שפת אמת, ויקרא, פסח י״גSefat Emet, Leviticus, Passover 13
א׳תרמ"ב
1
ב׳אפילו כולנו חכמים מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. עפ"י המשנה כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכדאיתא בזוה"ק פ' בהר כההוא תורא דיהבין עלי' בקדמיתא עול ואי לא קביל עלי' ההוא עול לא עביד מידי כו'. ולכן תפלה של יד קודמת ע"ש. וכן הוא יצ"מ הכנה לקבל עול מלכות שמים שלכן הוציאנו השי"ת מתחת יד מלכות בו"ד כדי שנהי' כלי לקבל עול מלכותו ית' דמאן דכפות באחרא א"י לקבל עול מלכות שמים כראוי כדמסיים שם בזוה"ק. ולכן אף שיש אח"כ מעלות רבות וקבלת התורה שהרמז על תפלה ש"ר. עכ"ז תפלה של יד קודמת הרמז לזרוע נטוי' ולשעבד בזה הלב כו'. וכשמקדימין זאת מקבלין אח"כ החכמה והדעת בתש"ר כראוי. ואמרו חז"ל למה קדמה פ' שמע שיקבל עומ"ש תחלה ואח"כ עול מצות. וכן הוא סדר הרגלים פסח בחי' ואהבת קבלת מלכות שמים. ושבועות קבלת תורה ומצות. פ' והי' אם שמוע כדאיתא קבלתם מלכותי קבלו גזירותי. וסוכות בחי' טלית וציצית כמ"ש במ"א. וכן בכל יום תפלה ש"י וש"ר וציצית הם רמזים לג' הרגלים כנ"ל:
2
ג׳כל ימי חייך להביא לימות המשיח. דכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. וקשה הא ביום א' ושעה אחת יצאו. אכן ימי הם הארות. והנה בכל דור ודור מתפשט יותר הארות מיצ"מ וכשיהיו נשלמים כל ההארות יהי' מזה גאולה העתידה. כדאיתא שיצ"מ הי' הכנה לכל הגאולות. וכפי מה שעוסקין ביצ"מ וזוכרין אותו בכל הימים כך יתרבו הנפלאות לעתיד. דיש להאמין שיש יצ"מ בכל עת וכפי הסיפור והעסק ביצ"מ כך מתקיים בפועל ממש כמ"ש בכל דור ודור חייב אדם לראות כו'. ומסיק אותנו גאל עמהם כמ"ש במ"א כבר מזה. וכשיהיו נכללים כל הימים ביום צאתך מארץ מצרים מזה יבואו ימות המשיח. וז"ש למען תזכור כו' כל ימי חייך להביא לימות המשיח והבן:
3
ד׳שמעתי מפי מו"ז ז"ל על שקורין לליל פסח סדר עפ"י מ"ש המהר"ל ז"ל שיש סדר מיוחד על הנסים והנפלאות שאינם במקרה ודפח"ח. ואפשר לבאר עוד עפ"י מה דכתיב כי לא בחפזון תצאו כו'. כי ביצ"מ היה הגאולה במהירות שלא היינו ראוים. ועתה צריכים אנו לברר ע"י סיפורי יצ"מ בכל שנה ובכל יום הטעמים של יצ"מ כמ"ש רש"י ז"ל בעבור זה הוציאנו כדי לקיים מצותיו וכפי מה שמקיימין ומשבחין ומהללין לפניו נמצא נעשה מסודר ומיושב טעמי הגאולה וכשיהי' מתיישב הכל יהי' הגאולה העתידה כי הבורא ית' גאלנו שהי' גלוי וידוע לפניו ית' שעי"ז נזכה אחר כך לעבוד אותו באמת. כמ"ש הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים. וזה יתקיים בשלימות לעתיד לבוא וע"ז נתקן כל השאלות והתשובה עבדים היינו. וזה רמז הד' בנים כי בוודאי כפי הספיקות שיש בלבות בנ"י באופנים שונים. כך יש גלות מצרים. ובכל שנה מתעורר הגאולה ומתבררין אלה הספיקות עד שיהי' הכל מסודר ומיושב ויתקיים כי לא בחפזון תצאו כו'. ועל ד' מיני הספיקות הי' ד' גליות. ולכן יש ד' לשונות של גאולה כמ"ש במ"א מזה. וע"ז הרמז ועבדום כו' ד' מאות שנה. כי יש מיני חשבונות יחידיות עשיריות מאות אלפים ואז חוזר אל האחדות. אבל עד המאות יש ספיקות שצריכין לבררם:
