שפת אמת, ויקרא, אמור כ״אSefat Emet, Leviticus, Emor 21
א׳תרנ"ג
1
ב׳במד' מה כ' למעלה כי יהי' בהם אוב כו' הה"ד והיית רק למעלה כו' לשאול באו"ת של מעלה ולא למטה באוב כו'. כי בחי' אהרן הכהן הוא היפוך ממעשה אוב שהוא כח הטומאה ויציאה מת"י רשות הקדושה. ובחי' אהרן לבטל הנהגות הטבע להתמשך אחר הנהגה עליונה. ולכן זכה להיות שואל באורים ותומים ע"פ ה'. ועליו כתי' עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו. והנה משה ואהרן הם בחי' אחת להנהיג את בנ"י כמ"ש הוא משה ואהרן הוא אהרן ומשה כו' על צבאותם. כי בנ"י נק' צבאות ה' שדומין לצבא מעלה שמנהיגים את הטבע. ובנ"י יש להם לברר הנהגה מחודשת ע"פ התורה להודיע כי הקב"ה הוא מחי' ומנהיג הכל שלא להתדבק בחכמת הטבע. ולכן עשה הקב"ה ע"י משה רבינו ע"ה נסים ונפלאות לברר זאת. אבל בחי' אהרן הוא להיות בנ"י כלים למשוך אחר הנהגה זו כענין שנאמר לכתך אחרי במדבר. משכני אחריך נרוצה. ומדה זו מיוחדת לאהרן שענני כבוד בזכותו. וב' אלו נצח והוד הם בחי' אחת. כי תכלית הנצוח כדי שיבין האדם להכניע עצמו להודות לשמו ית'. נמצא ההוד תכלית הנצח. וכתי' נתת ליראיך נס להתנוסס כי ע"י הנסים נתפעלו בנ"י ונגמר המכוון. וכתי' ה' צבאות עמנו משגב לנו. משגב גי' משה. וה' צבאות אשרי אדם בוטח הוא אהרן כמ"ש הבוטח בה' חסד יסובבנהו לכן זכה לענני כבוד. והם ב' בחי' נסים. הנפלאות שנעשו ע"י מרע"ה שהוריד המן ואת התורה מן השמים. והתרוממות נפשות בנ"י שיצאו מן הטבע להיות נמשך אחר ההנהגה עליונה. וזהו בחי' אהרן אוהב שלום כו' ומקרבן לתורה. כי הבוטח בה' באמת ומוסר עצמו לגמרי רק לרצונו ית' ממילא אוהב שלום ואוהב לכל והוא כלי מחזיק ברכה. ולכן זכה אהרן לנשיאת כפים לברך את בנ"י דכתי' ה' זוקף כפופים. זה והיית רק למעלה. כי הסומך על כחו וחכמתו מתדבק בגשמיות והיא נפש הבהמיות היורדת לארץ. וכ"ז מעשה אוב ודורש אל המתים. אבל אדם ובהמה מי שערום בדעת ומשים עצמו כבהמה תושיע ה'. וזה הסדר נשיאת כפים אחר ברכת הודאה. דאיתא מי שאינו כורע במודים שדרתו נעשה נחש. כי הנחש שהלך בקומה זקופה וע"י גאותו נתקצצו רגליו על גחונך תלך. והכורע במודים ומודה על האמת ויודע ומבין כי הכל ברשות הקב"ה זוכה להתרומם למעלה מהטבע. ונשיאת כפים היא הארה שלמעלה מכל הקומה כמ"ש ונתנך כו' עליון כו':
2
ג׳במד' דין אדם ובהמה שוה מיום שמיני והלאה שיראה פני מטרונה תחילה. וקשה א"כ הנולד קודם שבת יהי' נימול תיכף אחר שבת. אבל נראה כי השבת צריך להיות עמו ששת ימי המעשה שלעולם נזכר במצות שבת ששת ימים תעשה ובשביעי תשבות. וזה עצמו בחי' אדם ובהמה שהשבת מקשר ימי המעשה אל השורש וע"י ימי המעשה והשבת עליהן נראה פני המטרונה. והוא ענין כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל. וכן הוא בימי הספירה מצוה למימני יומי ושבועי הכללים והפרטים. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל על מ"ש שבע שבתות תמימות. למה נקראו ע"ש השבתות. רק שבת הוא מנוחה ותכלית ימי השבוע. וצריך לברר כל מדה בשלימות ואז הוא שבת ומנוחה למדה ההיא וכ"ה בכל הז' שבתות עכ"ד ז"ל. וביאור הדברים כי בכל מדה יש כמה מדרגות שפעמים מתעלה ע"י המדה ופעמים היא בקטנות ויש עליות וירידות בכל מדה. ואח"כ נעשה השלימות והיא שבת ומנוחה בתיקון כל פרטי המדה כנ"ל:
3
ד׳בפסוק ונקדשתי בתוך בנ"י. מצות מסירת נפש ע"ק השם ניתן לבנ"י. כי כל עיקר הנהגתו ית' עם בנ"י למעלה מהטבע. ועוה"ז הוא במקרה לבנ"י לא בעצם. ולכן ב"נ לא נצטוו על קידוש ה'. כי הקב"ה שם דרך הטבע ואין רשות לצאת מהטבע זולת בנ"י אשר בחר הקב"ה לחלקו. וזה ענין המד' בפסוק לבית יעקב אשר פדה את אברהם. אברהם ניצל בזכותו של יעקב ע"ש. הפי' כנ"ל כי מעשה ראשונה בא"א ע"ה שמסר עצמו לכבשן אש אם הי' מעשה יחידי לא הי' חשוב לפניו ית"ש אך כי במעשה זו הכין א"א ע"ה סדר מיוחד ויצא ממנו יעקב ובניו שנעשה להם דרך הנסים ונפלאות בקביעות. ולכן בזה פדה את אברהם:
4