ע"י יגיעת הצדיקים. כדאיתא שמקיימין העולם שנברא בעשרה מאמרות. ובשבת הי' השביתה כמ"ש וינח כו'. וזהו הנייחא השמחה שהי' להקב"ה בשבת הי' השלמת הבריאה כמ"ש רש"י כלתה ונגמרה המלאכה. לכן קיום העולם בשבת ע"י שמחת הצדיקים בשבת. וזהו כף נחת. שיש לכל נפש נייחא בשבת שמתדבק בשורש עליון יותר מבחול. ואיתא זכרון למעשה בראשית. יש לפרש שיש זכרון לכל הבריאה להיות נזכר מה שהי' קודם הבריאה. שהי' כל דבר במקום רוחני. וכענין שמשביעין את האדם תהי צדיק כו' קודם היציאה בעולם. כן הי' קודם הבריאה דביקות עצום לכל הבריאה. ובשבת יש זכירה לכל דבר לכן בנקל לדחות הטבע בשבת. ומכש"כ שיש זכירה לאיש ישראל שנשמתו ממקום גבוה יותר. וי"ל עוד בעסוק הנ"ל כי כף נחת בשבת בא ג"כ ממלא חפנים עמל בחול. כי בימות החול מכינים לשבת. וכפי היגיעה בימי המעשה למצוא אור הגנוז ומוסתר בעשי'. זוכין לקבל הארת שבת כדאיתא מי שטרח בערב שבת כו'. ותערובת קדושת שבת יש גם בחול רק שמעורב ונק' ערב שבת כנ"ל:

ח׳מצות ערבה בהו"ר שבחרו חכמינו ז"ל בערבה יותר מבכל המינים. אף כי הוא נגד אותם שאין בהם טעם וריח. כי באמת מזה ניכר יותר דביקות בנ"י להשי"ת. כי מאין בא חביבות בני אדם הללו. רק שבנ"י נקראו בנים למקום. ויש בכל איש ישראל דביקות בה' אלקים כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם כו'. כתיב ישקני מנשיקות כו' טובים דודיך מיין. פי' נשיקה כמו השקה במים שעל ידי שמתדבק לשורשו נעשה טהור. כן התורה שנקראת מים ניתן לבנ"י כמ"ש חיי עולם נטע בתוכינו. בחי' תורה שבע"פ שהוא פלא גדול שחכמים יכולין להוסיף על התורה. ודבריהם עושים רושם בשמים כמ"ש לאל גומר עלי. וע"ז נאמר טובים דודיך מיין כי נסכים בכל השנה מיין. והוא מצות ומעש"ט שבנ"י מסגלין להקב"ה שיש לו נחת רוח מבני ישראל ולא מאומות. ובסוכות מים. הענין שגם בלי המעשים רק מצד עצם הבריאה יש ג"כ דביקות עצום לבנ"י יותר מכל האומות. וזה נתברר בסוכות. ולכן צריך הגנה כמ"ש לעיל. ובני ישראל שמחין יותר בנקודה הזו שנטבע בהם מצד הבריאה ממה שזוכין ע"י מעשיהם. כי מה יכול לפעול מעשה בו"ד. וז"ש טובים דודיך שבא מהקב"ה מצד חלק ה' עמו. ממה שזוכין ע"י מעשינו כנ"ל:

ט׳וכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל כו'. דכתיב אור זרוע לצדיק. ועמך כולם צדיקים. ויש נקודה פנימית כנ"ל בכל איש ישראל מצד הטבע כנ"ל. רק שמתגלה אחר הסרת החיצוניות וז"ש משלחי רגל כו'. ולכן אחר ר"ה ויוהכ"פ מתגלה בחי' סוכות כנ"ל. ובהושענא רבה בנ"י שמחין בבחי' ערבה דוקא אף בלי טעם וריח כנ"ל:

