שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול ט׳Sefat Emet, Leviticus, For Shabbat HaGadol 9
א׳תרמ"א
1
ב׳הענין הוא דיש קטנות וגדלות. הקטנות הוא שורש העצם שיש בכל הוה דצח"ם. כל אחד לפי מה שהוא. וכן הקטן יש לו רוח ממללא אבל אין בו דעת להתפשט השכל במעשיו. והתרחבות הפנימיות במדות ומעשים הוא בחי' גדלות וכמו כן העולם בכללו הי' בו כח הפועל בנפעל. וזהו בחי' שבת בראשית כמ"ש כי בו שבת. אבל בנ"י שהשיגו הדעת אחר יציאת מצרים כמ"ש וידעתם כי אני ה' הרגישו בנפשותם הם בעצמם בחי' השבת וזה גדלות. ולכן נק' בנ"י עדים שמעידין בשבת על הבורא ית' דכתיב בעד ראה או ידע. והם ב' המדריגות דכתיב בשבת ראו כי ה' נתן לכם השבת. ואח"כ שנתעלו בנ"י ביותר נאמר לדעת כי אני ה' כו'. והם ב' מדריגות שיש בבנ"י שנק' עבדי ה' ונק' בנים. ועבד המלך רואה כל מה שבבית המלך אבל אינו מבין טעם כל דבר וענינו כמו הבן המחפש בגנזי אביו כידוע. והעולם עצמו קיבל הקדושה במדריגות והי' מקודם שבת בראשית כי בו שבת. ואח"כ ביצ"מ הי' שבת הגדול דכתיב בי' וזכרת כי עבד היית במצרים ע"כ צוך כו' פי' התקשרות ודביקות שיש לנפשות בנ"י אל השבת. וכיון שנעשו בני ישראל כלים לקבל קדושת השבת נתרחב ונתגדל הארת השבת כנ"ל. והאמת כי בני ישראל זכו לזה ע"י גלות מצרים לכן באו אל הבירור דיש שבע דרישות וחקירות לעדים. וכן מרמזים ימי המעשה שהם ימי עבודה. וכפי היגיעה בימי המעשה כן זוכין להעיד בשבת קודש. וכמו כן מעידין בנ"י בכל יום ה' אחד. ויש ז' ברכות כמ"ש שבע ביום הללתיך שמבררין שהכל שלו יום ולילה אור וחושך. והם הדרישות וחקירות. ובדיקות אין להם שיעור כמבואר בסנהדרין והם פרטי הבירורים בכל מעשה לקדש עצמו במותר. ולכן כיון שירדו למצרים ונתעלו נבררו להיות עדים:
2
ג׳עוד על ענין שבת הגדול. עפ"י המדרש בא כובד אבן כו' שבריאת שמים וארץ אינו יגיעה במה אני ייגע במי שמכעיס לפני כו' כעס אויל כבד משניהם ע"ש. נמצא כי כמו שבשבת בראשית הי' לפניו ית' נייחא כמ"ש כי בו שבת. כמו כן ויותר מזה ביציאת מצרים שנתברר מלכות שמים הי' לפניו נייחא ביותר ונק' שבת הגדול. [ולכן נק' פסח שבת כמ"ש ממחרת השבת] והענין הוא עפ"י הידוע כי בעשרה מכות נתבררו כח עשרה מאמרות שהרשעים מאבדין העולם שנברא בעשרה מאמרות כמ"ש במשנה דאבות. לכן ירדו בנ"י למצרים. ובכח עשרה מכות קיבלו אח"כ עשרת הדברות ונתקנו העשרה מאמרות. דהכל לכבודו ברא. ובשבת קודש שנגמר הבריאה ומלך עליהם נק' שבת נייחא. אח"כ ערערו הרשעים ולא האמינו בה'. ובאו בני ישראל ובררו אמונתו ית'. ולזה הבירור אין שיעור. לכן לעתיד יום שכולו שבת שיאמינו כל העולם בו ית' שאז יהי' תיקון השלם. והנה כל המכות הי' נגד המאמרות כנ"ל. וכמו בערב שבת נברא אדם והי' מוכן להיות נברא בשבת עצמו כידוע ובו הי' גמר המכוון שבו עיקר הנייחא. כמו כן במאמר החודש הזה לכם משכו וקחו כו' הי' הגאולה לבחי' הגלות שהי' בנפשות בני ישראל בעצמם. כמ"ש חז"ל משכו ידיכם מעבודה זרה. וזהו עיקר הגאולה. ועיין בדברי קדשו של אא"ז מו"ר ז"ל בענין זה דברים מתוקים:
3