שפת אמת, ויקרא, אמור כ״דSefat Emet, Leviticus, Emor 24
א׳תרנ"ו
1
ב׳במד' והבאתם את עומר. מה יתרון לאדם בכל עמלו ביקשו לגנוז ס' קהלת יכול כו' בעמלה של תורה ת"ל בעמלו כו'. ואין מובן הס"ד דהלא עיקר דברי קהלת הם לההביל כל מעשי עוה"ז רק לעסוק בתורה ומצות. אכן נראה דבאמת כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא וה' בחכמה יסד ארץ. לכן יש יתרון בכל מעשה בראשית. לאפוקי מדעת המינים שאומרים עזב ה' את הארץ. אכן אין יכולים למצוא החכמה הגנוזה במ"ב רק בכח התורה כדכתי' בראשית ברא בשביל התורה שנק' ראשית ובעמלה של תורה יכולין להעלות זה הראשית שנמצא בתוך הטבע. וזה נק' עמלה של תורה לעמול למצוא דברי תורה בכל מקום. שצריך איש ישראל להאמין שהכל תורה וכח העשרה מאמרות שהם בתוך הטבע גנוזים וכדכתיב אמרות ה' כו' טהורות כסף צרוף. פי' כמו שהכסף נמצא תוך העפר וצריכין לצרפו ולזקקו עד שנעשה כסף טהור. כן נמצא בכל הבריאה גנוזים דברי תורה. וע"ז כתי' וכמטמונים תחפשנה. ובאמת זה בחי' גאולה וחירות להוציא יקר מזולל. והנה בנ"י הם כלים לזה. וכשיצאו ממצרים נעשה בירור זה על ידם בכלל העולם עד שנתבררו עשרה מאמרות ונעשה מהם עשרת הדיברות. ולא זה בלבד רק בכל שנה ושנה ממחרת הפסח נתעלה חלק ראשית בכח גאולת מצרים. לכן והבאתם כו' עומר ראשית כו'. וזה הראשית נתברר במ"ט ימים עד שנעשה מזה תורה ממש. כמו שהי' אז ביצ"מ בכלל. שע"ז נאמר אנכי כו' אשר הוצאתיך ודו"ק. כן בכל שנה יש ענין פרטי עד לעתיד מלאה הארץ דעה שיהי' הכל תורה ממש והכל ע"י בנ"י לכן נקראו עושי דברו וכדאיתא שצדיקים מקיימים העולם שנברא בע"מ כמ"ש במ"א מזה:
2
ג׳בענין סידור לחם הפנים. ואחז"ל לחם חם ביום הלקחו כסידורו כך סילוקו להראות חיבתן של ישראל ע"ש. כי הקב"ה זן את העולם כולו. אבל יש הרבה מיני מקבלים ויש שניזונים כלאחר יד ובנ"י מקבלין המזון פנים בפנים כענין שאמרו מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי בי'. ולכן נקרא לחם הפנים שהוא המזון המיוחד לבנ"י כענין שכתוב ופניתי אליכם. ולכן מיוחד לחם הפנים לבנ"י וביום השבת ובבהמ"ק כמ"ש במ"א. והנה בעוה"ז תחת השמש יש לכל הברואים שינוים. ולכן העליונים נק' עומדים ותחתונים מהלכים. כי הכל הי' מן העפר והכל שב אל העפר. ומדומם נולד צומח ומצומח ניזון החי ומחי מדבר והכל למיתה הולכין ובעבור המיתה אין עמידה בעולם כידוע שאין כל שעה שלא יהי' שינוי והתחלפות בכל הברואים מטעם הנ"ל. אבל הדברים שמתחברין לשורש אין בהם שינוי. לכן כמו שנסדר הלחם נשאר כך בלי שינוי. וזה הי' עדות לבנ"י שהגם שהלחם כבר נעשה בו כמה שינוים עד שנעשה לחם. מ"מ בכח איש ישראל להעלות הכל אל השורש ונפשט מכל השינוים. וזה ענין מנוחת השבת. כדכתי' אל יצא איש ממקומו. ולכן נאסרו המלאכות בשבת שכל המלאכות הם בחי' השינוים. והשבת הוא יום מנוחה ולכן הוא מעין עוה"ב:
3
ד׳ואיתא ג' שאכלו על שולחן א' ול"א עליו ד"ת כאילו אכלו מזבחי מתים. כמ"ש לעיל כי האכילה היא ענין השינוים והכל בחי' מיתה. אבל האומרים עליו ד"ת נק' שלחן שלפני ה' שמתעלה אל השורש ע"י התורה שנק' עץ חיים. ונק' זה השלחן בלי השתנות כנ"ל:
4
ה׳והנה איתא בזוה"ק דכל ברכאין בשביעאה תליין והוא שורש הברכה. ובנ"י ובשבת ובבהמ"ק בכח אלה הג' הוציאו מכח אל הפועל שורש הברכה בי"ב לחם הפנים למשוך הברכה מן השורש. וכמ"ש לכו לחמו בלחמי להתדבק בשורש הלחם שהוא התורה. ולכן מבקשין בש"ק יגלה לן טעמי דבתריסר נהמי שהיא טעם השורש של הברכות. ובאמת א"י להרגיש זה הטעם עד שמתקדשין ומתפרשין מטעם עוה"ז הגשמי. ושבת הוא מעין עוה"ב:
5