שפת אמת, ויקרא, פסח כ״טSefat Emet, Leviticus, Passover 29
א׳תרס"ב
1
ב׳כתיב וכאשר יענו אותו כן ירבה. פרשנו כבר כי כך הי' מסודר להיות הגאולה אח"כ כדמיון השיעבוד והגלות. וכמו שהכניס אותנו בכור הברזל במצרים מקום שאין עבד יכול לברוח משם. כן הי' הגאולה התדבקות בעלמא דחירות עולם שיהיו מקושרים להיות עבדי ה' שלא יוכלו לצאת מזה העבדות. כמ"ש ביד חזקה כו' אמלוך עליכם. וזהו הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה. שע"י קבלת מלכות שמים בהר סיני יצאו שלא יוכלו שוב להשתעבד בעצם רק במקרה. כמ"ש עבדי הם שטרי קודם. וכמו שמצרים הוא בית עבדים שאין עבד יכול לברוח משם כן הכניסנו לארץ טובה ורחבה שהוא מקום שנותן חירות. ארץ ישראל ובית הבחירה הוא בית מלכים וחירות עולם כמ"ש אשריך ארץ שמלכך בן חורים. וכמו ששיעבדו עמהם בפרך ואיתא בפה רך שמתחילתו פרעה עצמו סייע להם ועבדו בכל כחם ואח"כ שמו עליהם כעבודה זו בכל יום כמ"ש במד' שמות. כמו כן כשקבלו התורה בהר סיני אמרו נעשה ונשמע בלב שלם ונפש חפיצה שהי' להם התגלות אלקות. ואח"כ כפה עליהם הר כגיגית להיות עושין כל התורה והמצות בכל יום אפילו כשאין להם התגלות אלקות כמ"ש אנכי מצוך היום שנשאר רשימה מקבלת התורה בכל יום:
2
ג׳ד' לשונות של גאולה הכנה לד' מלכיות. כי פרעה שורש כל המלכיות. ולכן אין עבד יכול לברוח משם. וכיון שהוציאנו הקב"ה משם הותר הקשר. לכן מוכן הגאולה לפנינו. וז"ש אלו לא הוציא הקב"ה אותנו ממצרים הרי אנו כו' משועבדים לפרעה פי' גם בגליות הללו אם הי' להם כח השורש של פרעה ומצרים הי' זה השיעבוד קשה. אבל עכשיו שהותר הקשר העליון שלהם הרי אנו בעצם בני חורין. פרעה שורש כל המלכיות בנפש. ומצרים שורש כל המקומות של טומאה ומכשפות. וגם אותן הת"ל שנים שורש הזמן והטבע שמסתיר הקדושה. עיקר הגאולה בנפש שסמוך לגוף. נפ"ש גי' ת"ל. וגם רעמס"ס גי' ת"ל. ובזמן ג"כ ת"ל שנים. ובוודאי יש ת"ל מיני שינוים בנפש ומקום וזמן אשר צריכין להיגאל מהם. ונסעו מרעמסס מקום העבדות. לסוכות מקום החירות:
3
ד׳רשע אומר מה העבודה הזאת לכם ולפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר כו'. פי' כי החכם עושה הכל לשם שמים ואפילו שאינו מבין ומרגיש הטעם. יודע ומאמין שכל המצות צורך גבוה. ועי"ז בא אח"כ למעלה עליונה ומבין ומרגיש הכל בעצמו. והרשע עושה הכל לגרמי' וכיון שאינו רואה עתה ענין הגאולה אומר מה העבודה זאת לכם מה תועלת לכם בזה. ובזה כופר בעיקר. כי עיקר הכל צורך גבוה. ולכן הקהה את שיניו בעבור זה עשה ה' לי. שהרי אני זכיתי לראות ולהבין הגאולה כמ"ש בעבור זה שרואה בעין. לי ולא לו שהוא בעצמו מעיד על עצמו שאינו רואה וזה הקהה את שיניו. ומ"מ על ידי התשובה שרואה שהחכם שעושה לשם שמים מבין בסוף הכל בעצמו. גם הוא מכניע עצמו וחוזר בתשובה. ולכן אמחז"ל בפסוק ויקדו וישתחוו על בשורת הבנים. אע"פ שבבן רשע מיירי הפסוק. רק משום שגם הוא מתפעל בהגדה זו. וכעין זה שמעתי מפי מו"ז ז"ל:
4
ה׳ד' מצות שיש בלילה זו פסח מצה מרור וסיפור יצ"מ הם מול הד' מלכיות. ובאין בכח הד' עבירות ע"ז ג"ע וש"ד ולה"ר. פסח תיקון ע"ז לשחוט טלה ראש ע"ז שלהם. מצה תיקון ג"ע שלא להחמיץ הטיפה כדאיתא בתקונים. שזה שאור שבעיסה. מרו"ר גי' מו"ת תיקון ש"ד. וסיפור בפה לתקן לה"ר שהוא העיקר בגלות האחרון. לכן המרבה לספר משובח. והם הד' לשונות של גאולה והוצאתי כו' מתחת סבלות מצרים הוא ע"ז שלהם. והצלתי הוא הצלה משפ"ד. וגאלתי מג"ע שזהו עיקר בחי' גאולה. ולקחתי להיות אגודה אחת כדילפינן לקיחה לקיחה שהוא באגודה לבטל שנאת חנם ולה"ר ועי"ז תהיו לי לעם:
5
ו׳איתא בגמ' המבזה המועדות כעובד ע"ז דכ' אלהי מסכה לא תעשה חג המצות תשמור. דכ' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך בא לראות ולהיראות שתכלית יצ"מ הי' להיות לכם לאלקים. כמ"ש אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך. ובג' רגלים שהם זכר ליצ"מ נגלה עלינו אור פני מלך חיים בביהמ"ק. וז"ש בזוה"ק פ' אמור בקשו פני פניך ה' אבקש אילין זימניא וחגיא שכל איש ישראל צריך להשתוקק תמיד לזכות לראות פני ה'. ואז כשבא החג נפתח לו השער. ובביהמ"ק היה מקוים בפועל ממש. ולכן השמחה בחג כמ"ש ישמח לב מבקשי ה'. כאשר עזבו הכל והלכו לראות פני ה' הוא כמ"ש שמעי בת וראי כו' ושכחי עמך ובית אביך. שזה הכח קיבלו בנ"י ביצ"מ כמ"ש לכתך אחרי כו' לשכוח מכל הבלי עולם. משכני אחריך נרוצה. אז ויתאו המלך יפיך כו' והשתחוי לו. כמ"ש עבד שרבו מצפה לראותו. וצריך האדם להשתוקק כל השנה למצוא זו השעה שהקב"ה מגלה אלקותו ית"ש עליו. דכ' עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות דכל הטבע כמו כותל מפסיק. אבל לבנ"י נתן הקב"ה מועדות בזמן. וביהמ"ק בעולם. והארת הנשמה בנפש. שבהם מתגלה הפנימיות והוסר המחיצה המפסקת. וכ"ז בחי' יצ"מ ומקוים אנכי ה' אלקיך כו'. ולכן לא יהי' כו' אלהים אחרים על פני כשנתגלה פני ה'. ולכן המבזה המועדות כעובד ע"ז. ואיתא במשנה המבזה המועדות אפילו יש בידו תורה ומעש"ט אין לו חלק לעוה"ב. שהם נק' מועדי ה' והם עדות על בנ"י שהם בני עוה"ב. וממשמע שהמבזה אין לו חלק אף אנו נאמר כי המשתוקק כל הימים אל המועדות אפילו אין בידו תורה ומעש"ט יש לו חלק לעוה"ב. והמועדות תלוין בבנ"י כמ"ש אשר תקראו אותם וכ' שלש רגלים תחוג לי בשנה היינו לסבב כל השנה אל אלו הרגלים שהם יסוד ופנימיות של כל הזמנים. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל כי חג מלשון מחוגה שהוא עגול ויש בה נקודה פנימיות כו'. היינו שיהי' סובב ובטל כל הימים אל החג שהוא הפנימיות כנ"ל:
6
