שפת אמת, ויקרא, תזריע ה׳Sefat Emet, Leviticus, Tazria 5
א׳תרל"ו
1
ב׳ב"ה תזריע מצורע
2
ג׳במד' אחור וקדם צרתני כו'. כי כל הבריאה צריכה תיקון כמאמר אשר ברא כו' לעשות כו'. והאדם נברא אחרון למעשה וראשון להתיקון. כי ע"י האדם מתחברין הבריאה והתיקון. וזה שכ' חז"ל שנברא באחרונה שיכנוס לשבת מיד כי שבת הוא בחי' התיקון. ואחור הוא בחי' ימי המעשה שנק' ימי עבודה לברר דברי עוה"ז אשר אינם מתוקנים. ועי"ז זוכין אח"כ לשבת בחי' קדם שהוא עולם המחשבה והתיקון כנ"ל. והאדם הוא מבריח ומחבר כל הבריאה. לכן יש בו גשמיות היותר מוגשם מכל וגם רוחניות היותר עליון מכל. וכ' בצלם אלקים עשה כו' האדם. א"כ כמו שידענו שהש"י כולל כל ההויות כמאמר ואתה מחי' את כולם. כמו כן ממש האדם כולל כל הנבראים אשר תחתיו. וכשהוא מתקן כל התלוים בו אז זוכה למקומו המוכן לו למעלה מכולם. לכן אם זכה אומרים לו כו' ואם לאו שלא בא לכלל התיקון כו'. והקדים אחור לקדם כדברי רש"י אף תורתו נתפרשה כו'. פי' שח"י להשיג דעת התורה המוכן לתהלוכת האדם באמת עד שמתקן מקודם תורת נפש הבהמיות שבאדם ומתקן הגשמיות. אח"כ בא תורת האדם כנ"ל:
3
ד׳בפסוק נגע צרעת כו'. בזוה"ק צרעת סגירו כו'. ע"פ המד' לעשות לרוח משקל. כי הקב"ה נתן לאדם רוח חיים וחכמה במדה. ולכן כפי התפשטות החיות והחכמה בגשמיות נחסר לו בעת הצורך לתורה ומצות ונסגר הלב. והעצה ע"י תשובה מאהבה כמאמר ובא אל הכהן ע"י השתוקקות לחזור לדביקות עליון עי"ז נפתח הלב:
4