ספר הבחור, המאמר השניSefer HaBachur, Second Treatise
א׳העקר הראשון. בביאור נקודות בנין הקל והנפעל מהשלמים וסימניהם:
1
ב׳א. בנין הקל נקרא כן בעבור שאין לסימנו אות נוספת על שלש אותיות השרשיות וגם אין בו דגש:
2
ג׳העבר כולו הפ"א קמוצה חוץ מהנמצאים והנמצאות שבהם נהפך הקמץ לשוא בעבור המ"ם והנו"ן שבסופן וטעמו מלרע כמו פקדתם. פקדתן. וכן דין כל מלה שראשה קמץ שתתרבה בתנועתה והיא מלרע ישוב הקמץ לשוא. והנה העי"ן פתוחה בכלן חוץ מבנסתרים ובנסתרת שהיא בשוא נע כמו פקדו. פקדה. והטעם לפי שאם היתה פתוחה צריך להיות אחריה שוא נח או דגש כדין אחר כל תנועה קטנה וכאן לא שייך שוא נח כי לרבים צריך להיות אחריה וי"ו כשורק ולנסתרת ה"א וקמץ לפניה גם הגדש לא שייך בהן לומר פקדו. פקדה. כי הכנין נקרא קל רוצה לומר בלא דגש:
3
ד׳ב. ודע כי נמצא הנסתר ליחיד בשלש אופנים פעל. פעל. פעול. ובפסוק אחד נמצאו שלשתם, ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד יהוה מלא את המשכן (שמות מ לה). אבל בשאר גופי העבר יבאו הצורויים על משקל הנתוחים. והמשל כאשר תאמר מן שמר. שמרתי. שמרתי וכולי תאמר מן חפץ. חפצת. חפצתי. וכולי חוץ מהנסתרים והנסתרה כשיבאו בהפסק ישובו לקדמותן לצירי כמו חפצו. חפצה. אבל אותם שלמדיהם אלף הם בצירי בכל גופי העבר כמו שאזכרם אחר כך. ומשקל פעול הוא בחולם בכל גופי העבר חוץ מנסתרים והנסתרות שהם בשוא כמו יכלו. יכלה ובהפסק ישבו לקדמותן לחולם כמו להוציא את הכנים ולא יכלו (שמות ח יד):
4
ה׳ג. ודע כי משקל פעל ופעול על הרוב לא יבאו רק מפעלים עומדים כמו זקן. מלא. חדלו. קמלו. ומן מלא נמצאים ויוצאים וכן כל פעלים מנחי למ"ד אל"ף שהם עומדים הם על משקל פעל כמו טמא. ירא ושרש יצא, יוצא מן הכלל. שוא בקמץ ומעטים נמצאים מהשלמים מהפעלים יוצאים כמו חפץ. אהב. אכל על משקל פעול תמיד מפעלים עומדים כמו יכל. יגר. (קטון). קטנתי מכל החסדים (בראשית לב י). לכן אין להם בינוני ופעול כמו שכתבתי במאמר הראשון בעקר החמישי בסימן ד' אבל יבא שם התואר במקום שניהם במשקל העבר כמו ואברהם זקן בא בימים (שם כד א). הוא תואר. ויהיה כי זקן יצחק ותכיהן עיניו (שם כז א). הוא עבר. ולא יכל משה. הוא עבר. ולא נמצא ממנו תואר בפסוק אבל רבותי ז"ל שמשו בו לתואר באמרם אינו יכול. אינם יכולים. ושאר כל פעולות הבנין הולכום על דרך אחד ואין הפרש בין שלשה המשקלים:
5
ו׳ד. הבינוני. (בלשון אשכנז: דיא געגין ווערטיגע לייט: פרעוענט) הפ"א בחולם בכל שלשה גופים והעי"ן בצירי ביחיד לבד כמו פוקד. אבל בשאר הגופים נהפך לשוא (דפו"פ: נע) כדרכו כמו פוקדים. פוקדה. פוקדות. ודע כי הנקבה תבא על הרוב בתי"ו בסוף ושני סגולים לפניה כמו פוקדת. ועל המעט בה"א כמו הלכה היא (ירמיהו ג ו). היא שפטה את ישראל (שופטים ד ד). ועוד אדבר בזה במאמר שלישי בעקר חמישי בסימן ב':
6
ז׳ ה. הפעול הפ"א בקמץ ביחיד, כמו פקוד ובשאר הגופים נהפך לשוא כדינו שכתבתי לעיל בעבר, ובכולם העי"ן בשורק כמו פקודים. פקודה. פקודות.
