שפת אמת, ויקרא, פסח ט״זSefat Emet, Leviticus, Passover 16
א׳תרמ"ה
1
ב׳בקיצור משבת הגדול וימי פסח
2
ג׳בענין שם שבת הגדול שהוא מצוה ראשונה שקיבלו בנ"י. וכמו שנעשין בר מצוה. ונק' גדול. ואז יורד להאדם נשמה משמים כדאיתא בזוה"ק. כן בכלל העולם שביצ"מ ירדה הנשמה לעולם. ומקודם הי' רק כמו גוף. וכ' עם זו יצרתי לי שהם עיקר הצורה וצורתן נשתנה מצורות כל הברואים דכ' אדם אתם אתם קרוין אדם. והוא ענין השבת שבו יורד הנשמה יתירה כן הי' בשעת יצ"מ. ולכן פסח נק' שבת. ואיתא גר שנתגייר כקטן שנולד. והטעם כנ"ל שאז נתוסף להגר נפש חדשה וכמ"ש הנפש אשר עשו בחרן שגיירום וקיבלו נפשות חדשות. ומכש"כ כלל ישראל שנכנסו תחת כנפי השכינה. וזה הי' שורש הגאולה. דיש גאולה לגופות ולנפשות. ואומרים העושה גדולות עד אין חקר נסים ונפלאות עד אין מספר. פי' מעשה ידיו של הקב"ה הם הנשמות כדכ' ונשמות אני עשיתי. וכ' ספרה נא כו' הגדולות אשר עשה אלישע והיינו שהחי' את המת ע"ש. וע"י שניתן לבנ"י נשמות חדשות וזהו ההבטחה ואעשך לגוי גדול הי' הכנה לנסים ונפלאות. וע' ברמ"א באו"ח סי' ו' פי' ומפליא לעשות ובמד' תנחומא פ' בראשית. והגם כי תכלית הגירות הי' במעמד הר סיני מ"מ השורש הי' ביצ"מ. וכ' עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. והם ב' הבחי' דכ' בפסוק ואתן צאני כו' אדם אתם. וביצ"מ היו בחי' עבדי ה' וקבלו נפש עד שזכו אח"כ במתן תורה לבחי' נשמה. ולכן הנשמה נק' גדולות שאין לו סוף שהיא מעש"י של הקב"ה ונמשך מדריגה אחר מדריגה עד אין חקר. כי הגוף והטבע הוא בשיעור. והנשמה והפנימיות הוא בלי גבול וע"ז נאמר מה גדלו מעשיך ה'. והנה רוב התורה והמצות תלה הכתוב ביצ"מ. כמ"ש בעבור זה עשה ה' לי. פרש"י כדי שאקיים מצותיו. שנתן הקב"ה אז בנפשות ישראל הארות שיכולין כל הימים לברר ולספר תהלת ה'. ולכן גם בכל דור ודור יכולין למצוא הארות חדשות מיצ"מ. שהי' בשורש אז כל הדורות והקב"ה ראה אז כל מעשים הטובים של כל הדורות ומכללם הי' הגאולה. ולכן אמרו רשע מה הוא אומר מה העבודה לכם. פי' שאינו מאמין שיש שייכות במעשינו לגאולת מצרים. ולכן הקהה את שיניו אלו הי' שם לא הי' נגאל. שבאמת הגאולה הי' בכח מעשיהם של בנ"י כמ"ש בעבור זה. ולכן אמרו עליו שכפר בעיקר. פי' בעיקר שורש הגאולה. והצדיקים אומרים בעבור זה עשה ה' לי שמבררין ההארות ע"י המצות. וז"ש יכול מבעוד יום תלמוד לומר בעבור זה. פי' שאינם יכולין לברר הארת יצ"מ רק בכח קיום המצות מצה ומרור לפניך. וע"ד הלצה י"ל מה שאמר כל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח דהול"ל הרי הוא משובח רק שהזה משובח. פי' בעבור זה הנ"ל משובח ע"י ריבוי סיפור דיצ"מ. ורמזו חז"ל סומא פטור מלומר הגדה. פי' שצריכין לראות ההארות דיצ"מ בעין פקיחא. דכ' בעבור זה. ואמר ראב"ע לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא. בא להגיד איך יש בכל דור התחדשות בזו ההארה דיצ"מ. ודרש זה הי' מוכן לבן זומא. וכן כל החכמים שהוציאו ריבוי המכות דמצרים ועל הים והכל הי' אז בכח והם הוציאו מכח אל הפועל ע"י היגיעה בתורה ובסיפור דיצ"מ. והכלל כי שורש הגאולה נעשה בכח מעשיהם הטובים של כל בנ"י. וז"ש חז"ל מה שנק' ביד חזקה