שפת אמת, ויקרא, פסח י״בSefat Emet, Leviticus, Passover 12
א׳תרמ"א
1
ב׳ב"ה מימי פסח ערבובי דברים
2
ג׳חכם מה הוא אומר כו' אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. הענין הוא שחביב הלילה הזו כ"כ. הגם כי עלו בנ"י אח"כ למעלות רבות כמאמר כמה מעלות טובות. ויצ"מ הי' רק התחלה ונק' לחם עוני. וזה שאלת החכם. והתשובה לברר לו כי קבלת מלכות שמים הוא העיקר דכולה בה ועי"ז זכינו לכל המעלות. ולכן אין מפטירין אחר הפסח שאין לך מדה טובה הימנה. והיא מרגניתא דלית לה טימא וכמ"ש ואפילו כולנו חכמים כו' וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח. כי בנ"י צריכין לשמוח מה שזכו לכנוס בכלל עבדי השי"ת. והשי"ת שעיטר לעבדיו במעלות רבות ונכבדות עכ"ז השמחה שלנו בהעבדות:
3
ד׳והיא שעמדה לאבותינו ולנו כו'. קאי אדלעיל שהקב"ה חישב הקץ לעשות והתחיל הגלות מימי האבות שהי' הכנה לכל הגליות. וזה המאמר ידוע תדע כו' והכניסנו לארץ מצרים היא שעמדה לנו בכל הדורות כמאמר ואלו לא הוציא הרי אנו ובנינו כו' וכמ"ש במ"א שם. ולכן הרשע שאומר מה העבודה ומוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר. כי עיקר הגאולה הי' הכנה לדורות. וכמ"ש בכל דור ודור חייב אדם לראות כו' כאלו הוא יצא. פי' שיש יצ"מ בכל הדורות. ולכן אם הי' הרשע שם לא הי' נגאל כי מי שהי' בכלל הגאולה מרגיש החירות בכל הדורות:
4
ה׳והניף את העומר כו' לרצונכם ממחרת השבת יניפנו. הענין הוא שבנ"י נותנים הראשית אל הבורא ית' ובכח הזה הם מתרוממין. וזה ענין הביכורים כמו שיש ביכורים בפרט כן בכלל ישראל מפסח עד עצרת. וע"ז נאמר כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. לכן מצווים לעולם לזכור שנאת עמלק. והי' בהניח כו' תמחה. ומזכירין אותו קודם ניסן כדי לזכור בימים אלו שהם התחלת כחן של בנ"י דכתיב ובנ"י יוצאים ביד רמה. צריכין עתה לזכור למסור הכח אליו ית'. ועי"ז מתרומם לגבור על עמלק. וכ' לרצונכם וכ"כ בו לשון רשות אם תקריב מנחת בכורים כו'. כי זה צריך להיות עבודת בנ"י מעצמם. רק התורה נותנת להם רשות בימים האלה שהם ימי מנוחה לבנ"י כמ"ש והי' בהניח ומודיענו הכתוב כי יש עתה לאל ידינו לגבור על אותו רשע. ובמדרש פ' אמור קורא זאת מלחמת תנופה ע"ש ע"פ הנ"ל כאשר ירים משה ידו:
5
ו׳במדרש שה"ש נשיר למי שעשאנו שרים בעולם. דכ' עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. וביצ"מ נעשו בנ"י כברי' חדשה ונתיחדו לברר מלכות שמים בעולם. וזה הסיפור יצ"מ וכן בכל יום שמעידין על הבורא ית'. ובירור זה תלוי בעבודה שבלב כפי מה שמבררין בלב יחוד המעשה אליו ית'. וזה ימי הספירה דכתיב וספרתם לכם. וכל שיר השירים נתיסד על זה שהאירו בנ"י במעשיהם והמשיכו כל הדברים שבעולם לשורשן להעלות מהם ריח ניחוח אליו ית'. וזה הבירור עיקרו מזה החג ומצות סיפור יצ"מ דכ' למען תזכור כו' כל ימי חייך וזכירה הוא בפה. ולילה זו נותנת כח על הבירור והסיפור של כל ימות השנה. ובעת יצ"מ היו בנ"י מוכנים לזה הבירור בשלימות כמו ששרו השירה לפניו ית' וע"י החטא שירדו ממדריגתם נשאר השיר ללוים בביהמ"ק. וגם עכשיו ע"י תורה ותפלה יכולין לעורר קצת מאלה השירים:
