שפת אמת, דברים, לסוכות כ״בSefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 22
א׳תרנ"ד ותרנ"ו
1
ב׳כתיב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי. כי כשיצאנו ממצרים הי' רצונו ית' להיות נתעלין כמלאכים. כמ"ש יצאו צבאות ה' כו'. וכמ"ש בזוה"ק פ' פינחס כי הי' רצונו ית' לשרות בתוך בנ"י בירידת ביהמ"ק משמים כמו שיהי' לעתיד. אך שגרם החטא אח"כ ע"ש. וכמ"ש במד' בשלח ולא נחם בדרך ארץ רק למעלה מן הטבע. וכל מה שהי' לבנ"י פעם אחת נשאר מזה רשימה לדורות. ויכולין ע"י תשובה לחזור לזאת המדריגה. כי כבר הוציאו מכח אל הפועל זאת המדריגה. ולכן אחר ימי תשובה יש זכר למדריגה הראשונה. ועיקר הסוכות הוא התקרבות אליו ית"ש. כמ"ש אתם ראיתם כו' ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. ואמרו חז"ל שזה יום שבאו מרעמסס לסוכות כהרף עין. סוכה הוא מלשון סוכה ברוה"ק דכ' צאנה וראנה כו' בעטרה כו'. והוא מי שיכול לצאת מן הטבע והגשמיות כמ"ש באברהם לך לך מארצך כו' אשר אראך. ואיתא בזוה"ק בכל יום מכריזין ברקיע שיבואו לקבל עני המלך וסט"א ערקית. וזה מצות סוכה צא מדירת קבע. ולכן אחר עשרת ימי תשובה סוכה. הוא הסימן מי שנטהר ויצא זכאי במשפט יש לו חלק במצות סוכה. וכן איתא כי לעתיד ינסה הקב"ה את האומות במצות סוכה ומוציא חמה מנרתיקה כו'. היינו שמי שאינו יכול לצאת ממאסר הטבע א"י להסתכל בבהירות עליון. והזוכים עליהם נתקיים שמש ומגן ה' אלקים. ועיקר הסוכה הוא תיקון הנשמות כדכ' כל האזרח בישראל. ואז"ל כל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת כי הנפשות קרובים. ולולב ומיניו הוא תיקון הגופות. ולכן יש בהם כמה מינים כדאיתא במד' מי שיש לו טעם או ריח. וצריכין להתאחד באגודה אחת. ולכן שבת אין צריך לולב כי הוא יומא דנשמתין ולאו דגופא:
2
ג׳סוכה היא עמוד השלום מדת אהרן כמ"ש ענני הכבוד בזכות אהרן. כי הנה משה רע"ה הוא הלוחם מלחמת בנ"י. כמ"ש והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. והיא מדת הניצוח וזה לא יוכל להיות תמיד כמ"ש וכאשר יניח ידו כו'. ומדת אהרן הוא ההגנה שהגין עליהם הענן ולא יכול עמלק לשלוט בהם. וכמ"ש ז"ל ויראו כו' כי גוע אהרן כו' שמע שנסתלקו ענני הכבוד וכסבור שניתן רשות להלחם בישראל. הרי כשהי' הענן עליהם נפל פחד על עמלק וכל הרשעים ונכנעו מאליהם. והוא מדת ההוד. ולכן נק' ענני הכבוד כמ"ש כבוד לאיש שבת מריב. שנכנעו האומות מעצמם בראותם ענן ה' עליהם. וכמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך [כו']. וכן הוא בסוכה שחל ש"ש על הסוכה. ומעין זה בכל ש"ק פורס סוכת שלומו עלינו לכן נק' יום מנוחה. ולולב ומיניו הוא בחי' משה רבינו. לכן נקראו מאני קרבא וסימן שנוצחין בדין. ושני האחים האלה הם עמודים שכל בנ"י עומדין עליהם:
3
