שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול כ״אSefat Emet, Leviticus, For Shabbat HaGadol 21
א׳תרנ"ה
1
ב׳הנה ג' שבתות יש. שבת דמעשה בראשית ודיצ"מ ודקבלת התורה. והם ג' סעודות דשבת. כדאיתא בזוה"ק שהם ג' בחי' שבפסוק אז תתענג סעודתא דעתיקא. והרכבתיך כו'. ונחלת יעקב היא התורה. ושבת דעתיקא הוא בחי' יצ"מ עלמא דחירות והוא שבת הגדול מכל הג' שבתות. והי' צריך להיות הסדר שבת דיצ"מ לבסוף שהוא גדול מכולם. אכן לא הי' בכח בנ"י לקבל התורה עד שנעשה להם נס דיצ"מ וקי"ס. ובאמת זה עצמו ענין שנא' כי בחפזון יצאת והי' נס שלא בהדרגה וסדר הראוי. עד לעתיד שיהי' הכל כסדר כמ"ש כי בחפזון לא תצאו. ולכן לעולם נסדר הסדר סעודתא דעתיקא קודם סעודתא דז"א מפני שכך הי' הסדר דג' שבתות. ובאמת סעודתא דעתיקא עיקר זה השבת רומז לשבת העתיד יום שכולו שבת רק שנעשה מעין זה ביצ"מ בנס לצורך השעה מעין לעתיד. והנה בשבת זה הי' קבלת המצות מצוה ראשונה שנצטוו בנ"י. ובאמת המצות הם נמשכין מן התורה. אך בנ"י הקדימו נעשה לנשמע כמ"ש במ"א שזה עיקר המכוון בשבחן של ישראל. לא הדיבור בלבד שהקדימו רק שקיימו במעשה קבלת המצות קודם התורה. ובמדה שאדם מודד מודדין לו. ולכן נעשה להם שבת דיצ"מ קודם שבת דמתן תורה שלא בהדרגה כמ"ש:
2
ג׳בענין ביטול ובדיקה. דיש פגם בנפש ויש ברוח ותיקון הנפש בבחי' המצות. לכן בדיקה לאור הנר כדכ' נר מצוה. ופגם הרוח נתקן בדיבור ולכן מדאורייתא ביטול בעלמא סגי. וכ' תשביתו שאור שע"י הביטול של האדם באמת משבית השאור והחמץ. ולפי שפסח לעולם זמן גאולה צריכין מקודם לבטל החמץ בעוד משועבדין תחת הפגם. כי אחר הגאולה לא [*שייך] ביטול. כמו דאין ישראל מבטל ע"ז שאין לו שייכות לזה. ולכן קודם הגאולה וחירות צריכין לבטל החמץ. וכן נעשה אז שביטלו בנ"י ע"ז בלקיחת השה לפסח בעשור לחודש קודם שנגאלו כנ"ל:
3