ספר חרדים, מצות התשובהSefer Charedim, The Commandment of Repentance

א׳רפואת תעלה לנפש כדבר שנאמר רפאה נפשי כי חטאתי לך:

ב׳[כתב] החסיד הקדוש רבינו יונה בספר שערי תשובה עקרי התשובה:

ג׳(הראשון) החרטה על מעשיו הרעים לומר מה עשיתי איך לא היה פחד אלהים לנגד עיני ולא יגרתי מפני האף והחימה:

ד׳(הב) עזיבת חטא יעזוב רשע דרכו ויגמור בכל לבו שלא יוסיף לשוב בדרך ההוא עד יום מותו:

ה׳(הג) היגון הגדול יתחולל ברעיונו ויאנח במרירות לבו נפשו תהיה מרה לו כי הכעיס את מי שבראו וברא השמש והירח והשמים והארץ והכל מעשה ידיו:

ו׳(הד) הצער במעשה שנאמר שובו עדי בכל לבבכם בצום ובכי ובמספד:

ז׳(הה) הדאגה והפחד והעונש מהעונות שעשה כמה רעה עתידך לבוא עליו ואיך ינצל:

ח׳(הו) הבושה הגדולה שיבוש מהמלך ולא ישא פניו שנאמר בושתי וגם נכלמתי בושו והכלמו:

ט׳(הז) הכנעת הלב שידע שהממרה על דבר המלך הגדול ודאי נגרע מערכו והוא נתעב ונאלח ויהיה נבזה בעיניו נמאס כמוכה שחין ולא ישיב למגדף לו:

י׳(הח) ההכנעה במעשה שתמיד יהיו עיניו שחוח למטה בארץ ודבורו בקול נמוך וידבר רכות ולא קשות:

י״א(הט) שבירת התאוה הגשמי יפרוש מן התענוגים ולא יאכל רק לשבוע נפשו וקיום גופו ולא יגש לאשתו רק לקיים מצות פריה ורביה:

י״ב(הי) ייטיב פעלו בדבר אשר זדה אם הסתכל בעריות יתנהג בשחוח עינים תמיד יכוין לעסוק בתורת ד׳ באור עיניו בתורה שבכתב רצו רגליו לעבירה ירוץ תמיד לדבר מצוה. לשון שקר מכאן ואילך ידבר אמת ופיו יפתח בחכמה ידים שופכות דם או גזל שהוא שפיכות דמים יפתח ידיו לעני לגר ליתום ולאלמנה ויציל עשוק מיד עושקו לב חורש מחשבות און יטהר ויתבונן בגדולת יוצרו שם מחלוקת בין אדם לחבירו יבקש שלום ורדפהו:

י״ג(היא) חיפוש דרכיו שנאמר נחפשה דרכינו וגו׳ כדי שיזכור כל הדברים שחטא כדי שיתודע ויכנע ולא יוסיף לחטוא בהם:

י״ד(היב) לחקור גודל כל א׳ מעונותיו אי זה חייב מלקות או כרת או מיתת ב״ד למען יכנע וימרר בבכי וכתיב ראי דרכך בגיא דעי מה עשית:

ט״ו(היג) שיהיו אפי׳ העבירות הקלות חמורות בעיניו שאין לו להסתכל קטנות העבירה אלא גדולת חמלך שצוה עליה:

ט״ז(היד) הוידוי בפרטות דכתיב והתודה אשר חטא עליה ויש לו להזכיר גם עונות אבותיו דכתיב והתודו את עונם ואת עון אבותם:

י״ז(הטו) התפלה שיתפלל לה׳ ויבקש רחמים שימחול לו וימחוק עונותיו שנאמר הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני:

י״ח(הטז) תיקון המעוות ישיב הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק ופי׳ עושק שהיה חייב ממון לחבירו ומעכב מלפרוע לו וכן אם ציער את חבירו בדברים או הלבין פניו או ספר עליו ל״ה אין לו כפרה עד שיבקש ממנו מחילה:

י״ט(היז) לרדוף פעולת החסד והאמת שנאמר בחסד ואמת יכופר עון החסד צדקה וגמילות חסדים והאמת שיחזק ידי אנשי האמת וינשא ראשם ואנשי השקר ישפיל ויקרא תמיד את ה׳ בכל עוז:

כ׳(היח) שיהיה חטאתו נגדו תמיד עד יום מותו שנאמר וחטאתי נגדי תמיד:

כ״א(היט) עזיבת חטאו אם יזדמן לו אותו החטא יכבוש את יצרו ויברח כמפני חרב מפני יראת אלהיו ואף אם לא יזדמן בעת אומרו בכל נפשך יכוין אפי׳ הוא נוטל את נפשך בשלש עבירות בעבודת אלילים בגלוי עריות ושפיכות דמים שאם יבאו לידו ימסור נפשו ולא יחטא בעבור אהבת המלך יתברך:

כ״ב(הכ) להשיב רבים מעון באשר תשיג ידו שנאמר והשיבו מעל כל פשעיכם למדנו כי זה מעיקרי התשובה:

כ״ג[ובסוף] הספר כתב הרב ז״ל על מה שאמרו רבותינו ארבעה חלוקי כפרה עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו וכן אם הרהר בעבירה ומיד נתחרט ומ״מ בזמן המקדש היה מביא קרבן עולת נדבה להתרצות לפני ה׳ ית׳ ועתה שאין לנו קרבן בעונותינו אם חטא אדם בהרהור הלב או שעבר על מ״ע יקרא פרשת העולה אשר בתחלת ספר ויקרא ובתחלת סדר צו את אהרן כי בקריאת פרשת הקרבן יהיה לבו במקום הקרבת הקרבן כדאמרו כל העוסק בפ׳ עולה כאילו הקריב עולה בפ׳ חטאת כאלו הקריב חטאת כפ׳ אשם כאלו הקריב אשם:

כ״ד(ב) עבר על מצות לא תעשה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר ויהיה אדם מחכה מתי יבא יום הכפורים לכפר עליו ולכן צונו ית׳ לעשות סעודת ערב יום הכפורים שנשמח כי יכופר עונותינו:

כ״ה(ג) עבר אדם על כריתות או מיתות ב״ד תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין ולהגן עליו מן היסורין ירבה צדקה שנאמר וצדקה תציל ממות וישתדל שיעשו אחרים וכן ישתדל במצות גמילות חסדים לעזור את חבירו בעצתו ובהשתדלותו וידבר על לב העני נחמות ויעסוק במצות ביקור חולים וקבורת מתים ותנחומי אבלים ות״ת כנגד כולם שיעמול בתורה יטרח בה ותדד שנתו מעיניו עליה ויהיה זה הטורח במקום יסורין:

כ״ו(ד) מי שיש בידו עון חילול השם תשובה ויום הכפורים ויסורין תולין ומיתה ממרקת ותקנתו במקום חילול השם שיקדש את השם שיהיו מעשיו מתוקים וטובים ויאמרו עליו אשרי שזה ילד אשרי שזה גדל ויאשרוהו כל רואיו ושומעיו ברוך ה׳ הנקדש בצדקה ע״כ:

כ״זאע״פ שהעקרים כלם עשרים המיוחדים שבהם הם ג׳:

כ״חא׳ חרטה:

כ״טב׳ עזיבת החטא שיסכים בלבו שלא יוסיף עד יום מותו לחטוא עד נקודה אחרונה שתצא נשמתו:

ל׳ג׳ וידוי דברים בפרטות לפני ה׳ בהכנעה ודמעה והוידוי יקרא קרבן דכתיב ונשלמה פרים שפתינו ואמרינן בפרק בתרא דזבחים דקרבן בלא תשובה נקרא זבח רשעים תועבה והכי נמי הוידוי בלי הסכמת הלב שישוב ולא יחטא עוד יקרא תועבה ובשובו לכסלה יקטרגו עליו בשמים והודו נהפך עליו למשחית שיאמרו לפני מלכו של עולם הרי פלוני שהתודה על חטאתו חזר בעזות פנים לסורו ראשון ככלב ששב על קיאו כדפי׳ החסיד על פסוק והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי וכתיב בתריה אף אני אלך עמם בקרי וקשה וכי זה פרי התשובה אלא על כרחך פי׳ במעלם כלומר בעוד מעלם בי שלא הסכימו לעזוב החטא לגמרי והוי כטובל ושרץ בידו כי הם מוכנים לחטוא ולשוב לכסלה לפיכך ה׳ כועס עליהם יותר ואומר אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אותם בארץ אויביהם ובאמת כבר היו בארצות אויביהם כדכתיב לעיל אלא פירוש והבאתי שארחיקם עוד מלפני מא״י מרחוק עוד בארץ אויביהם והכי איתא בזוהר גם התעניות והסיגופים הבל המה מעשה תעתועים וראינו בזמן הזה כי רשע אחד אחרי שלשה ימים ושלשה לילות דהפסקת תענית ביום הרביעי חזר לסורו וטמא בזימה תשוקתו כך העיד לי החכם החסיד הקדוש הרב יעקב גוינוזו זצ״ל לכן כתב הרב רבינו יונה שאדם שהרבה לחטוא לא יעשה סיגופים עד אשר יתחזק לבו בחרטה גדולה וגמר בלבו לעזוב החטא עד יום מותו ועבר עידן ועידנין שהוא בטהרה גמורה ודמעתו על לחיו אז יקריב קרבן תעניות בבושת פניו והכנעת לבו וכל מה שיוסיף תשובה יוסיף הכנעה משל למי שהמרה פי המלך לא ישלח לו דורון שיטרפנו לו על פניו אך ידכה ישוח ונפל אפים ארצה לרגליו והוא מתחנן לו בדמעה ואחרי כן ישלח לו דורון וזהו רמז קרבן חטאת שהיה החוטא מקריב תחלה ואח״כ קרבן עולה שהעולה היא דורון והחטאת היא הטהרה והנקיון ורחיצת הכתם וזהו שאמר הכתוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה׳ וירחמהו והפסוק שאומר הפך זה דכתיב ומודה ועוזב ירוחם זה הפסוק מדבר במי שבמקרה עבר עבירה ונפשו מרה לו וזה ודאי לא ישוב לכסלה יתענה ויתודה מיד כי ודאי כל ימיו יעזוב אותו החטא וירוחם משמים והצום והבכי והמספד והשק לכפר עון למדנו מאדם הראשון שהתענה ק״ל שנה על חטאו וכן ראובן שהיה בתענית ושק עד יום מותו ומדוד שהקים עולה של תשובה ואמר עונותי בצום נפשי וכתיב פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתיך והנביא יואל אמר וגם עתה נאם ה׳ שובו עדי בכל לבבכם בצום ובכי ומספד גם השק והתענית נלמד מאנשי ננוה אך שם לא נאמר וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ומן החמס אשר בכפיהם ופירשו ז״ל דרכם הרעה זה משכב זכור והחמס הוא גזל שקבלו על נפשם עד יום מותם לא יוסיפו לחטוא והגזל השיבו לבעלים למדנו שזהו העיקר הגדול והשאר טפלה לו אך הם קישוט לנפש אחרי טהרתם והרב המקובל האלהי מהור״ר יצחק אשכנזי כאשר הופיע עליו רוח הקודש השיב רבים מעון כי למדם גודל פגם כל עון בספירותיו של אדון יחיד ולמד למשכילים התיקון אשר יעשו לנפשם דברי הצומות וזעקתם במספרם כמשפטם ובכוונתם הגדולה והחזקה על דרך האמת על ידי שמות הקדש תצלנה אוזים משמוע והרעיונים יכהלו מהבין וכבוד אלהים הסתר דבר פן יהיה עונש בדבר אך נכתוב מספר התעניות הצריכים לכל עבירה והפסוק שיאמר השב ונניח הכוונה לשי״ת כדאמרו ז״ל על, פסוק ומעשה ידינו כוננה עלינו עון זרע לבטלה פגם גדול עושה למעלה הוא היה עון דור המבול הוא היה עון ער ואונן ויש בעון זה מדריגות, א׳ יש מהרהר בזכר או בנקבה ובא לידי קדי ביום בפועל או בלילה בחלום ע״י לילית שנדמית לחוטא הזה לזכר או לנקבה וע״ז נאמר ונשמרת מכל דבר רע ונאמר הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם מדרגה שנית למעלה הימנה הבא על אשתו כדרכה ודש מבפנים וזורה מבחוץ, מדריגה שלישית למעלה הימנה הבא על אשתו שלא כדרכה כדאיתא בזוהר בהיכלות הטומאה ומפורש ביבמות פ״ד אחי׳ שזה היה עון ער ואונן שהיה רע בעיני ה׳ והמיתם ולפנינו נאריד בזה מדרגה ד׳ למעלה הימנה הנוגע בערותו ביד או ברגל ומוציא זרע לבטלה ע״י שפשוף וזה היה עון דור המבול ואפי׳ נגיעה באבר אסורה פן יחם ע״ד שאמרו רבותינו ז״ל האוחז באמה ומשתין מביא מבול לעולם ותשובתו שמונים וארבע תעניות כמנין שנותיו של יעקב שהיה בן שמונים וארבע שנה ולא ראה קרי כלל אלא ראובן היתה טיפה ראשונה שלו שנאמר ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני וקודם שיעשה השמונים וארבע תעניות יטבול ויאמר פסוק ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים בדמעה ומכוין שהשי״ת יטהר נפשו על דרך וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, עון משכב זכור אחר עזיבת החטא יטבול ויתענה רג״ל תעניות כמין זכור ובכל בקר וערב של תעניות יאמר פסוקים אלו זכור תזכור ותשוח עלי נפשי ואומר ואני אמרתי בחפזי, הבא על נכרית או על בהמה או חיה או עוף בין טמאים בין טהורים פגמו גדול ותשובתו רי״ו תעניות ותשובה הבא על א״א יתענה שכ״ה תעניות ותשובה הבא על הנדה יתענה נ״ט תעניות כמנין נדה ועל כל א׳ מאלה ילקה וילבש שק ויתפלש באפר ויעשה מספד מר יותר מאלו מת לו בנו יחידו בכורו מוטל לפניו שהרי אין לאיש נכבד מנפשו ועוד הרי המלאכים אשר סביביו רחוקים ממנו ארבע אמות יען כי מנודה לרב מנודה לתלמיד והרי אדון הכל נידה את הרשע הזה אשר פגם בספירותיו ועצב את רוח קדשו ובכל יום מכריזין אותו בשמים וכדאיתא בזוהר ובגמרא מסכת ניטין וכתב רמב״ם שגם עון הנשבע לשוא או לשקר חמור ככריתות ומיתות ב״ד שהרי נזדעזע העולם כשאמר ה׳ בסיני לא תשא את שם ה׳ ואמרו המקובלים כי גם בכל עת שאדם נשבע לשוא או לשקר מרעיש את העולם ומקללין אותו בבית דין שלמעלה ותשובתו שלשים ושבעה תעניות כמנין הבל שיצא מפיו והמקלל אביו או אמו או מבזה אותם בדברים או בלתי מכבד עון גדול הוא כדאמרו רבותינו ז״ל מצות כיבוד אב ואם היא מן המצות החמורות שבתורה ותשובתו אחרי טהרתו שיתענה ששים תעניות ושק ואפר יציע אמרו הראשונים ר״ת תשובה דרך רמז ״תענית שק ואפר בכי הספד והתענית צריך צדקה מה שהיה צריך לאכול ביום ההוא יתן לעניים וכן אמר הקדוש ר׳ שלמה מלכו ז״ל מאי תענית ת״ת ענ״י כדאז״ל אגרא דתעניתא צדקתא. עון זרע לבטלה חמור מאד ואחד מן הדרכים הבא על אשתו שלא כדרכה כדכתיבנא לעיל שזה היה עון ער ואונן והכי מפורש בהדיא בזוהר בהיכלות הטומאה בהיכל הנקרא שחת כנגד שם אחד משמות יצר הרע שנקרא טמא וזה לשונו של ר׳ שמעון בן יוחאי שם פתחא קדמאה ביה קיימא חד ממנא מסטירי״א שמיה וכמה אלף ורבבן ממנן תחותיה והאי איהו קיימא על כל אינון דמחבלי ארחייהו לאושדא זרעא על ארעא או דמפקי זרעא דלא כארחא או לכל אינון. דמזנו בידייהו אלין אינון דלא חמאן אנפי שכינתא כלל האי ממנא דבסטר מסאבא דקאמרן נפיק בההוא זמנא וכמה אינון אלף ורבבן כלהו מתכנפי על ההוא בר נש ומסאבי ליה בהאי עלמא ולבתר כד נפק נשמתיה מניה האי ממנא וכל אינון דעמיה מסאבין ליה לנשמתיה ואחדין ביה ואסתאבת בה ואעילו לה לאתדנא בהו ואלין אקרון שכבת זרע רותחת דכלהו רוגזין מסאבין קיימין כלהו על דא בגין דכלהו קיימין ושארן עליה דבר נש בההוא זמנא דארתח גרמיה וחמים ליה לתיאובתא דא וכדין נטלין ליה לההוא תיאובתא וההוא זרעא אתושד בארעא ואתקפו ביה ונטלי ליה וסלקי ליה לעילא וגרמו דברית דא דאשתעבד בסטרא מסאבא עכ״ל ויש קצת בני אדם טועין בעון זה זה כי לא ידעו שהוא אסור ומהם מי שלא קדם יראת חטאו לחכמתו להיות מן החרדים על דברו יתברך ולמדו מן הגמרא מה שהיה נראה לכאורה דאין בזה עון אשר חטא מדגרסינן סוף פרק שלישי דמסכת נדרים דאשה א׳ באה לפני רבינו הקדוש ואמרה לו שולחן ערכתי לו והפכו ואחרת ג״כ באה לפני רב ואמרו דמותר הוא ופירשו קצת מפרשים דהפיכה זו היינו בעילה שלא כדרכה והורו בזה היתר לעצמם ולא נתנו לב לירד לעומקה של הלכה ולהסתכל בדברי רבני ישראל מפרשי הגמרא שכלם הקשו על סוגיא זו מאותה סוגיא דיבמות בפרק ד׳ אחין שאמר שם בהדיא דער ועונן זה היה עון מיתתם ששמשו שלא כדרכה רבינו משה בר מיימון תירוץ דער ועונן כששמשו הוציאו זרע לבטלה בגופה של אשה ומה שהתיר רב ורבי לבעול שלא כדרכו היינו בלא הוצאת זרע אלא יבעול במהירות ולפרוש מיד לבוא אלי׳ כדרכה ואז יטילו זרע במקום הראוי ליזרע והרא״ש תירץ שלא התירו רב ורבי רק פעם א׳ באקראי פעם א׳ בכל ימיו של אדם והאנשים שהזכרתי למעלה לקחו היתר לעצמן נגד החכמים האלה שמרגילין שלא כדרכה וגם מוציאין זרע במקום הטינופת לבטלה הפך הסוגיא של יבמות שאמרה שהם חייבים מיתה על בעילה זו לכולי עלמא בין לדברי הרא״ש לדברי רמב״ם והרי חלקם של אלו האנשים במדור שני גיהנם הנקרא שחת וממונה עליו טמא טמא יקרא, והאמת שאין היתר כלל במקום הטינופת שהרי הרב רבינו אשר הקשה על תירוצו של הרמב״ם שאם הדבר אמת דשלא כדרכו במהירות בלא הוצאת זרע הוא שהתירו רבי ורב היה להם להזהיר לאותם האנשים מאוד בדבר שהרי בקלות יבואו לעון מיתה ולכך פי׳ הרא״ש שלא הותר אלא פעם אחת בכל ימיו ואיברא גם לתירוץ הרא״ש קשה שהיה להם להזהיר לאיש שלא ירגיל ועוד קשה אי חשיב זרע לבטלה דנקרא שופך דמים ומביא מבול לעולם ובו מתו ער ואונן כדאמר בהדיא פרק ארבעה אחין פעם אחת מי התירו שאמרו רב ורבי שהתורה התירה ואם אינו זרע לבטלה אפילו פעמים רבות מי אסרו אלו הן דברים שאין הדעת סובלתן ועוד קשה לפירושם מדאמר בגמרא לעיל מינה דר׳ יוחנן בן דהבאי פליג דההופך שולחנו הוו ליה בנין חגרין מהבטן משמע דבתשמיש הראוי להוליד קאמר ולא מפני פעם אחת ועיקר ראיית המפרשים להתר שלא כדרכה מהא דאמר בסנהדרין אמר ר׳ אלעזר אמר רבי חנינא בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה שנאמר ודבק באשתו וכו׳. אמר רבא מי איכא מידי דישראל לא מיחייב ונכרי מחייב אלא אמר רבא בן נח שבא על אשת חבירו שלא כדרכה פטור שנאמר ודבק וכו׳ ודעת הראב״ד ז״ל ד דאין זו ראיה כלל דהא אפי׳ לדעתם יש להקשות מאי פריך מי איכא מידי דישראל לא מחייב דילמא ר״א בהוצאת הזרע קאמר כסתם ביאה או ר״א בהרגל קאמר לתירוצם השני ולא קשיא מידי וניחא לומר הכי מלשבש המימרא דרבי אלעזר ולומר אלא כי אתמר הכי אתמר ואם לא ניחא לרבא לפרושי מלת הבא דאמר ר׳ אלעזר למה שבש המימרא מחיוב לפטור כיון דקושטא דמלתא דבישראל איכא חיובא על כרחין בהני גוני ועוד מנא ליה לרבא למילף פטורא בבן נח הבא על אשת חבירו דלמא קרא לחיובא אתא כדאמרן ואם תשיב משום דדבק פעם אחת משמע אדרבה בהרגל משמע כדכתיב כאשר ידבק האזור על מתני איש ועוד דטפי ניחא למדרש הכי ולא למדרש ודבק אדיוקא דאשת חבירו דלא כתיב בקרא בהדיא ועוד כיון דעל כרחין בהרגל או בהוצאת זרע איכא חיוב מיתה אפי׳ בישראל משום דנפקא לן ממעשה דער ואונן כדאיתא פ׳ ארבעה אחין ולמה שבש רבא מימרא דר׳ אלעזר דלמא הוא ס״ל דבפעם א׳ איכא חיובא ואי זו משנה או ברייתא הביא לדחות זה והוא המקשה מקשה בכח כל שכן לשבש אלא על כרחין לתרץ כל זה אפי׳ לדעת המפרשים צ״ל דרבא מלישניה דר׳ אלעזר מקשה ליה דמדנקט בן נח משמע דאתא למעוטי ישראל ואי בהרגל או בהוצאת זרע ישראל נמי חייב אלא ודאי בלאו הרגל והוצאת זרע קאמר ולהכי מקשה ליה איך אפשר לחייב בכותי ולא בישראל אלא ודאי לפטורא אתמר דר׳ אלעזר לומר בן נח הבא על אשת חבירו פטור בשלא כדרכה וישראל חייב, והשתא דאתית להכי יש לומר דאין ראיה מכאן להתיר שלא כדרכה כלל כסוגיא דיבמות דאמרה סתם דשלא כדרכה הוי עוז ער ואונן ולא חלקה ומה שהתיר במס׳ נדרים הפכת שולחן היינו שכיבה כדרכה במקום הראוי ליזרע אלא שהיפך השכיבה להיות היא מלמעלה והוא מלמטה כן פירש רש״י ודומה להפך משכב האמור במס׳ ברכות פרק הרואה אי נמי כדפירש הראב״ד ז״ל בספר הקדושה שחבר והטור סי׳ כ״ה באבן העזר דהפיכת שולחן היינו פניו של איש כנגד ערפה של אשה אבל אינו בועל אלא כדרכה מקום שראוי ליזרע דוגמת שכיבת בהמה עם בהמה להוליד ולא קשיא מהאי שמעתא מידי דהא לרבי אלעזר מניה וביה מקשה ליה כדי לחקור הדברים ולומר דודאי לא אמר כך רבי אלעזר אבל ודאי קושטא דמלתא דאיכא מיתה בין בכותי בין בישראל דהיינו מעשה ער ואונן דכתיב בהו מיתה בהדיא אלא ודאי נשתבש השומע דברי ר׳ אלעזר מפטור לחיוב ואם תאמר אמאי נקט רבא האי קושיא ליקשי והא ישראל נמי חייב י״ל משום דאין לו כח להקשות כך דמנא לן על כרחין אלא מער ואונן והנהו בני נח מיחשבי דאכתי לא ניתנה תורה אלא על כרחין להקשות בכח צריך להקשות דודאי אי אפשר לומר דישראל פטור וכותי חייב והכי מקשה מי איכא מידי דישראל לא מחייב וכותי מתחייב אלא ודאי שניהם שוין לחיובא והא לא אצטריך ר׳ אלעזר לא שמועינן דזיל קרי בי רב הוא אלא דין אחר אתא לאשמועינן לפטירא זהו טעמו של ראב״י ז״ל והטור אע״פ שהביא בסימן כ״ה דעת רמב״ם בסוף הסימן הביא דעת ראב״ד כהפיכת שולחן שאינו כפי׳ רמב״ם אליו כמעשה בהמה וכיון דהביא זה במסקנת דבריו נראה דהכי ס״ל בהפיכת שולחן ומעתה אין היתר דשלא כדרכה כלל ואוי למיקל כי הרשב״י ע״ה כתב שאין לעון זה תרופה כי אם בתשובה גדולה תדירה ומעשה היה פה צפת שנת הש״ח ליצירה שבמעמד הרבנים מהור״ר ר׳ יוסף קארו ומהור״ר יצחק מסעוד ומהור״ר אברהם שלום ומורי הרב החסיד ר׳ יוסף שאגים וכמה רבנים אחרים באה אשה ואמרה שבעלה היה בא עליה שלא כדרכה ונידוהו וחרפהו ואמרו לשורפו באש וסוף גרשהו מארץ ישראל וה׳ יציל שארית ישראל מעון ואשמה:

