שפת אמת, ויקרא, תזריע י״גSefat Emet, Leviticus, Tazria 13
א׳תרמ"ז
1
ב׳במד' אחור וקדם צרתני. ובתנחומא באדם כתי' וייצר בב' יודין יצירה בעוה"ז ויצירה בעוה"ב. ובבהמה ויצר בי' אחת ע"ש. הענין הוא כי האדם כולל כל מה שלמעלה ממנו וכל מה שלמטה ממנו. כענין בעל הקורה נכנס בעובי הקורה. שהאדם הוא היסוד שהכל נברא בעבורו לכן יש בו צורה מעליונים וצורה מתחתונים. וזו הצורה העליונה הוא לבנ"י בלבד כמ"ש אדם אתם אתם קרוין אדם. וכ' עם זו יצרתי. שלהם ניתן זו הצורה הפנימית. וכתיב עם זו שצורת פניהם מעיד עליהם כי הם זרע ברך ה' מכלל שלא הצורות הערלים צורות נפשות בנ"י. והטעם שבנ"י הם עדים על הבורא ית' כמ"ש אתה הראת לדעת בו'. לכן הם כוללים העליונים ותחתונים לידע ולהודיע כי ה' אחד הוא בשמים ובארץ כו'. ובחלק הגוף שכולל התחתונים מעיד על מה שבארץ. ובחלק הנשמה מעיד על מה שבשמים. לכן כ' ראי' וידיעה. מה שרואה בארץ ומה שלמעלה הוא בהשגת הדעת. ואיתא במשנה חביב אדם שנברא בצלם חיבה יתירה נודעת לו כו' פי' שניתן לבנ"י ידיעה והתקשרות להשיג הצלם והציור הפנימי. ובאמת לזה הצלם זוכין בנ"י בש"ק בכח הנשמה יתירה נודעת להם זה הצלם והציור כמ"ש ז"ל אין דומה מאור פניו של אדם בשבת כו'. ולכן שבת יומא דסהדותא הוא כמ"ש יצרתי לי תהלתי יספרו. וכן הדעת ניתן בשבת לבנ"י כמ"ש לדעת כי אני ה' מקדישכם. והמדרש בא לבאר ענין הפרשה כי תזריע וילדה כו' וטמאה. אח"כ ביום השמיני ימול. היינו שבלידת הגוף יש טומאה מצד ציור התחתון. ואח"כ במילה זוכה לציור העליון. כמ"ש במד' לך על פסוק זרע יעבדנו יסופר לה' לדור שכשנימול ילד ישראל נגמר להיות נמנה בין בני עוה"ב ע"ש. והיינו שחל עליו ציור העליון ע"י המילה. והש"י עשה כן להיות מקודם ערלה ואח"כ לימול ליכנס להקדושה. כדי שיוכלל בהאדם התחתונים והעליונים כמ"ש במד' רבה תן חלק לשבעה כו'. היינו מצד הגוף שכולל הז' מדות. ומצד זה יש אחיזה גם לתחתונים. וגם לשמונה הוא הציור שלמעלה ע"י המילה כנ"ל:
2