7
ח׳המקור. (בלשון אשכנז: אזנבעטטיאטע ארט: אינפיניטיפוט) הפ"א בקמץ כמו פקוד, וזה כשיסמכו לעבר או לעתיד כמו שמר תשמרון. הלך הלכת. וכן כשיבא במקום צווי כאשר כתבתי במאמר הראשון עקר ששי עיין שם. ובאותיות בכל"ם נהפך הקמץ לשוא ולפעמים גם כן זולת בכל"ם כמו עת אבוד הנשארים (דברים ז כ). וכן עת ספוד ועת רקוד (קהלת ג ד). והעי"ן בחולם, ואותיות בכל"ם בחירק, והאות שאחר בכל"ם רפויה כמו בפקוד. לפקוד. ואחר המ"ם דגש כמו מפקוד וזה לחסרון נו"ן מן כאשר יתבאר לך בפ' שירה שיר ה':
8
ט׳ו. הצווי. (בלשון אשכנז: דיא געביטענדע ארט: איאפראטיפוט) ליחיד הפ"א שואית והעי"ן בחולם על דרך המקור עם בכל"ם וברבים וביחידם הפ"א בחירק וזה לפי שהעי"ן שואית כאשר יתבאר במאמר השלישי בעקר י' בסימן כ'. וכן כשיבא היחיד בתוספת ה"א בסוף אז הפ"א בחיריק כמו שכבה עמי (בראשית לט יב). שלחה הנער (שם מג ח) וזה כשהעי"ן בפתח כמו שלח. שכב, וכשהעי"ן בחולם הפ"א בקמץ חטף כמו מן תאמר זכרה לי (נחמיה ו יד) ויש היוצאים מהכלל ואין לי בהם עסק פה:
9
י׳ז. העתיד. (בלשון אשכנז: דיא מ' קינפטיגע לייט) כבר ידעת כי סימנו אית"ן בראש ונקודות העתיד בנקודות הצווי: וכלל זה תקח בידך בכל הבנינים מכל הגזרות תוסיף אותיות אית"ן על הצווי ותמצא העתיד ובזה הבנין תמיד האית"ן בחיריק (דפו"ר: ותמיד שו"א נח אחר האית"ן חוץ מהאל"ף שהיא בסגול כמו אפקוד לפי שהיא גרונית:
10
י״אח. ודע כי גופי המדבר בעדו ליחיד ולרבים יבאו לפעמים בתו ספת ה"א בסוף כמו אזכרה אלדים (תהלים עז ד). נשלחה אנשים (דברים א כב) וגופי הנסתרים והנמצאים יבאו לפעמים בתוספת נו"ן בסוף כמו למען ילמדון. שמור תשמרון. ודין ה"א ונו"ן זה כולל (בכל) [כל] הבנינים, (דפו"ר: וכל הגזרות חוץ מנחי למ"ד ה"א שלא תבא בה ה"א נוספת אם לא בהתחלף ה"א השורש ביו"ד כמו ואהמיה (תהלים עז ד)).
11
י״בודע כי עם יו"ד ותי"ו האיתן לא תבוא ה"א נוספת בסוף רק בקצת מקומות כמו מהר יחישנה תקרב ותבואה (ישעיהו ה יט) תעפה בבקר תהיה (איוב יא יז) ודומיהם מעטים:
12
י״גט. דע כי נמצא פעלים שיבא לפעמים העתידים בחולם בסוף ולפעמים בפתח כמו וישבות המן בחולם (יהושע ה יב). למה תשבת המלאכה בפתח (נחמיה ו ג). גם נמצאים שהם לעולם פתוחים ורובם הם פעלים עומדים כמו ישכב ירכב וישמן ישרון ויבעט (דברים לב טו). אבל אותם שהם בחולם הם על הרוב יוצאים. זולת כשלמד הפעל ע"ין או חי"ת אז הם לעולם פתוחים בבין שהם עומדים בין שהם יוצאים כמו ישמע ישלח וכן כשעי"ן הפעל עי"ן או חי"ת כמו תשחק למו תלעג לכל הגוים (תהלים נט ט) ויוצאים מן הכלל שהם פעלים עומדים. וינהם עליו (ישעיהו ה ל). ומה אזעם לא זעם יי (במדבר כג ח). וכל הדינים הללו כוללים גם כן הצווי כי דין אחד לעתיד ולצווי בנקודתם כאשר כתבתי לעיל בסימן ז':
13
י״די. בנין נפעל מימנו נו"ן נוספת בראש והוא קל כאביו שאין בו דגש לסימנו.
