שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול ח׳Sefat Emet, Leviticus, For Shabbat HaGadol 8
א׳תר"מ
1
ב׳בענין שבת הגדול פרשנו כבר כי השבת הי' מצפה על גאולה כמ"ש כנס"י יהי' בן זוגך. וכביכול נתגדל השבת ביציאת בנ"י ממצרים. כי השבת הוא מעין עוה"ב ואין בכח התחתונים לקבלו. זולת בנ"י שהם יש להם כח מלמעלה מהטבע אם כי הם תוך הטבע. וזה ענין נשמה יתירה. ולכן נק' ב"ז של שבת. וכתיב זכור כו' יום השבת לקדשו מכלל שבנ"י מוסיפין קדושה להשבת. ואין זה חידוש כי הוא כח הבורא ית' ששם בנפשות בנ"י. וז"ש במד' זכור אשר אמרתי לשבת כנס"י יהי' בן זוגך. והנה העולם מקשים מדוע נקבע שם זה לשבת ולא לכל יום עשור לחודש. אבל באמת הרגישו חז"ל כי השבת סייע להם לקבלת מצוה ראשונה זו והשי"ת עשה התקשרות לגאולתן של ישראל ע"י השבת. לכן אומרים זכר ליציאת מצרים בקידוש של שבת. ועיקר שם שבת הגדול הוא רמז לעתיד ליום שכולו שבת שיש לנו לקוות בימים אלו לגאולה שלימה. וע"י התשוקה לצאת משיעבוד הסט"א ולכנוס בעול מלכות שמים. עי"ז זוכין לגאולה. כמו שהי' המצוה מקחו בעשור שקודם הגאולה לא היו יכולין לקיים המצוה כראוי. והמצוה הי' הכנה לגאולה לכן הי' העצה ע"י הרצון והתשוקה באלה הד' ימים נעשה הכנה להגאולה וזה שהי' ר' מתיא בן חרש דורש ע"ש ברש"י בא. כמו כן גם עתה המצוה שואלין ודורשין קודם הפסח ע"י שמצפין לגאולה שיש לכל נפש מישראל גאולה בפסח וע"י התשוקה יכול לקבל בפסח כל אחד לפי מדריגתו:
2