שפת אמת, שמות, פרשת זכור ו׳Sefat Emet, Exodus, Parashat Zachor 6
א׳תרל"ח
1
ב׳פ' ויקרא. שבת זכור. ואיני זוכר כראוי
2
ג׳בפסיקתא ומדרש תנחומא בשבת זכור ובעמלק זכור כו'. אבל התי' הוא כי זכירה זו תלויה בזו. וכפי מה שזוכרין קדושת שבת כן יכולין למחות עמלק. דכ' והיה בית יעקב אש בית יוסף להבה ובית עשו לקש. פי' כפי התחזקות אש ולהבה של הקדושה. מתבטלת כח עשו. כמו שהקש שומר לפרי. והוא משמר ותפיסה ג"כ להפנימיות. שהקליפה סובבת הפנימיות. אבל ע"י בירור הקדושה לנקותו מכל פסולת. אז נשאר הקש קש. ואלה הפרשיות. שקלים מטבע של אש והוא בית יעקב אש התלהבות נדיבות לבות בנ"י לה' אחד. זכור יוסף להבה כמ"ש להבה שולט למרחוק לכן יש בו זכירה לעולמי עד. אח"כ שריפת פרה הוא בית עשו לקש. וזה ג"כ ענין אומרם ז"ל משמיעין על השקלים ועל הכלאים. שע"י השקלים נתברר התערובות. וגם הקדושה יוצאת לחירות מבית האסורים שנק' בית הכלא. ונשאר בית עשו לקש:
3
ד׳עוד יתבאר המשך זכור אחר שקלים. ע"פ מ"ש במדרש תנחומא שהבטיח הקב"ה למרע"ה כשבנ"י קורין פ' שקלים הוא זוקף ראשן של ישראל ע"ש ע"פ כי תשא כו' ראש בני ישראל כו'. וכ' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. לכן אחר פרשת שקלים כיון שנתרומם ראשי בנ"י לכן יכולין למחות שם עמלק. ותקנו חכמים בסוף השנה. וגם מפלת המן באדר. ע"פ מ"ש והיה בהניח כו' מכל אויביך מסביב כו'. כי אחר התבערות הקליפות הסובבין לאדם. יכולין למחות שם עמלק. ובאמת כמו שהי' תהלוכות כללות ישראל. כן מתנהג בכל שנה ושנה. לכן בסוף השנה בהניח כו' מכל אויביך יש אז מחיית עמלק. וגם כי ניסן ר"ה למלכים מלכי ישראל ותלוי במלכות שמים. ואיתא שנצטוו בנ"י למנות להם מלך. ואח"כ למחות שם עמלק. כי הוא תלוי בקבלת מלכות שמים. דכ' אשר קרך בדרך וקשה הלא כ' ויבוא עמלק שמשמע שבא במכוון. אבל הפי' הוא שהוא בא במכוון. אבל קרה אותנו כשהיינו בדרך כמ"ש ברפידים שרפו ידיהם. ובאמת בנ"י צריכין להיות תמיד תחת עול מלכותו ית'. כמ"ש ובלכתך בדרך. פי' שצריך אדם להיות קבוע תחת מלכות שמים. שברגע א' יתבטל לשורשו אף שהוא מטולטל וגולה. וע"י שרפו ידיהם שהוא פריקת עול לפי שעה. לכן הי' יכול להלחם עמהם. ולכן [העצה] ע"י החזרת בנ"י תחת מלכות שמים דאיתא המקבל עליו עול תורה. מעבירין ממנו עול מלכות כו':
4