14
ט״והעבר כולו (הנו"ן) [בנו"ן] בחיריק בראש ושוא נח חאירה והעי"ן פתוחה כמו נפקד נפקדת וכל נקודתו בדרכי אביו:
15
ט״זיא. הבינוני גם הוא בנו"ן נוספת כמו העבר אבל העי"ן קמוצה בכלן כמו; נפקד. נפקדים. נפקדה, כמו; רוח נשברה (תהלים נא יט) והוא תמיד מלרע. אבל אחת מהנה לא נשברה (שם לד כא) שהוא מלעיל הוא עבר לנקבה ולא יבא כן רק בהפסק אבל זולת הפסק הוא בשוא כמו נשברה קרית תהו ודומיהם (ישעיהו כד י).
16
י״זהפעול איננו פה כאשר ידעת.
17
י״ח(דפו"ר: יב.) המקור בא בחסרון נו"ן הבנין, ותמיד הפ"א דגושה להורות על הנו"ן, ועל כן הוצרכו לשום ה"א נוספת קודם הפ"א כמו אחרי הפרד לוט (בראשית יג יד), וזה כדי לעשות הדגש חזק, כי אין דגש חזק בתחילת המלה, כאשר יתבאר בפרק שירה בשיר החמישי.
18
י״טואפילו עם אותיות בכל"ם תבא הה"א כמו בהקהל העדה (במדבר י"ז ז) רק במקומות מעטים תחסר הה"א, כמו בעטף עולל (איכה ב יא) לענת מפני (שמות י ג) ובכשלו אל יגל לבך (משלי כד יז):
19
כ׳יב (דפו"ר: יג). הצווי תמיד בה"א כמו הפרד נא מעלי (בראשית יג ט), אבל העתיד אין צריך לה"א כי אותיות אית"ן שבראש יעשו הדגש חזק והכלל כי זה הבנין תמיד הנו"ן והה"א ואותיות אית"ן חרוקים, אפילו האל"ף של אית"ן (פעמים רבות) [על הרוב], כמו אנכי אשבע (בראשית כא כד) מה שאין כן בקל כמו שכתבתי, ותמיד הפ"א בדגש ובקמץ זולת כשהפ"א מאותיות א"ח הע"ר, אז הה"א והאית"ן בצירי, כמו האסף. יעבר וכולי, כמו שיתבאר בפרק שירה בשיר התשיעי:
20
כ״א העקר השני. בביאור ונקודת בנין פעל הדגוש ופעל מהשלמים:
21
כ״בבנין פעל סימנו דג"ש בעי"ן בכל הבנין:
22
כ״גא. העבר כלו הפ"א בחירק והעי"ן פתוחה חוץ מהנסתר היחיד שהעי"ן בצירי על הרוב כמו אזן. חקר. תקן. ונמצאת בפתח כמו ואבד ושבר בריחיה (איכה ב ט). ודומיהם מעטים. והנסתרים והנסתרות בשוא נע כדינו תחת אות דגושה כמו פקדו. פקדה.
23
כ״ד(בדפו"ר: ב). הבינוני והפעול תמיד בתוספת מ"ם שואית בראש, ובבינוני בפתח אחריה, כמו מפקד. ובפעול בשלש נקודות אחריה כמו מפקד. וסימנך מפמ"פ ועי"ן הפעל בבינוני היחיד בצירי ובשאר הגופים בשוא נע. כמו מפקד. מפקדים. וכולי. ובפעול בכל הגופים העי"ן בקמץ כמו מפקד מפקדים וכולי:
24
כ״הב (בדפו"ר: ג). המקור הפ"א בפתח והעי"ן בצירי פקד. [כמו גדל פרע (במדבר ו, כה)]. ואותיות בכל"ם הם בשוא זולת המ"ם שהיא תמיד בחירק כמו בפקד. כפקד. לפקד. מפקד.
