שפת אמת, במדבר, קרח י״דSefat Emet, Numbers, Korach 14
א׳תרמ"ח
1
ב׳בענין מחלוקת קרח וגם מ"ש חז"ל בקהלם אל תחד כבודי כו' דידוע בחי' כהן ולוי ימינא ושמאלא כדאיתא בזוה"ק כי יש בתורה כל הדרכים שנק' תורת חסד ואש דת ותורת אמת. והלוים הם בחינות הדינין ואש לכן אמר יעקב אע"ה אחלקם ביעקב כו' שרצה שיבטלו כחם לכללות ישראל ושלא יוכלו להתקבץ כאחד בפני עצמם כי היו מכלים העולם בגודל אש הגבורה שבהם. והנהגת הכלל לא יוכל להיות עפ"י דין רק בחסד. והגם שנמצא יחידי סגולה שיכולין לעמוד במדה"ד. מ"מ צריכין לבטל מדתם לבחי' החסד. ובמדרש סוף במדבר אל תכריתו כו' שבט כו' הקהתי הה"ד עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו. פי' כי היראים צריכין להיות מיחלים לחסדו שלא לחפוץ להנהיג במדה"ד. הגם כי אין מחסור ליראיו כתיב. אבל בעוה"ז אין יכולין להתקיים במדה"ד ואותן יראי ה' המיחלים לחסדו בהם בוחר ה' ולכן צוה המקום ב"ה שיבטלו הלוים אל הכהנים. וכתי' אהרן ובניו יבואו כו'. כי בשעת המסעות נשאו הלוים כלי המשכן והארון. ובשעת החני' היו הכהנים משמשין מבפנים ולוים בחוץ דכתיב ויהי בנסוע כו' ויפוצו אויביך כו'. כי הנסיעה הי' בחי' מלחמה עם הסט"א והלוים הם אנשי המלחמה בכלל ישראל. והכהנים בחי' המנוחה. והכינוס היא בבחי' החסד וסימנך ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו כי התקיעה הוא בחי' החסד והרחמים והתרועה בדין ובחי' אהרן הכהן הוא תורת חסד. ולכן ניתן לו לברך את בנ"י מצות ברכת כהנים. והלוים הם בחי' אש דת ולכן כתיב בפרשת תבוא וענו הלוים כו' קול רם כו' כל הארורים הכתובים שם. והגם כי גם הכהנים היו שם מ"מ בקרא כתיב הלוים. ויתכן כי הכהנים היו מצד הברכות והלוים מצד הארורים. ובאמת לכל אחד יש חלק בתורה [כדאיתא בזוה"ק לוים בארונא אשלים כולא ע"ש והרמז דאיתא לא (התחיל התורה) [*נברא העולם] בא' משום שהוא לשון ארור. והתורה התחיל אנכי להודיע כי בקבלת התורה ניתקן גם שמאלא]. אבל משה רבינו ע"ה הי' בחי' תורת אמת והוא הממוצע הכולל ב' הדרכים והיו צריכין קרח ועדתו לבטל כחם אליו כדאיתא בזוה"ק בראשית:
2
ג׳לפרשת קרח חז"ל דרשו עליו בוטח בעשרו כו' יפול. דכ' ריש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי. ובאמת אמרו חז"ל אין עני אלא מן התורה ומצות. משמע שעושר הוא ג"כ בתורה כמ"ש שפיקח גדול הי' קרח וחכם בתורה. אבל באמת החכמה צריכה להביא האדם לידי מעשה וע"ז כ' הטריפני לחם חקי ואין לחם אלא תורה שיזמין השי"ת לאדם דברי תורה שיעשו בו רושם ויקח חיות ומזון מהדברים שזה תכלית התורה. ומה"ט נקראת התורה לחם שנותן מזון וקיום אל האדם. וזה רמזו במשנה אם אין קמח אין תורה פי' שתכלית התורה להוציא ממנה קמח ומזון. ושמעתי מאמור"ז ז"ל שלכן יש בתורה ברכה לפני' ולאחרי' כמו במזון כשהוא רעב מברך על שהזמין לו השי"ת הלחם. וכשהוא שבע יש ברהמ"ז על השביעה מה שהלחם מתעכל במעיו ומשביעו ולכן שיעור ברהמ"ז כל זמן עיכול. וכמו כן יש לברך לאחרי' על קבלת חיות ומזון מהתורה שיהי' נבלע בדמיו ודפח"ח. וזה היה חסר לקרח. וזה הרמז שירדו חיים שאולה שהגם שהי' בו דברי תורה אבל לא עשו בו רושם:
3
ד׳במדרש הנועדים על ה' בא וראה חסידותו של אהרן כו'. וכבר כתבתי לעיל מזה רק באתי להוסיף דאיתא בזוהר איזהו חסיד המתחסד עם קונו דעביד לי' קן כו'. וכמ"ש תומיך ואוריך לאיש חסידיך כו' האומר לאביו ואמו כו' פי' ע"י הביטול זכה שישרה עליו השכינה ויהי' מדור וקן. א"כ נועדים על ה' ממש כביכול. והוא היפוך מדת קרח ויקח כו'. ואהרן מה הוא. ועל הפרש זה כתיב מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב מהארה היורדת עליו כמ"ש במ"א בפ' עושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו ע"ש:
4
ה׳ברש"י וגמ' לא כתיב בן ישראל שיעקב ביקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על המחלוקת. ומה ענין רחמים על עצמו. אך הנקודה שנטע יעקב אע"ה נקודה של אמת בתוך בנ"י על זה בקש שלא יוכל להתקלקל לעולם. ולכן אמרו חז"ל אעפ"י שחטא ישראל הוא. וכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. והיינו שאם אדם חוטא מסתלק ממנו אותה הנקודה אבל לא יוכל לחטוא בזה שהוא בחי' תתן אמת ליעקב. ופי' אמ"ז ז"ל שאמת הוא דבר המתקיים לעד כי מים המכזבים מימיהם פ"א נק' כזב היפך האמת. ולכן בהתיחסו על הדוכן כתיב בן ישראל שחלק זה מצטרף לטובה ולא לרעה. וז"ש שלא יזכר שמו על המחלוקת כי כחו של יעקב אינו מתגלה במחלוקת רק אם דבוקין באחדות. ולכן בשבת קודש כתיב והאכלתיך נחלת יעקב שזוכין בש"ק להארת הנקודה של אמת שהוא נחלת יעקב. שהגם שיש לכל איש ישראל חלק מזה. אבל בשבת היא מתגלה ומאיר ונותן קיום ומזון לעובד ה' כמ"ש והאכלתיך נחלת יעקב:
5