שפת אמת, במדבר, קרח י״גSefat Emet, Numbers, Korach 13
א׳תרמ"ז
1
ב׳במשנה כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים זו מחלוקת שמאי והלל ושאינה לשם שמים מחלוקת קרח כו' וכן הוא בזוה"ק דפליג על שבת שנק' שלום ואחיד במחלוקת ע"ש. כי בודאי יש מקום לחילוקי דיעות שנמצא בבנ"י כמ"ש כשם שאין פרצופיהם שוה כך אין דיעותיהם שוות. והענין עפ"י מ"ש אא"ז מו"ר ז"ל על המשנה אם אין אני לי מי לי כי כל אדם נברא לתקן דבר מיוחד שאין אחר יכול לתקן וכן בכל זמן וזמן מיוחד תיקון אחר. עכ"ז כשאני לעצמי מה אני שצריך כל אחד לבטל חלק פרטי שלו אל הכלל ע"כ דפח"ח. וענין זה נוהג בעולם שנה נפש. כי בששת ימי בראשית נברא בכל יום ענין מיוחד לא ראי זה כראי זה. אך השבת הוא הכולל כל הימים והוא כלי מחזיק ברכה ע"י שיש בו האחדות לכן הוא קיום כל הימים כדאיתא באת שבת באת מנוחה ונגמרה המלאכה כי אם אין שלום אין כלום. וכמו כן בנפשות כל נפש יש בו ענין מיוחד ובנ"י הם הכלל. אעפ"כ בבנ"י עצמם יש ג"כ צדיק הכולל כל הפרטים כדאיתא שיהי' יודע להלוך נגד רוחו של כל אחד וכמו כן בעולם ציון מכלל יופי שיש בכל מקום ענין ויופי מיוחד. וארץ ישראל וביהמ"ק הי' בו שורש כל מיני יופי של כל המקומות. והנה כן עשה השי"ת שיהי' מקודם ששת ימי המעשה ואח"כ יהי' חיבור אחד מכולם. וכמו כן הגם כי המחלוקת צריך להיות שכל אחד יאמר דעתו אבל הכל כדי שיהיה אח"כ אחדות אחד. כדכתי' והב בסופה אהבה בסופה זה הוא מלחמת ה' לש"ש ומתחיל בפירוד ומסיים בחבורא ואז מתקיים כמ"ש עושה שלום במרומיו. והנה מרע"ה ואהרן המה הראשים הכוללים כל נפשות בנ"י כמ"ש בגמ' ומדרש מה טוב כו' שבת אחים גם יחד כו' כטל חרמון כו' שם צוה ה' את הברכה כו'. כמו שביהמ"ק הי' הברכה לכל המקומות כן אחים הללו המשיכו הברכה לכל בני ישראל. וכתי' גם יחד הוא כשכל בנ"י נתאספו והי' האחדות בהם אז חל עליהם הברכה משני שדיים אלו כדכתי' שני שדיך כו'. וגם זה אמת כי בכל עת שיש אחדות בבני ישראל מתעורר כחות אלו של משה ואהרן. ובגמ' דהוריות דרשו שמן המשחה צנצנת המן ומקלו של אהרן נגנזו ולמדו משמרת משמרת דורות דורות ע"ש פי' שכחות שהמשיכו מרע"ה ואהרן נשאר נגנז לדורות. וגם בשבת קודש שיש האחדות בישראל מתקיים שבת אחים גם יחד כדאיתא שמרע"ה מחזיר לבנ"י הכתרים. וגם פריסת סוכת שלום שהוא מדת אהרן. ובמד' ואהרן מה הוא בשעה שיצק שמן המשחה על ראשו נזדעזע שמא מעלתי דכ' על בשר אדם לא ייסך כו'. ממשמע שנא' כן. א"כ אהרן אינו בכלל בשר אדם. כי מלאך ה' צבאות הוא. וז"ש ואהרן מה הוא כי לא ידעו קרח ועדתו מהותו של אהרן הכהן כדאיתא במד' שלח שאמר פנחס הכהן מבקש נראה ואינו נראה ע"ש. ובמדרש שנחלק קרח על מצות ציצית ומזוזה. דכ' ה' אורי וישעי שבנ"י צריכין להמשיך כחות עליונים מהארת הנשמה. ומרע"ה ואהרן המשיכו אלה הכחות לדורות. וזה שנזדעזע שמא מעלו. רק השי"ת הסכים עמהם ונשאר לנו ע"י המצות לעורר בכל יום אלה הכחות כי הטלית הוא מעין בגדי כהונה של אהרן לעורר חסד ה'. וע"ז מבקשין הראנו ה' חסדך הוא אהרן שבזכותו כתיב עין בעין נראה אתה ה'. וכ"כ בציצית וראיתם אותו דכתיב אתה הראת לדעת. שיש בבנ"י כחות