ד׳איתא לולב לו לב. כי בנ"י מקבלין פנימיות השפע הבאה משמים. כדאיתא בזוה"ק פינחס שדומין ללב שאינו מקבל פסולת רק הדק והרוחניות מהמאכלים. ולכן ולקחתם לכם שבנ"י עיקר מבוקש שלהם לקבל הדעת וחכמה. כמ"ש לקח טוב נתתי לכם. וכן איתא בשלמה המלך כשאמר לו הקב"ה שאל מה אתן לך ביקש לב שומע. ובמד' משל החכם שביקש בתו של מלך והכל בכלל. והרמז על כח הנשמה חלק אלוקי ממעל. ועל התורה כדאיתא במד' כשנתן הקב"ה התורה לישראל. אמר לפרוש ממנה אי אפשר אלא קיטון אחת עשה לי שאדור ביניכם. וע"ז ביקש דוד המע"ה אחת שאלתי כו' שבתי בבית ה' כו' לחזות בנועם ה'. וזה מתקיים במצות סוכה. ולכן נתקן קהלת בסוכות לההביל כל הבלי עולם ולבקש תיקון הנפש. וזה ולקחתם לכם לעצמכם:
4
ה׳כתיב דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי. ואחר שיצאנו זכאי בדין והרחיב לנו השי"ת. אז עיקר הזמן לרוץ בדרך מצותיו. כי זה תכלית הטהרה ביוהכ"פ להיות כלי מוכן לעבודת השי"ת. וזה עיקר הפרש בין בנ"י לאומות. כשמשפיעין להם טובה זה פונה לכרמו ולזיתו. ובנ"י משימין לב לעבודת השי"ת. ועמ"ש לקמן בענין מן המיצר קראתי:
5
ו׳לימי ר"ח וסוכות איתא ישת חושך סתרו זה ר"ה בכסה. כי אשב בחושך ה' אור לי. יודעי תרועה באור פניך יהלכון. כי עיקר האור גנוז בחושך. כדאיתא ראיות האדם מתוך החשוך שבעינים. וז"ש ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק. והוא בכוונה מכוונת שיצא יעקב מתוך יצחק. וזרע אברהם נגנז ביצחק. ונתברר בו ויצא משם יעקב. והוא בחי' הרחמים. החסד שנתברר בדין. וז"ש ראשית חכמה יראת ה' מכלל שסופו אהבה ורחמים. כדאיתא תחלתו קשה וסופו רך. וכן הוא בחודש הזה. שכל תכלית חג הסוכות יצא מכח אל הפועל באמצעיות ימים הנוראים. וכ' מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה. וזה השם הוא בחי' ר"ה ויוכ"פ וסוכות. ומקודם הי' נסתר במיצר. ובסוכות הוא במרחב. והם ב' מיני תפלות. תפלה לעני. תפלה למשה. כ' שלום לרחוק ולקרוב. ובר"ה כתיב מרחוק ה' נראה. כי הקב"ה ידו פשוטה לקבל שבים בבחי' רחוק וקרוב. ולכן כל אדם צריך לשוב בעשי"ת ובסוכות. ויש מתקרבין מתוך המיצר ויש מתוך השמחה. ומי שאינו שב בב' אלו עליו נאמר ורגז ושחק ואין נחת. וכ' טובה תוכחת מגולה זה בר"ה. ובסוכות מאהבה מסותרת. כדכ' אשר יאהב ה' יוכיח. ואח"כ כאב את בן ירצה הוא בסוכות. ובחודש זה נתברר מדת יצחק ביצחק ולא כל יצחק. דכ' בבארות שחפר יצחק רבו פלשתים ואמרו לנו המים. ובבארות אברהם כתיב סתמום פלשתים. כי אהבה מיוחד רק לבנ"י ואין שייכות לסט"א. אבל ביראה יש יראה חיצוניות וזה לנו המים. כי יראת עונש נמצא בכל הברואים. ובנ"י צריכין לברר יראה אמיתית מכח רוממות אל בלבד. והיא יראת ה' לחיים:
6
ז׳ולקחתם לכם כו'. במד' וגמ' למדו לקיחה לקיחה גז"ש מן ולקחתם אגודת אזוב ע"ש במד' אמור. כי הנה ביציאת מצרים היו בנ"י שפלים כמ"ש את ערום וערי'. לכן כ' ביד חזקה שלא היינו ראוים לגאולה ונק' לחם עוני. ואח"כ כשזיכה הקב"ה אותנו בתורה ומצות נתעלו בני ישראל שיזכו אל הגאולה בכח מעשיהם הטובים. לכן כתיב כאן ולקחתם לכם בזכותכם. ושם כתיב אגודת אזוב כתב שם במד' אעפ"י שאתם שפלים כאזוב ע"ש. כי כן מדת הקב"ה עושה חסד לשפל ודל ומרומם אותו. עד שיוכל אח"כ בעצמו לזכות במעשיו לאותו מדריגה שהי' מקודם בחסדו בלבד. וכמו כן בגאולת מצרים רצה הקב"ה שאנחנו נברר במעשינו. ויתחדש לנו הגאולה עפ"י המשפט. וזה זכירת יציאת מצרים אחר ר"ה ויוהכ"פ. כי בניסן הגאולה בחסדו בלבד. ועתה נתברר הגאולה במשפט. ומלקיחת אזוב בתחלה רוממנו הקב"ה עד לקיחת הד' מינים שהם מדריגות רמות ונשגבות. ובזה מתקיים מה שנאמר מקימי מעפר דל כו' להושיבי עם נדיבים. ולכן ארז"ל כי הד' מינים הם מאני קרבא שבנ"י נוצחין בדין. היינו שמבררין הגאולה למפרע שהיו ראוין לכך:
