שפת אמת, ויקרא, תזריע ו׳Sefat Emet, Leviticus, Tazria 6
א׳תרל"ז
1
ב׳ב"ה תזריע מצורע ר"ח אייר
2
ג׳במד' אחור וקדם כו' אתה קדמת למ"ב כו' כמו שיצירתו של אדם כו' כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה כו'. כי הנה כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כו' נצר מטעי כו'. פי' שיש לכל מ"ב כח ושורש בעולם שלמעלה מהטבע. וכיון שיש שם חלק לכל איש ישראל ממילא הם קודמין לכל הבריאה. אמנם כך ברא השי"ת להיות אדם כולל כל הנבראים ויש בו נפש הבהמיות וא"י להשיג שורש כוחו שלמעלה מהטבע עד שיתקן מקודם הטבעיות ונפש הבהמיות שבו. וזה פי' אחור וקדם צרתני. כי ע"י התיקון שמקודם יכול לבוא להשיג שורש נשמתו שקדמה לכל מ"ב. וז"ש תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה. כי וודאי יש בו חלק הגנוז בו מלמעלה מהטבע. אבל א"י לבוא לידי גילוי עד שיתקן תורת בהמה כו'. אח"כ נתפרש כח שורשו ובא לידי גילוי כנ"ל. וזה ע"י כח המצות שהם בעשי' והם מעוררין כח העליון ומבטלין הטבע למה שלמעלה. וזה ענין אמרם ז"ל ברכות המצות עובר לעשייתן ויעבר את הכושי כו'. פי' שהמצות נותנין ברכה להיות המעשה עובר ומקדים עצמו לכל הטבע. ואחר התיקון נמצא האדם קודם לכל מ"ב. אף כי תחילת העבודה והמעשה למטה מכל הבריאה כנ"ל. וב' עבודות הללו הם ענין ימי המעשה אח"כ השבת הוא בחי' קדם שהוא מעין עוה"ב:
3
ד׳במד' מצורע מוציא רע כו'. דהנה נמצא בכל דבר וכן באדם טו"ר כידוע. אמנם כמו שהם כלולין נאמר וירא כו' כל אשר עשה והנה טוב מאוד ואמרו זה יצה"ר. כי כמו שהוא. הוא רק חלק משהו ונתבטל. אך שצריך ליזהר שלא להוציאו מן הכלל. ואיתא שומר פיו ולשונו כו' ע"ש במדרש הרוכל שהכריז מאן בעי חיי כו'. כי עיקר החיות בפנימיות האדם לכן צריך לשמור הפה שלא להוציא דבר רע. ורמז של ב' הצפרים נראה שהם נגד יצ"ט ויצה"ר. לומר שגם יצ"ר כשנתבטל הוא טהור. כמ"ש חיות טהורות. והנה הטהרה בא גם ע"י תערובת המשולחת. אף כי לא נעשה ממנו דבר והוא נשלח ע"פ השדה. עכ"ז ע"י הביטול בכלל שאר הדברים וגם שנשתלת אח"כ. מכל זה בא הטהרה:
4
ה׳אתה יצרת עולמך מקדם כלית מלאכתך ביום השביעי. כי הנה לכל דבר יש צורה. וגם קודם שנברא הכל הי' מצוייר לפני הבורא ית' כמו שעתיד להיות וזה הציור הוא חיות הכל. דוה הכח יכולין לעורר תוך החומר שנטבע בו הצורה וזה נתחדש בכל חודש. אמנם השבת למעלה מזה שנתבטל בו כל החומר לגמרי והצורה נעשה חומר להשורש שלמעלה מהטבע. ולכן נאמר בו כלית מלאכתך כו'. וע"י שמתקנים החומר בתחילה להכניעו להצורה עי"ז יכולין אח"כ לבטלו לגמרי. כמאמר המשנה עשה רצונו כרצונך בטל רצונך מפני רצונו. בתחילה צריכין לקחת קצת סדר עבודה להשי"ת מרצונות אחרים ללמוד מרצון עצמו איך לעשות רצון הבורא. ואח"כ זוכין לבטל לגמרי כל הרצונות אחרים. וב' אלו רמוזים ג"כ במשנה דרך ישרה שיבור כו' שהיא תפארת לעושי' היינו לבטל לגמרי רק להש"י שהוא עושה הכל. אמנם לא הכל זוכין לזה רק לפחות מדריגה שני' הוא ותפארת לו מן האדם הוא התהפכות החומר אל הצורה. שכן הי' רצון הש"י להיות האדם מוטבע בחומר ואעפ"כ יתגבר הצורה ומצד זה בא תפארת להש"י מן האדם מצד שהוא אדם כנ"ל:
5