שפת אמת, ויקרא, פסח ט״וSefat Emet, Leviticus, Passover 15
א׳תרמ"ד
1
ב׳לקוטים מימי הפסח
2
ג׳בנוסח דמה נשתנה הלילה הזה. כי על אותו הלילה נאמר לילה כיום יאיר דנק' בתורה יום כדכתיב והגדת לבנך ביום כו' ואמרינן בשעה שמצה ומרור מונחים הרי שנק' יום. ולכן אומרים בלילה זה ההלל. אעפ"י שאין קורין הלל רק ביום כדאיתא במגילה דכ' ממזרח שמש כו' זה היום עשה כו' ע"ש. רק דלילה זה נק' יום ונשתנה מכל הלילות וע' באוה"ח מזה בפ' בא שם:
3
ד׳מרור על שם שמררו. דאיתא בזוה"ק כי הקב"ה עשה לטובתינו שהפך לבם לשנוא אותנו כדי שלא נתערב בהם ע"ש פ' שמות. וז"ש לגוי שהיו מצוינים שם. שלא היו מתערבים בהם. זה הי' ע"י עבודה קשה שעבדו בנו. ועל זה עצמו יש לנו להודות להשי"ת:
4
ה׳כמה מעלות טובות למקום עלינו. תקנו זאת בסיפור דיצ"מ להודיע שכל המעלות היו נכללין ביצ"ע רק שאח"כ נסדר כל דבר ודבר בפ"ע. וז"ש טובה כפולה ומכופלת שהי' הכל נכלל ביצ"מ. וכן הוא בנוסח דנשמת כל חי על אחת מאלף אלפי אלפים כו'. ואחת היא יצ"מ שכולל הכל כדמסיים מלפנים ממצרים גאלתנו שזה היה יסוד שנבנו עליו כל המדריגות שאח"כ:
5
ו׳מה שתקנו חכמים ד' כוסות נגד ד' לשונות של גאולה. וגם ענין הסיפור ביצ"מ דהוא מצוה רבה. הענין הוא דאז הי' בחפזון וכמ"ש בפסוק כשהגיד מרע"ה לישראל אלה הלשונות לא שמעו אל משה מקוצר רוח. ולכן צריכין עתה לספר ביצ"מ. ובוודאי לא לחנם נאמר זה לבנ"י אם כי הי' גלוי וידוע לפניו שלא ישמעו מקוצר רוח. רק שנעשה מזה תורה לכל הדורות ויש בכל דור התגלות לשונות הגאולה. ומה שהי' נעשה אז בחפזון נסדר אח"כ בפרטות שהבינו בנ"י אח"כ כל פרטי הגאולה. ותמיד מתגלה פי' הגאולה יותר. לכן קראו סדר שעיקר הסיפור הוא לסדר כל הדברים שהי' נעשה אז בחפזון:
6
ז׳בענין קרבן העומר דכתיב והניף את העומר לרצונכם. עפ"י המד' אמור מה יתרון לאדם בכל עמלו כו' תחת השמש כו'. כי כל כחן של ישראל מה שיכולין להרים כל הטבע ולהמשיך התחדשות מלמעלה. כי אין חדש תחת השמש. וזה ענין תנופה והרמה. וחז"ל קראוהו יום הנף שהי' לבנ"י כח להרים היום ההוא דכתיב לרצונכם. א"כ אין שיעור להרמה זו כפי הרצון שהיה בבנ"י. וביום הזה נמצא עיקר הרצון בנפשות בני ישראל ממחרת השבת. דכתיב משכני אחריך נרוצה שכמו שהוציאנו השי"ת מארץ מצרים שלא בהדרגה. כן נמשכו בני ישראל כמ"ש זכרתי לך כו' לכתך אחרי. שהשליכו בנ"י הכל והלכו אחר הבורא ית' ונשאר להם זה הכח. ואמרו חז"ל הביאו לפני עומר בפסח שיתברך לכם תבואות שבשדות אין הפי' שיהי' הכוונה כדי לקבל ברכה בלבד. אבל הפי' הוא שבנ"י מביאין הטבע להשי"ת ומבררין שמאתו הכל וכל הטבע אין לה רק מה שמשפיע הקב"ה מלמעלה מהטבע. וע"י שמבטלין הכל אליו ית' ממילא הברכה שנמשך מגיע להם בראשונה. וז"ש כדי שיתברכו לכם שעי"ז נוטלין הם הראשית וכמ"ש במד' ואל מצינים יקחהו לא בזיין כו' רק ע"י ביטול כל הכחות אליו ית' ממילא חוזר הכל להם:
7
ח׳במדרש אז ישיר פיה פתחה בחכמה כו' משנברא אדם לא מצינו מי שיאמר שירה. ומקשין הלא איתא כמה שירות הי' אדה"ר אמר שירה כשנתקבל בתשובה וכן ביצ"מ אמרו שירה דכ' כליל התקדש חג כו'. אך לא מצינו אמר המדרש. שלא נעשה מאלה השירות פרשה בתורה לדורות. ושירה זו נעשה לדורות כמ"ש ויאמרו לאמר. ז"ש ותורת חסד על לשונה שמהחסד שעשה השי"ת עמהם עשאו שירה לדורות. שיכולין בכל יום למצוא הארה באלה הדברים לכן תקנו לאומרו בכל יום. ושירות אחרים היו בפרט. וכן יצ"מ הי' בפרט כמ"ש ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו כו'. אבל קי"ס הי' בכלל ישראל ונשאר השירה לדורות:
8
