שפת אמת, ויקרא, פסח כ״זSefat Emet, Leviticus, Passover 27
א׳תר"ס
1
ב׳בענין מצה מיכלא דאסוותא כדאיתא בזוה"ק. דהנה [*ע"י] חטא הראשון מאכילת עה"ד נתערב תערובות טו"ר בכל הדברים. וגם בנפש האדם. ובע"כ צריך האדם לתקן החלק שנדבק בו מתערובות הזה כמ"ש בס' שער הקדושה להרח"ו ז"ל ע"ש. וזה שאור שבעיסה. ומזה בא כל הגלות. לכן אחז"ל תמיד ב' אלו הדברים ביחד שאור שבעיסה ושיעבוד מלכיות. ולכן כל השנה אוכלין חמץ ומצה שצריכין ג"כ לאכול החמץ לברר זאת התערובות. וכדאיתא במד' בראשית השיאני ואוכל עוד ע"ש. שהבינה שכבר נעשה זה התערובות. שצריכין לעולם לאכול החמץ לברר התערובות. אבל לפי שעה עשה לנו הקב"ה נס במצרים שלא הספיק הבצק להחמיץ. וביטל זה התערובות. והאכילנו המצה שהוא פשוט בלי השתנות. והחמץ נשתנה. כי השפע הבאה מלמעלה משתנה אח"כ מדרגא לדרגא עד שמתערב בה תערובות. ונשתנה הלילה הזה מכל הלילות. וזה בערב תאכלו מצות. אעפ"י שלילה הוא הזמן שיש בו תערובות שע"ז נק' ערב. מ"מ תאכלו מצות. וכן השאיר לנו זכר מינ"מ בכל ליל פסח. שלפי שעה יש בה הארה כמו שהי' ביצ"מ. וזה עצמו שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עשה הקב"ה שיהי' בזה זכר ליצ"מ ע"י מצות אכילת מצה. ז"ש בחפזון יצאת כו' למען תזכור כו' כל ימי חייך. דכ' זכר עשה לנפלאותיו. ואמרו כל ימי חייך להביא לימות המשיח דכ' כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. כי יצ"מ הי' הכנה עד גאולה אחרונה. כדכ' טוב אחרית דבר מראשיתו. לכן יצ"מ שהי' ראשית הגאולה בכח זה יכולין לעורר תמיד הגאולה. ז"ש למען תזכור את יום צאתך. פי' באמצעות יום הזה. תזכור ותעורר הגאולה כל ימי חייך. וכן הוא בפרט כל שנה יום הזה מביא זכירת הגאולה בכל ימי השנה. וכן בכל נפש ישראל בפרטות:
2
ג׳ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצוינים שם. זהו עיקר החסד שעשה עמנו הקב"ה. שלא נטמענו בהם. ולכן כתיב אל תירא מרדה מצרימה ואין אומרים אל תירא אלא למי שירא ה' לאמיתו. שיעקב אבינו ירא שלא יטמעו בהם. לכן הבטיחו הקב"ה אנכי ארד עמך להצילם. וע"ז הי' קושי השיעבוד כדי שלא יטמעו בהם כמ"ש בזוה"ק שמות. ז"ש ויהי לשון צרה שכל היסורים היו כדי שיהיו מצוינים שם ולא יטמעו בהם. וכן מ"ש וירד מצרימה ויגר שם מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע במצרים. שכל זה הי' בכח יעקב אע"ה לפי שלא ירד על דעת להשתקע נשאר זה הכח שלא נשתקעו שם:
3