וכי יש לפניו יתברך דבר מעכב. רק ע"י שבנ"י לא היו ראוין כ' ביד חזקה. ועדיין קשה כיון שהקב"ה חפץ לעשות עמנו חסד אכתי קשה וכי יש דבר המעכב לפניו ית'. אך זה עצמו הפי' שהקב"ה עשה עמנו הנסים שיהי' בכח מעשינו אעפ"י שלא היינו ראוים וזה הוא דבר פלא. וז"ש ואת ערום ועריה ונתן להם מצוה אחת וכ' וראיתי את הדם ופסחתי. וכ' חז"ל והלא הכל גלוי לפניו רק נותן אני עיני לראות שאתם עסוקין במצותי כו'. פי' כנ"ל שהקב"ה עשה הגאולה דייקא בכח מעשיהם הטובים של בנ"י כנ"ל וזה בעבור זה וכו':
3
ד׳ואיתא בניסן ר"ה לרגלים רגל שבו כו'. ובגמ' לענין בל תאחר דכ' ובאת שמה והבאתם שמה ולכך בג' רגלים איכא בל תאחר. ונראה כי לא בכל עת היו יכולין לעלות למקדש. ובג' רגלים הללו הי' נפתח השער וזכו בנ"י לעלות כולם באלה הזמנים. ובמדרש מי זאת עולה מן המדבר עלויך מן המדבר ע"ש. ונראה כי עליית הרגלים הי' ג"כ בזכות המדבר דכ' זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר וזה הי' בפסח והוא כמ"ש באאע"ה לך לך כו' אשר אראך. וע"ז כ' שמעי בת כו' ושכחי עמך כו' ועי"ז ויתאו המלך יפיך. כמ"ש עבד שרבו מצפה לראותו. וזכו אח"כ לראות פני ה' וע"ז כ' משכני אחריך נרוצה כו'. ועי"ז הביאני המלך חדריו ג"פ בשנה. לכן פסח הוא ר"ה לרגלים. וע"י שבנ"י נמשכו אחריו למדבר פי' הגם שלא השיגו אז רק בדרך אמונה כמ"ש במד' כבהמה נמשכנו אחריך. זכו אח"כ להשיג כל החדרים הגנוזים. וכדכתיב קודש ישראל לה' ראשית תבואתו. שזהו הי' השכר על שנמשכו אחריו כמ"ש רש"י ז"ל בפ' וגם צדה לא עשו להם ע"ש. וניתן להם הראשית והפנימיות מכל העולם. כי עיקר הישוב הוא ירושלים וביהמ"ק. ע"י שנמשכו למדבר. וז"ש ואתן צאני כו'. עי"ז אדם אתם. ולכן ממחרת השבת מצות העומר. ובגמ' בפסח על התבואה לכן הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואות שבשדות. הענין כנ"ל. שבפסח מתעורר ראשיתן של ישראל ויכולין אז להניף את העומר ולמשוך ברכה מעולם העליון לעוה"ז. וע"ש במדרש מה יתרון לאדם כו' תחת השמש. אבל מלמעלה מן השמש יכולין למשוך התחדשות ואין זה נמסר רק לבנ"י כדכתיב החודש הזה לכם. ואיתא ואדם אין לעבוד את האדמה שעד שלא נברא אדם וידע שיש צורך לגשמים כו' והתפלל. לא המטיר ה' ע"ש בפ' בראשית. וכמו כן עתה שנגמר הבריאה ביצ"מ שנעשין בנ"י ברי' חדשה אדם אתם כנ"ל. וזה מותר האדם מן הבהמה:
4
ה׳בענין קי"ס במדרש ויוליכם בתהומות כמדבר מה במדבר לא חסרו דבר כו'. כי הים הוא החלק שאין בו ישוב והקב"ה הוליך אותנו במדבר ובים להראות כי בנ"י יכולים המה למצוא הישוב בכל מקום. וכמו שהי' בדור המבול שאמר הקב"ה יחזרו המים כו' ע"ש [במד' פ' בראשית ובמדרש איכה פ"א] כמו כן הצדיקים מקיימים העולם ומוציאין המדבר והים לכלל ישוב וכל הסט"א והשממה בורח מפני בנ"י כמ"ש הים ראה וינס:
5
