שפת אמת, ויקרא, מצורע ח׳Sefat Emet, Leviticus, Metzora 8
א׳תר"נ
1
ב׳במדרש איום ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו. כי הנה מצות זבים ומצורעים מיוחד רק לבנ"י. והיא שבחן של ישראל. כי המתנות שהנחילנו הש"י ממילא צריכין אנחנו להיות מוכנים לקבל אותם. וכשיש חסרון ואין מקבלים כראוי מתהו' במקום הזה כח הסט"א. ובמד' תזריע לעשות לרוח משקל כו' כמו שיש ד' יסודות ארמ"ע והאדם כלול מהם וכשמתרבה כח המים או הרוח יותר מדאי נולד חולאת בגוף. כן ברוחניות שהנחילנו הש"י תורה ומצות והם כמו רוח ועפר. רוח ממללא ומעשה המצות היא בגשם האדם. וכמו כן במידות אהבה ויראה בחי' אש ומים. ולכן צריך להיות כל אלה הד' במשקל. ואם לומד תורה ואינו מקיים וגובר הרוח על העפר נעשה חולה. וכמו כן במידות. ויש בחי' מחשבה דיבור ומעשה. ומול כל אלה יש טומאת מת וזיבה ומצורע. וזיבה ומצורע הם החמורים מהטומאות כמו ברית הלשון והמעור שהם יסוד הצדיקים כמ"ש חרב פיפיות בידם. כמו כן כשאינו שומר פיו ובריתו יש צרעת וזיבה. וכנראה שברית הלשון פוגם יותר מברית המעור שהמצורע משתלח מכל הג' מחנות:
2