שפת אמת, ויקרא, פסח כ״דSefat Emet, Leviticus, Passover 24
א׳תרנ"ז
1
ב׳בהגדה עבדים היינו לפרעה כו' ומסיים ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו הרי אנו כו'. וקשה הלא לא התחיל עבדים היו אבותינו רק היינו ויוציאנו ומה שייך לסיים על זה אלו לא הוציא את אבותינו. ונראה לבאר הענין כי ראינו שמעולם מיד כשהבטיח הקב"ה זרע לאאע"ה נאמר לו גר יהי' זרעך. א"כ כל שורש בנ"י היו מיוחדים להיות עבדים במצרים. וגם כ' אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. וידוע דבהר סיני בקבלת התורה היו כל הנשמות מבנ"י ולכולם נאמר אשר הוצאתיך. א"כ כמו שהדברות היו לכל נשמות בנ"י. כמו כן יציאת מצרים. כי כמו שהיו עבדים לפרעה למטה. כמו כן הנשמות היה להם שיעבוד תחת מצרים שלמעלה. ובירידת אבותינו למצרים למטה ונגאלו משם. בזה היה הגאולה לכל הנשמות וכל הדורות. והקב"ה הביא אותו הדור למצרים שהם היו דור קרוב לאבות ושבטים והיה בכחם לירד למצרים. וז"ש ואלו לא הוציא אבותינו. שאם לא הי' הגאולה באותן הדורות. לא הי' שום דור ראוי לזה. אבל כלל הגאולה היה לכל הדורות רק באותו הדור הוציאו הדבר מכח אל הפועל:
2
ג׳יום טוב של פסח נק' בתורה שבת כדכ' ממחרת השבת. כי פסח דומה לשבת כמ"ש בשבת זכור ושמור כמו כן בפסח והי' היום הזה. לכם לזכרון. וכ' למען תזכור. וכ' שמור כו' חודש האביב. ושמרתם את המצות. כי זכירה היא נקודה פנימית שאין בה שכחה. ולפי שבשבת מתגלה נקודה זו בנפשות בנ"י לכן צריכה שמירה שלא להתפשט נקודה פנימיות למקום שיש בו שכחה. ולכן זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. והוא עצמו הענין בגאולת מצרים. שבכל חג המצות נעשה איש ישראל כברי' חדשה כמו שהי' ביציאת מצרים כקטן שנולד. ומתחדש בו אותו הנקודה שנטע הקב"ה בנפשות בנ"י. ונקודה זו נק' לחם עני שהוא בלי התרחבות כי מצה היא עצם העיסה ואח"כ נשתנית ומתחמצת. וכמו כן כל איש ישראל יש בו נקודה מתנה מאת אלקים. ובאמת צריך האדם להרחיב זאת הנקודה ולהמשיך כל המעשים אחרי'. וזה התיקון כל ימי השנה לפי מה שזוכה האדם לטוב ולמוטב. אבל כשבא חג המצות מתחדש הנקודה ונטהרת מכל הלכלוכים. ולכן צריכין לשמרה מחימוץ ומכל השתנות בזה החג. ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי כו'. פי' פנימיות הנקודה כמו שהיא בעצם ואינה מקבלת שינוי לכן צריכה שמירה והי' היום כו' לכם לזכרון. שמתחדש בו הנקודה שנק' זכרון כנ"ל. גם יתפרש והי' לכם לזכרון ממש שיזכור האדם עיקר בריאתו בעולם לעשות רצונו ית"ש ויום הזה נותן זכירה. וז"ש למען תזכור את יום צאתך כו' כל ימי חייך. ימי חייך הם ההארות המיוחדים לאדם לתקן כל ימי חיותו בעולם. וע"י יום צאתך מארץ מצרים תזכור כל ימי חייך. ופי' את יום צאתך באמצעיות יום צאתך תזכור. כי הוא נותן זכירה כמ"ש והי' היום הזה כו' לזכרון כנ"ל. וגם זכירה הוא התקשרות שיכולין לקשר כל הימים בשורשם ע"י יום צאתך מארץ מצרים:
3