25
כ״והצווי ליחיד כמו במקור פקד. אבל הרבים והנקבה בשוא נע כמו פקדו. פקדי. וברבות ישוב השוא לצירי כמו פקדנה. ובעתיד תשים אותיות אית"ן על הצווי כמו אפקד. יפקד וכולי, תמיד נקודתם בשוא כמו מ"ם הבינוני:
26
כ״זג (בדפו"ר: ד). וכלל זה תקח בידך בכל בנין אשר בו הבינוני בתוספת מ"ם נקוד האית"ן מבהפעיל שבנחי העי"ן ושם אגלה לך הטעם:
27
כ״חד (בדפו"ר: ה). ואם עי"ן הפעל אחת מאותיות רא"ע על הרוב יורד הדגש תחת נקודת האות שלפניה, ואם היא חירק יעשנה צירי, ואם היא פתח יעשנה קמץ, כאשר אבאר בפרק שירה בשיר התשיעי.
28
כ״טאבל הה"א והחי"ת אף על פי שלא יקבלו דגש על הרוב אין להם כח להוריד הדגש לפניהם כמו שחר. כחר. מהר. ונמצאים בצירי כמו נהלת בעזך (שמות טו יג), ודומיהם מעטים. וכן בבנין התפעל כמו מתיהדים. מתלחשים בפתח:
29
ל׳בנין פעל סימנו דגש העי"ן בכל הבנין כאביו.
30
ל״א(בדפו"ר: ו) העבר כולו הפ"א בשלש נקודות כמו פקד. פקדת וכולי, וביתר הנקודות הוא הולך בדרכי אביו.
31
ל״בהבינוני ליחיד כמו העבר רק שהעי"ן קמוצה כמו פקד. פקדים וכולי, כמו שבארתי במאמר הראשון בעקר העשירי.
32
ל״גהפעול והצווי אינם בו והמקור המועט הנמצא בו גם כן הפ"א בשלש נקודות כמו גנב גנבתי. ובנחי הלמ"ד את כל ענותו, ואין עוד, ועם בכל"ם לא נמצאו.
33
ל״דהעתיד (בו) [בא] האית"ן בשוא כאביו והפ"א בשלש נקודות כמו העבר כמו אפקד. יפקד וכולי, וכשעי"ן הפעל גרונית או רי"ש ישוב הקבוץ לחולם בכל הבנין כמו כי לא פרש (במדבר טו לד). ומרק ושטף (ויקרא ו כא), כמו שיתבאר בפרק שירה בשיר התשיעי:
34
ל״ה
העקר השלישי. בביאור נקודות בנין הפעיל והפעל מהשלמים וסימניהם:
35
ל״וא. בנין הפעיל העבר כולו בה"א חרוקה בראש, [כמו הפקיד מלרע, אבל הפקידו הפקידה שניהם מלעיל] (והחירק שתחת העי"ן הוא לבד בנסתר. ונסתרים. ונסתרות, כמו הפקיד. הפקידו. הפקידה והם מלעיל, אבל הפקידו הפקידה שניהם מלעיל.)
36
ל״זובשאר הגופים יבא פתח תמורת החירק להק נקודתו בעבורק רבוי התנועות כמו הפקדת הפקדתי וכולי:
37
ל״ח (דפו"ר: ב). הבינוני הוא בתוספת מ"ם פתוחה בראש, והפעול בקבוץ, ואחר שניהם שוא נח, כמו מפקיד. מפקד, וסימנך מפמ"ף, ובכל הבינוני עי"ן הפועל בחיריק גדול, ובכל הפעול בקמץ גדול:
38
ל״ט ב (דפו"ר: ג). המקור בה"א פתוחה בראש להפריש בינו ובין העבר והעין בצירי על הרוב כמו והכבד את לבו. אבל עם בכל"ם הוא החירק כמו להקטין איפה ולהגדיל שקל.
