שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול י׳Sefat Emet, Leviticus, For Shabbat HaGadol 10
א׳תרמ"ב
1
ב׳המפרשים עמדו דהו"ל לקבוע הגדולה בעשירי לחודש גם בחול. ואין זה קושיא כי היתכן לומר שהי' במקרה שנפל עשירי לחודש בשבת. אבל יתכן לומר כי כל הכוונה הי' על יום השבת שקודם פסח. כידוע שכל המעשים שבימי החול הם מהארת השבת כמ"ש מיני' מתברכין שיתא יומין. ובשבת קודש הוא במחשבה ונגמר בימי המעשה בפועל. וכמו כן שורש הגאולה בוודאי הי' בזה השבת ונגמר בפועל בט"ו לחודש. וכ' משכו ידיכם כו'. והי' זאת שורש הגאולה שנפדו לבות בנ"י להיות מוכנים לגאולה. כי בנ"י דבקים בשורש הגאולה הוא אחדות הגמור שע"ז נאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו. וכ"כ גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלקים לבדך. אח"כ מתפשטין הנפלאות למעשה עד שנלקה פרעה בפועל. אבל סוד הפלא הוא אחדות עליון. ובשבת זה נתדבקו בנ"י בזה השורש. וימים הללו מוכנים גם עתה שהוא שעת הכושר לטהר את נפשותינו כאשר כל בנ"י עסוקים בהגעלה וטהרת הכלים בימים האלו ומנהג בנ"י תורה ומתעורר כח טהרה מלמעלה. וכן הוא אומר מוציא אסירים בכושרות ודרשו חז"ל בעת שכשר לצאת. שהזמנים שנעשו בהם הנסים הם מסייעים גם עתה:
2