ל״אתקנה לחוטא להנצל מן היסורין שלא להצטרך לסיגופים וכדכתב רבינו יונה בשערי תשובה וקרא מסייעא ליה ומתני׳ נמי מסייע ליה:

ל״בתנן במס׳ אבות רבי אליעזר בן יעקב אומר העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד והעובר עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות הקשה הרב רבינו מאיר מטולימולא ז״ל דהא תניא ד׳ חלוקי כפרה עבר על עשה ועשה תשובה מיד מוחלין לו עבר על לא תעשה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר עבר על כריתות ומיתות ב״ד תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין ובעון חילול ה׳ שלשתן תולין ומיתה ממרקת הרי ע״כ יסורין אפי׳ עם תשובה ותירץ דהתם בשב מיראה דזדונות נעשו לו כשגגות והכא בשב מאהבה דעונות נעשו לו כזכיות ולפי תרוצו אפשר דהיינו דקאמרה תשובה ומעשים טובים כלומר תשובה שיחשבו עונותיו כמעשים טובים ואפשר דהיינו דקאמר נביא כל תשא עון וקח טוב כלומר מכל וכל תשא עון שלא יהיו כשגגות אלא לגמרי תמחול ולא עוד אלא שיהיו כזכיות וזהו וקח טוב כי בתחלה אמר להם הנביא בשם ה׳ שובה ישראל עד ה׳ אלהיך כי כשלת בעונך ופירשו ז״ל גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כשגגות דעון מזיד הוא וקרי ליה מכשול שהוא שוגג והקשו רז״ל והא נעשות לו כזכיות ותירצו כאן מאהבה כאן מיראה ותימא דלפי זה מה שאמר שובה ישראל היינו מיראה ולמה לא יצוום שישובו מאהבה שהיא התשובה המעולה ושוח שבו להם הזדונות כזכיות וי״ל מפני ענותנותו לא אמר להם שישובו מחמת אהבת רוממותו יתב׳ רק כדי שלא תפגע בהם מדת הדין וזהו שאמר עד ה׳ אלהיך כלומר שאע״פ שברא העולם במדת רחמים גם במדת הדין בראו וישובו מיראה על דרך שאמר במקום אחר שובו וחיו ולמה תמותו בית ישראל והנביא בראותו ענותנותו של מלכנו יתברך אמר לישראל קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳ אמרו אליו הזכיר ה׳ ולא הזכיר אלהים רמז כי לא ישובו מיראה אלא מחמת רוממותו ית׳ ואפשר נמי דמלת אמרו אליו לשון רוממות נמי הוא כמו את ה׳ האמרת וה׳ האמירך כל זה כתבתי לפי תרוץ רמז״ל אמנם התירוץ הנכון אצלי דודאי אם לא יתחזק במעשים טובים יבואו עליו יסורין או יסורין ומיתה על חילול ה׳ אבל בהתחזקו במעשים טובים יגינו משניהם כדאמרו ז״ל על פסוק בחסד ואמת יכופר עון ומבני עלי העוסקים בתורה וגמילות חסדים האריכו ימים כי בטלה הגזרה מעליהם דחילול ה׳ וקל וחומר אם מגינין על המיתה שיגינו על יסורין ואע״ג דלא הזכיר התנא תורה בכלל תשובה איתא דאין לך עון גדול מזה מביטול תורה כדכתב רבינו יונה דכי היכי דשכר תלמוד תורה כנגד כלם ה״נ עון ביטול תורה כנגד כולם וכיון שהוא בעל תשובה ודאי יעסוק בתורה ויש לפרש לשון קנה מלשון ה׳ קנני ראשית דרכו שהוא לשון בריאה ע״ד ואנכי בראתי משחית לחבל שאמר האדרוטי ז״ל בוידוי ואמר הכתוב אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם נראה בהדיא דהפשעים נעשים מלאכי חבלה וכדאיתא בזוהר על פסוק כי פועל אדם ישלם לו לכן ילבש אדם חרדה רעדה יאחזהו יתמוגג ויפול ויאמר איך אברא בידי משחיתים את נפשי ואת בשרי בעולם הזה ובעולם הבא תשובה ומעשים טובים כתריס וכו׳ כלומר ילבב הנלבב למהר אחר שברא משחיתים לברא מגן וצנה יגינו עליו התשובה והמעשים טובים וידוע שכל בריאת בני אדם על ידי זכר ונקבה הוי וא״כ כיון שהתורה נקראת אשת חיל ונאמר בה צוה לנו משה מורשה ואמרו ז״ל אל תקרי מורשה אלא מאורשה וכל שיר השירים רמז לזיווג זה אם כן על ידי דבקותו בה יוליד מצותו מלאכי חסד ועל ידי דבקותו באשה זרה דכתיב בה ומוצא אני מר ממות את האשה יוליד עבירות מלאכי חבלה ואשה זרה היא הבטלה הלכך תלמוד תורה כנגד כלם שהלימוד גדול שמביא לידי כלם וביטול תורה כנגד כלם שמבטל את כלם להכי כתיב ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי על זה אבדה הארץ למה שזה גרם להם שלא שמעו בקולי ולא הלכו בה וילכו אחר שרירות לבם ואחרי הבעלים ואמרו ז״ל הבטלה מביאה לידי זימה ועל התורה נאמרה מזמה תשמור עליך ופירשו ז״ל מזימה ואמרו אם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל היא מתפוצץ נמצינו למדים שאע״פ שלא אמר רבי אליעזר בהדיא תורה רמזה לנו בלשון קנה דנקט שהוא לשון בריאה והיא ע״י התורה כדפרישית ואדרבה הוא העקר כי בלי זכר ונקבה אין בנים והיא גרמה לכל המצות וביטולה גרמה לכל העבירות וכלל הרבה רבי אליעזר בן יעקב במשנה קצרה כי אמרו עליו כי משנתו קב ונקי ואתי שפיר הסמיכות שסמך ר׳ במשנה זו לד״ר מאיר דלעיל מינה שצוה רבי מאיר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה ואם בטלת מן התורה וכו׳ שיפרעו ממנו על ביטולה ואתא רבי אליעזר למימר גדולה מזו דגם כל העבירות או המצות תלויות בה כדפרישית עוד תקנה אחרת מצאתי בתוך ספרי המקובל האלהי חסידא קדישא הרב ר׳ יצחק לוריא אשכנזי ז״ל בספר א׳ כתיבת יד נקרא בית מדות איננו אותו ספר בית מדות שהוא בדפוס שם מצאתי כתובה כל מה שתמצא בדברי הראשונים תוכחות על עון סגופים ויסורין קשין שלג וחרולים והפסקות ענויים לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה אבל מי שתורתו אומנתו ויודע דעת ויראת ה׳. זאת היא תקנתו לא יחלש ולא יתבטל מלימודו אך יום א׳ מן השבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו ותתקשר מחשבתו בו כאלו כבר עומד לפניו ביום הדין וידבר לאל ית׳ רכות כאשר ידבר העבד אל רבו והבן אל אביו וכן מצאתי בסוף שטה אחת שהעתיקה הנעלה רבי שמואל בר אברהם שקייל ז״ל בעכו מכתיבת יד הרב רבינו משה מאור הגולה כך היה כתוב שם וגם זה מצאתי בסוף הספר מכתיבת הרב ומלשונו בליל אחת בשבת בארבעה ימים לירח אייר נכנסתי לים וביום שבת עשירי לאייר שנת חמשה ועשרים עמד עלינו נחשול שבים לטבענו והיה זעף גדול בים ונדרתי עלי ששני הימים האלה אצום בהן ואנהוג בהם תענית צבור שלם אני ואנשי ביתי וכל הנלוים עלי ואצוה על בני לעשות כן עד סוף הדורות שיצאו מחלצותם ויתנו צדקה כפי בהם ומגדר שאהא אני יושב לבדי בעשירי באייר לא אראה אדם אלא מתפלל וקורא כל היום ביני לבין עצמי וכשם שלא מצאתי בים אותו היום אלא הקב״ה כך לא אראה אדם ולא אשב עמו אלא א״כ נאנסו, וליל אחת בשבת שלשה ימים לירח סיון יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו ונצלתו מן השמד והגענו לארץ ישראל ויום זה נדרתי שיהא יום ששון ושמחה ומשתה ומתנות לאביונים אני וביתי עד סוף כל הדורות וביום שלישי בשבת ארבעה ימים, לירח מרחשון שנת ששה ועשרים ליצירה יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו ביום ה׳ ו׳ ימים לירח מרחשון ובאחד בשבת ט׳ בחודש יצאתי מירושלים לחברון לנשק קברי אבותי במערה ואותו יום עמדתי במעדה והתפללתי שבח לאל ית׳ על הכל, ושני הימים האלו שהם ששי ותשיעי במרחשון נדרתי שיהיה לי כמו י״ט ותפלה ושמחה בה׳ ואכילה ושתיה אלהים יעזרני על הכל ויקוים לי נדרי לה׳ אשלם אמן. וכשם שזכיתי להתפלל בה בחרבנה כך אראה אני וכל ישראל בנחמתה מהרה אמן עכ״ל וגם בכמה חבורים נמצא ש התבודדות והפרישות והדביקות היו נוהגים בה חסידי ישראל היינו שבהיותם לבדם מפרישים מדעתם ענייני עולם ומקשרים מחשבותם עם אדון הכל וכך למד מהרר״י המקובל הנזכר שזה מועיל לנפש שבעתים מהלמוד ולפי כח ויכלות האדם יפרוש ויתבודד יום אחד בשבוע או יום א׳ בט״ו יום או יום א׳ בחודש ולא יפחות מזה והרמב״ם ז״ל כתב על פסוק שנאמר ביעקב אבינו קום עלה בית אל ושב שם מאי ושב כמי בשובה ונחת תושעון היינו שיכין דעתו ביישוב הדעת עמו יתברך וזו היא ששנינו חסידים הראשונים היו שוהים שעה א ומתפללים כדי שיכוונו לבם למקום ופירשו המפרשים דרוצה לומר שהיו מפנים דעתם מעניני העולם ומקשרים דעתם לאדון הכל ית׳ במורא ובאהבה הרי תשע שעות שהיו בטלים מלמודם למלאכת התבודדות והדבקות ומדמים אור שכינה שעל ראשיהן כאלו מתפשט סביבם והם בתוך האור יושבים וכן מצאתי בקונטרס הישן של הפרושים הראשונים ואז הם רועדים בטבע ושמחים על אותה רעדה כדבר שנאמר עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה וכדפירש רבינו נסים:

ל״גדברי כבושין תנן בפרק שלישי דתענית שביום התענית היו מורידין לפני התיבה זקן ואומר לפניהם דברי כבושים ופרש״י דברים שכובשים לבו של אדם להחזירו למוטב ונראה שזהו שאמר הנביא בנבואת התשובה קחו עמכם דברים פירושו כמו שמע בני וקח אמרי שישמע דברי זקן ויעשו הדברים רושם בלבו ושב ורפא לו שדומה החוטא לחולה שנתעלף וזורקין על פניו מים וחוזר לאיתנו ואין מים אלא דברי הגדה שנאמר הוי כל צמא לכו למים דברים שמושכים לבו של אדם כמים וז״ש שמעו ותחי נפשיכם וכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים:

ל״דהמאכסן המלך, בביתו כמה מכבד הבית ומרביצו והואיל ולבות בני ישראל הם ביתו יתברך ראוי לכבדן מכל אבן ועפר הרהורי עבירות ומחשבות בטלות ולהרביצן במים טהורים מי שושנים הם דמעות עינים גם לרחצן כדרך שרוחצין הרצפה לפני המלכים וימנע רגל זר ערל מטונף הוא יצ״ה כדאיתא בזוהר דהיינו דכתיב הוקר רגליך מבית רעך שרגליך הוא היצר המרגל הארץ הלזו ר״ל האדם שהוא מאדמה חושב ללכדו רעך זה הקדוש ברוך הוא כדכתיב רעך וריע אביך אל תעזוב לשון חברה שאינו בודל ממך כריע וחבר תמיד לך גם בענוה מתנהג עמך דבכל מקום שמצינו גדולתו של הקב״ה מצינו ענותנותו ובכל חכמי הגוים מאין כמוך אבל בחכמי ישראל הגדולים לעשות כמעשהו כדאיתא בזוהר ועוד רעך לשון רצון ורעוא שאוהבך בחבה רבה ולכך גם אתה אל תעזבהו והוקר ומנע רגל שונאך המרגל בך ומבקש את נפשך ובית רעך היינו לבך ונשמתך כשם שצריך להתחזק לקבוע דירתו בארץ ישראל כך למעלה מזה צריך להתחזק לקבוע רוב יומו ולילו בבית הכנסת ובבית המדרש יראה לו מרגוע ומנוח ושמחה כדאמרו החכמים בתי כנסיות ובתי מדרשות פרדס הצדיקים ומאסר הרשעים. ראוי לבן להטעים לאביו ולאמו מטעמים כאשר אהב וק״ו לאבינו שבשמים שראוי לנו להסתכל בתורתו אשר הורנו ולעשות בחבה כל אשר חפץ ואהב והנה חבב שיקום יצירו חצות לילה להתבודד עמו בדבקות נשנם מתנינו לעשות ככה ויהי מרגוע לנפשינו ושמחה רבה וכן מצות הצדקה וכן כל מצוה ומצוה בשמחה גדולה יותר משמחת ג״ע כי מה לנו מן הזמן אם לא רצונו אשרי המתאמץ באהבה וזריזות לרצותו. דע בן אדם כי בכל יום הבא לקראתך הוא נסיון חדש לך שכך אמרו בכל יום ויום מתחדש יצרו של אדם עליו לכן מתחלת כניסת היום השכם והערב לביתו של המלך והתחנן לו שיהיה בעזרתך בצרת נסיונך שלא תכעיסנו תכנס ל לשלום ותצא לשלום וכן בתחלת השבוע כמו שסדרו בהבדלה הבאים לקראתנו לשלום חשוכים מכל חטא ופשע וכו׳ וכן בתחלת החדש וכן תחלת השנה וע״ז נאמר אשרי אדם מפחד תמיד יהיו כל דבריך כבוד גדול ופיוס לבורא וגם לברואיו מיראתו לקטנים ולגדולים לרעים ולטובים בלב נקי בר ושפל וסבלן בכתף תשא תדמה כי אתה מן הפועלים אשר בכתף ישאו ויותר מהמה כשור לעול וכחמור למשא הוי ממתין הסבל לעת בואו פתאום ולא תבעט כי יהיה בעיניך חידוש תדמה כי כסות אורו יתברך עליך תעטה בו כשלמה ולכל ישראל שתדבקהו לעבודתו יתברך תדמה לכסות בשלמתו יתברך והזהר פן תלכלך בגד המלך בחטאות אי נמי פן יסיר בגדו מעליך ותהיה ערום ממנו ואל תקרע בגדך בחמתך דהוי כעובד עבודת אלילים הואיל והאדם חומר אינו רואה בעינו במושכלות אלא במורגש העידו הבורא בשתי אותיות עליו אחת בבשרו ברית ואחת בתפילין ובשבת השבת אות היא וראוי שלא יחסר אלו שתי אותות לאותות עבותות אהבה כשם שהכעס אסור כך העצבון מן האבק שכל עבירה יש לה אבק כדאמרו ז״ל אבק רבית אבק ל״ה והלל הזקן כשהלך אדם אחד לנסותו אם יכעוס לא כעס ולא נתעצב אלא ראוי לאדם ליקח בנחת כל אשר יבא עליו לכל הדברים אשר ישמע לשתוק ולומר גם זו לטובה בשמחה. הדברים בטלים בברית הלשון כזרע לבטלה בברית המעור דמי. ועל דא כתיב הוגעתם את ה׳ בדבריכם שפירשו רבותינו ז״ל שאמר הקב״ה אני גוטל העולם ואינו יגע בדברים בטלים אני יגע ולמה יהיה אדם עז פנים וייגע בוראו חלילה לכן אל יוציא מלה מפיו לבטלה אלא תורה או עבודה או הודאה או שלום. מי שאבד לו פרח היתכן שבעצבונו וכעסו ישבר כלי ששוה אלף פרחים לא יעלה על דעתך ואתה בן אדם ידעת כי נשמתך מושב אלהים בכעסך ועצבונך יסתלק ואיך תעצב על חיי שעה ותאבד חיי עולם לכן סבול בשמחה כהלל כל הבא עליך ולא תעזוב את מלכך ויהי זאת נחמתך כי בו תדבק והוא יאר פניו אליך ואתה אליו יתברך. אע״פ שצריך להזדרז להוציא מחלציו זרע יעבוד את אדוניו. ביותר צריך להזדרז להיות הוא נטע נעמן נאמן נחמד למראה בעיני ה׳ במעשיו הטובים אז ייטב בעיני אדון הגן להוציא נטיעות אחרות כמוהו ממנו יהיה ולזה אמרו עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשיהם הטובים דכתיב אלה תולדות נח נח איש צדיק וגו׳ ואח״כ ויולד נח. אם תרצה להיות צדיק טוב מרכבה ליסוד שקלקלת צ״ל גם זו לטובה ולדון לכף זכות ולדבר טוב ולשתוק מדבר רע כלל ואם ח״ו שחת זרע בברית המעור לא תוסיף להשחית ישראל בברית הלשון, בקללה ב״מ אדרבא ברך ולמד סנגוריא לכפר ולמד ילדי ישראל תורה ויראת ה׳ ברחמים הואיל ונפש כל ישראל עצם אחד כדאמר שבעים נפש בהצדיק אדם נפשו בכל ישראל יעשה. רושם ובו יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל וכן בהחטיא נפשו בכל ישראל יעשה רושם לכן תתעורר נפשך בכוונה גדולה לשוב בתשובה ותכוין שעמך ישובו כל זרע ישראל והיינו שובה ישראל בלשון יחיד והדר כתיב קחו עמכם דברים ושובו בלשון רבים ולכך מסיים כי שב אפי ממנו ופירשו רז״ל אפילו האחד שישוב ישוב חרון אף ה׳ מכלם מן הטעם הנזכר כי גורם שכולם יהרהרו בתשובה אפשר דהיינו דכתיב אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו נמצא מזכה אחרים עמו. אור פני מלך חיים שורה על ראשך שתוק מאימתו וכי תדבר עמו תדבר והשומע ישמע נמצאת תמיד דבק בו יתברך ותמיד מתבייש ממנו במחשבה בדבור ובמעשה ועל פיו תצא ותבא תישן ותשכב (תעיר) [תמיד] וכל מעשיך יהיו לשם שמים חשוב כל עסקי העולם כאלו אתה ממשמש בחול כשתמצא מרגלי׳ תקחנה היא עשיית רצון הבורא וכן אמר המשורר ומה לי מזמן אם לא רצונך ואם אינך מנתי מה מנתי אל יהי בעיניך כבודו וקלונו ועשרו ועניו למאומה כי תמצא המרגליות אז תעלוז כי זה המכוון ונשלם ויהי רמ״ח איבריך ושס״ה גידיך צבור בעיניך והלב והלשון שליח צבור ובקול גדול שישמעו כלן תברך ותתפלל כמו שאמרו צריך להשמיע לאזנו אך לא ישמעו תפלת לחש אחרים. איך תכעוס ובכעסך תוציא נשמתך היקרה ותשכון במקומה רוח רעה דומה אתה למי שנועץ סכין בכעסו בלבו ואם ילבין פני חבירו הרי שפך דמים. צער אלף פרחים מבטל צער חתיכת כסף קטנה כן ויותר צער מניעת העבודה לצער אבידת מעות ושאר הייסורין וצער העבודה הן הן יסורין של אהבה והמצטער יותר על ממונו וכבודו מורה שאוהבם יותר ממנו חלול׳ לכן התבייש כן ושוב לאחוריך שב בדד ובכה לפני אלהיך כאשר ראית שנתכעסת ונצטערת על עסקי ממון או קלון כבודך. כתיב אליך נשאתי את עיני וכתיב אליך ה׳ נפשי אשא וכתיב נשא לבבנו אל כפים וריוח הממון יתיחס אל הכפים שנאמר יגיע כפיך כי תאכל לכן בן אדם פרוש כפיך אל ה׳ ועיניך נשואות לו ונפשך ולבבך וממונך על כפיך כמי שמקריב דורון למלכו. הראות בן מכיש ממי שהיה אביו נושאו על כתיפו והוא פוגע באנשים ושואל להם הראיתם את אבי והרי הבורא יתברך נושא עולם ואתה בן אדם מה לך עם העולם לא תתבטל ממחשבתך בו תמיד. עיקר מכון השכינה בלב ישראל שנאמר ושכנתי בתוכם וכן פירש הרשב״י בפסוק כי ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחניך קרב הוא הלב שהוא באמצע מחניך שהם רמ״ח איבריך וסיפיה דקרא ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך הלכך כשלא יקדש איבריו אפילו במותר להם במחשבה בדיבור ובמעשה נמצא מחריב המקדש ואוי למחריב מקדשו של מלך בכל יום. מ״מ פרט הכתוב יותר עון הזמה שהבורא שונא זמה הוא גם בכלל הקדושה בשעת חיבור אדם לאשתו גם בכלל ערות דבר נבלות הפה גם עולה בגימטריא ערות עם המלה כמנין הכעס במספר קטן שהכעס גורם סלוק השכינה מהאדם והשכן תחתיה קליפה בישא הנקרא רעה כדאיתא פרשת תצוה בזהר ובהדיא כתיב הסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך. צריך שיכבד אדם את עצמו מעט במלבושין ובדיבורו שלא יקל עם הבריות ולא יחשוף השן תמיד וכל שכן לאשתו ובניו אהבה עזה בלב והראות מעט והכל לכבוד השוכן עליו שיתכבד ויתיירא על ידו. אמרו ז״ל כל הקבוע כמחצה על מחצה לכן לא תניח מצוה קבוע בשביל אחרת רק להציל נפשות, והלויה כהצלת נפשות דמיא שכן אמרו כל מי שאינו עושה לויה לאדם הוי כשופך דמים, אור ה׳ מאיר פניך ואתה חי ובהסתרו מיד אדם גוע ואיך תסתיר פניך מהביט אליו תדיר בעוד הוא מביט בך ומחייך אין ק פנים גדול מזה לכן תתבייש מפניו והכנע. יש לאדם ל לעשות עבודת המלך שיהיה התפלה בארבע כלי זהב הלשון והלב והאזן והעין דהא צריך אדם לסתום עיניו בתפלת לחש ולהשמיע לאזנו אפי׳ בתפלה דבלחש לכן יזהר שלא יחסר ולא יפגום אחד מהם כלל בשום זמן כלל וכ״ש בשעת העבודה. אע״פ שאדם עצב מצד עונותיו צריך להיות שמח בשעת עבודה דכתיב תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך בשמחה ובטוב לבב וזה בכלל כל עבודת ה׳ ק״ו בעבודת התפלה שנקראת עבודה שבלב. כמה ראויה לאדם להיות קדוש ברמ״ח איבריו ולבו ונפשו אחרי שהוא היכל למלך הקדוש כדכתיב בקרבך קדוש וכתיב היכל ה׳ המה וכתיב קדושים תהיו כי קדוש אני ה׳ וגו׳ כלומר ואני שוכן בתוככם דכתיב ונתתי משכני בתוככם אמרו במסכת ברכות כל הקורא ק״ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו דהא כתיב בה טוטפות מכאן אנו למדין כיוצא בזה כל הקורא קריאת שמע בלי כוונה מעיד שקר דהא כתיב בה בכל לבבך והוא הדין לתפלה ואם מהרהר בקנייני העולם גם זה שקר בוכל מאדך שמחשיב ממונו מעבודת בוראו וכ״ש אם אין תועלת באותו הרהור דעליה אתמר אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים טעם לסתימת העינים בעת התפלה כלומר כאלו נפטר מהעולם והוא לפני המלך כסתימת עינים של הינוקא דאיתא בפרשת בלק שסתם עינוי רגעא חדא ואמר שלמא לכון מארי מארי כולא כיון שנקרא התפלה עבודה וישראל נקראו עבדים ראוי לטרוח בקול גדול בתפלה ונענוע כל האיברים וכוונת הלב ושמיעת האון עד שיהיה עיף ויגע מרוב העבודה וכן בעסק התורה צריך עמל ויגיעה כדאמרו רז״ל אשרי מי שעמלו בתורה וכן במצות אמרו מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, לשון זה מוכיח דצריך לעבוד הבורא בנענוע כל אבר ואבר וראיה ושמיעה. כתיב הנחמדים מזהב ומפז רב וגו׳ בא להלהיב לב העם זהב להם הממלאים בתיהם כסף שבעולם הבא מטבע הזהב והכסף הגשמי בטל אינו שוה כלום לכן יזדרזו לזהב וכסף אשר שם להוליך בידם והיינו דאמרו רבותינו ז״ל צדיקים שמסגלים תורה ומצות ומעשי׳ טובים וכן האוהבי תענוגים תלהב לבם לבקש להם תענוג דכתיב ומתוקים מדבש וכו׳. כתיב את האלהים התהלך נח היינו שהיה מתבודד עם יוצרו ואין לו חברה עם בני אדם אי נמי מרוב הרגלו בהתבודדות אף כשהיה בתוך בני אדם לא היו מטרידים דעתו כי היו כלא היו בעיניו והיינו דאמר המשורר בעומדי תוך קהלך צור לרומם לך אכרע ואכוף ראש וקומה כלומר ואין חברתם מטרדת אותי להתפרד מחשבתי ממך כי כל העולם עדרי צאן והוא יתברך הרועה לבדו ומשגיח על כל פרטי ופרטי וכל פרטי אין לו להשגיח אלא על הרועה כי הכל שוין לפניו ואין יתרון לזה מזה והיינו דאמר דהע״ה ה׳ רועי לא אחסר כי אינו חסר כי כלנו שוין וא״כ הוא רועה אותי בפרטות כמו לשאר ברואיו גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי ואין מי שיוכל להזיקני בלא רשותך ומי שמכה היא רצועה ושבט שהרועה מכה אותי בה על דרך הוי אשור שבט אפי וכתיב ה׳ אמר לו קלל את דוד ואם כן שבטך ומשענתך המה, אמרו ז״ל כל אדם יהיו בעיניך כלסטים ומכבדו כרבן גמליאל ותימא שהרי אמרו והוי דן את כל האדם לכף זכות ומשמע שיהיה צדיק בעיניו ולא יחשדנו כלל וי״ל דאין הכי נמי שצריך שיהיה צדיק גמור בעיניו לכבדו בלב שלם ולא כחונף מכל מקום לענין להשמר ממנו יחשדנו לרשע אלא אם כן היה בדוק לו כההיא דאבא חלקיה שחשד חכמי ישראל שבאו אצלו ולא הניח אשתו עמהם משום דלא בדק להו ואף על פי שאשתו היתה בדוקה לו בצדקתה מכל מקום לא סמך עליה דאין אמונה באשה כי דעתה קלה ולעולם צריכה שמור אף אם היא בעיניו ככסף צרוף מזוקק שבעתים והעד ברוריה [בע״ז ד״ח ע״ב] וכעין זה נדון לכף זכות אמרו בלשון הרע לא מקבלין אבל מיחוש חיישינן להשמר:

ל״הצריך אדם בשמעו קול הקורא להשכים לעבודת מלכו של עולם לישא קל וחומר מעגלון מלך מואב כשאמר לו אהוד דבר אלהים לי אליך מיד ויעמוד מעל הכסא ככה יעמוד אדם באימה ולא יתעצל כתיב על כל קרבנך תקריב מלח הרמז דמליח הרי הוא כרותח היינו הייסורין והדאגה וההכנעה דכתיב זבחי אלהים רוח נשברה וכשם שהמלח מקיים הבשר כך הייסורין כדכתיב אחר הקללות אתם נצבים כלומר ע״י אלו הייסורין אתם קיימים כדכתיב ואני יסרתי חזקתי זרועותם והדאגה והטרדות בלבו של אדם מכניע לבו יותר מקללות כדאיתא במסכת ברכות. כתיב אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי שקראנו יתברך בנים כדכתיב בנים אתם לה׳ אלהיכם וקראנו עבדים לו כדכתיב כי לי בני ישראל עבדים והעבד ירא מאדוניו ובן יכבד אב וכן אוהב אותו לכן צריכין לכבד אבינו שבשמים אי זה הוא כבוד על דרך שאמרו באביו דבשר ודם מאכיל ומשקה ומלביש ואמרו ז״ל ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים והיינו דכתיב את קרבני לחמי וזה הכבוד נקיים בקריאת הקרבנות על דרך ונשלמה פרים שפתינו ועל ידי השירה ששרנו על הים עשינו לו יתברך מלבוש נאה כדכתיב ויאמרו לאמר וכשחרב בית המקדש קרעו כדכתיב בצע אמרתו כדאיתא במדרש ילקוט בשירת בשלח ובתפלתינו אנו עושין עטרה לו כדפירש בזוהר בכמה דוכתי על פסוק ברכות לראש צדיק והעטרה בכלל המלבוש למלך גם הוא יתברך מתקן לנו מלבושין לגן עדן חלוקא דרבנן ומעטרנו כדאיתא בגמרא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה הרי עטרה ומזון ויושבין נמי ד דעדיפי ממלאכי עלאי דכתיב שרפים עומדים וכתב מהלכים בין העומדים האלה והיינו עיני בנאמני ארץ לשבת עמד כדאיתא בספר בית מדות בשם המדרש, כתיב שויתי ה׳ לנגדי תמיד יען היות לעולם חיות וקיום מהשקפת הש״י עליהם שאם רגע אחד יפסיק יאבדו והיו כלא היו היתכון למקבל החיות שיתעלם מלהשקיף ומלדרוש את ה׳ הנכבד זהו ה׳ משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל והלבנה כשהיא נגד השמש תקבל אור כן ראוי לאדם ועל זה נאמר באור פני מלך חיים לכן צריך שרגע לא יסור עינו שכלו מלפניו אז יאר לו פנים דכתיב יאר ה׳ פניו אליך אור יתברך מלא עולם הוא המחיה את כלם כל רגע ורגע ואם אינו נראה בוש מפניו ושתוק בשחות עינים וכובד ראש באהבך ה׳ הנכבד ועמו כאשר יאהב איש את בנו תהיה מרכבה לחסד הנקראת אהבת חסד נגד היו״ד וכשתהיה תמיד דן לכף זכות תהיה מרכבה לה״א נגד הגבורה שנרתק שלה הוא היכל הזכות וכשתדבר לשון טוב הפך לשון הרע ותהיה עניו כהלל הזקן תהיה מרכבה למדת תפארת דמקרי לשון הטוב ושם האיש משה עניו מאד נגד הוי״ו וכשתהיה בכובד ראש ירא וזוחל תמיד מאור נוצץ מלא עולם ותדבר תמיד לבריות בנחת ופיוס תהיה מרכבה למדת המלכות הנקרא יראת ה׳ ה״א אחרונה שבשם ונקראת עת רצון דנעוץ סופן בתחילתן והרי זכית להדבק ביוצרך בעשר ספירותיו ואתה נקרא קדוש כדכתיב קדושים תהיו וגו׳ חלילה בהיותך שונא איש ישראל תהיה מרכבה לטומאה דעשר קליפין מסאבין הנקראים איבה. ובהיותך דן לכף חובה תהיה מרכבה לקליפות הטומאה הנקראת חובה ובספרך לשון הרע תהיה מרכבה לקליפה טמאה הנקרא לשון הרע ובהיותך בקלות ראש אין פחד אלהים נגד עיניך ומדבר לבריות בכעס ורוע פנים וזעקה תהיה מרכבה לקליפה הטמאה הנקרא חרון אפו עברה וזעם וצרה אין פחד דכתיב נאם פשע לרשע בקרב לבו אין פחד אלהים לנגד עיניו ונמצאת חלילה דבק לעשר קליפין מסאבין מחוץ למחנה הקדושה מושב וטמא תקרא להכי כתיב במצורע דהיה שונא את איש ישראל כאשר היה דנו לכף חוב׳ ומדבר עליו לשון הרע בלי פחד ובכעס והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו לפי שביזה אחרים יהיה הוא בבזיון בגדיו פרומים דהבגדים הם כבוד האדם דקרי רבי יוחנן למאניה מכבדותא וראשו פרוע נגד קלות ראש ומיעוט המורא ועל שפם יעטה שהיה לו לסתום שפתיו, ולפי שהוא דבק בחצונים יהיה מושבו מחוץ למחנה ולפי שהחצונים טמאים גם הוא שדבק נקרא טמא וצוהו שישב בדד שלא יטרידו בני אדם אולי בחושבו רעתו הגדולה ישוב אל ה׳ ורפא לו כאשר האדם בין בני אדם דומה לאדם נפל לתוך הים שאם לא יזהר מאוד לשוט יפה יטבע וכשבורח מהם ומתבודד בינו לבין קונו הנה היא ספינה ונמלט ודבק בו יתברך לכן זכור כי בעודך עמהם אתה בתוך ההפכה וחושה מהר פן תלכד בפחי הארץ:

ל״והוא יתברך מודד מדה כנגד מדה אם באת להדבק בו ככה יעשה לך וכה יוסיף ונמצאת חי לעולם ודע באמת כי לפי רוב פרישתך מן העולם יהיה רוב דביקותך בו יתברך:

ל״זהצדיקים נקראים פני שכינה יען אור שכינה מאירה על פניהם ומתביישין בענוה ויראה והם בכובד ראש והיינו דכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם יראתו רמז לשכינה הנקרא יראה וממנה פניהם מאירים דכתיב חכמת אדם תאיר פניו פירוש כשזכה אדם שהחכמה נקרא חכמתו על דרך שאמרו בגמרא אהא דכתיב כי אם בתורת ה׳ חפצו ובתורתו יהגה דקודם שיזכה בחכמה היטב נקרא׳ תורת ה׳ ואחר זכותו בה נקרא׳ תורתו נקראת נמי חכמתו ומיד מאירה פניו וז״ש קרן עור פני משה וענותנותו הרבה מכל אדם לפי רוב הארתה בפניו יותר מכל אדם:

ל״חהכון לקראת אלהיך ישראל כי נשמתך כסא לו ולבך שרפרף הדום רגליו דכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי ופירשו רז״ל יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו השמים היינו נשמה והארץ זה הגוף אי זה בית אשר תבנה לי זו הנשמה דפי׳ בזוהר הוקר רגליך מבית רעך מיצר הרע המרגל בך דתמיד מלשין מן הנשמה דהיינו בית רעך שהוא הש״י דכתיב רעך וריע אביך אל תעזוב ואיזה מקום מנוחתו זה הלב דאמרו החכמים ה׳ נמצא בלב אוהביו בן אדם למה לא תשכיל בטומאות שאתה נטמא פתאום פקח עיניך רהין וטהר ותשמור מכל טומאה להבא דע לך כי פיך אבי אבות הטומאה ומטמא רמ״ח אבריך ונפשך ומיד שכינה מסתלקת מעליך ולא תדע ולא תרגיש הרי אמרו בספר הזוהר כי ע״י הכעס נטמאת כאמור וכן ע״י לשון הרע שתיהם עקרם בפה גם אמרו כי בהוצאת זרע לבטלה נטמא נמי ונראה דה״ה כמו שהברית המעור זרע לבטלה מטמא כן בברית הלשון הדברים בטלים מטמאין ונבלות הפה מטמא כמו הזנות ובהדיא כתיב ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך הרי ארבע טומאות ונראה דה״ה שאר התועבות התלויות בפה נמי מטמאות כגון דבר שקר מרמה חנופה גאוה ליצנות שתיקה לצורך מצוה כדכתיב נאלמתי דומיה וכדאיתא בזוהר פרשת תזריע וכל שכן שתיקה מדברי תורה ותפלה וכן הדבור בעזות נמי מטמא הרי שנים עשר טומאות תלויות בפה ולשון מלבד שאר הטומאות התלויות ברמ״ח איברים על הכל צוה המלך ואמר והיה מחניך קדוש ופרט התלויות בפה בהדיא דכתיב ולא יראה בך ערות דבר שבו כלול התלויות בפה יען היות טומאה זו קלה בעיני בני אדם ותדירה והוא מושכת שאר הטומאות דרמ״ח אברים, ראוי לשרת המלך בכלי המדה כלי כסף וכלי זהב והרי הלב עקר האדם כלי חמדה שברמ״ח איברים וכתיב כסף נבחר לשון צדיק גם שתי עינים כמאורות השמים ועשר אצבעות נגד עשר שמות הקדש עשר ספירות גם האזנים כלי שרת לשמוע בהם דברי ה׳ כדכתיב שמעו ותחי נפשיכם והאבר להוציא צבאות משרתיו עושי רצונו כמה קדושה צריך ותוספת בקדושה וטהרה ונקיות והמוח לחשוב מחשבות טהורות להדבק ביוצר יתברך ולעיין בתורתו והלב לשמוח בו ובמצותיו ולחמול על עניים ויתומים ויהיה נח ולא עצב ולא כועס והרגלים הם הרצים שיוצאים דחופים בדבר המלך ונגד שכינה ומשרתים הם שבעה חוטין שבציצית והשמיני נגד הרצים ונפש רוח נגדם תפילין דראש ודיד ולרמז כל העשר אצבעות עשה להפחיד האדם שלא יחטא ראוי לשום נגד פניו הרצועה תלויה שהם שלשלאות חציין של ברזל וחציין של אש לכן שמור עשרה משרתים ועבוד עבודתך בהם לעת צרכך כמה תשפל לפני בני אדם ילווך מעות כמה תחנון וכמה פעמים ישיבו פניך ריקם תשפל לפני האל אלף ידות יותר שהכל תלוי בחפצו יתברך ואיך לא תבוש בשאלך כמה שאלות וטובות מאתו יתברך אם לא תהיה תפלתך תחנונים בדמעות בן אדם הלא ידעת כי ה׳ מודד מדה כנגד מדה הטוב בעיניך כשתקראנו בצרתך שיפנה לבו ממך כביכול גם אתה כשתתפלל יפנה לבך מעסקיך והיינו קרוב ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ע״ד ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם אוקיר לאסיא עד לא תצטרך ליה, בן אדם ברח מהעולם כי ידעת כי פתאום אדם ישבר ואיך לא תשמור אהבת אלוף נעורים לכן ראה העולם הקיים והכן לו׳ בן אדם כמה בני אדם רודפי כבוד גם אתה תרדוף כבוד כי מחר יושיבוך בין קטני ארץ זה תשיב ליצרך ברודפי הכבוד וכן ברודפי העושר תאמר לו כי הצדקה הלואה ברבית לבורא כי הוא נתן רשות שנאמר מלוה ה׳ חונן דל וגו׳. ולפי האמת הכל לעשות נחת רוח ליוצרך יתב׳ כתיב מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו כלומר לפי כוונתו בתפלתו דהיינו מהללו שאם באים לו מחשבות מהעולם נראה כי הוא כסף מלא סיגים לא יטהר לבבו ורחוק הוא לכן ישתדל באומץ להתרחק מהקליפות וליטהר ולידבק ביוצרו יתב׳. בן אדם ירדת ממדרגת אדם למדרגת בהמה בעשותך מעשה בהמה לכן תשפל בעיניך כמוה וסבול בעיניך כמוה ואל תתחנן לפני יוצרך אלא בפסוק אדם ובהמה תושיע ה׳ כאיל תערוג לבני עורב אשר יקראו נותן לבהמה לחמה ובפרק שירה במזמור הללו את ה׳ מן הארץ עד החיה והבהמה יהללוך בן אדם הלא ידעת כי מלאכי עליון נרתעים ומתרעשים בהללם לפניו וכן הגלגלים בתמוגגים ומתגעשים בשירם ואיך לא תשא ק״ו להיות כך בהללך לפניו יתברך ואתה עשית הרע בעיניו והכעסתו הכל עליך עמו אנכי בצרה פי׳ רמב״ם כשעמו אנכי בצרה וע״פ דרכו נפרש כשכל כך דבק בו שצרתו וחלאתו וצערו לא יטרידהו מלחשוב בו אין לך עבודה ודבקות גדול מזה לכן אחלצהו ואכבדהו תנן יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עוה״ב לכן שמחוהו שעה ההיא שמחה גדולה ומודה הודאה גדולה צריך אדם להיות עבד נאמן לאלהים ומאי נאמן שקוד ותדיר בעבודתו כמה דאת אמר יתד תקוע במקום נאמן רוצה לומר שלא ימוט לעולם וכתיב אל נמוטו פעמי הרשע שהתעיב עלילה ובן מות הוא למלך יתברך בצרת עניותו וביסוריו לא יתרעם אלא ידום וכל שמשיגו יראה לו חסד רב על דרך כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה ועוד בן אדם העניות במקום צרעת כדאיתא בתיקוני הזוהר והרי שגית ואתה שוגה בדברים שמביאים צרעת לכן סבול המלקות ועוד כיון שפחות משור וחמור היית שנאמר ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ואתה לא תבקש גדולה וטובה יותר מהם אלא כהם תסבול העול והמשוי ולא תמרוד ובהם תהיה נאלם אם יחרפך אדם חנם או יבכך או יגזלך מורא וחתת כל אדם יהיה עליך כי כלם אנשים ואתה לא תדמה להם כי בדד תשב ותידום כי אין נמצא באמת אלא ה׳ ולפניו תעמוד באימה והברואים כבעל חיים לפניו וממנו תבוש מפניו תבהל הלא תראה כי תשאל מרעך מאומה תהיה עליו למשא ויקוץ בך ולא גמלתו רעה וכ״ש בשאלך לאל כמה שאלות ואתה מורד בו חלילה לנו לעבוד אלוה מבלעדי ה׳ והרי המחשב בתפלתו בדברי העולם דומה למשתף אחר בעבודת אלהיו וכן כל מצוה שבה פניה גדולי עולם פסקו מצות צריכות כוונה ואם לא כיון כאלו לא עשה ולא יהא אלא ספק ספקא דאורייתא לחומרא אל תתן את פיך לחטוא את בשרך כמו ולא נתן סיחון אלא חסום פיך אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי שהוא היצר הרע שפירשו ז״ל צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו שעליו נאמר שהרי בקל מאד ישבר בן אדם תעסוק תמיד בתורה או במצוה כאשר כל מעשיך ואמריך יהיה לשם שמים ותכוון בתורה וא״ו שבשם ובמצוה ה״א שבשם וברחימו ודחילו יו״ד ה״א זהו מה שאמר דוד שויתי ה׳ לנגדי תמיד. הרואה את חבירו ומקנא בו משרה עליו עין הרע סמאל וכ״ש אם מדבר עליו כמה טוב יש לפלוני והוא חבירו של בלעם שראה את ישראל בעין הרע ואמר בפיו מה טובו אהליך יעקב כדפי׳ רשב״י ע״ה נמצא לשונו שליח לסמאל ועליו נאמר פיך שלחת ברעה הקליפה שנקראת נחש שדבר לשון הרע ומספר תמיד להזכיר עון, בשמעי כל מחרפי ומגדפי ברבים אשים נגדי כף מאזנים בכף א׳ אשמותי ובכף שניה החירופין והגידופין ואביט כי כף האשמות מטה מטה ואשתוק ואצדיק דיני וכן אעשה לכל מיני צער בדיבור ומעשה מאומה. כיון שנבדלת בדיבור מן הבהמה איך תוציאנו לבטלה או לרעה, הא למדת שלא ניתן אלא ל לעבודת ה׳ טפי מכל האברים שנאמר כי אדם לעמל יולד לעמל פה בעסק התורה, כיון דנשיאת עינים לשמים מוסיף דעת כדכתיב עיני לשמיא נטלית ומנדעי עלי יתוב ראוי לישא עינינו תמיד למרום דכתיב דלו עיני למרום אין לך פגם הנפש כהרהור רע אע״פ שלא יעלה על לבו לעשות רע כלל כדאיתא בזוהר פרשת ויצא אלא יהיה לב טהור וזך והיינו רחצו הזכו, ויהיה אדם ל לעבודת ה׳ בלבבו דירה נאה פנויה מכל זבל ועפרורית ובמצעות נאות היינו מחשבות טהורות להבות אהבה עזה מים של עיניו להרביץ אשה נאה הנשמה הטהורה ע״י שתהא מקושטת מבושמת ברחימו בדחילו לפניו תעמוד כלים נאים הם רמ״ח אברים שיתודה על חטא שחטא בכל אבר ואבר וטהרו וקדשו כך פי׳ בתיקונים משז״ל דירה נאה אשה נאה כלים נאים מרחיבין ד דעתו של אדם יבחן האדם באמונתו ובה צריך לדקדק להזדרז וימצא נאמן וטהור וזך פעלו מבשאר דברים וכל מצוה אחרת כשיכנס אדם לב״ה יכוין שגופו נכנס לב״ה שלמטה ונשמתו לב״ה שלמעלה וכן כשיכנס לבה״מ ולכן שנכנס במקום מטונף ומטנף כל בגדיו הלא יבוש ליכנס לפני המלך ועל זה נאמר רחצו הזכו לב חושב בענייני גופו בעת תפלה או חזרת ש״ץ גדול עונו מנשוא ועליו נאמר ובחי יקלו כדאיתא בזוהר שאין לך ביזוי שמו גדול מזה שהרי לפני מלך ואפילו לפני אחד ממשרתיו ברעש ורעד אדם עומד וירא פן ילכד בדבריו כי חמת מלך מלאכי מות וכ״ש חמת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאפי׳ משה רבינו ע״ה היה ירא שנאמר כי יגורתי מפני האף והחמה ועוד עונו גדול שהרי העיד עדות שקר בעצמו שאמר בק״ש ולעבדו בכל לבבכם שהיא העבודה שבלב התפלה והרי לבבו פונה מעם ה׳ לתעתועי מחשבות עליו יאמר ה׳ אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים וגו׳. וכתוב קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם וכתיב בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני וכתיב ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי שקראנו בתפלה אב הרחמן שמע קולנו ובראש התפלה ה׳ שפתי תפתח לעובדו ברחימו כאב ובדחילו כאדון. כתיב ובשם אלהינו נדגול שצריך שישא דגל ה׳ בימינו ושם ה׳ חקוק עליו כי מלחמת היצר היא מלחמת ה׳ והרשעים וכסילים מרים קלון דגל הטומאה החיצוני ואז גורם לשלוט הבאים לסיטרא דיליה שהם העכו״ם והצדיקים הקדושים מרימין דגלו יתברך באותיותיו ואז אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה׳ אלהינו נזכיר המה כרעו ואנחנו קמנו ונתעודד ה׳ הושיעה המלך הנלחם את מלחמותינו הוא יעננו כתב ה״ר עובדיה בריש מס׳ פאה מיחייב אינש לאפרושי חמישית הריוח לצדקה כו׳ וסימניך ונתתם החמישית לפרעה לפרעון חובות הבורא יתברך אם ירגיל אדם לדון לכף זכות ולדבד תמיד טוב ולא רע כלל יהיה כלי וצנור אל הקדושה ואם להיפוך להיפוך בר מינן וכן העין בראותו חבירו בטוב עין הוא יברך וישפיע טוב לחבירו וגם יבורך ולהיפך להיפך ב״מ דכ׳ טוב עין הוא יבורך וקרי יברך וכתיב עיניך בשדה וגו׳ כדאיתא בזוהר. תקע יתד חזקה אצל כותל מערבי ויתד בלבבך אחוזות קשורות יפה בחבל קלוע בג׳ קליעות א׳ אהבתו בלי פירוד בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ב׳ עסוק בתורה ג׳ עבודת המצות המתיר אסורי המלך חייב מיתה והרי המלך ית׳ אסור הלשון בב׳ חומות א׳ של עצם וא׳ של בשר איך לא תתבודד עמו יתברך והנה אתה רוב זמנך יחיד בבטן אמך יחידי בעת תישן הגוף יחידי והנשמה יחידית הגוף בקבר בדד והנשמה בדד בג״ע כל צדיק מדור לפי כבודו ובגיהנם ודאי כיון דרשעים בחשך ידמו נמצאו לבדם לכן שמע בקולי לך עמו תמיד ולא תפרד רגע כי אם תדרשנו ידרש לך לא יפרוש ממך מה נאה ונעימה לוייתו יתברך כי הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך. באכלך יותר על שובעך הפסדת ובטלת זמן האכילה וזמן היציאה ואם יזיק האצטומכא ותהיה טרוד בצערה הרי שלשה זמנים ואם יגרום חולי כמאמר רמב״ם הרי עברת על האזהרה ונשמרתם מאד לנפשותיכם ואפשר לגרום מות על שונאך ודמך מידך יוצרך יבקש וכל המצות שבתורה שהיית עתיד לשמור ולעשות תבטל בר מינן. גדולה לגימא ואותו מותר אשר היית מותיר משובע אלו האכלת לעני זכית לחיי העה״ז והבא גם עברת על בל תשחית לכן דברי רמב״ם תשים עטרה על ראשך שכתב לא תאכל אלא כשאתה רעב ולא תשתה אלא כשאתה צמא ולא תאכל עד שתשבע לגמרי אלא פחות שליש ולדברי הראב״ד כתענית לפני יוצרך יחשב לך. לא תענה מהר כ״א במתון רק חשוב וראה הנולד שישיבך שכנגדך ואם תסגור עיניך ותמלך ביוצרך מה תשיב או אם טוב לשתוק מה טוב חלקך אני והו הושיעא נא ר״ל כי כשאני והוא לבדנו בהתבודד לעת מצוא כדכתב בספר חובת הלבבות. ד״א אפי׳ כשאני בין העם כיון שאין רואה סתר לבבי אלא הוא לבדו ועוד אין משגיח תמיד בי להיטיב לי רק הוא לבדו ואין מי שיוכל להציל אותי מצרתי זולתו לכן לא יפסיקו ביני לבינו הנבראים כי כלם כאין ננדו ואני והוא לבדי עומדים והיינו דכתיב חי השם אשר עמדתי לפניו וכתיב התהלך לפני כי תהיין לאיש שתי נשים הא׳ אוהבתו והאחת שונאתו הנכון שיהיו לבו ועיניו לאותה ששונאתו וישכח ויעזוב אותה שאוהבתו. הנה התורה הוא האשה אשר נתן לך ה׳ אלהיך להנאתך ולטובתך בהתהלכך תנחה אותך בימים להצילך מכל צרה ולפרנסך ולהדריכך בדרך הטוב בלילות בשכבך תשמור עליך מן המזיקין הגוף והנפש והקיצות היא תשיחך תלמד עליך סנגוריא לתחית המתים וכן בכל בקר שהרי אמר בזוהר שבכל לילה דנין אותו אם יקוץ משנתו או ישן שנת עולם וזהו שהתחילה תורה בראשית כלומר שהתורה שנקראת ראשית תועלת לאדם בב׳ עולמות והאשה השנית ששונאתו היא של בשר ודם ועליה אמר הנביא אויבי איש אנשי ביתו כמפורש בגמרא וצוה המלך יתברך לאהוב אותה אך עיקר אהבה תהיה בראשונה אשת נעורים מיום שלמדו אביו ללמדו תורה צוה לנו מיד היא באה להתייחד עמו ולשמרו לכן צריך אדם להיות יגע בה כפלי כפלים מהשניה שארה כסותה ועונתה לא יגרע. עונה מן המוח וכל ששת ימי השבוע לקום להדבק נפשו בה ישקני מנשיקות פיהו כדאמר בזוהר כשעונת בני אדם בחצות לילה בשניה בה שעתא עונת תלמידי חכמים בראשונה ואף בשבת כשמקיימים מצות עונה בשניה כוונתם להוליד בן לראשונה שיהא ת״ח הרי העונה במחשבה. כסותה בדבור שנמשלו ישראל לתולעת שבפיהם עושים להם לבוש מלכות כתולעת המשי והיינו דכתיב כחוט השני שפתותיך ולא קורי עכביש שנעשים מדברים בטלים שארה שהם המזונות במעשה כי כמו שהלחם קיום הגוף כן המצות המעשיות קיום הנפש ובהעדרם רשעים בחייהם קרואים מתים ועל המעשים הטובים אמר בזוהר שאמר הקב״ה ועשה לי מטעמים זאת האשה כבודה בת מלך פנימה מלכו של עולם ואתה חתן המלך מה נעים גורלך:

ל״טהעה״ז ים סוער צריך לדמות האדם בדעתו כאלו הוא שט ירים ראשו למעלה ליוצרו ויזהר פן יכנסו בפיו המים הזדונים וישמר מן הגלים הבאים לטרדו ואם לאו דמו בראשו. בן אדם סכת שלום פרוס על ראשך וביתך בכל עוז ותוקף והלכת בדרכיו דכ׳ עושה שלום וגו׳ ופי׳ בזוהר מדכתיב עושה ולא עשה שתמיד עושה לכן גם אתה תמיד תעשה שלום כמותו הלשון חרב חדה לאנשי המלחמה הצדיקים נלחמים בה נגד יצרם הרע וחייליו והרשעים נגד יצרם הטוב וחייליו. כתיב סעפים שנאתי ותורתך אהבתי וכתיב אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה׳ וכתיב השלך על ה׳ יהבך הכוונה כי כמה זמן אדם מאבד בידיו לריק בחושבו על׳ ענייני עולמו ופרנסתו וסוף אדם להבל דמה כלומר מהרהר ומחשב ומבטל זמנו ואינו משגיח כי ימיו כצל עובר ובעוד שהוא מחשב ומהרהר יעשה חבילה גדולה של תורה ומצות לעוה״ב ולכן נמי כתיב חזית איש מהיר במלאכתו כלומר בלא רוב מחשבות ל עה״ז אלא א מקצר ועולה ומשאו של עולם יניח להקב״ה והוא ישא משאו יתברך והיינו השלך על ה׳ יהבך יהבך מיעוט ולא יהבו אלא תשא יהבו והוא כביכול יכלכלך והיינו אשרי תמימי דרך שאינם מרבים מחשבות בענייני עולמם שגורם ביטול תורה והיינו דמסיים ההולכים בתורת ה׳ והיינו סעפים שנאתי לפי שתורתך אהבתי ואם אתמשך בהרהורים ומחשבות דהיינו סעפים נמצאתי מתבטל מתורתך שאהבתי כתיב מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי לפי שאדם אוהב מאוד לשמוע חידושים ודברים בטלים וזה פגם האדם הילל דוד עצמו כי רבה אהבתו בתורתו יתברך והיא שיחתו ובחידושים שלה הוא מתענג ומשיח לא בשיחות ובחידושי העה״ז יש לאדם ליכנס במחשבתו ברוח בהיכלין קדישין מיום הראשון עד יום השביעי וגם יכוין בלילו ויומו בשם של מ״ב אבגות״ץ ביום אחד וקר״ע שטן ביום שני ועל דר״ז שבעת הימים ויהיה מהרהר בשם תדיר ביראה יש לאדם להיות מרכבה לסיטרא דטוב בהרהורים טובים ולא רעים ולא בטלים שבבטולו ידבק ברוח הטומאה אל תט לבי לדבר רע בשיחים הבטלים כדאמר במסכת אבות ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך דוקא דלא אמר בטולים אלא בטלים כנגדך להרע לך אלא תעסוק בדבורים טובים ולא רעים ולא בטלים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה תנן ותנן המרבה שיחה עם האשה גורם רעה ל לעצמו ובכעס ידבק ברעה דכתיב הסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך ולא יגנה שום דבר כדאמר החכם כמה לבנים שניה וידון לכף זכות תדיר בפה ובלב וירגיל אדם ל לעצמו לומר תדיר גם זו לטובה בכל דבר ויאמר שעה זו טובה ואם יאמר שעה רעה תדבקוהו הרעה בר מינן. ידבר טוב וירחם על כל הבריות בפיו ובלבבו ויתפלל על הרשעים שישובו ולא יראה בעיניו שיש רשע גדול ממנו בעולם. במעשים טובים להטיב לבריות בגופו ובממונו אם אפשר לו בכל יום ואם יהיו עיניו תלויות מתי יוכל להטיב וייטיב כשיוכל אפי׳ אם הוא עני יתחזק באלהיו וייטיב. אם יאכל דברים רעים או אכילה גסה אפי׳ מדברים טובים הרי גורם לעצמו חולאים רעים ובאה לידי ביטול תורה וכן ישמור כל אבריו דכתיב עוצם עיניו מראות ברע מנע רגלך מנתיבתם כי רגליהם לרע ירוצו כמה קשה עונש המסיג גבול חבירו בונה ביתו בלא צדק ואוי ואבוי למסיג גבול המלך השם צבאות להרהר בבֿית תפלתו או מדרשו׳ בדברי העולם או לדבר בעניניו הגם לכבוש את המלכה עמו בבית ואסרו אפי׳ לומר אסותא למתעטש בבית המדרש ק״ו שאר דבור ואם הדבר צורך יצא לחוץ ידבר וכתיב ומקדשי תיראו וכדי ביזיון וקצף אם באומר דברי קדושה ותפלה ולבו בל עמו עליו נאמר אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים הרוצה להדבק במדת הטוב צריך שפעם יעשה עצמו חרש כאלו לא שמע חרפתו ופעם כפתי שלא הבין החירוף. ופעם כשבהדיא ניכר החירוף ישתק וייטיב לבו בכוונת דביקתו בטוב העליון ופעם יאמר חטאתי עויתי פשעתי וסר עונו בבושתו. כיון שצוונו בוראנו ומקדשי תיראו ואפילו מקדש מעט משמע כדכתב סמ״ג ראוי לעמו בו בלי סמיכה וכן במורא ת״ח וכן במורא אב ואם נראה דלכך הוכפלו שמות הצדיקים נח נח אברהם אברהם וכדומה. לומר שאין מערבין גוף ונפש בחייהם לנפש שם העיקר והגוף טפלה לו כסוס לרכוב והנפש תמשול וינהיג הסוס ברצונו לעבודת הבורא יתברך. כשזוכר אדם צרותיו יעלה על לבו כי עבד ה׳ הוא מכלל העם בחר לנחלה לו אז ישמח ויעלוז כמוצא שלל רב וזהו שאמר דהמע״ה שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב ופי׳ אמרתך כמו את ה׳ האמרת היום וה׳ האמירך לשון רוממות ועל זה תיקנו אבותינו ז״ל בתפלה אתה בחרתנו ורוממתנו מכל הלשונות וכל אמרתך אפשר לפרש האמרת והאמירך. כתיב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו׳ כמו ענין המרגליות בארץ כשיש הכנה למטה מאיר נגדו הככב מלמעלה ונעשית מרגליות מאירה כגון ככב. כך האדם המכין עצמו נגד יוצרו יתברך הככבים העליונים שבאצילת יתברך מאירים בו ויאיר כמותם לכן המשכיל תמיד תהי׳ נפשו נגדו יתברך עומדת. דכתיב שפכי כמים לבך נכח פני ה׳ והנה ה׳ נצב עליו:

מ׳ראוי למשכיל לשים בשני חדרי לבו יראה בשמאל ואהבה בימין וממוח כבוד דכתיב תנו לה׳ אלהיכם כבוד וסימן כובד ראש וישפיל קומתו כבהמה כאלו נתגלגל בבהמה לפי עיניו ואולי יחשב לו לגלגול. יזדמן לכבד כל ת״ח וכל אדם ויברח הוא מהכבוד וישנאהו כי כבהמה הוא וישתוק כבהמה וישמח ביוצרו ובמצותיו בזירוז וריצה:

מ״אכתיב הלא צבא לאנוש עלי ארץ ובימי שכיר ימיו הרי שקצב לו המלך זמן ועידן שיחיה ויהיה שכיר יום יום עד סוף הזמן שקצב לו והוא יתברך עומד על פועליו איך לא יבושו ויבהלו מפניו מק״ו מפועל העומד לפני בע״ה ואין חייו שלו לכן רגע אל יתבטל ידבר עם חבירו וכוונתו לדבר ליוצרו כשישתוק יכוין לבו לו כשישכב ישכב באהבתו ויתחנן לו שלא יסיר לבו ממנו בשינה וייקץ בשמחתו והארותו ותחלת דברי פיו לעבודתו ותכף הערתו לנער רוח רעה מידיו ויסור מרע וידבק בטוב וישכים ויעריב למלאכתו ית׳ ברעדה ולא יתכן לעבד להתנהג באדנות אלא תדיר זריז ולא ישלח לעשות ע״י אחרים כי אין זה כבוד המלך גם לא יהיה עצל במלאכתו כי חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב לא כן העצל וכל המתנהג באדנות או עצלות הרי פרק עול מלכות שמים מעליו ועבר על מקרא שכתוב כי לי בני ישראל עבדים וע״ז צוה התנא הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים בן אדם שאי עיניך השמימה לנוטה שמים כיריעה ומאיר לארץ ולדרים עליה הוא הבורא יתברך ולא תזוז מלפניו, בדרך בשבתך ובקומך כי הכל צופה לכן תדיר מפניו תבהל ורתע לפתוח פיך נגדו יתב׳. בן אדם דבר גדול דבר התנא רבי יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי כי ההפך דומה למי שאינו משוה כבוד המקום ככבוד הבריות כרשעים שהיה במחשך מעשיהם אמר מי רואנו ומי ידענו בן אדם כשתסבול ולא תבוש ותאמר חטאתי בין למי שמבזך ומקטנך ובין לקרוביך או רעך המרחיקך תשמח כאלו הרווחת מאה זהובים שהרי אלו יסורין ממרקין עונך שהרי אמרו אגרא דיסורין שתיקותא וכשתכעוס לא די שלא הרוחת אלא שהפסדת והוספת פשע על חטאתיך היינו דאמרו ז״ל שמחים ביסורין כי ודאי יש לשמוח בהם יותר ממוצא שלל רב ודוק שהזכירו זה גבי עלובין ואינן עולבין שנקרא הסבלנות יסורין וכן פירש החסיד ר׳ יוסף יעבץ. בן אדם לא תענה בריב בדבור או במעשה גם במחשבה לא תדינהו לכף חובה. בן אדם עשה חסד וצדקה תמיד אפי׳ כשתאכל או תשתה או תישן או תלך למרחץ תכוין לגמול חסד כמו שהיה הלל הזקן עושה והיינו דכתיב גומל נפשו איש חסד כלומר מי שהוא איש חסד אפי׳ כשמטיב לעצמו מכוין לגמילת הסדי׳. והמכוין לזה ראוי להזהר שלא יריע לגופו במאכלו שהרי אסור להרע לאחד כדי להטיב לאחר יחיד כ״ש רבים ולהנאת תענוג הגרון איך יריע לכל רמ״ח איבריו כ״ש שגם מריע לנפשו הן בביטול עבודה להכניס ולהוציא בלי צורך הן כי ירום לבבו וסר מאחרי ה׳ כדכתיב פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה׳ אלהיך ונקרא אכזר על עצמו היינו דמסיים קרא ועוכר שארו אכזרי שעוכר מעיו ומזיק לכל גופו הוא שארו הקרוב אליו. תנן במסכת אבות שמאי אומר עשה תורתך קבע כך פרקים בכל יום כך הלכות בכל יום כחוק העבד לרבו כי עבדים היינו לפרעה במצרים והיה כל אחד עושה לבנים סך ד׳ מאות ביום ובלילה כדכתב הרב ר׳ אליעזר מגרמי״ה זלה״ה שזהו שאמר הכתוב מתכונת הלבנים שהיה די שיאמר מתכון אלא קרי ביה מתכון ת׳ של ד׳ מאות ולא תהי׳ תורתך עראי שתקרא כדי ההזדמן רוה הוי פריקת עול אמור מעט דהאומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלהי לישראל ועשה הרבה עקימות שפתיו הוי מעשה והוי מקבל וכו׳ דאי אין דבורו בנחת עם הבריות היו חלול ה׳ דמה הבריות אומרות עליו אוי לפלוני שלמד וצרה או לאביו או לרבו כדאיתא במסכת יומא ומה יקר הדבר שיהיה ער ומזומן לראות המלך השוכן עליו יתברך וכל רגע יקבל פניו בפנים צהובות שהרי אנו שואלין מלפניו יאר פניו אלינו ק״ו העבד לאדוניו ורשם המלך יתברך שד״י באדם שי״ן חוטם דלי״ת בפשיטות הזרוע עם הגוף יו״ד בברית קדש רמז לאדם שיאמר די ויסתפק באכילה ושתיה ומשגל ושינה ודבור ההכרחי ואת היותר יחרים ורשם נמי שד״י במזוזות הבית להסתפק ולומר די בהכרחי, מכסף וזהב ובתים וכלי בית כמה דאת אמר אל תיגע להעשיר ורשם נמי שד״י בתפילין לומר די במחשבות העולם ועניניו ויפנה לבו לשי״ת ולא יסיח דעתו מיראתו יתברך. ה׳ יתברך קדוש תורתו קדושה לשונו קדוש עמו קדוש ארצו קדושה והישראלי הדבק בו איך יעשה עצמו חולין וכ״ש הדר בא״י דקודש לעילא וקודש לתתא והוא באמצעיתא והשמים שעל גבול א״י קדושים דוגמת הארץ נמצא צדיק תחתון דוגמת צדיק עליון בין השמים ובין הארץ וקדוש יאמר לו תמיד במורת לבו למעלה לקבל שפע ועיניו למטה להשפיע ולהטיב לכל מה הוא רחום אף אתה רחום וכו׳:

מ״בהאותי לא תיראו אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו. ר״ל כי גם אתם ראוי לכם לבלתי עבור גבולכם בגזל ועריות דכתיב ראה חיים עם האשה אשר אהבת כי הוא הלקך וכן בנדה לפרוש סמוך לוסתה ולא יפשוט אבר מאיבריו ליגע במה שאינו שלו. בן אדם אתה ידעת שחטאת וכבהמה נמשלת כי נטית אל החומר ולא אצל השכל לכן אל תתעלה ממדרגתך בעיניך ובדברך לכל בר ישראל הוי לפניו בעיניך כבהמה לפני אדם ותסבול דבריו ולא תחזיק טובה לעצמך ותמחול ואתה לא תז תדבר. ובענין מעות יהיה נסיון שלך ולא תצא מד מדעתך בעבורו שגם זה בכלל ובכל מאוד ואם ירצו לגוזלך דון דינך בלא חירוף וגידוף חלילה ודון לכף זכות לבעל דין ולדיין ושמח ביסורין עם דבקות ה׳ אלהיך ולא יהיו המעות חביבין עליך יותר מעבודת ה׳ אלהיך ח״ו שנאמר ובכל מאודך. בן אדם הלא ידעת כי המים מעלין את האדם בטבילה מטומאה לטהרה והתורה נקראת מים בהם ירחץ ויטבול ויטהר שנאמר רחצו הזכו ולא יהיה דבר חוצץ בינו לבין המים שנאמר ותהי עונותם על עצמותם אלא יתחרט ויקבל שלא לעשות הרע עוד ויהיה עמל ויגע בתורה לשמור לעשות ככל אשר צונו ה׳ ויטהר. בן אדם הלא ידעת כי הש״י רועה ישראל כרועה עדרו לכן הוי צופה והמסר לו בכל דבריך. ותקרא בכל יום מזמור לדוד ה׳ רועי והוא יודע הטוב לך ויעשה. בן אדם אל תזוז מביתו במחשבתך שנאמר ויהיו עיני ולבי שם כל הימים סימן טוב לך מה ששנינו במסכת פאה בשמו ובמעשיו ובמקומו שידבק אדם בשמו הגדול של ד׳ אותיות ובמעשיו והלכת בדרכיו ובמקומו שהוא עומד בצד הגת שנאמר גת דרך ה׳ או בצד הפרצה שנפרץ המקדש המעוז בעונותינו ושם לב ונפש ופני כל ישראל בתפלתם והחרדים החרדים תמיד יהיו שם בלבבם ונפשם סובב סובב הולך הרוח כתיב אחרי ה׳ אלהיכם תלכו וכתיב וה׳ הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וכתיב ה׳ אלהיך הוא ההולך לפניך לכן דע שהוא יתברך נקרא המלך הקדוש יתברך וסטרא מסאבא יצר הרע נקרא מלך זקן וכסיל ומדכתיב והלכת בדרכיו אתה למד שהשם יתברך וחייליו בדרך הטוב לפניך והזקן הכסיל בדרך הרע לפניך כשאתה מקיים התורה והמצות הרי אתה הולך בדרך ה׳ כדכתיב ושמרו דרך ה׳. ולכן נקרא דרך ה׳ לפי שדרך בו השי״ת כדכתיב את משפטי תעשו וכתיב כח מעשיו הגיד לעמו שר״ל המשפטים שהוא מקיים והמעשים שהוא עושה כדפי׳ ראב״ע בחומש והחסיד ר׳ יעקב בפירוש פרקי האבות לכן פקח עיני שכלך וראה המלך הגדול יתברך בדגליו וד׳ אותיותיו כדכתיב איש על דגלו באותות לפניך ולך אחריו באימת וברתת ובזיע ובקדושה כי הוא יתברך קדוש ומשרתיו קדושים ואל תלך בדרך יצה״ר המורד במלכות ואחרי חייליו כי סוף יפול והקב״ה מביאו לעתיד לבא ושוחטו וכל הנמשכים אחריו מורדים במלכות וישפוט במשפטים גדולים ורעים ודע שהזקן וכסיל ניתן לו רשות להטות מדרך כדי לבחון ולצרוף מי המורד במלכות ועל פיו הש״י עושה הכל משל למלך שרצה לנסות מי מעבדיו נאמנים וצוה לאחד השרים עשה כאלו אתה מורד במלכות ופתה העם מאחרי לדעת מי הם נאמני ואע״פ שהכל גלוי לפניו יתברך עשה כן להראות לכל ומלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא. בן אדם ראה תמיד את בוראך בעיני שכלך כי ה׳ משמים השקיף על ב״א לראות היש משכיל דורש אלהים היינו שבעיני שכלו דורשו ובראייתך תעשה רושם כמו הנעמה שבהסתכלה בביצתה היטב נוצרת ומתרקמת בתוך הביצה הנעמה ומתבקעת ויוצאת וכן ה׳ בהסתכלו בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה וע״ז כתיב יראה כל זכורך וארז״ל יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות ולהמון עם הוא ג׳ רגלים בשנה בזמן המקדש אבל למשכילים כל יום תמיד בכל שעה בכ״מ בהסתכלך כלפי מעלה ברעותא דלבא יתעורר עלך אתערותא מרעווא דכל רעוין בריך הוא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא, הלב שאינו מכוין בתפלה דמי לעבד שמורד ברבו כדאז״ל אלא כ״ז שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים לאביהם שבשמים היו מתגברים הרי כשאין מסתכל אינו משעבר אלא כעבד שפרק עול. הואיל ואדם נידון בכל יום ראו שיחרד כמו ביום הכפורים לסור מרע וליקח מצות. ד יסודות כנגד ד׳ אותיות השם לכן יהיו על ראשך ונגד פניך כמה מתפאר וזריז ונכבד ויקר בעיניו עבודת מלך ממלכי האדמה ק״ו לעבודת הש״י. כיון שהתפלה קרויה עבודה כמה ראוי לכוין בה גם להיות ממלאכת נאה ויפה בדקדוק כשתעלה ותראה לפני הש״י ע״י מלאכים קדושים המשרתים את המלך באימה ופחד. המורא לא תזוז ממך כי היא רמוז אל השכינה והנסיון במיעוט הדבור ובעת אכילה ומשגל בהיתר ובקדש עצמו במותר לו וה׳ לפניו. התורה אור גדול נאצל מזיוו יתברך לכן בעמדך לעסוק בה תכוין כי יאיר עליך אורו יתברך ותגל ותשמח בו יתברך. ה׳ בם סיני בקדש שהיה השם חקוק בלבבם כדאיתא במדרש וכתיב [ירמי׳ י״ז ע״ש] חטאת יהודה כתובה בעט ברזל חטאת הוא היצר כדפי׳ בזוהר על לפתח חטאת רובץ נמצא שאין הלב פנוי או מ השכינה או מרוח הטומאה ח״ו. כתיב נבזה בעיניו נמאס אחר ש שישבח את החסיד מי יגור באהליך הולך תמים וגו׳ עם כל אלו המדות הטובות אמר שיהיו בעיניו נמאס כל שכן הרשע המאוס בעיני ה׳ שהמה כנבלה סרוחה יתחשב, כתיב עיר קטנה ואנשים בה מעט פירשו רז״ל עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט רמז לאברים לכן בן אדם תהיה חכם קהליך לדרוש אליהם בחכמה כי אם לא ישמעו אליך לא ישמעו לזולתך ולא יתכן לך להשמיע תוכחתך לאחרים אם אנשיך מרדו בך כי מהם יראו וכן יעשו. בן אדם אזר נא כגבר חלציך ולבוש קנאה כאשר עושק בעיר תראה הלא קרית כי משה הרג המצרי מקנאתו ואח״כ ראה ב׳ אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך והוכרח לברוח וילך אל ארץ מדין ובראותו שגרשו הרועים את בנות כהן מדין והוא גר בורח לא עזב מדתו הטובה להושיע ולהציל עשוקים מיד עושקיהם ויקם משה ויושיען ושם נפשו בכפו כן מדת היהודים הרחמנים ומיצר ומצטער כי יעשו עול ויציל בכל עוז. השכינה נק׳ אהבה כאשר ישראל באהבה זה עם זה הרי שכינה ביניהם ואם לאו הרי השנאה שהיא קליפה ביניהם בר מינן ולכך חבור עצבים אפרים הנח לו ואם חלק לבם עתה יאשמו ד׳ אותיות ה׳ מאירים על ראשך מצויירים בפניך האוזן רמז ליו״ד דהויה והלחי לה״א והחוטם לוי״ו והלחי הב׳ לה״א בין כשתאהב לת״ח בין לכל ישראל שנאמר ואהבת לרעך כמוך תאיר לפניך היו״ד וכל השם כשתירא מהם תאיר הה״א וכל השם כשתעסוק בתורה תאיר הוי״ו וכל השם כשתעסוק במצות תאיר הד״א וכל השם. הלשון כלשון המשקל לימינד חיים וטוב לשמאלך מות ורע וצריך להטות אל הטוב כלפי חסד והיינו דכתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת דרע ובחרת בחיים ואפי׳ מלה א׳ של כעס ול״ה וביטול לא יוציא מפיו ויהיה לבו תמיד רואה צד ימין דכתיב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו קשור בחבלי תפילין אפשר שהאדון בצער והעבד בנחת לכן תמיד היה בצער או גולה. יראה כל זכורך הבורא יצר האדם בצלמו ותחלת ברייתו יצרו בבטן אמו קטן ככמות זית והנה כאשר יגדל ראוי שיבא להשתחות לפניו ולהראות לו כי הכיר טובתו יתברך והנלבב מעשה ידיו להתפאר יכון לקראתו וראהו ושמה בלבו כתיב וחטאתי נגדי תמיד לשון ניגוד הם רצועות ההלקאה המכים הלב ומכאיבים אותו בזוכרו כמה התעיב עלילה לכן יהיו תלויות תמיד נגדו ואז יכנע ויסבול יסורין ולא ישיב למחרפיו דבר ויברח מן השררה אדם נתן לחבירו אלף עבדים במתנה כי מצא חן בעיניו אח״כ אמר למקבל המתנה תן לי שנים מהם אם יסרב מליתנם היש בליעל ממנו בעולם והנה הש״י נתן רמ״ח אברים לאדם להשתמש בהם אחר כך שאל לו שנים מהם והם הלב והעינים שנאמר תנה בני לבך לי עיניך דרכי תצורנה ועיניך קאי למעלה ולמטה. בזאת תדעו כי א׳ חי בקרבכם שצמצמו בין בדי הארון רמז להם שיהיה תמיד רשות בלב וכאלו הם בין שני הבדים יסד ארץ על מכוניה על נמוכיה לכן השפל יחזיק תמיד במדתו בל תמוט עולם ועד אחר אשר בשכל אתה מובדל מבעלי חי ומבני אדם הדומין להם ראוי לך להחשובו חשיבות גדולה על פיו תצא ועל פיו תבא בכל ענייניך כי מבלי עצתו תפול תמיד בא בא החדרה והועץ עמו אל תיקון גופך ונפשך אז לא תהיה לבוז בעיני אלהים ואדם בעה״ז ובעה״ב ולא תפול מכל דבריו ארצה. והבור רק אין בו מים ארז״ל מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו תימה למה אפקיה קרא בהאי לישנא לימא והבור רק יש בו נחשים ועקרבים ועוד מנא להו לרבנן לומר אבל נחשים ועקרבים יש בו דלמא אבל אבנים יש בו ונראה דהכי רמזו כשאדם בטל מהתורה מיד הנחש שהוא היצר הרע כד״א והנחש היה ערום היה מזדמן ונושך וממית שאינו מתבטל אלא בעסוק אדם בתורה לכך אמרו אם מגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן היא נימוח ולרמז בהדיא על יצה״ר אמר אין בו ר״ת אבל נחשים ועקרבים יש בו. ארז״ל מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד והדבר קשה מאד אלא י״ל על דרך שאמר כי בתחלה יצה״ר כעני בפתח ואם אדם מסביר לו פנים נעשה אורח ואח״כ נעשה בעל הבית כשנצחו ואין עוד תקנה להוציאו אלא אם ימיתנו וישחטנו ועל זה אמר דוד ולבי חלל בקרבי ואמר זובח תודה יכבדני זה הזובח יצרו ומתודה עליו לכן יגדל שכר הנלחם עמו והרגו לעיני המלך יתברך והשרים אשר אתו ואתי שפיר הא דפסח שני מצה וחמץ עמו בבית פסח ראשון רמז לצדיק לכך לא יראה חמץ כלל מי שהיה טמא לנפש ובדרך רחוקה היינו רשע גמור ופסח שני רמז לתשובה כדאיתא פרשת בהעלותך בזוהר ניחא דפסח שני מדרגה למעלה מראשון ואין צריך לדחוק כמו שדחק שם למ״ד צדיק עדיף מבעל תשובה. יש לאדם לאחוז במדת אברהם להיות מעוטר במדת חסד ויהיה טוב עין לברך את כל ישראל בכל לב ישמח בלבו בראייתם ויברכם וייטיבם ויחון לרעים ולטובים זקנים עם נערים. האדם כסא הכבוד ד׳ יסודות ד׳ עמודי הכסא הנפש רוח נשמה מושב אלהים וארצו המים ורוח אלהים מרחפת על פני המים כדאיתא בזוהר ב׳ לבבות ימין הכסא ושמאלו והשכל סומכו והוא שאמרו האבות הן הן המרכבה. דרך ארץ כסא לתורה עני חשוב כמת לכן ישמח כי המיתה מכפרת על כל העונות וכן מי שחרפוהו וגדפוהו הרבה דאזיל סומקא ואתי חיורא ושתק ישמח ישתחוה ומודה כי כאלו נהרג מוחלין לו ויתודה כי כל המומתין מתודין סי׳ לדבר כל המתבייש מוחלין לו על כל עונותיו. אם תרצה סייעתא דשמיא שפל עד עפר בפיך ובלבבך ובעיניך ומעשיך שנאמר כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו קומה עזרתה לנו כי האדם עץ השדה הוא ומכל האילנות לא בחר להשרות שכינתו יתברך כי אם בסנה שהוא השפל היינו מרום וקדוש ש אשכון ואת דכא ושפל רוח ואל זה אביט אל עני ונכה רוח ומיורי אפי׳ בעשיר שמשפיל לבו כעני כי עני ואביון אני אמר דוד ע״ה. תן לו משלו מהדעת שחננך יכוין בתפלתו וכל ברכותיו לכן תקנו בתפלת י״ח אתה חונן לאדם דעת. שפוך נפשך בתפלה כדכתיב ואשפוך את נפשי לפני ה׳ היינו שתטרח לכוין בהזכרת ה׳ בדבקות והיינו ואשפוך את נפשי ולהסיר המסכים היינו לפני ה׳ ראוי לנו לפשוט הגוף מהנפש בעת התפלה כדכתב רבי יונה וללבוש מעטה תפילין וציצית וק״ש ותפלה כשתשתוק תהיה עמו דשמו עולה ה״ס ובו תדבק כשתדבר עמו תהיה. יש לנו לתת הודאה על מזון הנפש מק״ו דמבדכין על מזון הגוף היינו דיברך ברכת התורה וצריך לברך ברכת התורה וברכות המצות בלב טוב ושמחה גדולה ועל כלן יכנע הכנעה גדולה לפניו יתברך כי הוא מחיה המתים ומחיה הגוף והנפש בריך הוא ובריך שמיה לעלם אמן. לכל הדברים אם אין יסוד אין בנין לכן תעשה היסוד תחלה קבוע שלא ימוט לעולם ואח״כ בנר כל בניניך לש״ש ולכן בעונותינו נתעכב בנין המקדש שהרי אומר אלהינו בנו היסוד ואני אבנה הבנין והנה אין שלום כי אם שנאת חנם לכן בן אדם בקש שלום ורדפהו אל המקדש המעוז בכל עוז והתחנן עליה בלילה תשב על הארץ מצטער בפיך ובלבבך וברדיפת השלום לעשותו כן תעשה כל ימי חייך ובו תדבק בראש ובסוף. לך בכחך זו והושעת את ישראל מיד מדין בכח דילך דבעי בר נש לשווא ארישיה תדיר כ״ח אתוון דשמא קדישא מילוי דמילוי. יצא אדם לפעלו וגו׳ כמו צא מאצטגנינות שלך כלומר תפרוש מדרכי העולם ותתבודד לפעלו התורה והמצוה לעבודתו שהיא התפלה עדי ערב הוא היום המיתה כדכתיב עד אשר לא תחשך השמש. אשרי העם יודעי תרועה כמו תרועס לשון שברון שישבר הקליפה שלא תהא חוצץ בינו לבין קונו ודאי מיד ה׳ באור פניך יהלכון כי אין מבדיל. בשמך יגולון כל שהרי השמחה במעונו. הבועט ביסורין ענשו גדול ומי ששומע חרפתו יסורין גדולים הם והמשיב היינו בועט אלא יצדיק עליו הדין ויאמר חטאתי. כיון דאיתא בזוהר דהצדיק אחד מכל כתרין דמלכא והוא השלום ראוי להחזיק במדה זו וכ״ש מי שפגמו. ומי העינים יזיל שיכפרו על מז״ל. ועוד ישתדל להשיב נערים שיהיו טיפות קדש ועוד לרוץ ברגלים למצות ועוד להיות סנדק לברית מילה וברית הלשון יכפר על ברית המעור. ועוד תקוני הצדיק עשרה הנקרא שלום. א׳ ישתדל לשים שלום בכל שכוניא הנקראת מהל״א בלעז להשלים העם ולשונו מתוק מדבש חלק מחמאה בלב שלם לשם השם. ב׳ יקיים בכל יום מספר צדי״ק כדאיתא בתיקונים צ׳ תשעים אמנים ד׳ ארבע קדושות י׳ עשרה קדישים ק׳ מאה ברכות. ג׳ ישתדל להיות ראשון בבית הכנסת שחרית וערבית. ד׳ לקנא על זנות כפנחס בכל כחו ולהפריש איסור במתק שפתים או בכל השתדלות וכ״ש שיהא הוא טהור זך המחשבות ודבק ביוצרו. ה׳ שירבה מצות ויתרחק מכל חטא כדי לזכות שיהיה רובו זכיות ויקרא צדיק גמור. ו׳ שישפיל כאזוב שהוא וי״ו זעירא. ז׳ שיאהב צדקות כלומר שישתדל שיתן ויתנו אחרים בשמחה שנאמר כי צדיק ה׳ צדקות אהב. ח׳, שיצדיק את זרע ישראל ללמד סניגוריא עליהם ולדונם לכף זכות. ט׳ להיות תמים כלומר בר לבב בלי תחבולה שנאמר מתהלך בתומו צדיק, י׳ לרוץ למצות שנאמר בו ירוץ צדיק ונשגב:

מ״גכל אדם חייב להתפלל שיצילהו ה׳ מיצר הרע כמו שמצינו בגמרא באמוראים הקדושים שהיו מתפללין רחמנא ליצלן מיצר הרע ובפרקי רבי עקיבא כתיבת יד נמצא כתוב שהיה מתפלל כל יום יהר״מ ה׳ או״א שלא אכעוס היום ולא אכעיסך אע״פ שבכלל שלא אכעיסך כל העונות ובכללו הכועס מ״מ להיותו מצוי והוא סבת כל העונות ולכך אמרו כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו לכך היה מתפלל עליו בפרטות ורז״ל בסוף תפלותינו סדרו לנו אלהי נצור לשוני מרע וגו׳ לפי שעון לשון הרע הוא עון פלילי. ואמרו שאין אדם ניצל מעון אבק לשון הרע בכל יום אם לא יהיה על משמרתו כארי לפיכך סדרו לנו ל׳ זה שמשמעתו על עון לשון הרע ואנו מתפללים עליו בפרטות אבל קושטא דמלתא דתפלה זו היא שיצילנו ה׳ מיצר הרע אלא שהיצר הרע אע״פ שנראה אחד הוא נחלק לשנים כדאיתא בזוהר בכמה דוכתי הזכר יוצרו קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו והנקבה בעלת מרמה ותחבולות עליה אמר שלמה ע״ה לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה ועל שניהם אנו אומדים אלהי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה כי שניהם יחדיו הם שהחטיאו את חוה ומסיים ולמקללי נפשי תדום לפי שעון המחלוקת גדול ונפשי כעפר לכל תהיה ר״ל שכל כך נרגיל במדת הסבלנות עד שיהיה לנו ההרגל טבע שני שנהיה כעפר שדשין אותו ואינו מרגיש ולפי שעון ביטול תורה כנגד כלם אנו מתפללין פתח לבי בתורתך ולפי שרפיון הידים במצות גרמא בנזיקין כדכתיבנא לעיל לכך אנו מתפללין ואחרי מצותיך תרדוף נפשי וכל הקמים עלי לרעה וכ׳ כמשמעו בכלל כל בני אדם הבאים להחטיאני ולגרום לי שארד בגיהנם כדאז״ל אין רעה אלא גיהנם כדפרישנא לעיל פסוק אל תריב עם אדם חנם אם לא גמלך רעה. וכשם שצריך להתפלל אדם על עצמו כך צריך להתפלל על זרעו שיהיו יראי שמים כדאמר במדרש שהעיד אליהו ז״ל על כהן אחד שהיה מתפלל לפני הקב״ה ומשתטח ובכה לפני הקב״ה על בניו שיהיו צדיקים ונעתר לו הקב״ה וזכה לראות כלן ששמשו בכהונה גדולה ולא מת אחד בחייו. ואם כל אדם חייב להתפלל להנצל מיצרו וכל שכן לבעל תשובה שנאמר השיבני ואשובה וכתיב השיבנו ה׳ אליך ונשובה ונאמר לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון קדש בקרבי ולפי שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא לכך תקנו על התשובה ברכה בפני עצמה השיבנו אבינו לתורתך והחזירנו בתשובה שלמה לפניך וצריך לכוין בה מכל הברכות האמצעית לפי שהוא תועלת הנפש ורפואתה. כשם שחייב אדם להתפלל על עצמו כך חייב להתפלל על פושעי ישראל כדאיתא בסוף פ״ק דסוטה ולפושעים יפגיע מלמד שהיה משה רבינו מבקש רחמים על פושעי ישראל שישובו בתשובה ושבו וכן בתענית אמר על אבא חלקיה כשהתפללו על הגשמים הוא ואשתו שנענה היא תחלה לשתי סבות אחת לפי שהיתה נותנת היא לעני מקרבא הנאתיה והסבה הב׳ לפי שהתפללה היא על רשעים שהיו בשכונתה שישובו בתשובה ושבו. וכשם שחייב להתפלל על הפושעים שישובו כך הוא חייב להשתדל לדבר על לבם במתק לשונו להשיבם להקב״ה כדכתב הרב בעל חובת הלבבות ז״ל וכדכתיבנא לעיל בשם הרב רבינו יונה שזהו א׳ מעיקרי התשובה ולשכר המשיב רבים מעון אין קץ כדכתב רשב״י בפרשת תרומה וז״ל ההוא זכאה בעי למרדף בתר חייבא ולמקני ליה באגר שלים בגין דיתחשב עליה כאלו הוא ברא ליה ודא איהו שבחא דיסתלק ביה יקרא דקב״ה יתיר משבחא אחרא ואסתלקותא יתיר מכלא מ״ט בגין דאיהו גרים לאכפיה סטרא אחרא ואסתלקא יקרא דקב״ה ועל דא כתיב באהרן רבים השיב מעון וכתיב בריתי היתה אתו תא חזי כל מאן דאחיד בידא דחייבא ותב לגביה למשבק אורח בישא איהו אסתלק בתלת סולוקין מה דלא אסתלק הכי בר נש אחרא גרים לאכפייא סטרא אחרא וגרם דאסתלק קב״ה ביקריה וגרם לקיימא כל עלמא בקיומיה דלעילא ותתא ועל האי בר נש כתיב בריתי היתה אתו החיים והשלום וזכי למחמי בנין לבנוי וזכי בהאי עלמא וזכי לעלמא דאתי כל מארי דינין לא יכלין למידן ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי עאל בתליסר תרעי ולית מאן דימחי בידיה ועל דא כתיב גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד זרח בחושך אור לישרים וגו׳ ומסיים שם כי בעת נפילת אפים כרוז נפיק וקרי ואמר שיבואו עדים ויעידו לפני הקב״ה מי משיב רבים מעון מיד מביאים דיוקנו לפני הקב״ה ומברכו בכל הברכות שברך לאברהם אבינו כשהיה עושה כן דכ׳ ואת הנפש אשר עשו בחרן ומעטרין אותו בעטרה ואם היו יודעים בני אדם כמה זוכים בהשיב רשעים מעון היו הולכין אחריהם באומץ לב ומשתדלין השתדלות גדול כמי שרודף אחר החיים וזהו מאמר דהע״ה אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו ואמר עוד בזוהר שעל זה נאמר עוברי בעמק הבכא מעין ישיתהו ר״ל עוברי עבירה יורדי גיהנם ששם בכי גדול גם ברכות יעטה המורה אותם דרכי התשובה להצילם:

מ״דאמרו ז״ל שהבעל תשובה גמורה ששב מאהבה העונות נעשות לו כזכיות וקשה איך העון נעשה זכות ונראה כהא דאמר ראב״י דעובר עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד ופרישנא לעיל שברא מלאכי חבלה והם העושים בו משפטים עם מלך זקן וכסיל דכתיב כי פועל אדם ישלם לו וכתיב אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם ובשוב רשע מרשעו מחמת יראה הוא שוחט את מלך זקן וכסיל שהוא יצה״ר כדאז״ל על פסוק זובח תודה יכבדנני ופירשו ז״ל הזובח יצרו ומתודה עליו מכבד את הקב״ה בשני עולמות יר״ל שודאי יותן כבוד להקב״ה בברואי מטה שכלם אומרים אשרי פלוני ששב בתשובה אשרי אביו אשרי רבו גם ברואי מעלה שמחים שמחה גדולה ומהללים אותו אותו בשמים הראיתם פלוני שאזר חיל ונלחם במלאך המשחית הבריות והפילו תחת רגליו ונמצא ש״ש מתקדש גם בתשובתו שוחט כל אותם מלאכים משחיתים אשר הוא ברא בפשעיו וגם ע״י שחיטת אלה מתקדש שמו של הקב״ה. אך השב מאהבה איננו שוחט את יצרו אלא עושה לו כאשר זמם לעשות לו שהוא היה צדיק ובקש לעשות אותו רשע וכן פעל ועשה ובעת שובו מרשעו לבש קנאה גדולה הבעל תשובה זה וחשב מחשבות ולקחו לעבד ועשאו צדיק וע״ז אמרו קראו טהור בעד יצרכם שהוא היה נקרא טמא שזהו א׳ משבעה שמותיו הרעים וזה טהרו וזה היה רומז תקות השני שהיו משימים בפתחו של היכל ביה״כ וע״י התשובה העזה היה נהפך ללבן מעתה אותו יצה״ר אינו מכשילו אדרבא מדריכו כמו היצר טוב וע״ז נאמר וידעת היום והשבות אל לבבך שהרי אמרו ז״ל כי כשאומר הכתוב לבך הוא רומו ליצ״ט בלבד וכשאומר לבבך הוא רומז ליצר טוב וליצר הרע וא״כ אמר הכתוב שישיב את היצה״ר בתשובה שיהיה שוה ליצה״ט ושניהם כאחד יאמרו כי הוא האלהים. ועל ב׳ מיני תשובה אלו אמר הכתוב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וכתיב ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ופירשו ז״ל בב׳ יצרך ביצ״ט וביצ״ה אם שב מיראה עובד ביצ״ה במה שמכניעו לענות אמן בע״כ ואם שב מאהבה עונה אמן ברצונו באהבה וזה צריך דעת לדבר על הלב הזר שהוא יצ״ה דברים רבים ולהשיבו אל אביו ותחת שהיה רע ומר יהפך למתוק וטוב וזה מאמרם ז״ל מה היתה חכמתו של שלמה שהיה יודע למתק את החרדל והיה יודע למתק את התורמוסים והדבר מתמיה מאד שתהיה זאת חכמת שלמה שנאמר בו ויחכם מכל האדם אלא ודאי בדרך חידה דברו רז״ל דיש ב׳ מיני פתוי יצה״ר א׳ שמחמם את האדם לדבר עבירה שנאמר עליו כלם יחמו כתנור בלהבות אש זרה. והשני שמרפה ידי האדם מעשות מצות. כנגד הראשון רמזו בחרדל שהוא דבר חם באש וכנגד השני רמזו בתורמוסים שאין בהם לא טעם ולא ריח מכ״מ אף כי הם בטלים רע ומר הדבר בעוני הבורא שבראם לכבודו. כשם שמחזיר את היצה״ר ועושה אותו טוב כך כל פשעיו אשר עשה שהיו מלאכי חבלה משחיתים מחזירן למוטב והם מלאכים קדושים כמו אותם ש שעשה במצותיו וע״ז אמר דהע״ח וחטאים אליך ישובו שאחר שאמר אלמדה פושעים דרכיך למה כפל וחטאים אליך ישובו ועוד למה לא אמר על הפושעים שישובו כמו שאמר בחטאים ועוד שאמרו רז״ל במקום אחר מי כתיב חוטאים חטאים כתיב שהוא רמז על היצה״ר והכא כיצד יפרשו פסוק זה אלא ודאי דוד שהקים עולה של תשובה ושב מאהבה אמר שהיה מקיים העיקר הזה של התשובה שהיה משיב רבים מעון במתק לשונו ז״ש אלמדה פושעים דרכיך וגם אמר שכשם שהיה מלמד דעת את בני אדם גם היה מלמד למלאכים בין מלאך הגדול זקן וכסיל בין למלאכים משחיתים שבראם בעונותיו ומקרא נדרש לפניו אלמדה פושעים דרכיך וחטאים כלם אליך ישובו ר״ל שבטוב טעמו ומתק לשונו היה מלמד את ב״א הפושעים לשוב בתשובה וגם היה מלמד את החטאים שהם היצה״ר והמלאכים המשחיתים שברא שכלם יחדיו אליך ישובו ויהיו עבדים להקב״ה והנה המתחזק ביראה יום אחר יום ממנה יעלה אל האהבה וז״ש הכתוב ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה׳ אלהיך והדר כתיב ולאהבה כלומר אינו שואל מעמך כי אם שתחזק ביראה כי ממנה ממילא תעלה אל אהבה ובזוהר פרשת תרומה דף קס״ג ז״ל על פ׳ ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ואי תימא ביצה״ר היך יכיל בר נש למרחם ליה דהא יצה״ר מקטרגא איהו דלא יקרב בר נש לפולחנא דקב״ה היך ירחים ליה ביה הא איהו פולחנא דקב״ה יתיר כד האי יצה״ר אתכפייא ליה בגין רחימו דקא מרחם ליה לקב״ה דכד האי יצה״ר אתכפיא ותבר ליה ההוא ב״נ דא איהו רחימו דקב״ה בגין דידע לקרבא לההוא יצה״ר לפולחנא דקב״ה עכ״ל הרי מפורש בדבריו שהיצה״ר עצמו האדם מקרב אותו תחת כנפי השכינה וטיהרו וקדשו כשהוא עובד מאהבה ופשט הכתוב בצדיק גמור מעיקרו מיירי אבל גם בכללו ברשע ששב אל ה׳ בכל לבבו מיירי כמו שאמרו ז״ל על פסוק ה׳ ה׳ אל רחום וחנון שיש פסיק בין ב׳ השמות לומר אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא ושב בתשובה וזהו טעם הפסיק שיש בין ב׳ השמות הללו רמז למה שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלהיכם ובשוב רשע מרשעו אותו ענן העונות שהיה מבדיל ימחה לגמרי וידבק בעל תשובה ביוצרו וזהו מאמר הכתוב שובה ישראל עד ה׳ אלהיך רוצה לומר כי לא תשיב מדבר עמו מאחרי פרגוד עיניך אלא בו תדבק בלי הבדלה כלל והיינו נמי דכתיב וגם עתה נאום ה׳ שובו עדי בכל לבבכם ר״ל וגם עתה ש שהרביתם עונות והבדלתם ביניכם לבינו ויצא הקצף עליכם אם תשובו יקרע גזר דינכם ויקרע גם המסך המבדיל ביני וביניכם ועדי ממש תשובו והוא מה שנאמר ג״כ בצר לך ומצאוך כל הדברים וגו׳ ושבת עד ה׳ אלהיך בלי הפסק למה כי אל רחום ה׳ אלהיך גו׳ ויתייחד שנית עליך כאלו לא חטאת מעולם א״כ הכא דכתיב ואהבת את ה׳ אלהיך שפיר נוכל לומר דמיירי גם בבעל תשובה כמו בצדיק גמור כלומר אע״פ שעד עתה חטאת והעוית שוב עדי ותאהבני כי אני אהיה לך לאלהים וזה כח התשובה שאמש היה זה משוקץ ומתועב והיום אהוב למעלה ונחמד למטה כמו שכתב הרמב״ם וז״ש אח״כ אשר אנכי מצוך היום כלומר היום הרת עולם מכאן ואילך חושבנא א״נ אשר אנכי מצוך היום זהו מה שצוה ר״א ושוב יום אחד לפני מיתתך א״ל תלמידיו וכי אדם יודע מתי ימות שישוב יום א׳ קודם מיתתו אמר להם זהו מה שאני אומר שישוב היום שמא ימות למחר ואף כי פשטיה דקרא מיירי בצדיק גמור מעיקרא שפיר מפרש היום על שני פנים אלו שמי שרובו זכיות צדיק גמור יקרא וצריך לשוב ממיעוט עונותיו וגם שלמה אמר כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וצריך תשובה לפחות לעונות הקלים שאדם דש בעקביו א״כ אותו אבר שהיה פגום אמש מחמת עונו היה משוקץ לפי שפגם בצורה העליונה ובשובו יתוקן ויתקדש:

מ״השמא יאמר הבעל הבעל תשובה הנה המלך זקן וכסיל שם אותי במשמר מתחלה לא ידעתי להזהר כמאמר שלמה מכל משמר נצור לבך ועתה שאני בבית האסורים הרי אמרו אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים נשיב לו הרי אמרו שתפלתו של חולה מועילה לו מתפלת שאר אדם ואף כי הוא בבית האסורים שערי דמעות לא ננעלו לכך אמר הנביא שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובכי ובמספד א״כ מיד יצא מבית הכלא ויהלך בדרכי ה׳. ואם יאמר הבעל תשובה צר לי מאד שמא ישוב הצר הצורר וילכדני אחר שכמה שנים הייתי תחת רגליו. נשיב לו חזק ואמץ לבך וקוה אל ה׳ כי ישלח עזרך מקדש מלאכים קדושים יהיו בעזרך זהו שאמרו חכמים בא לטהר מסייעים אותו כמפורש בדברי רשב״י בכמה דוכתי ופעמים מסייעין אותו בנפש צדיק בבואו ליטהר יזהירו על נפשו זוהר נפש צדיק אחר שהיה דרכו בעוה״ז בחיים להשיב רבים מעון גם אחרי מותר ישלחנו ה׳ ויתעבר בנפש אותו הבעל תשובה ובזה יהפך לאיש אחר כמו שאמר בזהר פרשת ויקרא על אותו בעל תשובה והוו קרו ליה יהודה אחרא וזה הפך בצדיק שבא לטמא והשחית והתעיב עלילה ברוב רשעו מעברים בו נפש רשע גדול שהיה בחיים מסית ומדיח ומחטיא את הרבים ועתה ישתנה שמו לרעה זהו שקראו לאלישע שתחילתו היה צדיק כאשר חטא והרבה עונות רבים אלישע אחר מ״מ הבעל תשובה אם לא יתעורר הוא תחלה ויבכה לפני ה׳ לא יעברו בו נפש צדיק וגם לא יבאו מלאכים לעזרו דלא אמרו אלא בא ליטהר מסייעין אותו אבל אם לא בא תחילה הוא מאליו לא. וזהו נמי שרמז הלל אם אין אני לי מי לי ומסיים וכשאני לעצמי מה אני זו היא טענת רוב בני אדם המתאוים לשוב בתשובה ואומרים איך נשוב ורחיים על צוארינו ענייני העולם ועסקיו שאנו טרודים בהם לכלכל האשה והבנים ע״ז אמר וכשאני לעצמי מה אני כי לא נוצרתי כ״א לעבודת יוצרי ומאמר המשורר מה לי מזמן אם לא רצונו ואם אינו מנתי מה מנתי כי הכל הבל ואין בו ממש רק עשיית רצון מלכו של עולם יתברך ומסיים ואם לא עכשיו אימתי הוא מאמר ר״א ישוב היום שמא ימות למחר לאפוקי בחורי עם האומרים בלבם כשיבואו ימי הזקנה נעשה תשובה והם לא ידעו כי האורב יושב להם בחדר ופתאום יבא אידם ויהיו נקראים לפני המלך, ופעמים שהבעל תשובה כ״כ יבכה ויצטער בלב שלם יכמרו רחמיו של הקב״ה עליו וישלח עזרו מקדש ניצוץ אחד מנשמתו של משה רבינו עליו השלום שיש בה ס׳ ריבוא ניצוצות וזה רמז ר״ע אשה אחת ילדה ששים ריבוא בכרס אחד וכתיב דור הולך ודור בא אין דור פחות מששים ריבוא כמפורש בתיקונים וזה רמוז בפרשת ואתה תצוה שאותה פרשה נאמרה אחר מעשה העגל כנמצא במדרש הנעלם שלפי שיצא מפיו מחני נא מספרך אשר כתבת לפיכך לא נזכר בפרשה זו והסוד הנעלם הוא שאילו לא חטאו בעגל היו חיים לעולם כמלאכי השרת נקיים מעון ואחר שחטאו והשיבם משה בתשובה מ״מ נאמר עליהם אכן כאדם תמותון והם מלוכלכים בעונות בכל דור ודור והם צריכין תשובה וטהרה לכן משה רבינו עצמו שהשיבם בתשובה בראשונה הוא יחזירם באחרונה בעיבור ניצוצות נפשו בתשובה שלימה כשיתעוררו הם תחילה בחזקה וזהו סוד ויתעבר ה׳ בי למענכם ולכך בפרשה זו של ואתה תצוה שהיתה אחר העגל נעלם שם משה מכל הפרשה אע״פ שבו הוא הדיבור ואתה תצוה ואתה הקרב אליך ואתה תדבר ועשית וכו׳ רמז שיתעבר בישראל בהעלם ויעשו תשובה על ידו וכל אשר עושים שם הוא היה עושה ויתכן שזהו פי׳ ואתה תצוה ל׳ חבור כמו כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה ור״ל אתה תתעבר בבני ישראל ותעשה להם חברה וצוות לסייעם לעשות תשובה אך צריך שמתחלה יתעוררו הם ויקחו אליך פי׳ ויקחו אליך כמו ויקחו אותך ע״ד שפירשו ז״ל ויקחו לי תרומה כביכול אותי אתם לוקחים שאדור ביניכם ומסיים ואמר שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד פי׳ שמן על דרך טוב שם משמן טוב שיהא ריחם הטוב נודף כשמן הטוב הפך הרשע שריחו רע מאד מכל מיני צואה וטינוף שבעולם ועליו אמר המשורר חטאי לו יריחון בם שכני אזי ברחו ורחקו מגבולי. זית על דרך ואני כזית רענן בבית אלהים בטחתי בחסד אלהים עולם ועד שפירש הרב רבי יוסף יעבץ מדה כנגד מדה לפי שאני תדיר בעבודתו כזית שהוא תדיר רענן ולא יתייבשו עליו לא בימות החמה ולא בימות הגשמים גם הוא לי לישועה ואבטח בחסדו עולם ועד אבל אם הוא פעמים מתעלם מן העבודה גם השם יתעלם לעתות. ואפי׳ בעת שאדם טרוד בצערו ואין לו כח חייב לפנות לבו למעלה בחזקה כמאמר דוד צרה ויגון אמצא ובשם ה׳ אקרא ופי׳ רמב״ם שזהו מה שאמר נמי עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו שאומר הקב״ה שהאיש הזה אף כי טרוד בצרתו מחזק לבו ולוקח אותי עמו זה כבוד שעושה לי גם אני אחלצהו ואכבדהו ועוד כיון בל׳ זית לומר שהבעל תשובה תהיה נפשו מרה עליו על אשר הכעיס את אלהיו כזית שהוא מר ע״ד שפירשו ז״ל על פסוק והנה עלה זית טרף בפיה מזונותי מרורים כזית וזהו התנאי הג׳ שכתבנו למעלה בשם הרב רבינו יונה היגון הגדול יתחולל ברעיוניו ויאנח במרירות לב ונפשו תהיה מרה לו כי הכעיס את מי שברא השמש וירח והשמים והארץ וכלם מעשה ידיו ובתיקונים מרור על שם ו׳ דאתפרש מן ה״א ודא גרים לון וימררו את חייהם איהו מרור ואיהי מרה הה״ד קראן לי מרה כי המר שדי לי עכ״ל והוא מאמר הנביא ישעיה והמה מרו ועצבו את רוח קדשו. כתית למאור היינו שישפיל עצמו עד הארץ יהא דכא ושפל רוח כי אז ישקיף עליו הש״י באור פניו ואז ידלק נר על ראשו של בעל תשובה כמו שכתבנו בראש הספר בפ״ג ועוד ראיה מן הכתוב שנצוצות של משה רבינו ע״ה מתנוצצות על ראש בעלי תשובה לסייעם מה שאמר דוד אשרי העם שככה לו שככ״ה עולה בגי׳ משה וע״י אשרי העם שה׳ אלהיו שמסייע לכל א׳ מבעלי תשובה לשוב אל ה׳ בשלמות שיקרא ה׳ אלהיו כל מה שכתבנו בענין זה הוא בתיקונים וז״ל בתיקון שתין ותשע אמר רבי שמעון חברייא בודאי קב״ה אסתכם עמנא עלאין ותתאין למהוי בהאי חבורא זכאה דרא דהאי אתגליא ביה דעתיד כולי האי לאתחדשא על ידא דמשה בסוף יומיא בדרא בתראה לקיומא קרא מה שהיה הוא שיהיה וביה ממכון שבתו השגיח אשרי העם שככה לו משה אשרי העם שה׳ אלהיו דעלי׳ אתמר דור הולך ודור בא ולית דור פחות מס׳ ריבוא, ועליה אתמר דבר צוה לאלף דור ואתפשמותיה הוא בכל דרא ודרא בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא עד שתין רבוא לאשלמא כלהו מפגימו דלהון ורזא דמלה אשה אחת ילדה ס׳ ר רבוא ומנו משה דשקול כס׳ רבוא ובגין דא אתמר עליה דור הולך ודור בא דור הולך לההוא עלמא ודור בא איהו ייתו כמלקדמין עכ״ל ועוד כתב בסוף תיקון י״ג וז״ל פתח, ר״ש ואמר עלאין אתתקנו ואזדרזו במאני קרבא לגבי חויא דאיהו מקננא בטורין רברבין ואיהו קטל לאדם קדמאה ולכל דרין דהוו קאתיין אבתריה. ובנין דא כרוזא נפיק בכל יומא מאן דקטל להאי הויא דאיהו מקננא בטורין יהבין ליה ברתא דמלכי דאיהי צלותא דיתוב על מנדלא דאתמר בה מגדל עוז שם ה׳ בו ירוץ צדיק ונשגב אדהכי הא רעיא קא אתיא בכמה עאנין ותורין ואמרין וחוטרא בידוי סליק עיניה למגדלא ואתא חד בר נש עולימא צדיק שמיה דהוה יתיב על מנדלא קשתא בידוי והוה זריק חצים לגבי חויא דא איהו פז״ר גדול וחויא לא הוה חשיב לון וקשתא איהו לישנא דפומא אגוזא דקשתא פומא חוט השני דא שפה חוט של קשת דביה הוה זריק חצין צדיק דאינון מלולין דצלותא לגבי חייא וחויא לא הוה חשיב לון עד דאתיא רעיא מהימנא ונטיל חץ חד וזריק לגביה דא בתר דא בצלותא עד יפלח חץ כבדו דחויא עכ״ל פי׳ דבריו שהיצה״ר שהוא הנחש משכנו בקבע אינו אלא בבעלי גאוה משום דכתיב תועבת ה׳ כל גבה לב ומכריזין כל יום בשמים מי שיהרוג את הנחש הזה יזכה לאור שכינה הנקראת תפלה ויושבת על כסא כבוד שהוא מגדל עוז ושם ה׳ הוא רמז לשכינה ולפעמים אדם בא לטהר ואינו יכול להרגו עד שיתגלגל בו צדיק ומרצץ את מוחו רמז לדבר מה שאמרו חכמים טוב שבנחשים רצץ את מוחו זהו פי׳ בו ירוץ צדיק ולפעמים גם צדיק זה אין בו כח כאשר גבר האויב עד שנותנין באותו רשע שבא לטהר ניצוץ משה רבינו ואז גובר ומנצח ומרצצו זהו פי׳ ונשגב כאלו אמר הכתוב בו ירוץ צדיק ומשה שהנו״ן של נשגב מתחלפת במ״ם הסמוכה לה באלפא בית״א וגימ״ל בי״ת עולים ה״א על דרך שאמרו בשגם זה משה וקורא לצדיק עולימא שמתחדש ואמר שהיה על המגדל כבר שהרי היה בג״ע תחת כסא הכבוד שהיא המגדל ומשם בא וענין התפלה שהוא חצים ע״ד רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם ומה שאומר שהצדיק הוא המתפלל זה משה רבינו ר״ל שבו מתחדש רוח קדוש זה בקרבם של הבעלי תשובה רוח ה׳ דבר בם והם מתפללים ע״ד שפירש בזוהר על פ׳ שאמר ויאמר אל עמו לשרו של מצרים שהכניס בלב המצריים אותו הדבור הכא נמי אותו רוח ה׳ שנצץ בהם מפיהם יוצא מלים ודברי פיוס ותפלה להקב״ה ויתר להם. וכבר כתבנו למעלה שאלהי נצור שסדרו רז״ל בסוף התפלה הוא התחנונים לפני ה׳ להנצל מוצה״ר וכל בעלי תשובה יאמר אותה בדמעה בכונה גדולה:

ספר חרדים, מצות התשובהSefer Charedim, The Commandment of Repentance

Welcome to Sefastia