4
ה׳בפסוק והניף כו' לרצונכם ממחרת השבת כו'. הניח הכתוב מקום לחכמי ישראל שידעו שבמחרת הפסח הוא הרצון האמת של כללות ישראל. כמ"ש חז"ל שספירתה תלוי' בב"ד שהן יודעין לחדש ממחרת השבת מחרת יו"ט כו' דכתיב משכני אחריך נרוצה. שאחר יצ"מ מתעורר רצון ואהבה בלבות בנ"י אליו ית'. וכמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו'. ולשעה קלה נסעו מרעמסס לסוכות כמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים. לכן עתה זמן התרוממות כללות בנ"י. דכתיב והניף. ולהרמה זו אין לה שיעור. ובמד' אחריך נרוצה כבהמה נמשכנו אחריך. דאיתא ערומים בדעת כאדם ומשימין עצמם כבהמה ע"ש במד' אמור ע"פ אדם ובהמה תושיע ה'. דעומר מנחת שעורין מאכל בהמה כמ"ש מזה בחי' מו"ז ז"ל ע"ש. דכ' אדם אתם קרוין אדם כו' כי בנ"י הם הצורה הנבחרת שנק' אדם. וע"ז כתיב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו שזה הוא מעלת אדם המדבר ויודע להעיד על הבורא. לכן בפסח נפתח פיהם של ישראל כמ"ש פה סח שאז נולד בהם הדעת. וכדאיתא גר שנתגייר כקטן שנולד. שבזמן הזה נכנסנו תחת כנפי השכינה ב"ה. ובמצרים בחומר ולבנים שלא הי' לנו הצורה השלימה. ועתה עם זו יצרתי ונק' אדם. ואז הם מבינים ע"י הדעת לחשוב עצמם כבהמה לפניו ית' ומביאין מנחת שעורים וזה בא מדביקות האמת כמ"ש בהמות הייתי עמך:
5
ו׳הג' מועדות הם נגד ג' בחי' דיבור מעשה מחשבה. כי בפסח נפתח הפה של איש ישראל והדיבור לכן פה סח לכן נתקן מגילת שיר השירים כדכ' במד' נשיר למי שעשאנו שירים בעולם כדכתיב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. ובשבועות בחי' המחשבה והדעת שהוא קבלת התורה. ובסוכות בחי' המעשה כדכתיב ולקחתם לכם והישיבה בסוכה והקפות ונענועים שזה כולל כל תנועות הגוף. והג' רגלים נותנים חיות וברכה לכל השנה כמ"ש והשיאנו כו' את ברכת מועדיך כאשר רצית שע"ז ניתנו הרגלים שאז בנ"י מוכנים לקבל הברכות. לכן הם מכוונים נגד הג' ברכות שבברכת כהנים. יברכך כו' וישמרך בפסח. ליל שמורים. יאר בשבועות אור התורה. ישא כו' וישם כו' שלום הוא בסוכות פריסת סוכת שלום. ויש לנו להתחזק בהרגלים כמו שמבקשין זכרנו בו לטובה ופקדנו בו והושיענו בו. כי כמו שהקב"ה זוכר הימים הללו שהרי נקראו מועדי ה'. כן מבקשין שיכלול אותנו בזכירה זו. כי הזמן ג"כ מבקש תפקידיו כמ"ש במד' דרכי ציון מבקשים תפקידם. ז"ש וידבר משה כו' מועדי ה' אל בני ישראל שהתקשר להיות דבקים בנ"י באלה הימים שהקב"ה יזכור אותנו בכלל זכירת הימים כמ"ש והבן:
6
ז׳בענין קי"ס ויהי בשלח לשון צרה כמ"ש בזוה"ק מאן דשביק פולחנא כו'. וי"ל עוד כי בעודם במצרים הי' לבנ"י מעלה יתירה כשושנה בין החוחים. ועתה שנבדלו להיות עבדי ה' ראו שפלות הכנתם. והי' אח"כ הנס דקי"ס בגוף נפשות בנ"י. לכן כ' את ישועת ה' אשר יעשה לכם דייקא. ויש לרמוז דכ' הכא אשר יעשה. וכ' התם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. לרמוז שהי' זה ישועה בנפשות בנ"י להחיותם בקדושת ה'. וזכו אח"כ לאמונה. וכ' וירא ישראל את