7
ח׳ליום הושענא רבה. ערבה היא רומז לאותן שאין להם טעם וריח כדאיתא במד'. א"כ מאי מעליותא דערבה. אך הוא בחי' אמונה כדאיתא שהיא משוך כנחל. והוא בחי' אחריך נרוצה נמשכנו אחריך כבהמה, וזהו נשאר לעולם בישראל מאמינים בני מאמינים. ואיתא ערבה מנהג נביאים ולא יסוד נביאים. דאיתא מנהג ישראל תורה. כי בנ"י יורשים כח אבות בבחי' דעת כדאי' מוח הבן ממוח האב וזה בגדלות. אבל יש עוד ברא כרעא דאבוה והוא בבחי' קטנות שדרך הבן להמשך במנהג אבותיו. ועל זה כתיב אם לא תדעי לך כו' צאי בעקבי הצאן. ומנהג אבותיהם בידיהן הרמז מה שהי' לאבות מנהג בעלמא ואצלינו הוא יד וכח לאחוז בזה, ודרגא תחתונה שלהם הוא הראש אצלינו וידינו אוחזת בעקביהם. ובאמת תחלתן של ישראל הי' דור המדבר קודם שניתן להם התורה ונמשכו אחריו ית'. וכמו כן בסוף הדורות שאין לנו דעת כאדם צריכין להתחזק בדרך אמונה. והוא חביב לפניו ית"ש כדאי' במדרש ומדברך נאוה מדברתיך במדבר כו' הקימו לי צדיקים ע"ש וכל עלויך לא הי' אלא מן המדבר. וכמו כן בסוף הדורות כתיב עם עני ודל וחסו בשם ה' והיא בחי' ערבה:
8
ט׳קבעו חכמים הרבה בקשות ביום הערבה. כי כחן של ישראל בפה. וערבה דומה לשפתים ופה כמ"ש חז"ל. והנה יש ב' שפתים. ונראה הרמז כי שבח הפה הוא בדיבור ובשתיקה כמ"ש מלה בסלע משתוקא בתרין. והרמז ב' ערבות ב' שפתים הם בחי' אהרן ומשה. כי משה רבינו הוא כח הפה בתורה. ואהרן כתיב בי' וידום אהרן והוא כח השתיקה. ומאחר שמצינו כי גדול לשון הרע מכל העבירות נמצא הבולם פיו בשעת מריבה גדול כחו. וכמ"ש ז"ל תולה ארץ על בלימה על הבולם פיו כו'. והוא אהרן אוהב שלום ורודף שלום. ובאמת ב' אלו תלוין זה בזה. כי כפי שמירת הפה כך יכולין לפתוח הפה בתורה. וזה הרמז שפתים ישק משיב דברים נכוחים. פי' המשיק שפתותיו שלא לדבר דברים בטלים הוא משיב דברים נכוחים ואולי זה החילוק בין ערבה שבלולב שהוא בחי' הדיבור בתורה ומתחבר בד' מינים שהם עמודים גדולים. וערבה בפ"ע היא כח השתיקה ושמירת הפה לכן אמרו חביט ולא בירך כי היא בחי' השתיקה כנ"ל:
9
י׳איתא אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג שיתברכו לכם גשמי שנה. כי בחג נדונין על המים דהנה כ' לא המטיר ה' אלקים כו' ואדם אין כו' ע"ש וברש"י. ולכן אין המטר יורד רק בהתעוררות אדם. ואין אדם אלא ישראל אתם קרוים אדם. ובזמן המקדש הי' מתקיים בפועל שהיו מתפללין על הגשמים ונענין. ועתה בעוה"ר אין שוטה נפגע. והנה כ' יפתח ה' לך כו' אוצרו הטוב לך בזכותך. ואז הוא גשמי ברכה. ואיתא מים תחתונים בוכין כו' והבטיח להם הקב"ה לקבל מהם ניסוך המים בחג. דכתיב יהי רקיע כו' מבדיל בין מים למים. וכתיב יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וע"ש בזוה"ק. והענין כי בנ"י יש להם כח להעלות המים מלמטה. והוא בחי' תורה שבע"פ. ולכן נק' בנ"י השולמית שעושין שלום בין עליונים לתחתונים. כמ"ש ז"ל שאדם נברא מעליון ותחתון כדי לעשות שלום ואין אדם אלא ישראל. לכן נסכו לפני מים בחג. ואח"כ שמ"ע תהי' לכם בזכותכם [והרמז נסכו לפני קודם שירדו מים העליונים. וכעין שאמרו רז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר כנ"ל:]
10
י״אבענין הפסוק חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון. דקשה שמיני מאן דכר שמיה הלא כתיב שבעת ימים. וכתבתי במ"א מזה כי שמיני כלל השבעת ימים. ויובן יותר עפ"י מ"ש שבעה נרות ושבעה מוצקות. וכ"כ בהפטורה שבעת ימים ושבעת ימים. דשבעת ימים שלמטה מקבלין משבעה שלמעלה ושם הם אחדות אחד. והוא כמו אחת למעלה ושבע למטה. והאחת משפעת להשבע שכך הי' מונה אחת ואחת אחת ושתים כו' שהאחת מהלכת עם כל השבעה. וכמו כן שבעת ימי הסוכות הם שבעה כלים כמ"ש שפע ימים ינקו אל תקרי שפע אלא שבע ע"ש במדרשות. וכמו כן הימים שהם חפירות ובורות לקבל שפע המעיין. וע"ז כ' שתה מים מבורך. ובשמיני הוא נוזלים מתוך בארך שהוא פתיחות המעיין. וזהו מיוחד רק לבני ישראל. לכן עצרת תהי' לכם. והוא בהכנת ניסוך המים בשבעת ימים. כמ"ש לעיל פי' נסכו לפני בחי' אשה מזרעת תחלה יולדת זכר:
11
י״בביום השמיני עצרת תהיה לכם. כי הג' רגלים הם בזכות הג' אבות. ושמ"ע הוא בזכות כלל בנ"י. והוא שמחת תורה דביקות בנ"י בתורה כמ"ש אורייתא וקוב"ה וישראל כולהו חד. וע"י הכנת האבות נגמר אח"כ כחן של בנ"י. ע"י מרע"ה שהוריד התורה מן השמים לכלל ישראל. כמ"ש במד' רבות בנות כו' ואת עלית על כולנה. וזה הרמז בגמ' למדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחד. והשיב לו הלל ואהבת לרעך כמוך זהו עיקר התורה ואידך פירושא זיל גמור. פי' כל התורה והמצות הם עצות איך לבוא לאחדות השלימות. וזה גמר התורה כשנעשין בנ"י קהלה אחת בלב ונפש. ולכן הוצרך מקודם ג' רגלים לתקן כל אחד דבר מיוחד ואח"כ רגל אחד שמ"ע. וכתיב תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. צוה לנו הוא שלומד לנו דרך לדבוק בתורת אמת ע"י המצות הערוכות לפנינו ושרשם מאוד נעלה. ומשה רבינו היה הממוצע כמ"ש אנכי עומד בין ה' וביניכם. וכן הוא לעולם שבאמצעיות משה רבינו יש לנו דביקות בתורה ובה'. וכמו דאיתא במד' דב' טפחים של הלוחית היו ביד משה וב' טפחים כביכול בידו של הקב"ה. כן הוא בין משה לבנ"י. חלק אחד ממשה הוא בתורה. וחלק אחד בכלל ישראל. כמ"ש שנק' איש האלקים מחצה איש ומחצה אלקים. ואיתא כי מש"ה רבינ"ו גי' תרי"ג. כי פנימיות ציור האדם הוא רמ"ח ושס"ה איברים וגידים רוחניים שהם ממש התרי"ג מצות. ומשה רבינו זכה לזה הציור בשלימות לכן נק' איש אלקים. ועל ידו יכול כל איש ישראל למצוא חלק בציור הזה. וז"ש ולכל היד החזקה כו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל. הרבותא שכל מה שעשה משה רבינו הי' לכללות ישראל. שכל איש ישראל יש לו חלק בזה. כמו בתורה שיש לכל איש ישראל חלק. וזה המשך סוף התורה לבראשית. שבכח התורה שנק' ראשית עשה משה רבינו כל אלה המעשים. כי משה רבינו הוא התורה ממש. וכמו שהתורה נקראת ראשית שהיא הראשית והשורש של כל הדברים. כן נק' משה רבינו ראשית כמ"ש וירא ראשית לו:
12
י״גאיתא שמיני ברכה לעצמו. כי כל יו"ט נותן ברכה מיוחדת כמ"ש והשיאנו כו' ברכת מועדיך. ושמ"ע הוא וזאת הברכה אשר ברך משה. כדאיתא במד' סדר הברכות מה שסיים אברהם אע"ה התחיל יצחק אח"כ יעקב אח"כ מרע"ה. והג' רגלים הם בחי' שלשה אבות ושמ"ע בחי' משה רבינו ע"ה. וברכות הראשונות הי' קודם קבלת התורה. וזאת הברכה הוא בכח התורה. כדאיתא במד' שבאתה התורה וברכה את ישראל. ולכן ברכה זו מיוחדת רק לבנ"י מקבלי התורה. כי עיקר הברכה כשיודעין לקבל אותה כראוי. והתורה שנק' לקח טוב מלמדת לקבל הברכה בטוב כי התורה היא עצם הברכה. ואיתא העולם נברא בב' לשון ברכה לא בא' והלואי שתתקיים ע"ש. אבל התורה שהיא עצם הברכה התחיל בא' כי היא מהפכת אפילו הקללה לברכה. כדכתיב ויהפך ה"א לך הקללה לברכה. ולכן אפילו התוכחות וקללות שנזכרו בתורה כולם מתהפכין לברכה. ולכן סיום התורה וזאת הברכה והכל הולך אחר החיתום. וכן דרך הצדיקים תחילתן קוצים וסופן משור ומקלליהם קודמין למברכיהן. ואיתא כשבנ"י זוכין אף השמאל נעשה ימין. וכ' מימינו אש דת למו. ופי' בס' רמזי תורה כי האש שהוא מדה"ד ושמאל מתהפך לימין בכח התורה ע"ש. וזה הדרך מיוחד רק לבנ"י בכח התורה כדכ' למו. וז"ש עצרת תהי' לכם. וזהו מוריד הגשם שיורדין בגבורה כדאיתא שלכן נקראו גבורות גשמים. וז"ש אשר ברך משה איש האלקים שהיפך מדה"ד וקללה לברכה. וזהו שרמז במד' לפני מותו שכפף מה"מ תחת רגליו ובירך את ישראל ומלאך רע בע"כ עונה אמן. וזה עיקר הברכה בכח התורה שהוא כרצונו ית'. וע"ז מבקשין והשיאנו כו' כאשר רצית. פי' שנזכה לקבל הברכה כמו שהוא רצונו ית' לברכינו. ונתקיים במשה רע"ה מ"ש ברוך אתה בבואך לעולם שנתמלא הבית כולה אורה. וכמו כן בצאתך דכ' בעצם היום הזה. וקבע לנו ברכה בצאתו מן העולם לחיים עוה"ב:
13
י״דבפסוק תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. ואיתא אל תקרי מורשה אלא מאורסה. ואיתא התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. ובפסוק כ' מורשה. אבל אית תורה ואית תורה. ויש תורה לגוף ויש תורה לנשמה. והנה אבות הראשונים תקנו בעובדא ממש כל דרך התורה עד שלא ניתנה. וזה היה באמת התיקון מה שניתן אח"כ התורה ע"י משה רע"ה בכח הכנות האבות. והוא בחינת הקדמת נעשה לנשמע. ויש לנו ב' התיקונים מהאבות שאנחנו יוצאי חלציהם בבנין הגוף ממש. ומשה רבינו שנקרא אביהן של ישראל בכח הפנימיות. שכל המלמד לבן חבירו תורה כאלו ילדו והוא בבחי' הנשמה ונפש. והתורה שקיבל מרע"ה בסיני מיוחדת היא לנשמת בנ"י והיא מורשה בכתיב. אבל הקרי אמרו מאורשה שצריך האדם לתקן עצמו להוציא מכח אל הפועל רשימות אותיות התורה שנחקקו בנפשות בנ"י. ע"י תיקון הגוף להיות כלי שיאירו בו אותיות התורה. והוא עצמו הרמז התקן עצמך בפרוזדור שתכנס לטרקלין. כי הגוף הפרוזדור והנשמה הטרקלין:
14