39
מ׳(ד.) [וכן] הצווי היחיד העין בצירי כמו הפקד את הלוים (במדבר א נ) אבל כשיבא בתוספת ה"א בסוף, העי"ן בחירק, כמו; האזינה. הקשיבה. והרבים והיחידה לעולם בחירק כמו הפקידו. הפקידי. ולרבות הפקדנה וזה נאמר מדרך סברא כי לא נמצא[ו] בפסוק:
40
מ״אג (דפו"ר: ד). העתיד כבר ידעת שתשים אית"ן על הצווי כמו אפקיד. יפקיד. ודע כי היה ראוי אהפקיד. יהפקיד עם ה"א ההפעיל, אך הפילוה כדי להקל התנועות, והטילו הפתח תחת אות האית"ן וכן בבינוני הטילו הה"א, ואמרו מפקיד והיה ראוי להיות מהפקיד וכן הפעול מפקד והראוי מהפקד. כמו לארבעתם מהקצעות (יחזקאל מו כב), ועל הרוב עין הפעל באית"ן בחירק זולת מעמים הבאים בצירי על משקל הצווי כמו יכרת יי (תהלים יב ד), ועם וי"ו ההפוך הם לעולם בצירי כמו ויבדל אלדים (בראשית א ד):
41
מ״בבנין הפעל סימנו תוספת ה"א כאביו:
42
מ״ג(ה.) העבר כולו הה"א בקמץ חטוף כמו הכרת מנחה. או בשלש נקודות, כמו; והשלך מכון מקדשו (דניאל ח יא), טבל בנחי פ"א ובנחי העי"ן בא הה"א עם וי"ו שרוקה כמו ויוסף הורד (בראשית לט א), כי אלה שלשתם אחים הם ויבאו לרוב זה תמורת זה ובפרט בבנין פעל והפעל:
43
מ״דד (דפו"ר: ו). הבינוני והפעול והצווי אינם בו, והמקור המיעט שבו גם הוא בקמץ חטוף ועי"ן הפעל בצירי כמו; והמלח לא המלחת (יחזקאל ט"ז ד). והחתל לא חתלת (שם), ועם תוספת ה"א רדה והשכבה (שם לב יט), ועם בכל"ם לא נמצא כלל:
44
מ״ה (ז.) העתיד בא האית"ן בקמץ חט[ו]ף להורות על סימן הבנין כמו כליל תקטר (ויקרא ו טו), (ועם) [ואם] הפ"א גרונית תנקד הפ"א בקמץ והעי"ן בחטף קמץ כמו יעמד חי (ויקרא ט"ז י). יחרם כל רכושו (עזרא י ח):
45
מ״ו העקר הרביעי. בביאור נקודות בבנין התפעל מהשלמים וסימניו:
46
מ״זבנין התפעל סימניו ה"א ותי"ו ודגש בעי"ן הפועל הרי שלשה סימנים:
47
מ״חא. העבר כולו בה"א חרוקה ואחריה תי"ו עם שוא נח ואחריה שלש אותיות שרשיות והפ"א פתוחה בכל הבנין והאמצעית דגושה כמו התפקד, וכשהיא מאותיות הגרון או רי"ש אז היא קמוצה כמו; התפאר עלי (שמות ח ה). ובהתברך בלבבו (דברים כט יח) ודומיהם, וכל קריאתו ונקדתו, כבנין פעל הדגש.
48
מ״ט(דפו"ר: ב.) הבינוני בתוספת מ"ם בחיריק בראש ואחריה תי"ו עם שוא נח וגם בו הפילו הה"א כי היה ראוי מהתפקד כמו שכתבתי באית"ן שבבנין הפעיל.
49
נ׳(ו)הפעול איננו פה:
50
נ״אב (דפו"ר ג). המקור הוא כמו העבר, ולא תפול הה"א אפילו עם אותיות בכל"ם.
