שפת אמת, ויקרא, פסח כ״וSefat Emet, Leviticus, Passover 26
א׳תרנ"ט
1
ב׳בעבור זה עשה ה' לי. ברש"י שאקיים מצותיו. פי' שתכלית הגאולה הי' לכבודו ית"ש כדי שיהיו בנ"י כלים לעשות שליחות הקב"ה בעולם. הגם שפי' הפשוט אמת שבשביל המצות שעתידין בנ"י לעשות הי' הגאולה. ולכן הי' הגאולה בשם אהיה לומר שבזכות המצות שעתידין לעשות הם נגאלין. אבל עיקר הפי' בעבור זה ממש שזה תכלית הגאולה לשמו ית'. ולכן הרשע שאומר מה העבודה הזאת לכם כופר בעיקר שאדרבא תכלית הגאולה הי' רק עבודה הזאת כמ"ש:
2
ג׳איתא בזוה"ק נ' זמנין אידכר יצ"מ בתורה כו' כמ"ש האריז"ל שזה הי' החפזון שלא יכנסו ח"ו לשער הנ' שבטומאה. דאיתא נ' שערי בינה בעולם וכולם נמסרו למרע"ה חוץ מאחד ותחסרהו מעט כו'. ולכן הי' מרע"ה מוכן לגאולה. כי כל שער יש לו דלת והסתר. ולא היו יכולין לכנוס בשערי קדושה עד שיעברו ההסתר המוכן לכל שער. ולכן נזכר בתורה נ' זמנין יצ"מ שבאותן המקומות הוצרך להיות יצ"מ וא"א להשיג התורה רק בפתיחת אלה השערים. ולפי שנחסר א' למרע"ה. אם היו נכנסין בשער הנ' לא הי' יכול לגאלם. ולכן אמר מרע"ה מי אנכי כו'. כי ירא מזה שיכנסו בשער הנ'. רק הקב"ה עשה נס וגאל אותנו קודם הזמן. אבל לעתיד כ' לא בחפזון כו'. שנראה שלמשיח יתגלה גם שער הנ'. כדכ' ונשא וגבה מאוד יותר ממרע"ה לכן לא בחפזון כו'. ולכן אמר מרע"ה שלח כו' ביד תשלח ביד המשיח שעתיד לגאול אותנו שלא בחפזון כנ"ל:
3
ד׳אז ישיר משה ובני ישראל כו'. דאיתא בגמ' קודם שנבחר א"י הוכשרו כל הארצות לומר שירה ומשנבחר א"י נפסלו כו'. וכמו כן כלל ישראל שהם נבראו להעיד על הבורא ית"ש כמ"ש עם זו כו' תהלתי יספרו. אבל קודם הגאולה שהיו מתערבין באומות היה השירה בכלל העולם. אבל ע"י הגאולה נתבררו בנ"י והוסבב השירה רק למשה ובנ"י. וז"ש במדרש שה"ש נשיר למי שעשאנו שירים בעולם. וכן הוא בבחי' עולם שנה נפש. שמקודם בנין ביהמ"ק הבמות מותרים כיון שלא הי' עדיין מקום מיוחד. והקדושה מוטבע בתוך הכלל. ואח"כ נאסר רק אל המקום אשר יבחר ה'. וכן בנפשות אשר בחר בנו מכל העמים. וכן בשנה הקדושה נמצאת בשבתות ויו"ט שנק' מקראי קודש ונעשה הבדלה בין כו':
4
ה׳איתא ברש"י כל השירה כפולה גאה גאה ימינך ימינך מי כמוכה מי כמוכה כו'. וכן איתא בשבת קודש כל דבריו כפולים. כי יום שביעי של פסח נדמה לשבת כמ"ש במד' סוף בא. והענין הוא כי עיקר הישועה הוא בשורש של מעלה שזה נעשה בקי"ס כמ"ש במד' וירא כו' את מצרים מת שרו של מצרים. ולכן ויושע ה' ביום ההוא דייקא. שהי' הישועה למעלה ולמטה. וכן ראו בנ"י ברוה"ק כל התקונים שנעשה למעלה. בשבילם. וכ"כ רוממות אל בגרונם עי"ז וחרב פיפיות בידם. שחותך בב' פיות למעלה ולמטה. וכ"כ תפול עליהם אימתה ופחד אמרו חז"ל פחד על הקרובים ואימה על הרחוקים. הרמז כי השרים שלמעלה נק' קרובים ונפל עליהם הפחד ועי"ז הי' אימה על הרחוקים למטה. כדאיתא בגמ' מאן דמבעית אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזא. וזה עיקר השירה כשזוכין להיישיר החלק שלמטה עם שלמעלה. כמ"ש האלקים עשה כו' האדם ישר. רק ע"י החטא נעשה חשבונות רבים. ובנ"י שתקנו החטא ונקראו ישורון. זכו אל השירה. וכן הוא ביום שבת קודש טוב להודות. שאז מתעלה העולם ונשמה יתירה יורדת. ויש דיבוק וחיבור תחתונים לעליונים:
5
ו׳איתא גדולה ביזת הים מביזת מצרים דכ' מוציא אסירים בכושרות. בכות ושירות. דכל הגלות מצרים הי' להוציא הנ"ק שנתפזרו שם. וכ' באוה"ח ע"פ והייתם לי סגולה מכל העמים. כי כשבנ"י זוכין יכולין להעלות כל הנצ"ק בכח התורה ע"ש. ובקי"ס על ידי השירה הוציאו נצוצות קדושות ממצרים יותר ממה שהוציאו ביצ"מ. ולא לחנם נאמר ואכבדה בפרעה כו' וידעו כו' כי אני ה'. וז"ש עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה שכל הישועה יהי' בכח התורה והשירה. לא ע"י יסורים. שירות ולא בכות:
6
ז׳איתא במד' תהלים ע"פ הודו לה' כי טוב כל"ח החסד שהקב"ה עושה עם בני ישראל אינו לשעה ולשנה רק לעולם. וכ"כ חסדי ה' כי לא תמנו ע"ש. כי בנ"י הם כלים לקבל הנסים שהם למעלה מן הטבע והזמן. לכן החסדים הנעשים להם נשארים לעולם. וכן איתא במכילתא והי' לי לישועה לא כתיב רק ויהי לי לעתיד. וזה עדות השירה שנשאר להם הנס דקי"ס לדורות. וז"ש חסדי ה' כי לא תמנו דהול"ל כי לא תמו רק הפי' אצלנו לא תמו החסדים שנשאר בנו קבוע לדורות. אבל חסד לאומים חטאת וחסרון הוא להם שאינם כלים לקבל החסדים. ולכן כ' יאמר נא ישראל. בית אהרן. יראי ה'. כי לעולם חסדו. כי המה עדים להעיד על זה שהחסדים הם לעולם:
7