שפת אמת, שמות, פקודי י״גSefat Emet, Exodus, Pekudei 13
א׳תרנ"ד
1
ב׳אלה פקודי המשכן משכן העדות. פרש"י עדות שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל. ובמדרש באלה הכעסתם אותי באלה אני מתרצה לכם וכן לעתיד מי אלה כעב תעופנה כו'. הענין הוא עפ"י מ"ש לעיל פ' ויקהל בפסוק מי ברא אלה דיש לכל דבר שורש בסתר עליון כמ"ש בזוה"ק שמא קדישא ואורייתא סתים וגליא. ומי ברא אלה. וחיבור מי אלה מקיים הכל. וב' בחי' אלו הם נעשה ונשמע. נעשה בהתגלות. ונשמע לקבל שורש הנסתר. ובבחי' ההתגלות הי' חטא העגל כמ"ש חטאו בנעשה. וע"י המשכן חזרו ותיקנו העשי'. וע"ז נשתלחו בנ"י לתקן עולם העשי' דכתיב ואתם עדי. ועיקר העדות צריך להיות בעלמא דשקרא שאין ניכר האמת רק ע"י עבודת האדם. ובאמת כל מה שברא הקב"ה הכל לכבודו ברא כדאיתא במשנה. ולכן נמצא בכל ציור העולם עדות על הבורא ית'. כמ"ש ויעמידם לעד לעולם. פי' לעד שהכל עדות על הקב"ה. ויש עדות בעולם שנה נפש. כי המשכיל בדעת שלימה רואה ומבין כי א"א להיות בריאת העולם רק ע"י האחד האמת ית"ש כמ"ש בס' חובת הלבבות בשער היחוד באר היטב. וזהו בבחי' העולם עצמו חק נתן כו'. ויש בחי' שנה שהוא שינוי הזמנים ועתים שזה עדות ביותר שיש מנהיג שסובב ומגלגל כל העולם. ויש בחי' נפש שהוא עיקר העדות כמ"ש שנברא העולם בספר וסיפור כו'. וזה העדות ניתן לבנ"י. וע"ז כ' אתם עדי נאום ה' פי' בבחי' הדיבור כ"ב אותיות התורה זה הסיפור ניתן לבנ"י. כמ"ש עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. ובנ"י יכולין לברר כבוד מלכותו ית' בעולם כמו שהי' בבנין המשכן והמקדש שתיקנו בזה כל הבריאה. וציור כל הבריאה הי' נרמז בבנין זה לקשר כל הבריאה בשורשה. וזה כל עבודת בני ישראל להוציא מכח אל הפועל זה הציור. אבל הרשעים כל מגמתם לבטל זה הציור והתגלות הקדושה כדאיתא במדרש משל שונא המלך שירא לגשת אל המלך חותר להפיל האנדרטי של מלך ע"ש שהמקדש הי' הציור של המלך כביכול כדאיתא במדרש בפסוק צאינה וראינה כו' בעטרה כו'. ועדות זה במעשה תליא כפי זכות בנ"י בלבותם. וכפי מה שזוכין להיות ברי לבב. כך יכולין להוציא זה הציור בהתגלות. וזה עצמו עדות גם על בני ישראל שהתגלות הקדושה בעולם כפי עבודתם. ובאמת יש לנו להתאונן על חורבן בית המקדש. כמ"ש שנתמשכן בעונותינו. פי' זה הציור והעדות אינו יכול להיות בהתגלות על ידי מחשך עונותינו כמ"ש עדיכם בירה שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים עיין שם פרק קמא דיומא. אבל בפנימיות ובשורש בני ישראל לעולם הם עדים על הקדוש ברוך הוא. וזה עדות השבת שניתן לבני ישראל בצינעא כמ"ש ז"ל ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם. וזה בחי' מי בשורש הנסתר. אבל אלה הוא בהתגלות ולעתיד לבוא עוד יתחברו כמ"ש מי אלה כעב תעופנה. וכמ"ש אני אמרתי אלהים אתם כו'. ובחי' השבת למעלה מבחי' המשכן. והנה איתא במדרש אלה פקודי המשכן משכן העדות. ששאל מרע"ה מה נעשה במותר ואמר לו הקב"ה עשה משכן לעדות וז"ש המשכן משכן העדות. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל שביאר הענין כי זה המותר נדבה שלא נעשה ממנו בנין א"כ נשאר זה המותר לדורות אפילו כשאין מקדש אעפ"כ רצון ונדבת בנ"י לעולם קיימת כמ"ש מזה בענין נרות חנוכה ע"ש. ולפי דרכינו נאמר עפ"י מה דאיתא במשנה כל אהבה שתלוי' בדבר בטל דבר בטלה אהבה ושאינה תלוי' בדבר אינה בטילה עולמית. וכמו כן אהבת בנ"י להקב"ה אינה תלוי' בשום דבר. וז"ש בפסוק אהבתי אתכם כו' ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב כו' ואוהב את יעקב כו'. ואין מובן התשובה על השאלה במה אהבתנו. אך הפי' הוא שאין האהבה תלוי' בשום דבר רק הוא גזירת הכתוב כטבע אב לבן ואילו הי' תלוי בצדקת יעקב אין בזה הוראה על אהבה ליעקב יותר מעשו. אך הוא אהבה בעצם. וכמו כן אהבת בני ישראל להקדוש ברוך הוא היא בעצם לכן הי' מותר בנדבת המשכן. שהגם שזה הבנין מהמשכן הי' מאוד מעלה גבוה ורמה. אבל נדבת בני ישראל הוא למעלה מכל דבר ואינו תלוי בשום דבר ובשום בנין. הרי קראו הכתוב מותר. והוא ענין נשמה יתירה בשבת. כי כל ימי המעשה האהבה תלוי' בדבר כפי עבודת האדם במצות מעשיות. ובשבת מתנה טובה וכל המעשים נשבתין שהוא אות אהבה שאינה תלוי' בדבר. לכן אהבת המשכן אינו מתקיים תמיד רק כפי זכות הדור. אבל עדות השבת הוא בחי' נשמה יתירה שאינה תלוי' בדבר כמ"ש:
2