היד הגדולה היינו שזכו לראות הנפלאות בעצמם והוא מעלה רבה. ובוודאי בעין הגשמיי א"י לראות נפלאות ה' שהם למעלה מהטבע וע"ז כתיב עין לא ראתה כו' יעשה למחכה לו. כי צריכין לזה עינים זכים לא עיני בשר כמונו. וע"ז הבטיחם משה רבינו ע"ה התיצבו וראו את ישועת ה'. וזה הי' השנות הנס דקי"ס שיתמשכו בנ"י אחר פנימיות הנס וכמ"ש במ"א ע"פ נתת ליראיך נס להתנוסס כו'. היינו לקבל הנס ולהתרומם להתמשך אחר הארת הנס ואז יש שירה כנ"ל:
7
ח׳בפסוק ויאמרו כו' המבלי אין כו'. איתא במדרשים שהיו כתות חלוקות. ויתכן לומר שזאת אמרו הערב רב מה זאת עשית לנו דייקא שמרע"ה קבלם מעצמו. דאל"ה קשה הא בשם ה' דיבר להוציאם. ואם לא האמינו בו ח"ו הול"ל הכי. אבל מה זה הלשון עשית לנו. ולהנ"ל אתי שפיר. וי"ל שגם בתשובת מרע"ה כ' ויאמר אל העם שהשיב לכולם. ועליהם רמז ואתם תחרישון כי לא יזכו להיות בכלל השירה ע"י שהתרעמו דבהשירה כתיב משה ובנ"י דייקא ולא הערב רב:
8
ט׳וייראו העם את ה' כו' אז ישיר. י"ל כעין ששמעתי מפ"ק מו"ז ז"ל על הפסוק וייראו מאוד ויצעקו כו' אל ה' על זו היראה כי הי' נחשב להם כע"ז לירא מבו"ד ודפח"ח. כמו כן י"ל עתה שבאו ליראת ה' ע"ז עצמו אמרו שירה. ובאמת הוא סימן טוב אחר הישועה שהציל השי"ת אותם ונתלבשו ביראת ה' ולא באו מזה ח"ו לידי גבהות. רק אדרבא נתלבשו ביראת ה' זה סימן אמת לעובד ה'. וע"ז נאמר שמחתי מתוך יראתי ויראתי מתוך שמחתי וע"ז שייך שירה בהתחברות יראה עם שמחה. והוא בעזר עליון כדאיתא במד' לא כל מי שרוצה אומר שירה כו'. וע"ז נאמר רצון יראיו יעשה כי הירא ה' לאמיתו אם כי לעיני בשר א"י להתמלאות שמחה ורצון. אך ה' עושה לו רצון ושמחה כדכתיב אין מחסור ליראיו:
9
י׳אז ישיר. חז"ל הגידו מכאן רמז לתחיית המתים ומה מקומו כאן. ולבאר הענין נראה כי שורש תחיית המתים הוא מישועה זו. וע"ז נאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. אראנו דייקא כמ"ש וירא ישראל כו'. שראו בעין מה שהוא למעלה מהטבע. ובוודאי נתרוממו נפשותם כאשר חכמים הגידו ראתה שפחה על הים כו'. ואמרו כמה נתחבט מרע"ה הראני נא והם אמרו זה אלי. ויפלא כי הלא מרע"ה הוא עיקר בעל השירה. רק שלפי שעה בא ביורדי הים נשמות שלמעלה כעין תחיית המתים ממש כידוע שיש לכל צדיק חלק למעלה כמ"ש משה משה כו' והוא הנשמה יתירה. לכן חכמים הגידו כי בפסח יהי' תחיית המתים כי הוא זמן המיוחד לכך. ויתכן לפרש משה ובני ישראל הם השבטים בני ישראל סבא כדאיתא בזוה"ק שמות שבנ"י באו עמהם בגלות ע"ש. מכש"כ שהחי' אותם השי"ת עתה לראות בהצלת תולדותם. וזה שכתוב תשורי מראש אמנה שהשירה הי' בכח שנמשכו אחר ראשית התחלת האבות והשבטים. וזה הלשון אז שהוא המשכה מקדם והתחלת הבריאה כדאיתא בזוה"ק דכל אז למעלה מהטבע כו'. וכן במה שרמזו חז"ל בפ' הנך שוכב כו' וקם מכאן רמז לתחיית המתים ג"כ יתכן לפרש בדרך הנ"ל שהוא שורש תחיית המתים שמרע"ה בוודאי לא הי' לו למות. והשי"ת אמר לו שע"י מיתה שלו יקומו כל בנ"י לתחיית המתים ועי"ז נתרצה וקיבל עליו המיתה ז"ש הנך שוכב כו' וקם העם הזה כו':
10