ד׳גם נק' פסח שבת כי שבת סהדותא איקרי שמעידין בו על הקב"ה. ופסח פה סח פי' שע"י יצ"מ נעשין בנ"י עדים כמ"ש אתם עדי כו'. ולכן הגם ששבת הוא תחלה למקראי קודש ולמעלה מכולם. מ"מ לא היו בנ"י מוכנים אל השבת עד אחר יצ"מ כמ"ש וזכרת כי עבד כו' על כן צוך כו' לעשות כו' השבת. נמצא תכלית יצ"מ הוא השבת:
4
ה׳בענין העומר במד'. ואתה כו' בריתי תשמור זו מצות העומר שלא זכה אאע"ה לירושת הארץ רק בזכות העומר. וצריך ביאור כי היכן נזכר מצות העומר בזה. והנה בפסח על התבואה כמ"ש ז"ל הביאו לפני עומר בפסח שיתברך לכם תבואה שבשדות. כי באמת הפרנסה ומזונות הוא בדין כמ"ש קשה מזונותיו של אדם כקי"ס. ואמרו זן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין. אכן בנ"י יכולין להמתיק הדין. וזהו ענין תנופת העומר והבאתם כו' אל הכהן שהוא בחי' החסד. והניף כו' העומר כדאיתא בזוה"ק שכל מדה"ד צריכה תנופה אל השורש. ובזאת נמתק הדין כמ"ש תנופת זהב. וכן תנופת הלוים ע"ש פ' פקודי. ובאמת כל ענין חג הפסח הוא כן דיש שכתבו שעיקר הפסח הוא בחי' דין שהי' נעשה הדין במצרים וכ"ה בזוה"ק פ' בא. וראה את הדם ע"ש. וי"א שהוא בחי' חסד. ובאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים כי הוא התמתקות הדין להיות מתהפך לחסד. וז"ש במכילתא וראה את הדם עקידת יצחק ראה ע"ש. ובאמת אאע"ה הוא שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו ונאמר לו ואתה כו' בריתי תשמור. בריתי פי' הנהגה של הבריאה. הגם שנברא בדין נעשה אברהם שומר שלא יתפשט מדה"ד ביותר רק להעלותו ולהמתיקו במדת החסד. וזה עצמו שניתן לו את יצחק ובפסח נולד יצחק. והכל לרמוז כי בזכותו של אברהם נתמתק מדה"ד. ובאמת זה עצמו בחי' ברית מילה כמ"ש במ"א מזה. ולפי"ז א"ש דמילה ופסח הכל אחד ובדמיך חיי דם פסח ודם מילה ששניהם למתק מדה"ד. וכן תנופת העומר למתק מדה"ד. וזה הביאו לעני עומר כמ"ש דהפרנסה ומזונות הם עפ"י דין משום שמתלבש בטבע וכל הטבע דין. אבל בנ"י דמבטלין הכל אל השורש זה ענין תנופת עומר. עמ"ר גי' י"ש. כמו שהקב"ה ברא יש מאין. כן הצדיקים צריכין לבטל היש לאין כמ"ש בספרים מזה. וזה תנופת עומר. וממילא נמתק מדה"ד. ויתברכו לכם תבואה שבשדות כנ"ל:
5
ו׳איתא במד' מלחמת תנופה זה תנופת העומר. דבזכות העומר הי' מפלת המן מזרע עמלק. דהנה תכלית יצ"מ הי' בהוציאך את העם כו' תעבדון את האלקים. ואותו הרשע עמלק עמד באם הדרך להפסיק בנ"י מכח התשוקה שהי' להם אל התורה. כמ"ש קרך בדרך ציננך. וז"ש שרפו ידיהם מן התורה. פי' התשוקה לקבל את התורה נתקררה מעט ע"י אותו הרשע ימ"ש. כי ביצ"מ היה להם המשכה אחר הקב"ה בכל לב כמ"ש לכתך אחרי במדבר. וכן הוא בכל שנה שנתחדש יצ"מ וקבלת התורה. ואיתא בא להורגך השכם להורגו. לכן צריכין לזכור מיד ממחרת השבת להכין עצמו למחיית זכר עמלק. והימים הללו אשר הקב"ה זוכר חיבתן של ישראל כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו' קודש ישראל לה' כו' אוכליו יאשמו. צריכין להתחזק. ובזה ימחה שם עמלק ונוכל לקבל התורה בשלימות בשבועות. וזה נתקיים בימי מרדכי ואסתר כמ"ש הדר קבלוה וכו':
6