ו׳בפסוק וירא ישראל כו' יד הגדולה כו'. וכן דרשו חז"ל במצרים עשר מכות ועל הים חמשים. דאיתא במד' על פסוק מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים דשערי תפלה כמקוה פעמים נעולין. ושערי תשובה לעולם פתוחין כים ע"ש. וכן דרשו חז"ל בפ' ופרעה הקריב שהקריב לבן של ישראל לתשובה. נראה שהישועה בקי"ס הי' בבחי' בעלי תשובה. וכבר אמרו במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. ולכן כתיב בי' קריבה עפ"מ שכתבתי במ"א תבחר ותקרב. שלעולם בכלל ישראל צריך להיות התיקון בב' הבחי' בבחירה והתקרבות. ויצ"מ הי' הבחירה ובקי"ס התקרבות. ומאחר שהי' בישועה הזו הכנה לדורות הי' צריך להיות גם בבחי' התשובה כנ"ל. וכמו שמצינו שהי' המדה למצרים משגיא לגוים ויאבדם כדפרש"י ז"ל שלכן הניח להם הבעל צפון. כן לצדיקים הקב"ה מתנהג לטובה ואין מניח להם לטעות ולבוא לגבהות. כענין שבע יפול צדיק וקם. לכן כתיב וישובו כו'. כדי שיהי' התיקון הראו אח"כ לדורות עולם:
6
ז׳עוד בענין קי"ס אחר יצ"מ. דאיתא אבד תאבדון העוקר עבודה זרה צריך לשרש אחרי'. והנה במצרים הי' שורש כל ע"ז שבעולם. ולכן הוצרך להיות קי"ס פעם שנית שגאולה הראשונה הי' בגוף ואח"כ בשורש. וזה שנשאר הבעל צפון מקודם. שהשורש הי' עוד נטמן. ולכן אמר הכ' פן ינחם העם. ורצה הקב"ה לעקור כל השורש. ולכן ירד גם השר שלהם כדי שיהי' גם לו מפלה. וזה שאמרו אשירה כו' כי גאה גאה ותרגומו אתגאי על גותניא וגאותי' דילי' הוא. פי' שאינו כמו בו"ד המתגאה על חבירו ומורידו מגדולתו. אבל הקב"ה וב"ש העלה אותם עד כל השורש והגאות שיוכל להיות להם ואח"כ הפילם. וזה סוס ורוכבו המצרים שלמטה עם השורש שלהם למעלה. וז"ש רמה בים ירה בים ואחז"ל שעלו וירדו כו'. הרמז כנ"ל שהי' להם עלי'. וירדו כמו שהם בהתרוממות שלהם. וע"ז נאמר משפיל גאים כו':
7
ח׳והנה כ' האר"י ז"ל בענין שלא הספיק בצקם להחמיץ עד שנגלה ממה"מ הקב"ה וגאלם. כי היו במצרים נ' סטרי דמסאבותא. ואם היו עוד רגע במצרים היו נטבעין בשער הנ' ע"ש. ונראה דעתה על הים נכנסו לתקן גם שער הנ' דכ' כאשר יענו כו' כן ירבה כו' יפרץ. והיה צריך להיות בינתים גאולה. ואח"כ לחזור גם בשער הנ'. ומול זה נכנסו אח"כ בנ' שערי קדושה. ולכן נשאר להם עוד בעל צפון שרומז על מדריגה עליונה שלהם. ולכן כ' ויושע כו' ביום ההוא שהי' הישועה משער הנ' שהוא שער הנעלם. ולכן כ' אז ישיר משה. שמרע"ה הי' באמת הגואל ולא היה בשיעבוד מצרים. אבל הישועה שהי' בקי"ס משער הנ' על זה ישיר משה ובני ישראל:
8
ט׳בפסוק ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה'. דאיתא במד' סוף פ' בא כי שביעי של פסח הוא במקום יום השבת. כי כל הימים היו עסוקין במלחמה ורדיפת המצריים. ועתה באבוד רשעים רנה ובאו למנוחה בקי"ס. וכן עשה הקב"ה זכר לנפלאותיו לכל השנים. ששת ימים תאכל מצות הוא לשון מצה ומריבה כמ"ש בזוה"ק פ' פנחס. ובשביעי של פסח יום המנוחה עצרת לה'. וגם דכתיב במקהלות ברכו ה' לכן ביום השירה יכולין להתאסף בכנופיא לה'. והנה בהבטחת הקב"ה להאבות הי' רק להוציאנו ממצרים וקי"ס הי' תוספות. וכבר אמרו רז"ל כי תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר. והוא בחי' יום השבת. נשמה יתירה שהוא למעלה מהכנת התחתונים. לכן בקי"ס ה' ילחם לכם ואתם תחרישון כמ"ש בזוה"ק שם והי' הגאולה בשורש העליון כמ"ש והנה מצרים נוסע שרן של מצרים. ומול זה ה' ילחם לכם. כי הי' המלחמה בשמים. וכ"כ שברת ראשי תנינים ראשי היינו רק במוחין ובשרשים שלמעלה. ולכן הי' ישועה לדורות. וכ' ישראל נושע בה' תשועת עולמים. כשהישועה באה בכח