י״אכי גאה גאה. י"ל אעפ"י שגאה גאה כמ"ש רש"י ז"ל על כל מה שאקלס יש בו תוספות כדכתיב נורא תהלות וזה הי' הספק שלהם אם לשיר כמ"ש רש"י ז"ל עלה בלבו שישיר וכן עשה. כענין ששמעתי ממו"ז ז"ל על חזקי' המלך שע"י שלא אמר שירה על מפלת סנחריב לא נעשה משיח. ואמר כי הי' ברור להם מלכותו ית' עד שלא נתפעלו ע"י הנס. וכ"כ במדרש שה"ש כבר מודעת זאת כו' ע"ש בפסוק תשורי מראש אמנה. אבל באמת צריך להתגבר ולשיר השירה שתגבר השמחה והאהבה על היראה וזה הרבותא וייראו העם כו' ומ"מ ויאמינו ונמשכו אחר הנס ושרו שירה לפניו. ובנ"י היו צריכין לברר זאת כי אם שגאה גאה אעפ"כ הוא קרוב לעמו. ולהוציא מלב הרשעים שאומרים שאין ה' משגיח על הארץ:
11
י״באז ישיר. פי' אחר הגלות ואחר הגאולה כי הבינו עתה שנתברר מלכות שמים ע"י כל תהלוכות הגלות לכן ויאמינו פירוש שהאמינו למפרע על כל הגלות וקבלו באהבה ועל הכל אמרו שירה גם על מה שחיזק ה' לב פרעה. וז"ש אמר אויב ארדוף כו' על כל זה נתנו שבח ע"י שראו שנתגדל עי"ז שם שמים. ובזה חיזק מרע"ה לבם התיצבו וראו את ישועת ה'. וכיון ששמעו שעי"ז יתפרסם כבודו ית' קיבלו באהבה. וכן יש לנו לידע בגלות הזאת כמו שכתוב כימי צאתך כו':
12
י״געוד לפסח משנת תרמ"ב
13
י״דבשה"ש מדלג על ההרים. איתא במד' שאמרו עדיין לא שלמו הד' מאות שנה רק שהקב"ה דילג על הקיצים כו'. ויש לנו לקוות גם עתה כי יעשה עמנו הבורא ית' לפנים משורת הדין דכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. וכמו דשם דילג על הקץ והמפרשים אמרו כי הכביד להם הגלות כדי למהר הקץ כי ידע השי"ת שזה הי' טובה יותר כמ"ש שאם היו ח"ו רגע אחד יותר כו'. כמו כן עתה שנתמשך הגלות בעוה"ר זמן זמנים טובא. הוא בוודאי לטובתינו כדי להקל חבלי משיח. שהגם דחז"ל אמרו ולא אחמיני' וכן רבותינו הקדושים ז"ל כולם אמרו שיהי' עת צרה. כך צריך לנו לידע כמו שהי' מקובל בידי אבותינו במצרים שצריכין להיות ת' שנים רק השי"ת עשה לפנים משה"ד. לכן הגידו לנו שאם כי בוודאי השי"ת ייטיב עמנו נדע כי הוא הוא בחסד עליון. ויש לדרוש מקפץ על הגבעות על גאולה העתידה כיון דכתיב כימי צאתך כו'. כי בגלות שבעים שנה הי' כמו שהבטיח א"כ מקפץ קאי על עתה. וידוע מדברי המפרשים כי קפיצה יותר מדילוג. דילוג ברגל אחד קפיצה בב' רגלים כמ"ש בס' לקוטי תורה על שה"ש מהרב. ויתקיים לנו במהרה מאמר מקפץ על הגבעות. גם הרים הם אבות. וגבעות זכות אמהות. והנשים רחמנים ביותר כמ"ש חז"ל ששלחו לחולדה הנביאה. כן יעשה לנו עתה בזכות אמהות. לכן גם למ"ד תמה זכות אבות זכות אמהות לא תמה:
14
ט״ומפלת הבעל צפון לא מפורש בתורה. כי בוודאי הי' לו מפלה אח"כ דכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. רק הוא נסתר כמו שנק' שמו בעל צפון. ואפשר נשאר שיהי' לו מפלה לעתיד כי גאולה העתידה היא כימי צאתך מארץ מצרים. וי"ל הרמז כמו אפיקומן צפון שנשאר מכל גאולת מצרים בכל שנה על לעתיד. כן יהי' לו אז המפלה. דכ' רק אעשה ויתקיים עוד. עכ"ז נראה כי בוודאי נעשה בו משפטים. רק אפשר נשאר מעט ממנו לעתיד. השי"ת יזכנו לראות נקמתו מכל אלהים אחרים בב"א:
15