חיצוניות ופנימיות. הטלית ובגדי כהונה הם בהתגלות ה' אורי. והדעת בפנימיות בחי' תפילין ומזוזות שמות הקודש הנחקקים בפנימיות בני ישראל וע"י אלה המצות יכולין לבוא אל הדעת כמ"ש למען תה' תורת ה' בפיך. וזהו וישעי בחי' משה רבינו ע"ה מושיען של ישראל וז"ש וישעך תתן לנו שהוא דביקות בעצם הנפשות בפנימיות הדעת כנ"ל. ועל זה כתיב שלח אורך ואמתך בחי' משה רבינו ע"ה ואהרן כנ"ל. והנה אות המטה של אהרן הי' להודיע כי כחות מרע"ה ואהרן הוא משמים דכתיב בוטח בעשרו יפול וכעלה צדיקים יפרחו וזה נתקיים במחלוקת קרח שהי' לו מפלה ופרח מטה אהרן. [וכן מצאתי ג"כ ברבינו בחיי וגם בילקוט]. ופי' הפסוק כי הצדיקים הם כעלה שהיא רכה ודקה ועי"ז עצמו יש להם חיות וכח חדש בכל עת שהם דבוקים בשורש ע"י הביטול כדכתי' ואהרן מה הוא. אבל הבוטח בעשרו והוא קשה כעץ נופל. וכתי' מטה אהרן בתוך מטותם כמ"ש לעיל שבת אחים גם יחד שכחו של כה"ג הוא כשכל בנ"י מתאספין ונעשין אגודה אחת אז חל עליהם כלי מחזיק ברכה. והסיוע היורדת משמים. וקרח התחזק רק בכח עשרו שלמטה. ועיין בס' נועם אלימלך שפי' כן ויקח ואתפליג ע"ש. והנה במשנה סופה להתקיים וביארו בגמ' במחלוקת שמאי והלל מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים למה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותם שנוחין ועלובין היו ע"ש בעירובין. והענין הוא עפ"י מ"ש במ"א דכתבו חז"ל שעלה במחשבה לברוא במדה"ד וראה שאין עולם מתקיים ושיתף מדה"ר. ובארנו כי לא הי' שינוי ח"ו רק שכן הי' הבריאה שיהי' בכל דבר תחילתו סדר הדין ובגמר ישתתף מדת הרחמים. ופי' אלו ואלו דברי אלקים חיים שב' הדיעות מתקיימים בשמים רק בעוה"ז הלכה כב"ה. ובשם האר"י ז"ל איתא סופה להתקיים כי לעתיד יהי' הלכה כב"ש. והוא כנ"ל סוף מעשה במחשבה תחלה. כי בודאי כמו שעלה במחשבה כך יהי' רק בנתיים בעוה"ז מתנהג בשיתוף מדת הרחמים. וקרח שרצה שיגמור בפועל במדת הדין שהוא מדת הלוים וזה א"א. וכן איתא כי הלוים הוא התעוררות הראשון אבל הגמר צריך להיות בחסד כדאיתא שמאלא אתער וימינא עביד. ובודאי המחלוקת של קרח היה צריך להיות רק שלבסוף יבטל עצמו אל האמת. ועיין בזוה"ק בראשית באריכות ענין קרח ושמעתי ממו"ז ז"ל כי מוכן הי' קרח להיות ראש ללוים כמו אהרן כ"ג לכהנים אלא שדחק את השעה כו'. ונראה כי עתה זכה אהרן לקבל מדריגת קרח כדאיתא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם. וי"ל דשניהם נתקיימו בכאן כדאיתא בחובת הלבבות כי המלשין על חבירו נותנין עליו חובות חבירו וזכיות שלו נותנין לחבירו ע"ש. ולכן כתיב אח"כ הנה נתתי. [בשמחה שניטל מאהרן כל הרשימה שהי' לו מחטא העגל] וניתן לו תרומה ותרומת מעשר. ועיין ברע"מ כי תרומה מסטרא דחסד ותרומת מעשר מסטרא דדינא נראה שזה הי' מוכן ללוים אם הי' קרח ראש להלוים. ועתה ניתן הכל לאהרן. ומכאן נראה בעליל מאמר חז"ל אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום שאהרן זכה בכל בכח השלום שהי' לו. ומתחלה כתיב אהרן אחיד הלוי ופרש"י שהי' ראוי להיות לוי ולא כהן ונתן לו מרע"ה הכהונה. וזה הי' בטובת עין של משה רבינו ע"ה. ועתה קיבל בחי' הלוים מקרח וזכה בכל:
2