ה'. כדכתיב הכא ויושע ה'. ולכן נקבע השירה לדורות. וכ"כ לעושה נפלאות גדולות לבדו משום כי לעולם חסדו. והשירה הזו היה הכנה לכל המתנות טובות שבישראל עד לעתיד. התורה ובנין המקדש. ונאמרה ברוה"ק כמ"ש בזוה"ק. ועלי' נאמר ואשים דברי בפיך. שביצ"מ הי' הכנה לדורות. ונתקיים יסובבנהו כדכתיב הולך לפניהם כו' בעמוד ענן כו'. יבוננהו בשירה זו והיינו ואשים דברי כו'. ובצל ידי כסיתיך העננים. לנטוע שמים הוא קבלת התורה משמים והי' מושרש בשירה זו. וליסוד ארץ הוא כניסת ארץ ישראל ובנין המקדש כמ"ש תביאמו ותטעמו. ואיתא בשירה קדמוך. פי' שישראל הקדימו זה אלי קודם שנאמר להם אנכי ה' אלקיך. ועליהם נאמר מי הקדימני ואשלם. תחת כ"ה וודאי ניתן לכלל ישראל. ואמרנו ואשים דברי בפיך כי גם כוחן של ישראל הי' בהתעוררות פנימי משמים. דכ' בפ' וארא וידעתם כי אני ה' כו' המוציא אתכם דרשו חז"ל עבידנא לכו מילתא דתדעון דאנא הוא דאפיקת יתכון ע"ש במס' ברכות. ויתכן לפרש על השירה דראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים ואמרו זה כו'. ובזוה"ק שם ברע"מ ביאר וידעתם דיש ידיעה בכלל ובפרט. ונתקיים עתה בשירה זו הידיעה בכלל. ובפרטות הי' אח"כ בקבלת התורה ותרי"ג מצות דהם בפרט כמ"ש שם בזוה"ק ע"ש היטב. וע"ז השתוקקו בנ"י באמרם זה אלי ואנוהו אתנאה לפניו במצות כו'. פי' כי רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת הם תקונים לאיברי וגידי האדם להיותם עי"ז כלים ודירות לשכון בהם אור פני ה'. וכל הפירושים הם א' לשון דירה ולשון נוי. כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר. בך דייקא ברמ"ח איברים. וכפי הקדושה שנמצא בלבות בנ"י זוכין לבנות המקדש כמ"ש ושכנתי בתוכם:
9
י׳ובמדרש ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו. אעפ"י דכתיב ויאמן העם חזרו ולא האמינו. אבותינו במצרים לא השכילו כו' ע"ש. דאין כל אמונה שוה. ואדוני מו"ז ז"ל הראה לנו פרש"י ז"ל על אומרם ז"ל מי שאינו מאמין בתה"מ מן התורה כו' אע"פ שמאמין אם אינו בכח התורה מה לנו ולאמונתו ע"ש. וז"ש לא השכילו. ואח"כ כתיב ויאמינו בדבריו כי' בכח הנהגתו ית' את העולם ובכח התורה כדכ' בה' ובמשה עבדו. ולעולם כן הוא מקודם צריך להיות אמונה גם בחסרון הדעת. אח"כ זוכין גם לאמונה אמיתית מתוך הדעת. ובכח אמונה זו שהי' להם עד סוף כל הדורות הכינו דרך ותקונים לכל הדורות עד לעתיד ה' ימלוך לעולם ודרשו חז"ל אלו אמרו ה' מלך לא שלטה בהם אומה כו'. ואפשר שמ"מ הוא שבחן של בנ"י שקיבלו עליהם לתקן כל הגלות. שהגם שישלטו בהם האומות אעפ"כ בסוף יהי' נתקן הכל בכח מעשיהם הטובים של הצדיקים. וכאשר אבות הקדושים בחרו להם הגלות והכל כדי לברר כבוד שמו ית' בכל מקום. ויש לכל הדורות חלק בשירה זו כאשר רמזו חז"ל אפילו עוברים אמרו שירה ה' ממקור ישראל. כי כל הדורות היו כלולין אז כמו עובר בבטן אמו. והרמז במקהלות ברכו שע"י ההתאחדות יכולין לעורר תמיד כח השירה ההוא. ובמד' כשם שהם טיהרו לבם כו'. משמע שבכח הכנתם יכולין למצוא הטהרה בכל יום לדורות. דאיתא מצות שקבלו עליהם בשמחה עדיין עושין בשמחה. לכן יש תמיד התחדשות בשירה זו. כמ"ש שירה חדשה שבחו כו'. עי"ז שנתקרבו אז בשמחה רבה:
10