שפת אמת, שמות, פרשת זכור ז׳Sefat Emet, Exodus, Parashat Zachor 7
א׳תרל"ט
1
ב׳המשך פרשת זכור אחר שקלים דכתיב והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל כו' ובמשנה וכי ידיו של משה עושות מלחמה כו' בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה מתגברין כו'. והענין הוא דבנ"י שורשן בעולמות עליונים מאוד. ומ"מ הם אומה בעולם הזה כמ"ש ובגוים לא יתחשב כו'. וכל התנגדות האומות ואשר יכולין להרע להם הכל בבחי' תחתונה הנ"ל. אבל כאשר הם מתדבקין בשורשם לית תמן מגע נכרי כלל. ואיתא כשקורין פ' שקלים זוקף משה רע"ה ראשן של ישראל. וממילא כשזה קם זה נופל דכתיב ולאום מלאום יאמץ. והוא כדמיון כף מאזנים כשכף אחד מתעלה הכף השני יורד מטה מטה. ועיקר התנגדות של ישראל הוא עמלק כדכ' ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. כי כל האומות יראו מגשת לבנ"י והוא שיסה את כולם. והוא היפוך לגמרי מבחי' בנ"י. ופרשנו כמ"ש בבנ"י שנוטלין חלק עם האומות אע"פ שעיקר ברכתם למעלה למעלה. כמ"ש ז"ל ע"פ ובגוים לא יתחשב שאין נחשב להם מן החשבון. כן להבדיל בין הטהור לטמא בעמלק ימ"ש לאשר הוא ראשית גוים נוטל חלק בכל נפילת אומה נלקה ונמחה שמו באותה קללה ונפילה של כל אומה ואומה. וזה מלחמה כו' בעמלק מדור דור שבכל המלחמות נוטל חלק קללה כנ"ל. ומ"מ עיקר אחריתו עדי אובד יותר מכולם כנ"ל:
2