ט׳עוד במד' ויאמינו בדבריו ישירו כו'. אעפ"י דכ' ויאמן חזרו ולא האמינו כו'. וצריך ביאור היתכן שאחר יצ"מ נפלו בנ"י בחסרון אמונה יותר מה שהאמינו במצרים. ויתכן לפרש כי ענין האמונה אין לה שיעור. ויש אמונה גדולה ביותר. והכל כפי מדריגות האנשים. ולכן אחר הגאולה שנעשו בנ"י מוכנים להיות עבדי ה' לא הי' נק' אמונה ראשונה בכלל אמונה עד אחר זה שבאו לכלל אמונה שלימה שנאמר בה ויאמינו בה' ואז ישירו תהלתו. וכמ"ש ע"ז מראש אמנה. שהוא אמונה גבוה מאד. כי בוודאי מי שאין בו דעת ומאמין מחסרון ידיעה הוא ג"כ אמונה. אבל העיקר כשזוכין לקצת השגה ולבטל עצמו והחכמה שבו להאמין בה' חחד הוא האמונה החביבה. שע"ז אמרו אדם ובהמה תושיע ה' שערומין כאדם ומשימין עצמן כבהמה. ולכן ויושע ה' ביום ההוא. ויאמינו בה' הוא דבר גדול מאוד שהאמינו על כל המציאות כמו שיהי' מבורר לעתיד ה' אחד. ולכן כיון שהאמינו כך. הראה להם הקב"ה באמת כל מה שיהי' עד סוף התיקון. ולכן יש בשירה זו מעין כל הדורות כידוע. וכמו שגלות מצרים הי' כולל כל הגליות. וכן הגאולה וכן השירה כוללים כל הגאולות ושירות עד תחה"מ:
9
י׳ובמדרש אז ישיר הה"ד נכון כסאך מאז כו' לא נתישבה כסאך עד שאמרו בניך שירה. כי בנ"י נשתלחו לעוה"ז לברר כבוד מלכותו ית' בעולם. כמ"ש עם זו יצרתי כו'. ולכן כ' אז ישיר לשון עתיד. כי התורה וכביכול השי"ת בעצמו וכמו כן בנ"י היו מצפין להוציא מכח אל הפועל מה שנבראו ע"ז. רק בעודם ת"י הרשעים לא היו יכולין לברר זאת ועתה נגמר הפעולה וביררו כבוד מלכותו ית' בעולם. וכ' השירה הזאת מכלל שכתובה לפניו ית' במרום והם המשיכו ההארות והלבישו באותן הדיבורים. וז"ש ויאמרו לאמר כי עשו מזה סדר שיוכלו להוציא האורות בספורי דברים ונעשה תיקון בכל העולם. וז"ש בכלל השירה על התורה ובנין המקדש תביאמו ותטעמו כו'. כי כשנבררו בנ"י מן האומות אז נברר ג"כ חלקו ית' בעולם והוא א"י וביהמ"ק וכמו כן בזמנים השבתות ומועדים כמ"ש במ"א דיש עולם שנה נפש ובכולם יש חלק מבורר ומיוחד לשמו ית'. והכל תלוי בבנ"י כפי מה שנבררו הם נברר החלק בשנה ובעולם. לכן אומרים זכר ליצ"מ בקידוש היום ובתפלה כי ע"י יצ"מ נעשה ונמצא הקדושה בזמן. וכן במקום. והרגישו בנ"י בתוך השירה איך שנפנה מקום ביהמ"ק להם כדכ' שמעו עמים ירגזון כו' נמוגו כו יושבי כנען ונקנה להם המקום. לכן הי' המצוה בעליות רגלים לעזרה שהי' חיבור כל הג' עולם שנה נפש כמ"ש במ"א. וכתיב תטעמו שכשבנ"י באו לעזרה נתדבקו ממש וניתן להם חיות חדש. והלא אחז"ל ביומא שאילנות שנטען שלמה במקדש עשו פרי הגם שהיו של זהב וכסף כו'. וכש"כ נפשות בנ"י כשבאו שמה הי' בהם חיות חדש כמ"ש במ"א שע"ז נרמז מראהו כלבנון. וע"ז בוודאי יש לנו להתאונן לצפות לרחמי שמים כמו שתקנו [*לומר] תטענו בגבולנו. ולא לחנם נק' עליות רגלים כמ"ש בעלותך לראות פני ה' שנתעלו נפשות בנ"י בעליות הרגל. וכ' ולא יחמוד איש את ארצך כו'. פי' אם לא ביטלו עליות הרגל לא הי' נשלח יד במקדש ה' ולא הי' כח להרשעים ליקח ארצנו מידינו:
10
י״אבפסוק תהרוס קמיך. דרשו חז"ל מי הם הקמים עליך הקמים נגד ישראל כו'. ויש להבין איך אמרו זאת בנ"י בעצמם דהוי כמו יהללוך זר ולא פיך. אכן האמת היא הנותנת כי באמת בנ"י הי' כל לבם ונפשם לעשות רצון אביהם שבשמים. ולא שמו לב על כל המעיקים להם בעבור צער גופם רק מה שמעכבין להם עבודת הבורא ית' וזאת הי' כל שמחתם שיצאו לחירות מתחת יד פרעה לכנוס בכלל עבדי ה'. וכיון שכך הי' אצלם לכן המדה בשמים ג"כ כך היא שכל הקמים נגדם הרי הם קמים נגד ה'. כי אין להם בעצמותם רק מה שהם עבדי ה'. ויתכן עוד לרמוז בלשונם ז"ל מי הם הקמים נגדך. כלומר כי בוודאי לא הי' נמצא כלל בעולם להיות קמים נגד השי"ת. רק הכל מה שנברא העולם באופן הזה הוא בעבור ישראל כענין המשנה להפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים. כדי שיהיו קמים נגד ישראל והמה יגברו נגדם לזכות לשכר טוב:
11