ז׳ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת. דהנה מצה שנק' לחם עוני הרמז על הכנעה ושפלות הגוף. והכנעה זו הוא מתוך השפלות. אעפ"כ לא בזה כו' ענות עני. אבל עיקר הכנעה הוא כשבא מתוך התרוממות הדעת. כענין שכ' במשה עניו מאוד. מצד שהי' הגדול בדעת הי' שפל ביותר. וזה בחי' מצה עשירה. ובנ"י באו למדה זו בקי"ס כמ"ש אז ישיר משה ובנ"י שנמשכו אחר מדת מרע"ה כמ"ש ויאמינו בה' ובמשה. והוא כח הנשמה בחי' יום השבת יומא דנשמתין. וממילא מכניע הגוף עצמו. כמ"ש אפילו עם הארץ אימת שבת עליו שהיראה בשבת בא מתוך התרוממות הדעת. וב' בחי' אלו הם ירא בשת ירא שבת שכתוב בזוה"ק:
7
ח׳כתבו חז"ל בפסוק והנה מצרים נוסע אחריהם ראו שרן של מצרים. ובזוה"ק כ' וירא ישראל כו' מצרים מת היינו השר של מצרים ע"ש. וזה הי' גמר הישועה מיד מצרים. וכ' ה' ילחם לכם בשבילכם משמע שהי' מוטל מלחמה זו על בנ"י. וכמו שנתאבק יעקב אע"ה עם שרו של עשו שבזה נצח את עשו ובנ"י ראו שר נוסע וייראו שהיו סבורים ג"כ שעליהם להלחם עמו ואין זה כח אנושי. ולכן אמר להם מרע"ה אל תיראו כו' ה' ילחם לכם. וב' מלחמות אלו צריכין להיות באומה שלמטה ובשר שלמעלה. והם ב' בחי' יעקב וישראל. והוא יצ"מ וקי"ס. ואחז"ל גדולה ביזת הים מביזת מצרים. דכל הרכוש גדול היה להוציא נצוצי קדושה שנתערב במצרים. ומכש"כ השר שלמעלה הנצוצות שנטבעו בו הם רבים וגבוהים ביותר. ולכן גדולה ביזת הים:
8
ט׳במד' אז ישיר נכון כסאך אעפ"י שמעולם אתה לא נתישבה כסאך בעולם עד שאמרו ישראל שירה. כי זה תכלית יצ"מ שיצאו בנ"י להיות עדים על הבורא לברר מלכותו ית"ש בעולם שע"ז נשלחו נשמות בנ"י בעוה"ז. אבל בעוד שהיו משועבדים במצרים לא יכלו להוציא זה העדות מכח אל הפועל. ויאמינו בה'. לא כתיב והאמינו. רק ויאמינו. פועל יוצא שהמשיכו כל הבריאה אחר הנהגה עליונה והביאו אמונה בעולם. וכ' ויאמינו אז ישיר שע"ז הי' עיקר השירה כשזכו להאמונה בשלימות. וכ' מן המצר קראתי זה בחי' יצ"מ כמ"ש במד' יצ"מ קשה כמוציא עובר מן הבטן ע"ש. פי' שעדיין לא היו עם ה' והשי"ת הוציא אותנו להיות עבדי ה' זה הישועה ביצ"מ. ואח"כ שנכנסנו תחת צילו צריכין עזר בעבודת השי"ת. וזה ענני במרחב. וזה הי' הישועה בקי"ס שנטהרו באמונה שלימה. וכל זה הסדר מתחדש באיש ישראל בכל יום כמ"ש במד' שלכן תקנו זכירת יצ"מ וקי"ס קודם התפלה. כעין שכ' בחי' מו"ז ז"ל בשם הר' ר"ב ז"ל פי' שיעור שני פתחים קודם התפלה אחד לצאת מן עוה"ז וא' לכנוס לעולם העליון. וב' פתחים אלו הם יצ"מ וקי"ס:
9
י׳איתא ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים. דהנה בשירה זו נכלל כל מה שנעשה בישראל עד לעתיד. דכ' התיצבו וראו כו' ישועת ה' אשר יעשה לכם היום. יעשה לשון עתיד שראו כל הישועות שיעשה עם בני ישראל בכל הדורות. והיום קאי ארישא. כלומר התיצבו וראו היום ישועת ה' אשר יעשה לכם כו'. ואיתא כל הנביאים לא נתנבאו רק לימות המשיח אבל לעתיד לבוא עין לא ראתה כו' יעשה למחכה לו. ועל הים ראו אשר יעשה גם לעתיד. מה שלא ראו נביאים. דכ' הכא יעשה וכ' התם יעשה. וכן איתא במכילתא התיצבו וראו ברוח הקודש ונבואה ע"ש: י.
