שפת אמת, ויקרא, קדושים כ״זSefat Emet, Leviticus, Kedoshim 27
א׳תרנ"ח
1
ב׳קדושים תהיו כי קדוש אני ה"א. פי' הקב"ה קדוש ונבדל מכל. ובנ"י שצריכין לקבל את אלקותו ית"ש צריכין להתקדש ע"י המצות להיות כלים נקבל אלקות. ואיתא בפסוק כתפוח בעצי היער מה תפוח אין לו צל כך ברחו האומות מלקבל התורה ע"ש. הענין הוא כי הקב"ה ייחד שמו על בנ"י ביותר שהגם שהוא אלוה כל הברואים אבל הוא ע"י התלבשות וצמצומים וזה נקרא צל. כמו השמש שא"י להסתכל בו בלי אמצעות דברים אחרים. ורק בנ"י ע"י הכנת המצות במעשה ממשיכין אלקותו. והוצרכו בנ"י להקדים נעשה לנשמע. כי הבינו שא"י לשמוע התורה רק בהכנת המעשה וזה נר מצוה ותורה אור שא"י להנות מאור רק ע"י הנר:
2
ג׳ובמד' ישלח עזרך מקודש ע"ש שהעליונים יש להם קדושה א' וישראל ב' קדושות. כי המלאך נקרא עומד. כי הקדושה שבו בלי השתנות. אבל אדם נקרא מהלך כי עיקר הקדושה המוכנת אל האדם הוא בשורש העליון. אכן גם בחלק שלמטה יש בו קדושה מעט שעי"ז יוכל להמשיך עליו שורש הקדושה שלמעלה כמ"ש ז"ל אדם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה וזהו בחי' נשמה יתירה הנמשכת מלמעלה. וזה עזרך מקודש. ומציון יסעדך היא הרשימה מהקדושה שנמצא בו למטה. לכן כתיב קדושים תהיו לשון עתיד שלעולם צריך האדם להיות מהלך בקדושה מדרגה אחר מדרגה:
3