שפת אמת, ויקרא, פסח ל׳Sefat Emet, Leviticus, Passover 30
א׳תרס"ג
1
ב׳עבדים היינו לפרעה במצרים. טעם ענין זה כי בנ"י כל בריאתם למעלה מהטבע והמזלות. שכן ראה אאע"ה במזל שאינו מוליד. והקב"ה השיב לו אין מזל לישראל כדאיתא בגמ'. וקשה ישראל מאן דכר שמי'. רק שהקב"ה השיב לו לפי שישראל מוכנים ליצא מחלציך ואין מזל לישראל לכן כל לידת בנ"י הי' למעלה מן המזל. וז"ש וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק והלא אחד הי' יצחק רק ארבה כמו הרבה אתכם הרים אתכם. שיצחק בא מלמעלה מן המזל ונולד שלא בדרך הטבע. ולכן אין לבנ"י מציאות בעוה"ז ובמזלות ולכן היו גרים ועבדים. ולכן התחיל הגירות מלידת יצחק גר יהי' זרעך. ולכן עבדים היינו לפרעה שהוא רמז למזל טלה ראש כל המזלות. ולפי שאין מזל לישראל ועוה"ז תליא במזלות. היו בנ"י משועבדים לפרעה תחת מזל טלה והקב"ה הוציאנו משם בדרך נס ונתן לנו ארץ ישראל בדרך נס שמצד הטבע אין לנו מקום בעוה"ז. ולכן צוה לשחוט טלה לפסח להראות כי אין מזל לישראל והם למעלה מהנהגת המזלות. ולכן בנ"י מקדשין הזמנים לפי שהם למעלה מן הזמן שתלוי במזלות. לכן הם נותנים קדושה וברכה אל הזמנים ואל העולם. שהרי העולם נברא בשביל ישראל שנק' ראשית. א"כ הם למעלה מן הבריאה וכל העולם:
2
ג׳על מצות ומרורים יאכלוהו. דכ' אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך. ומרור רמז על הגלות שהקב"ה עוזר לנו בתוך הגלות כמ"ש עמו אנכי בצרה. וזה רמז בפסוק צרור המור דודי לי אמחז"ל אעפ"י שמיצר ומימר לי. בין שדי ילין שהוא עמהם תוך המיצר. וזהו בחי' המלכות דכ' מלכותך מלכות כל עולמים. מלכותו בכל משלה. ולכן בכל הד' מלכיות לא סר מאתנו ח"ו מלכות שמים. כמ"ש ובעבדותנו לא עזבנו אלקינו. וזה ארד עמך מצרימה ארד לשון מלכות כמו וירד מים עד ים. שבנ"י לא יפרקו ח"ו מלכות שמים. הגם שהם משועבדים למטה. אבל הכל באמצעות מלכותו שבכל משלה. לכן צרו"ר גי' מלכו"ת. וכן. מרורי"ם גי' מלכו"ת. וז"ש שהפסח הי' ישועה ועצה לדורות. על מצות ומרורים יאכלוהו. שמזה יהי' להם סיוע בגאולה שבכל גלות. ובכל הגליות בעצמם. מרורים לשון רבים על כל הד' מלכיות:
3
ד׳לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה. דמצוה לספר ביצ"מ. והוא מתקן הפה והלשון כמ"ש ארון נשא את נושאיו וכל מצוה בכל אבר המתעסק בה נותנת כח וחיות לאותו אבר. ומצות אכילת פסח ומצה מתקן האכילה. והסיפור מתקן הדיבור. ולכן פסח פה סח. וכזית פסחא בביתא והלולא מרפסין איגרין. שנפתח פיהם של ישראל ע"י הפסח והמצה שזה הי' עיקר יצ"מ. כמ"ש הוציאה ממסגר נפשי להודות כו'. וז"ש המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח פי' שצריך להיות נתפעל שע"י הסיפור נעשה פיו כמעין המתגבר להרבות בסיפור שלא כדרכו. ז"ש שעונין עליו דברים הרבה:
4
ה׳אז ישיר במדרש פיה פתחה בחכמה. דאיתא השמיעני את קולך שהביאם לצרה בים כדי שיצעקו. אבל עתה אחר קי"ס פתחו בנ"י בשירה בעצמם מתוך השמחה זה בחי' תורת חסד. דכ' הקול קול יעקב. ויש פתיחות הפה והדיבור מתוך הצרה וזהו בחי' קול תפלה. ויש מתוך השמחה קול תורה. ובמד' שה"ש משל למלך שהי' לו מרגליות בא בנו בקשו ממנו אמר לך היא ושלך היא ולך אני נותנה כמו כן עזי וזמרת כו' ע"ש. פ' הג' לשונות עפימ"ש דקוב"ה ואורייתא וישראל חד. א"כ יש בעצם בנ"י חלק בתורה והקב"ה נתן לנו גם חלקו בתורה והתורה עצמה. ודו"ק:
5
ו׳מתחיל בגנות ומסיים בשבח. דאיתא הרוצה לגנות יגנה את עצמו ולשבח ישבח את הבורא. פי' כל דבר טוב ומדה טובה שנמצא בעולם הן שרואה בעצמו או באחרים הכל מן הבורא ית"ש כמ"ש אתה כוננת מישרים שכל מיני ישרות שבעולם מאתו הוא. וכל מה שרואה דבר גנות הכל יתלה בעצמו כי הקב"ה עשה האדם ישר והם בקשו חשבונות רבים. לכן צריכין להקדים בגנות מצדינו שעבדים היינו במצרים מצד פחיתות שלנו. ומטעם שמתחלה עע"ז היו אבותינו. ולהכי הוצרכו האבות לתקן זה וירדו אבותינו למצרים לתקן זה הגנות. וכמו כן הי' גלות מצרים תיקון על חטא אדה"ר ותערובות טו"ר שנעשה נתברר במצרים. ולכן המצות בפסח מצה ויין דשניהם צריכין שמירה. לחם מחמץ. ויין צריך להיות משומר מנסך. דבשניהם כתיב ויין ישמח לבב אנוש. ולחם לבב אנוש יסעד. הזכיר בשניהם ב' לבבות שהם ליצ"ט וליצה"ר מכח התערובות כדאיתא י"א חטה הי' וי"א ענבים סחטה לו:
6
ז׳הא לחמא עניא דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים. לחם עוני בחי' דלית ליה מגרמא כלום שעדיין לא נתברר הדעת. רק שיצאו בנ"י בנפלאות הבורא שנגלה עליהם הקב"ה וגאלם. ואין זה מצד האדם. ולכן אין לשתף בו התבוננות שלא יתערב פסולת כיון שעדיין היו בארעא דמצרים. דכ' ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם שא"י נק' ארץ טובה ורחבה היפוך דארץ מצרים. ובאמת אין לחם אלא תורה. אבל מצינו המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. ובנ"י ביצ"מ הי' קיום התורה מעוני. וזה השבח לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. לכן זכו אח"כ לקיים התורה מעושר. בארץ טובה ורחבה. שאין תורה כתורת ארץ ישראל. ואח"כ כשחטאנו ובטלנו התורה מעושר. נתגרשנו להיות מבטל התורה מעוני. לכן בפסח מצה לחם עוני. עני מן הדעת. והגם שכבר קבלנו התורה לכן שואל החכם מה העדות כו' שהחכם רוצה להחכים בדעת. והתשובה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שביום זה העיקר הגאולה מצד הקב"ה דלית לנו כלום מעצמנו. ואח"כ בימי הספירה מתברר הדעת וזוכין לקבלת התורה:
7
ח׳הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה. כל עבדות מביא עצבון שכל עבד מבקש תחבולות לצאת מן העבדות. לבד עבדות הבורא ית"ש מביא שמחה. וזה שבחן של בנ"י שקבלו עבדות ה' בשמחה ורצו אחריו במדבר. וזה עדות שהם באמת עבדי ה' כמ"ש עבדי הם. והרי כל איש ישראל מבקש כל מיני עצות ותחבולות לקבל עליו מלכות שמים. היפוך עבד מלך בו"ד שמבקש עצות לברוח מן העבדות. והם עדים על הבורא ית"ש שהוא בלבד לו יאה ולו נאה המלוכה. לכן בפסח עיקר השמחה בקבלת מלכות שמים שזכינו להיות עבדי ה'. בתשרי חל מלכות שמים על כל הברואים כמ"ש אמרו לפני מלכיות כו'. אבל ניסן מיוחד מלכות שמים על בנ"י בפרט שקבלת מלכותו ית"ש לבנ"י מצד יצ"מ ביחוד. כמ"ש אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים שהם בני חורין ויכולין לקבל מלכות שמים בשמחה:
8
ט׳פסח נק' על שם הדילוג דכ' מדלג על ההרים. ולא כתיב דולג. רק שזה הדילוג עשה רשימה גם בנפשות בנ"י. כמ"ש משכני אחריך נרוצה. שגם הם נמשכו אחריו שלא בהדרגה. והכל הי' בכח הדילוג שלמעלה. לכן כ' מדלג. פועל יוצא. ויו"ט הזה מסייע לכל איש ישראל להתמשך אחר הקב"ה שלא בהדרגה לאחוז בדרכי האבות כמ"ש תפסו אומנות אבותם וזהו עיקר הגאולה כמ"ש והשיב לב אבות על בנים כו':
9