שפת אמת, במדבר, נשא י״חSefat Emet, Numbers, Nasso 18
א׳תרנ"ג
1
ב׳במדרש מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה זכתה יוצא ממנה בן כאברהם שנאמר בו ואנכי עפר כו' בשכר שאמר אברהם אע"ה ואנכי עפר ואפר זכו בניו למצות עפר סוטה כו'. כבר כתבנו בזה כי עפר הוא יסוד הכל כמ"ש הכל הי' מן העפר והכל שב כו'. ואאע"ה עליו העולם עומד כמ"ש בהבראם בה' בראם באברהם. וב' הפירושים אמת כי אברהם זכה לאות ה' שנברא בו העולם על ידי הביטול שזה כח העפר שמבלה הכל וכשנרקב דבר הנזרע ונעשה כעפר מקבל חיות ומוציא פירות. [וזה רמז הה' היו"ד שנכנס בתוך הד' לומר שע"י ההכנעה נעשה כלי להוליד תולדות] ואברהם אע"ה אמר ואנכי עפר ואפר ידע היטב כי הוא יסוד הכל וידע שהוא מצד זה שהוא עפר ואפר. וכן צריך כל אדם לידע שהוא נברא בעולם לתקן הכל כי האדם הוא כלי שניתקן הכל על ידו. וע"ז מבקשין ונפשי כעפר לכל תהי'. מלבד הכוונה לזכות להכנעה באמת אבל גם זה הבקשה לזכות לעשות השליחות בעולם להיות כל הדברים מתקבלין אצלו להיות ניתקן על ידו כי ע"ז נברא. ויש עלי' לכל הברואים ע"י האדם יש באין אצלו ע"י מעשה ודיבור ומחשבה ממש כמו הכל שב אל העפר ויש ע"י סיבה קרובה ורחוקה אבל סוף כל סוף הכל שב לעפר וכן הוא בענין האדם וכתיב ויתרון ארץ בכל הוא מלך לשדה נעבד. פי' שכל הדברים שב אל העפר ונעשה מהם פירות. וכן כתיב בבנ"י כי תהיו אתם ארץ חפץ ונמשלו לכרם ה' נצר מטעי. וכח זה שהי' לאברהם ניתן לבנ"י כמ"ש במד' כה יהי' זרעך דומה לך. ובמד' והי' זרעך כעפר אם אין עפר אין תבואה ע"ש. ועיקר תולדותיהם של צדיקים מצות ומעש"ט. ואיתא במד' כשבנ"י עושין רצונו של מקום נמשלו לפרדס המלך כשרואה נטיעה יפה נוטע בתוכו כמו כן כשרואה צדיק באומות מכניסו לבנ"י כמו יתרו ורחב ע"ש במד' קהלת. ולכן נקראו בנ"י השולמית שעל ידיהם מתקרבין הדברים לשורשן לעשות פירות כמ"ש שלום לרחוק ולקרוב כמ"ש שיש ע"י סיבה קרובה ורחוקה. הכלל העולה שבנ"י שנאמר עליהם אדם אתם הם נקראו עפר שיש בהם כח היסוד שהכל שב אליו. וזהו הרמז העפר מקרקע המשכן כמ"ש וייצר כו' האדם עפר מן האדמה פי' ז"ל ממקום ביהמ"ק. ולכן הסוטה נבדקת בו אם יש בה חלק באותו עפר. ואם לאו ארורה היא מן האדמה. וזהו סמיכות הפרשיות אחר שנבחרו בנ"י בדגלים ומחנות מ"מ הטמאים נשתלחו והגרים מתקרבין כמ"ש ענין גזל הגר. ואח"כ הסוטה שנבדלת מנחלת ה'. כי בנ"י יצאו מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצאו שהם הכלים אשר הכל יכולין לעלות על ידיהם. כתיב מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב. מדרכיו ישבע רומז לפ' סוטה ומעליו איש טוב פ' נזיר שזוכה להיות נזר אלקי על ראשו. והוא כמו כ"ג. וכתיב אח"כ פרשת נשיאות כפים ברכת כהנים. כי תכלית הכל הביטול להיות כלי מוכן לקבל הברכה. וזה רמז נשיאות כפים שהידים מתעלין על הראש לרמז כי כל הקומה שלו הוא רק כפי מה שמקבל מלמעלה וכפי מה שמבטל כל הקומה זוכה לקבל הברכה. זה מעליו איש טוב. והנזיר והכהן שפורשין מהבלי עולם זוכין להתדבק בשורש העליון. והנה הכהן מקריב ומעלה הכל לשמים ולכן זוכה לקבל הברכה מן השמים. וזהו הי' מדת אברהם אע"ה שהקנה כו' שמים וארץ כו' וחזר והקנה אותם כו' כדאיתא במד'. ובגמ' סנהדרין איתא במדה שאדם מודד מודדין לו אדם נותן עומסו לעני כביכול הקב"ה נותן לו מלא עומסו ע"ש פרק חלק. וזה הי' באברהם כי כלי היד הוא לקבל וליתן. ואברהם הי' עמוד גמ"ח ונתן כל אשר לו לרצונו ית' וזכה להיות מרכבה ליד הגדולה כמ"ש אתה כהן לעולם וכ' שב לימיני. וזה עצמו מ"ש לעיל בחי' עפר ואפר שע"י הביטול זכה ליסוד הכל. וכן הנזיר ע"י שפורש עצמו מעוה"ז מתדבק בעיקר השורש. והסוטה שמשביעת מדרכי' כמ"ש מדרכיו ישבע סוג לב. היא אובדת כחה ושורשה ונקראת תשטה אשתו. שאדרבה כפי התדבקות בגשמיות. מאבדת הכל. והנזיר על ידי הפרישה קונה ב' עולמות כמ"ש במ"א הרמז ואיש את קדשיו לו יהי' ע"ש. אך את קדשיו הפירוש להיות כולו בטל אל חלק הקדושה שבו ואז לו יהיו: ומ"ש לעיל מענין האדם שדומה לעפר. ע"ז רמזו חז"ל בעגלה ערופה בנחל אשר לא יזרע בשביל שלא הניחו אותו לעשות פירות מצות. לכן אמרה תורה לערוף בנחל שלא יזרע ע"ש:
2
ג׳במד' הדעת מתחלק בד' מקומות חלק אחד בפה וא' בלב וב' חלקים בכליות ע"ש. ונראה שע"ז ניתן לכל איש ישראל ב' אותות מילה ותפילין מילה ושבת לתקן הדעת שבד' מקומות הנ"ל. ומילה היא לחלקים שבכליות מילה ופריעה. ותפילין של יד נגד הלב ושל ראש למען תהי' תורת ה' בפיך וכן שבת זכור בפה ושמור בלב וכן ע"י אותות אלו יכולין לתקן ולברר הדעת כנ"ל. ואיתא בגמ' מה ציץ שאין בו רק אזכרה אחת אמרה תורה תמיד שלא יסיח דעתו תפילין על אחת כו"כ כו'. היינו שהתפילין מסייעין לאדם לברר הדעת שלא יסיח דעתו. ויתכן לרמוז כן באמרם על מצחו תמיד וכי לא בעי מינם ומעיל לביה"כ אלא תמיד שלא יסיח דעתו. ולכאורה אין מובן אכתי מה תמיד. רק הפי' שהציץ עשה בו רושם שיהי' תקון הדעת שלו שלא יסיח דעתו וכמו כן הרשימה של התפילין בכל איש ישראל בעצם המוח ולב. ודו"ק:
3