ד׳אפילו כולנו חכמים כו' מצוה עלינו לספר ביצ"מ וכל המרבה כו' הרי זה משובח. דכ' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון. וכ"כ הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים. וכ"ז הסדר מתחדש בכל שנה פסח זמן חירותנו והוא בחי' עבדי אתה אשר בך אתפאר. אח"כ בשבועות זמן מתן תורתנו. וכפי החירות שמתעורר בפסח כך מתחדש התורה בשבועות. ומעין זה גם בכל יום ויום יש זכר ליצ"מ ולקבלת התורה. ולכן אפילו שקבלנו כבר התורה מ"מ יש התגלות התורה בכל דור ושנה ויום מיוחד לזה הזמן. ולכן צריכין להתחדשות החירות בכל שנה. ובזה זוכין להתחדשות קבלת אלקותו ית"ש. להיות לכם לאלקים הוא דבר ההוה ומתחדש תמיד:
4
ה׳בענין העומר ראשית קצירכם. דאיתא בזוה"ק ראשית בכורי אדמתך תביא כו' לא תבשל גדי. כי כפי נתינת הראשית אל הבורא ית' אין מתערב אח"כ פסולת. ולכן איתא בזוה"ק תצוה כי אם שומרין בנ"י את העומר ושתי הלחם כראוי א"צ להיות נשפט בר"ה ויוה"כ כי כל המשפט על התערבות הפסולת. וע"י העומר ושתי הלחם שנתברך פרי הארץ ואילנות ואין בהם פסולת. לכן נאמר אכול בשמחה לחמך פרי הארץ. ושתה בלב טוב יינך פרי האילנות. כי כבר רצה ע"י נתינת הראשית. והרמז כבר רצה קודם המשפט בר"ה ויוה"כ. וזה העדות נתברר בחג הסוכות. זה ההבדל בין ישראל לאומות והוא זמן שמחתנו. כמ"ש לך אכול בשמחה:
5
ו׳ענין שבת ומועדות. דכ' אור זרוע לצדיק. והוא בחי' השבת קבוע וקיימא. רק שבנ"י עמך כולם צדיקים הם כלים לקבל אור הזה. ולכן שבתות למנוחה כי עיקר המנוחה מה ששב אל מקומו ושורשו והמוכן לו. וזה פי' זרוע לצדיק שמוכן לו זה האור. ומועדות בחי' לישרי לב שמחה שהוא בכח הכנת האדם כמ"ש ישראל דקדשינהו לזמנים וכ' שמחה לאיש במענה פיו שהקב"ה מסכים עמהם בקביעות החודש והמועדות ולכן הוא שמחה יתירה משבת קודש. האבות נק' ישרים ובזכותם ניתן המועדות לבנ"י. והנה ברגלים נתברך כל השנה כמ"ש בפסח יתברכו לכם תבואה שבשדות. בעצרת פירות האילן. בחג גשמי שנה. וכן מתפללין השיאנו כו' ברכת מועדיך. הגם כי עיקר הברכה בשבת כדכ' ויברך כו' את יום השביעי. אך הברכה בשבת בשורש כדאיתא בזוה"ק דלא אשתכח בי' מנא רק דכל ברכאין בי' תליא. דהוא יומא דנשמתין. אבל ברגלים יש התגלות הברכה גם בבחי' הגוף. ולכן הי' עליות רגלים בגוף. ולכן איתא כי מלבושי יו"ט יקרים משבת כי הגוף הוא בחי' הלבוש. ובאמת שורש הג' ברכות שברגלים הם בג' סעודות דשבת. וברגלים הוא בהתגלות בפרטות כנ"ל:
6
ז׳בפסוק יונתי בחגוי הסלע כו' השמיעני את קולך שהיסורים היו כדי שישמיעו קולם. והענין הוא כי כל יצ"מ וקי"ס הי' להשלמת בנ"י. שעיקר כחם בפיהם. ויצ"מ הי' לתקן הדיבור וקי"ס הקול. וזה תכלית האדם כמ"ש כל עמל אדם לפיהו. והפנימיות שלהם הי' בהסתר ולא היו יכולין להוציא מכח אל הפועל. ז"ש בחגוי הסלע בסתר המדריגה. וע"י קי"ס הוציאו כח הקול אל הפועל. ולכן בכל יום מקדימין יצ"מ וקי"ס לקול ודיבור דק"ש ותפלה. וזהו סמיכת גאולה לתפלה כמ"ש במדרש:
7
ח׳במד' סמכוני באשישות באש שלמעלה ושלמטה תורה שבכתב ושבע"פ עי"ש. ומסיים הפסוק כי חולת אהבה אני. היינו שצריך להיות לאיש ישראל אהבת ה' בעצם בלי שום סיוע כענין אבות הראשונים שלא הי' להם עדיין התורה והי' אהבת לבם בוער להתדבק בהקב"ה. אבל על ידי שחולת אהבה אני צריכין סיוע מן האש שלמעלה ומטה ב' התורות. וכן איתא בס' חובת הלבבות מעין זה. ושירה זו של הים מעיד על זה כי הוציאו מלבם פרשה בתורה קודם קבלת התורה ע"י שבאו אל אמונת ה' נתגלה פנימיות אהבת ה' שהוא בעצם בנפשות בנ"י. וכן איתא במדרש כי תורה וישראל קדמו לעולם. ואמרו מחשבתן של ישראל קדמה אפי' לתורה ע"ש פ' בראשית. ושירת הים הי' הכנה לתורה ומצות שניתן להם אח"כ. ואיתא במדרש אני חבצלת השרון שעשיתי לו צל במדבר. השרון שאמרתי לפניו שירה על הים. פי' שע"י השירה שאמרו ואנוהו שהשתוקקו לבנות לי משכן זכו לעשות לו צל ומשכן:
8
ט׳בענין יצ"מ וקי"ס. כי הגאולה הי' בגוף ונפש. יצ"מ הי' הצלה מעבודת הגוף בחומר ובלבנים. ולכן המצוה לחם עוני רומז על הכנעת הגוף. כי עיקר תיקון הגוף בהכנעה כמ"ש לא מצאתי לגוף טוב משתיקה. להיות בטל אל הנפש והנשמה. ותיקון הנשמה הוא השמחה כענין ויגבה לבו בדרכי ה' וזהו אות השירה שנתרומם הנפש על הגוף. וזהו מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה כי בשם זה צור ב' עולמים. וכן האדם יש בו ב' יצירות אלו בזה ובבא. מן המצר קראתי לתיקון הגוף. במרחב הוא תיקון הנשמה. וב' אלו הם בחי' תש"י וקשרתם יד כהה נגד הלב ששם ב' לבבות. והי' לטוטפת בחי' המוח והנשמה. שם ה' נקרא עליך. והם בחי' שם יעקב לי עקב שורש הכנעת הגוף. ושם ישראל לי ראש התרוממות הנפש ונשמה בשמחה. לכן כ' ששת ימים תאכל מצות ובשביעי עצרת והוא בחי' שבת כמ"ש במדרש סוף בא. והוא יומא דנשמתין:
9
י׳איתא במדרש אז ישיר אין אז אלא בטחון כמ"ש אז תלך לבטח דרכך. דהנה בנ"י יצאו ממצרים להיות צבאות ה' להלחם עם מלכי כנען. וכן במדבר נחש עקרב וצמאון היו צריכין להתקשר מקודם בחבל אמיץ. וזאת השירה הי' להם הכנה למלחמות אלו. כיון שראו ברוה"ק כל הישועה שיהי' להם עד לעתיד כמ"ש ה' ימלוך לעולם ועד. נתקשרו בהקב"ה ומסרו נפשם להלחם מלחמת ה'. וכן דרשו חז"ל ביעקב ויצא יעקב מבאר שבע אז תלך לבטח כו'. וכמ"ש שם כי באר שבע הוא בחי' אז שורש של כל הז' ימי הבנין הוא האלף אור שבעת הימים. וז"ש פן ינחם כו' בראותם מלחמה. לכן הסיבם דרך ים סוף עד שקרע להם הים ואמרו השירה. וכן בכל יום הקדימו חז"ל קי"ס והשירה קודם התפלה שהוא בחי' מלחמה כמ"ש שעת צלותא שעת קרבא:
10