י׳שמ"ע אחר סוכות עצרת תהי' לכם כו'. כי בסוכות יורד שפע חיים משמים לכל השנה לכל הנבראים. ולכן שבעים פרים וניסוך המים. אבל הכל תלוי בבחי' המקבלים. ואין כלי מחזיק ברכה אלא שלום. וזה ניתן לבני ישראל. וזהו עצרת תהי' לכם דוקא. אם כי מצד השפעת הקב"ה כל הנבראים מקבלים אבל אין כלי הראוי לקבל רק בנ"י. ופי' עצרת הוא בחי' יראה דיש רצוא ושוב. ועיקר העצה להיות נכנס ההארה בפנימיות האדם כראוי. הוא ע"י ישוב הדעת שרואה האדם שאינו כדאי לפשפש בהשגת גבוהות כאלו ונופל עליו יראה ופחד. עי"ז מקבל הארה בלבו. וזה עצה בכל השנה שיהי' נשאר בלב כמ"ש בספרים אמתים. וזה הענין ניתן לישראל כי האומות לגרמייהו שמוכנים לקבל כל טובות עוה"ז. אבל בנ"י מיד שמרגישין איזה דבר ממעטין עצמם כנ"ל ועי"ז מקבלין. וזהו עצרת תהי' לכם. וכמדומה ששמעתי ממו"ז ז"ל הפי' לעצור הלכם ונגיעה עצמית כנ"ל. [וז"ש סעודה קטנה שבא ע"י קטנות. ובזוהר מסטרא (דא"ת) [דמלכות] עביד סעודה זוטרתא. והוא כנ"ל שבנ"י מונין ללבנה והוא מצד עבודת התחתונים כמ"ש עושי דברו כד' הינוקא והמש"י]. וע"י הכנה זו בחי' יראה הנ"ל מתעורר שפע מחדש. וז"ש במד' עליך להוסיף לנו מועדות שעצרת נכלל בחג הסוכות. והוא שבנ"י זוכין להשיג יום טוב ע"י הקבלה כראוי כנ"ל. וג' רגלים נגד ג' תפלות בכל יום שזהו תיקון הזמן. ומוסף הוא תוספות בחי' שמיני עצרת הנ"ל. ואא"ז ז"ל הגיד בשם רבינו מפרשיסחא ז"ל פי' הבוחר בשירי זמרה. הוא כשהאדם נתמלא בשירות ובתשבחות באותן שירים שא"י לסבול בפיו בזה בוחר השי"ת כנ"ל. והוא שמחת שמ"ע והיית אך שמח עד שמוסיפין שמחה יותר כנ"ל. וזה שמחת תורה בשמ"ע כי בשבועות תורה שבכתב. ועתה שמחת תורה שבע"פ שבני ישראל גורמין. שהרי ע"י היגיעה מחדשים חכמי ישראל דברי תורה שנאמרו למשה רבינו ע"ה מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. וזה ע"י היראה לקבל דברי תורה שבכתב על ידי זה מוסיף כמ"ש כל שיראתו קודמת כו':

י״אשמחת תורה הוא הכנה על כל השנה להיות קבוע בתורה כמ"ש חז"ל על שלא ברכו בתורה תחלה. ולכן בתחלת השנה יש שמחת תורה שיתבונן האדם גדלות התורה שהם דברי אלקים חיים. וע"י התשוקה והשמחה להתדבק בתורה נשאר אח"כ דביקות מעסק התורה. כמ"ש במדרש וזאת הברכה שיש ברכת התורה לפני' ולאחרי'. וכן אף אנשים סוחרים שבכל השנה אין עוסקים תמיד בתורה. מ"מ ע"י השמחה בתחלת השנה שקובע בלבו וקשה לו לפרוש מדברי תורה. מועיל לו שלא ישכח לגמרי אף שעוסק בדברים אחרים. וכתיב שמח זבולון בצאתך. וקשה כי למה ישמח בחלק זה. רק שהוא עצה שע"י השמחה קודם שיצא לסחורה ע"י זה יהי' נשמר בצאתו. ולכן יש שמחת תורה בתחלת השנה כנ"ל:

י״במימינו אש דת כו' אף חובב עמים כו' תכו לרגליך ישא כו'. פי' אש דת שהנהגת התורה היא למעלה משכל האנושי. כמ"ש כה דברי כאש כו' ומ"מ ניתן לבנ"י [וזה שהראה למשה הסנה איננו אוכל שבנ"י דבקים באש התורה כמ"ש בזוה"ק וארא]. אף חובב עמים מלשון עוממות. אף שיש אנשים בישראל שאינו בוער בהם כל כך אש התלהבות התורה. מ"מ על ידי הביטול לכלל ישראל והקדושים שבישראל בידך כו'. והם השפלים תוכו לרגליך וע"י ההכנעה וביטולם מוסיפים עוד כח. ישא לשון משואין משואות שמעוררים דברי התורה שיעלו הדיבורים לשורש האש. וז"ש ישא מדברותיך דהול"ל ישאו כמ"ש תוכו כו':