51
נ״בוכן הצווי תמיד עם הה"א, אבל בעתיד נפלה הה"א כמו בינוני ואותיות אית"ן נקודים בחירק כמו בבנין הקל ובבנין נפעל ועל הרוב עין הפעל בצירי כמו אתהלך לפני יי (תהלים קט"ז ט), ועל המעט בפתח, כמו אל תתהדר לפני מלך (משלי כה ו):
52
נ״גג (דפו"ר ד). ידוע כי בכל הבנין תמיד תי"ו התפעל קודם פ"א הפעל כמו שכתבתי אבל כשפ"א הפעל אחת מאויתיות זסש"ץ יש לו דינים אחרים וזה שעם הסמ"ך והשי"ן תבא התי"ו אחר פ"א הפעל כמו וישתמר חקות עמרי (מיכה ו טז). ויסתבל החגב (קהלת יב ה), ועם הצדי"ק תהפך לטי"ת כמו ומה נצטדק (בראשית מד טז), ועם הזי"ן תהפך לדל"ת כמו הזדמנתון למאמר (דניאל ב ט):
53
נ״ד ד (דפו"ר ה). ונראה לי כי אין להביא ראיה מן הזדמנתון, וזה לשתי סיבות האחת כי היא מלה ארמית, והשנית שנמצא במסורת הזדמנתון כתיב, הזדמנתון קרי, והוא חד מן שתי מלין דקריין דלי"ת ולא כתיבין נראה אם כן כי ספק אצלם אם הדלת ראויה להכתב אם לא, אף על פי שמצינו שבעלי התלמוד נהגו לעשות כן, באמרם נזדמן לו צבי נזדקן הדין. לא נעשה כן בלשון עברי, כי כן אמרו רבותינו ז"ל לשון מקרא לחוד לשון משנה לחוד (ע"ז דף נח:):
54
נ״ה ה (דפו"ר ו). גם כאשר חפשתי בכל המקרא לא מצאתי שורש שפ"א הפעל שלו זין שיבנה עליו בנין נפעל בהוראתו השנייה כמבואר במאמר הראשון בעקר בעקר השמיני בסימן ב', ומלת רחצו הזכו (ישעיהו א טז) תמצא בספר ההרכבה, גם והתשוטטנה בגדרות (ירמיהו מט ג) תמצא שם.
55
נ״וועתה אשים פני לבאר החסרים, ואחר כך הנחים, ואחר כך הכפולים בקצור:
56
נ״ז
העקר החמישי. בביאור גזרת חסרי פ"א כמו נגש:
57
נ״חא. בנין הקל העבר הבינוני והפעול בא בשלמות וגם המקור על הרוב כמו נפול תפול לפניו (אסתר ו יג). הלוך ונסוע. וכן הצווי על הרוב בא בשלמות כמו נצר בני. ולפני התגלע הריב נטוש (משלי יז יד). וכן נדרו ושלמו (תהלים עו יב). נפלו עלינו (הושע י ח). ויש שרשים מעטים שתחסר הנו"ן במקור ויבא תמורתה תי"ו נוספת בסוף והם נגש. נגע. נטע. נפח. וכמעט אין עוד כמו בגשת ישראל (במדבר ח יט). לגעת בך (שמואל ב יד י). לפחת עליו (יחזקאל כב כ). עת לטעת (קהלת ג ב). אך דע כי לא יבאו כן רק עם בכל"ם אבל זולת בכל"ם לא יבאו בחסרון נו"ן ובתוספת תי"ו בסוף לעולם וכן בצווי החסר הנו"ן בקצת אלה כמו; גש הלאה (בראשית יט ט). וגע אל עצמו (איוב ב ה). ופחי בהרוגים (יחזקאל לז ט). ומן נשל. של נעליך. אבל מן נטע לא נאמר טע:
58
נ״טב. אמנם העתיד על הרוב יבא בחסרון נו"ן ודגש בעי"ן הפעל להורות עליה כמו אנש יגש וכולם בפתח או בחולם כמו אפול יפול ונמצאים מעטים באים בשלמות כמו ותורתיו ינצרו (תהלים קה מה). הינטור לעולם (ירמיהו ג ה). אך כשהעין גרונית יבא תמיד כשלמים כמו לא תנאף, ולחם סתרים ינעם (משלי ט יז). הינהק פרא (איוב ו ה). זולתי מעטים יבאו באותיות איתן בצירי תמורת הנו"ן כמו מי יחת עלינו (ירמיהו כא יג) ותהם כל העיר (רות א יט). שרשם נחת. נהם:
59
ס׳ג. בנין נפעל אכלול אותו בתוך פעל הדגוש.