6
ז׳במדרש הראיני את מראיך על עליות רגלים יראה כל זכורך. דכתיב שחורה אני ונאוה פי' שבנ"י יש להם נקודה פנימיות שגם שהם בין אהלי קדר ובגלות אחר גלות. עכ"ז נקודה הפנימיות אינה מתחלפת כמ"ש אם שכחנו שם אלקינו כו'. ולכן בבוא המועדים בעת שהי' המקדש קיים היו מתחלפים אלה הלבושים ונתגלה הפנימיות שלהם כמ"ש יראה כל זכורך הוא הפנימיות. לכן אמרו חז"ל חייב אדם לטהר עצמו ברגל ודרשו בנבלתם לא תגעו פי' ברגל ע"ש. והענין כנ"ל שהטומאה לא תגע בפנימיות הלב. כענין שנאמר מה יפו פעמיך בנעלים היא הנקודה הטמונה שלא תוכל להתערב. וממילא מוכנים ברגל להסיר החיצוניות ולראות פני ה'. ומכלל שחייב אדם לטהר בוודאי הרגלים נותנים כח להתטהר לפניו. ואיתא הראיון אין לו שיעור כי יש בירור אחר בירור עד שיוכל להיות טהור לב. וכשם שבא לראות כך בא להיראות כמ"ש חז"ל ירְאה ירָאה. וצריכין לשוב בתשובה על אשר בטלנו העליות רגלים שלכן נתרחקנו מבית ה' זמנים טובא. וע"י התשוקה לזכות לראות עוד פני ה' יתוקן זה החטא. לכן כתיב אסרו חג בעבותים. בתשוקות עבותות אהבה שמחבבים המועדות. ולכן עושין עתה יו"ט שני הגם שאין נוטלין שכר רק על א'. רק להראות החיבה של הרגלים לאחוז בהמועדות עד שנזכה לקרנות המזבח לכן נקראים מועדות מלשון עדות שמבררין פנימיות לבות בנ"י כנ"ל. לכן דרשו חז"ל המבזה המועדות כעובד ע"ז דכ' אלהי מסכה לא תעשה לך חג המצות תשמור. כי ברגלים יכולין להסיר המחיצות ולברר הפנימיות כנ"ל: וכ' ולא יראה כו' פני כו' ריקם כו' כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך. כי תן לו משלו שכל הרצון שיוכל איש הישראלי לקבל ברכות הנשפעים לו משמים. דמשמיא מיהב יהבי כו'. וברגלים יש ברכות לישראל כמ"ש והשיאנו כו' ברכת מועדיך. והם ג' הברכות. יברכך כו' וישמרך בפסח ליל שמורים. יאר בשבועות. ישא כו' שלום הוא בסוכות. ולכן ברגלים הוא זמן ראי' כברכת ה' כו' אשר נתן לך כנ"ל:
7
ח׳פקוד יפקוד אלקים. הסימן לגאולה כפולה כו'. הענין לרמוז שצריכין ב' גאולות ביצ"מ וקי"ס וכן הוא במכילתא וי"ל שהוא בחי' יעקב ויוסף. כי יצ"מ פה סח תיקון ברית הלשון הקול קול יעקב. ובקי"ס תיקון ברית המעור כמ"ש במד' השירה הזאת המילה מעידה בנו. ודרשו פסוק ויקם על סלע רגלי כו' אשורי שהוא הברית יסוד של [תולדות] האדם ואז ויתן בפי שיר חדש כו' שא"י לבוא לשירה רק ע"י התחדשות. וכמ"ש בתחלת גלות מצרים שהפרו ברית מילה לכן ניטל מהם ההתחדשות כמ"ש שם במדרש שמות בפ' ויקם מלך חדש. כן עתה חזר להם ההתחדשות ואמרו שירה כמ"ש שירה חדשה שבחו גאולים:
8