שפת אמת, ויקרא, קדושים ו׳Sefat Emet, Leviticus, Kedoshim 6
א׳תרל"ז
1
ב׳ב"ה אחרי קדושים
2
ג׳במד' ישלח עזרך מקודש כו'. כי כך ברא הקב"ה העולם הזה שיצטרכו להמשיך סיוע מעולם עליון כמ"ש במ"א מזה שבעוה"ז חסר השלימות. אך לכל דבר יש שורש בשמים כמ"ש אין לך עשב שאין לו מזל ברקיע כו'. ומכ"ש האדם וודאי יש לו שורש למעלה מכולם. והוא כח הנשמה. וע"י מצות ומעש"ט ממשיכין כח הנשמה שבשמים. ומקידוש מעשים שבידך. הוא הכוונה ומחשבות רצון האדם בעשיות המצוה שהיא קודש. ומציון מעשים שבידך הוא גוף המעשה כשנעשה בקדושה. כמ"ש בזוה"ק שמכוונת המצות וגוף המעשה נעשה מכל א' לבוש מיוחד להאדם בעולם העליון ע"ש פ' תרומה. והנה בשבת קודש יורד הקדושה לאדם. והוא ישלח עזרך מקודש. הנשמה יתירה. ומציון יסעדך הוא ימי המעשה. ושבת נותן ברכה לכל הימים א"כ יש בקדושת השבת שורש לכל הימים ואותן השרשים הם הציונים שיש בהם רמזים לקדושה אף שאינו קודש ממש. וכ' ויברך ויקדש בשבת. גוף הקדושה של שבת וגם להיות ברכה ושישפיעו ממנו נחלים מיוחדים לכל הימים. ואותן הצינורות מעוררין ע"י ציון מעשים כנ"ל:
3
ד׳ובמד' ואתה מרום רוממות אתה נוהג בעולמך. הוא כנ"ל שהקב"ה עשה להיות הנהגות כל הבריאה ע"י זה התרוממות שמרימין המעשים לכח השורש שלמעלה מהטבע שנק' מרום עי"ז יש להם קיום וז"ש רוממות אתה נוהג כו'. וז"ש קדושים תהיו כי קדוש א"ה אלקיכם פי' שכוחות שלכם דבקים בי ומצד זה אתם יכולים להתקדש כנ"ל:
4
ה׳בפסוק איש אמו ואביו תיראו כו' שבתותי תשמורו. דאיתא הסתכל בג"ד כו' מאין באת מטפה סרוחה כו'. ובאמת מאלו הג' שותפין שיש באדם הן ג' הדברים. מאין באת כח האב ט"ס. ולאן אתה הולך הוא כח האשה. רמז לדבר שהמיתה באה לעולם ע"י האשה. וגם הריון קרוב למיתה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון הוא כח הבורא שיש בו. וזה רמז בשבתותי תשמורו שהוא לשמור תמיד ולהשתוקק לחזור בשמחה לשורשו שהוא תכלית הכל כמ"ש חז"ל על זאת יתפלל כל חסיד כו'. מצוא זו מיתה כו'. וכענין יום שכולו שבת כו'. ואין כוונת החשבון רק להפחיד האדם. רק שיבוש האדם באיזה חשבון יבא לפני המלך אם יהי' כדאי לחשוב המעשים טובים. כי דין קאי על עבירות וחשבון קאי על המצות. ואלה הג' בחינות נמצאין בכל דבר. היינו כח הכנת האדם לפעול איזה דבר טוב או מכין עצמו למצות וזה נק' כח האב. הזרע כדי להוליד. אבל אינו נעשה מזה כלל והוא ט"ס. אך ורק אח"כ צריך בחי' הביטול להיות כעפר ורק מוכן יהי' לבטל עצמו להבורא ית' והוא בחי' האם שבה נסרח הזרע. ואח"כ שולח הש"י חלק אלקי ממעל ובא לגמר הולדה וכולם ממתינין על כח הבורא. וזה שבתותי תשמורו לשון המתנה כמו שמר את הדבר:
5