שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול י״אSefat Emet, Leviticus, For Shabbat HaGadol 11
א׳תרמ"ג
1
ב׳בעזה"י משבת הגדול וימי פסח
2
ג׳בגמ' העלו ביום הראשון תשביתו ראשון דמעיקרא דכתיב הראשון אדם תולד כו'. הענין שנק' י"ד ראשון לאשר בו קיימו בנ"י מצוה הראשונה שעלי' אמרו חכמים שהיה צריך התורה להתחיל מהחודש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה רק משום כח מעשיו הגיד כו'. והיינו שבנ"י עיקר תהלוכתם עפ"י התורה מדריגת מרע"ה שהוא בחי' שם הוי"ה ב"ה. לכן נק' בני ישראל ראשית שעלו במחשבה לקדמונו של עולם. והוא המדריגה שהי' מוכן להיות קודם חטא אדה"ר. לכן רמזו ראשון אדם. שהתחילו עתה לתקן מדריגה הראשונה עפ"י התורה שהוא עץ החיים. והוא בחי' גדלות. דיש קטנות וגדלות כידוע לאנשי מדע. והקטנות הוא הטבע בחי' מעשה בראשית כח מעשיו שהאלקים מנהיג הטבע עפ"י צמצום שהוצרך כביכול לצמצם ולעכב בחי' הגדלות כמ"ש שאמר לעולמו די. וכמו שהחכם צריך להקטין עצמו ללמוד עם הקטן. אבל ביציאת מצרים התחיל הנהגת הנסים וביטול הטבע. הוא בחי' גדלות בשם הוי"ה ית'. לכן נק' גם השבת שקודם פסח שבת הגדול דהי' מקחו בעשור בשבת קודש. והמפרשים מקשים למה תלה הגדולה בשבת. אבל נראה כמו שהי' קבלת התורה בשבת כן התחלת המצות הוצרך להיות בשבת. שכל סדר הנהגה חדשה הוצרך להיות בשבת. שבכח השבת יכולין להעלות המעשים להשורש ולשנותם במדריגה שלמעלה מהטבע. ולכן נק' שבת הגדול שהתחיל בו בחי' הגדלות כנ"ל. וזהו ב' הטעמים שכתוב בשבת כי בו שבת וגם כי עבד היית במצרים כו'. כמ"ש במ"א עפ"י המדרש בא כובד אבן כו'. שמעשה בראשית אינו יגיעה וכעס אויל כבד כו'. הרי כל מעשי בראשית טפל. ועיקר המכוון להתגלות הנהגה עליונה וביטול הטבע. וכמו כן בהנהגות התחתונים התחיל זו השינוי. שמקודם הי' עבודת הצדיקים בבחי' הטבע כמו דרך ארץ שקדמה לתורה. ועתה. התחיל בחי' עבודה עפ"י התורה ומצות ה'. ובכל שנה בזה הי"ד מתעורר בחי' ראשית הנ"ל. ובכח זה יכולין להשבית החמץ. וז"ש אור לי"ד בודקין לאור הנר. הוא בחי' נר מצוה. ע"י שבו נעשה מצוה ראשונה מכל בני ישראל. וכן נעשה למעלה שמתעורר עתה עת גאולה ורחמים על בנ"י. כמ"ש ואעבור עליך כו'. שראה שאין בידם זכות ונתן להם דם פסח כו'. כמו כן בכל שנה בימים אלו מחפשין זכותן של בנ"י. ועי"ז מבערין החמץ כפי בדיקת התחתונים. כמ"ש בחור שבודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטל בלבו ונגמר הביעור בכח שלמעלה. ובודקין לאור הנר כמ"ש בגמ' למדנו חיפוש מנר כו'. הענין שבודקין למעלה לאור הנרות ונשמות של בנ"י שלמטה כמ"ש נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. פי' הקב"ה מחפש כל החדרים בכח הנשמות. ואיתא חור שבין אדם לחבירו זה בודק עד מקום שידו מגעת כו'. פי' שיש חורים שאין א' בלבד יכול לבדקו. וכמו כן בכללות ישראל כשהיו מתאספין ביחד בי"ד לשחיטת הפסח ודאי היו משביתין כל החמץ. אבל עתה נתפזרנו ויש חורים שאי אפשר לבודקן רק בכללות כל בני ישראל:
3
ד׳ובי"ד היו מקיימין בנ"י ב' מצות דם פסח ודם מילה והם ב' המצות שחייבין עליהם כרת משא"כ בשום מ"ע אחרת. שהם עיקר המצות שעל ידיהם זכו בנ"י אח"כ לתורה. וכתיב לא בשמים היא כו' מי יעלה לנו כו' ולא מעבר לים כו' קרוב כו' הדבר כו' בפיך ובלבבך כו'. ורמזו ר"ת מיל"ה. וי"ל עוד ולא מעבר לים הרמז על מצות פסח ויציאת מצרים. וב' אלו הם בחי' בפיך ובלבבך. פסח. פה סח. ברית הלשון. והוא בחי' תורה שבע"פ. ומילה בלבבך ברית המעור. והוא בחי' תורה שבכתב במה שחתם בריתו בבשרנו. וע"ז איתא שכל אדם צריך להיות לו ב' אותות. בחול מילה ותפילין. ובשבת מילה ושבת. כי תפילין. ושבת הכל זכר ליציאת מצרים. בחי' הפסח כו' תורה שבע"פ שורש המצות. ולכן צריך לעבור השבת על הקטן קודם שנימול שאות שבת ותפילין הכנה לאות המילה כנ"ל:
4