שפת אמת, במדבר, נשא ג׳Sefat Emet, Numbers, Nasso 3
א׳תרל"ה
1
ב׳במדרש שוקיו עמודי שש ששת ימים עשה כו' אדני פז חכמה תבונה דעת כו'. כי בימות החול העיקר להיות המעשים לשם שמים שלא להתדבק במעשים הגשמיים רק להשתוקק לצאת מהם לבוא לבחי' השבת וע"י השתוקקות הזה מתעורר רצון העליון ג"כ. והרצון הזה מביא השבת כמ"ש יום הששי ויכלו כו'. וע"י השתוקקות הזה משיג חכמה ובינה שהוא בחי' השבת. הדעת של ימי המעשה. והוא אדני פז שהששת ימים מיוסדים עליהם והם ג' סעודות שבת שסועדין הכל. וכן שמעתי מאמו"ז ז"ל פי' הפסוק והי' ביום הששי והכינו כו' כי והי' לשון שמחה שע"י השמחה לקבל השבת זה הכנה לעורר הארת השבת כנ"ל:
2
ג׳במדרש ישא ה' פניו וכתיב לא ישא פנים כאן כשעושין רצונו של מקום. וכתבנו כבר מזה במ"א כי כשעושין רצונו של מקום מה צורך לנשיאת פנים. רק שיקבל הקב"ה המעט עבודה כמו הרבה. והוא עצמו מ"ש במד' הן נושאין לי פנים כו'. פי' הכלל כפי מה שאדם עצמו שמח במעשה הטוב וחביב בעיניו שזכה לעשות רצון המקום הן רב הן מעט. כמו כן מקבל הבורא ית' ממנו בסבר פנים יפות. והאמת כי הוא לאות על הפנימיות שבאדם שמשם בא השמחה. וז"ש וישם לך שלום כי בחי' השלימות הוא הנקודה אמיתיות שבכל הארה מועטת נמצא הכל וזה ענין שנק' הקב"ה שלום שהוא שלימות הכל. וכשיש לבנ"י זאת השלימות א"כ נחשב נקודה קטנה כמו הרבה והבן כל זה:
3