10
י״אהג' רגלים נותנין דעת לבנ"י אלה מועדי ה'. ולכן ג"פ בשנה יראה כדכ' אתה הראת לדעת כו'. ואלה הג' ראיות הם בחי' השלשה אבות שכל אחד נטע דרך מיוחד להכיר בו את הבורא ית"ש. ובנ"י מקבלין אלקותו ית"ש מצד התורה שמיוחדת להם. וזהו בחי' השבת מיוחס למרע"ה ששימש בחלוק לבן ולבן מקבל כל גוונין. תחלה למקראי קודש. וכ' בו לדעת כי אני ה' מקדשכם. וזהו בחי' אלקינו ואלקי אבותינו שמקבלין אלקותו בכח הרשימה והנטיעה של האבות. וכל אלה ההארות נתגלו בכח יצ"מ בתורה דכ' אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים תלה כל התורה ביצ"מ. וכל המועדות זכר ליצ"מ שלא נגלו רשימות האבות בנפשות בנ"י עד שיצאו מארץ מצרים. ולכן בזמנים שהם זכר ליצ"מ מתגלין אלה ההארות וזוכין לדעת. וכתבתי במ"א כי אלה הג' הם שכ' במשנה חיבה יתירה נודעת להם שנק' בנים ושניתן להם כלי חמדה ושנבראו בצלם אלקים. שבג' מועדות אלו יש התגלות והרגשה בנפשות בנ"י מאלה הג' מתנות. פסח בני בכורי ישראל זמן חירותנו. כי הבן אינו עבד. וזמן תורתנו אז יש דעת בתשוקה וחמדת התורה. ובסוכות התגלות הצלם אלקים וע"ז רומז הד' מינים כמ"ש כל הנקרא בשמי כו'. ובזמן המקדש בראיית פנים הי' נגלה ידיעות אלו בפועל ממש. וקבלו אלקותו ית"ש באלה הג' מועדות. ולכן אחז"ל המבזה המועדות כעובד ע"ז דכ' אלהי מסכה לא תעשה וסמך לי' חג המצות תשמור. לפי שהמועדות מסירין המכסה וההסתר ומתגלה בהם כח אלקות. וזה זכר ליצ"מ שהי' אז גילוי שכינה. וכ' הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים:
11
י״בבגמ' הביאו לפני עומר בפסח שיתברכו לכם תבואה שבשדות. דבחטא הראשון כ' ארורה האדמה ואין ארור מדבק בברוך. לכן צריכין בנ"י להוציא האדמה מארר. לפי שהם בני חורין יכולין להביא חירות לכל העולם. וע"ז כ' אשריך ארץ שמלכך בן חורים. והדברים קו"ח אם נתאררה האדמה בעבור האדם. מכש"כ שע"י זכות האדם ניתן ברכה להאדמה. וז"ש שיתברכו לכם בשבילכם. וע"י החטא נתערב פסולת בתבואה כמ"ש וקוץ ודרדר תצמיח. וע"י מצות העומר מתברר התבואה. וכן בכל המועדות יש ברכה באדמה. פסח תבואה. עצרת פירות האילן. וחג המים. ולכן הם ימי שמחה דכל הקללה הי' בעצבון תאכלנה. וע"י יצ"מ נבחרו בנ"י ויצאו מכלל ארור לברוך. מכלל עצבון לשמחה. ושמחת המועדות עדות וזכר ליציאת מצרים:
12
י״גמה יפו פעמיך בנעלים כו'. הנעלים ג' רגלים. מול הג' לשונות שנאמר גן נעול. גל נעול. מעין חתום. א"כ הם ג' מיני נעלים והם נגד ע"ז ג"ע וש"ד. והג' מועדות בזכות ג' שמירות הנ"ל. פסח נגד ע"ז ולכן דרשו אלהי מסכה לא תעשה חג המצות תשמור וגם שחטו שה ע"ז של מצרים. שבועות מול ג"ע שע"י התורה נשמרין מעריות כמ"ש פגע בך מנוול משכהו לביהמ"ד. סוכות מול שפיכות דמים לכן הוא בחי' שלום ומקריבין ע' פרים על כל האומות ג"כ:
13
י״דוספרתם לכם כו'. הספירה הם ימי טהרה כמ"ש בזוה"ק. ובכל מקום טהרה קודם לקדושה כמ"ש טהרה מביאה לידי קדושה כמ"ש וטהרו וקדשו. וכאן ביצ"מ בא קדושה מלמעלה קודם שנטהרו נפשות בנ"י. וזה השינוי בפסח שלא בהדרגה. כדאיתא שהיו נטבעין במ"ט שערי טומאה ונפתח להם חירות משער הנ' עלמא דחירא. דשם אין מגע טומאה וקבלו קדושה לפי שעה. ולכן צרינין אח"כ לטהר המ"ט שערים בימי הספירה. וז"ש ממחרת השבת. שעכ"פ בכח הקדושה שבא בפסח ניקח מזה הטהרה. מה שלעולם צריכין להקדים הטהרה:
14