שפת אמת, ויקרא, אמור כ׳Sefat Emet, Leviticus, Emor 20
א׳תרנ"ב
1
ב׳במד' יראת ה' טהורה עומדת כו' מורא שנתירא אהרן זכה לדורות כו' ובמד' ויקרא ממתים ידך ה' כו' ע"ש שדורש על אהרן. דהנה יראת ה' לחיים היא יראה הרוממות וכהן עובד ה' במקדש חל עליו מורא שמים כמלאך משרת. דאיתא אין מדותיו של הקב"ה כב"ו מוראו על הקרובים יותר כדכ' וסביביו נשערה מאוד. ועיקר היראה ממלכות שמים הי' בבהמ"ק. וגם בנ"י קיבלו יראה זו ג"פ בשנה כדכתי' יראה כל זכורך. וע"ז אנו מבקשים ושם נעבדך ביראה. וכ"כ על אהרן ואתנם לו מורא וייראני כו'. והנה בזוה"ק יתרו איתא כי עיקר השלימות הוא ליראי ה' כמ"ש אין מחסור ליראיו. ממשמע דאין מחסור שלום איקרי ע"ש. ולכן זכה אהרן למדת השלום אוהב ורודף שלום. כי שלום שמו של הקב"ה. ולפי שחל עליו יראת ה' טהורה לכן זכה אל השלום. ומה"ט נקרא עיר הקודש ירושלים על היראה והשלימות שנמצא בה. וגם בש"ק דחל יראת ה' על בנ"י כדאיתא אפי' ע"ה אימת שבת עליו לכן נק' שלום. וזה רמז המד' ממתים ידך ה'. שזכה אהרן אל השלימות והתמימות בכח שמו ית' ע"י העבודה ששרת לפניו במקדש אני חלקך כו' לכן חלקו בחיים. ולנפש לא יטמא. וזכה לטהרה לו ולכל בנ"י כי כל הטהרה של בנ"י נמסרה ביד הכהן. והנה כתי' תורת ה' תמימה כו' עדות ה' כו' והם ו' מדרגות. ויראת ה' טהורה היא מדרגת אהרן כידוע. וזה תכלית הטהרה כי כל המידות צריכין לטהר כמו שניתן ימי הספירה לזכות לטהר על ידה כל המידות. שבע שבתות תמימות. כענין שנאמר כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש כו' וכן במים וכן בכל המידות. ומדתו של אהרן הוא שורש הטהרה ועיקרה. לכן עיקר הטהרה היא במדה זו ובל"ג בעומר ושאר הטהרה נגמרה ממילא. וכל טהרת העומר היא ג"כ ע"י הכהן שהניף העומר. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל כי בל"ג בעומר יכולין לזכות ליראת ה'. ואפשר שהוא מטעם הנ"ל שאהרן הכהן מסייע במדת יראת ה' טהורה כמ"ש:
2
ג׳בפסוק ונקדשתי בתוך בנ"י א"ה מקדישכם. דרשו חז"ל למסור הנפש על קדושת שמו ית'. כי במס"נ נתגלה הקדושה שנמצא באיש ישראל. וז"ש אני ה' מקדישכם כי הקב"ה נתן קדושה בכל נפש מישראל. אך החומר מכסה על כח הנשמה. וע"י מס"נ הוסר מחיצה הגשמיות ונתגלה הקדושה. וכמו כן הוא תמיד לפי ביטול החומר והגשמיות לתורה ומצות כן מתגלה הקדושה. ובש"ק מתגלה הקדושה במתנה כמ"ש לדעת כי אני ה' מקדישכם. ובכח מס"נ נתגלה הקדושה בכח האדם כמ"ש ונקדשתי. וכן הוא המדה כי הקב"ה נתן חלק קדושה לבנ"י והמה צריכים להרחיב זאת הנקודה ואז זוכין להשפעה חדשה בכח התעוררות שלהם. וכן הוא הענין בימי הספירה כי בפסח יורד קדושה בכלל. ואח"כ בימים אלו כתיב וספרתם לכם לעצמכם הוא כח האדם. ואח"כ בשבועות מתחברין ב' הכוחות. וזה רמז תנופת שתי הלחם. וז"ש ויהי נועם ה' הוא כח הבא מלמעלה. אח"כ ומ"י כוננה עלינו הוא כח האדם. אח"כ ומ"י כוננהו הוא התחברות ב' הכוחות כנ"ל:
3
ד׳בפ' לחם הפנים ביום השבת יערכנו. והוא עדות כי השפע יורד בשבת על כל ימי המעשה וכי השפע יורד מבהמ"ק לכל המקומות וכי בנ"י שנבחרו נפשותיהם ממשיכים השפע לכל הברואים. לכן צוה החב"ה שבנ"י יערכו י"ב לחם בשלחן הקודש. והענין הוא דכתי' לחם פנים לפני. דבאמת הקב"ה זן ומפרנס לכל הברואים. אבל יש כמה דברים וסיבות קרובות ורחוקות ויש מקבלין את פרנסותיהם בבחי' אחור כלאחר יד. ובנ"י רצה הקב"ה שיקבלו השפע פנים בפנים. דאיתא מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי בי'. והקב"ה נתן לבנ"י תורה ומצות שיזכו במעשיהם לקבל הצריך להם כמ"ש במ"א בשם מו"ז ז"ל בפי' הפסוק לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו. שבנ"י יראו שהשפע פרנסה ירד מלמעלה בדרך ריח ניחוח כו'. לכן המצוה לסדר הלחם. וכפי הסדר שבנ"י מעריכין כך הוא בא מלמעלה. ובנ"י זכו לזה בכח התורה דכתי' פנים בפנים דיבר ה' עמכם. פי' ההנהגה לבנ"י היא בבחי' פנים בפנים. וי"ב לחם הם נגד י"ב שבטים. כי יש לכל שבט סדר ודרך מיוחד בתורה. כי התורה יש לה כמה צירופים וכמ"ש שיש י"ב צירופי הוי' וכל התורה כמו כן שמותיו של הקב"ה. וכתי' אה"ד האלה דיבר ה' אל כל קהלכם. רמז לי"ב שבטים. דכל שבט נקרא קהל כדאיתא בגמ'. וכ"כ מורשה קהלת יעקב לשון רבים. [ואפשר לבונה זכה רמז לשבט לוי שנק' קהל חסידים ועולה כולו לגבוה כדין מנחת כהן ובגמ' איכא פלוגתא אי שבט לוי נק' קהל ע"ש בהוריות] וסידר הכ' לחם הפנים ומנורה אחר הרגלים. דכמו דיש בשנה מועדות. כמו כן בדרך א' הוא עולם שנה נפש והכל בדרך כ"ב אותיות התורה כדאיתא בס' יצירה. ויש בשנה ג' רגלים ז' ימי שבתא וי"ב ר"ח. ובנפשות ג' אבות ז' רועים י"ב שבטים. ובעולם הי' בבהמ"ק בהיכל מזבח שלחן מנורה. וז' נרות. וי"ב לחם. והקב"ה בתורה מסר לבנ"י כל ההנהגה. ואפי' עתה שחרב בהמ"ק מ"מ ע"י התורה יכולין למשוך השפע בקדושה. ואיתא במשנה ג' שאכלו על שלחן א' ואמרו עליו ד"ת כאילו אכלו משלחנו של מקום דכתי' זה השלחן אשר לפני ה'. א"כ ע"י התורה זוכין לבחי' לחם הפנים. שהוא פנימיות השפע. להיפוך מזבחי מתים בלי מקום שאין בו חיות פנימיות. וע"י שאמרו עליו ד"ת מקבלין שפע פנימיות. ופי' אמרו עליו הוא להיות התורה עיקר ועולה על השלחן כענין שאמרו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידן. שע"י שהתורה עיקר ממשיכין פנימיות גם בשפע הפרנסה כנ"ל:
4