60
ס״אבנין פעל ופעל מחסרי פ"א נו"ן דע כי בעבור ששני הבנינים האלו הם תמיד דגושה העי"ן כמו שידעת לפיכך יבא בגזרה זו בשלמות כי אין דרך לחסר הנו"ן ולשום דגש בעי"ן תמורתו כי כבר היא דגושה ולא יתכנו שני דגשים באות אחת גם לא יתכן שדגש אחד (יורה) [מורה] על שני דברים ולכן יבאו לעולם בשלמות:
61
ס״בד. ודע כי אין הפרש בזו הגזרה בין העוברים מבנין נפעל ובין העוברים מבנין פעל כי אלו ואלו דגושי העי"ן בנפעל לחסרון נו"ן השרש ובפעל לסימן הבנין כמו ולא נכר שוע לפני דל (איוב לד יט). הוא עבר נפעל. נכר אלידם אתו (שמואל א כג ז). הוא עבר מבנין פעל, וכן תכיר בכל מקום לפי כוונת הענין איזהו נפעל או פעל:
62
ס״גה. בנין הפעיל והפעל מחסרי פ"א נו"ן שניהם שוים בנקודתם לשלמים רק שתחסר נו"ן השרש ובא דגש בעין הפעל במקומה בכל הבנין:
63
ס״דהעבר הגיש הראוי הנגיש, וכן הבינוני מגיש, הפעול מגש, המקור והצווי הגש בצירי הגישו הגישי בחירק כן עם בכל"ם בחירק בהגיש כהגיש וכולי. האיתן אגיש יגיש:
64
ס״הבנין הפעל כלו הה"א (בקוב"ץ) [בקמץ חטוף], כי יותר נכר הדגש אחר הקבוץ מאחר (הקמץ חטף) [החטף קמץ]:
65
ס״והעבר הגש. הגשת וכולי ואין בו בינוני ופעול וצווי, המקור הגש כמו הגד הגד לי (רות ב יא) ועם בכלם לא נמצא והעתיד אגש יגש וכולי:
66
ס״ז(ו.) בנין התפעל גם הוא יבא בשלמות מפני הטעם שכתבתי בבנין פעל:
67
ס״ח[ו.] ודע כי יש שרשים שפיאיהם יו"ד ובאים על דרך חסרי פ"א נו"ן וקראו להם חסרי פא יו"ד ולא נחי פא יו"ד.
68
ס״טאומר אני כי אין זה רק כאשר עין הפעל צרי כמו יצג. יצק. יצע. יצר. יצת. תאמר יצג גבלת עמים למפסר בני ישראל (דברים לב ח). אציגה נא עמך מן העם אשר(בראשית לג טו). כי אצק מים על צמא ונוזלים (ישעיהו מד ג) ואציע שאול הנך (תהלים קלט ח). בטרם אצורך בבטן ידעתיך (ירמיהו א ה). ויצת אש בציון (איכה ד יא). בכלם הצרי דגושה במקום יוד פא הפעל ושרש יצא יוצא מן הכלל, ולכן אומר אני כי הקיפו ימי המשתה (איוב א ה). וכן לא הניח אדם (תהלים קה יד) שהם דגושים שרשם נקף. ננח. ולא יקף. ינח. ועוד אדבר מזה בנחי פ"א יו"ד:
69
ע׳ז. ויש שרש אחד שפא בפעל שלו למ"ד ובא המקור והצווי והעתיד על הרוב על דרך חסרי פ"א נו"ן והוא שרש לקח תאמר ממנו המקור קחת. בקחת. לקחת. והצווי קח קחו. קחי. וכולי.
70
ע״אובעתיד יבא בדגש כמו אקח. יקח. תקח. הדגש במקום למ"ד פ"א הפעל ולא נמצא למד אחרת שתחסר זולתי זאת וזה מפני רוב השתמשם בזה השרש ואפילו הדגש הפילו לפעמים ואין זה רק כשעין הפעל בשוא כמו ויקחו אליך (במדבר יט ב). ואקחה פת לחם (בראשית יח ה). בשניהם הקו"ף רפויה כמו שמשרש נסע נאמר ויסעו ויחנו (במדבר ל״ג:ו׳). וישאו אתו בניו (בראשית נ יג). הסמ"ך והשי"ן רפוים מפני רוב השתמשם בם ויש אומרים כי ללשון לקיחה שני שרשים לקח. ונקח. ויבאו העוברים והבינונים מן לקח. ונקח. והעתידים מן נקח כמו שיש גם כן בלשון הליכה שני שרשים הלך. וילך. העוברים והבינונים באים מן הלך. והעתידים מן ילך כמו אלך ילך וכולי, והראשון יותר נכון:
71
ע״ב
העקר הששי. בביאור גזרת נחי פא אל"ף ויו"ד כמו אמר. ישב:
72
ע״גא. בנין הקל יבא בשלמות ע["]ד העתיד ובעתיד תנוח האל"ף השרשית כמו יאמר. תאמר. נאמר. אבל במלת המדבר בעדו תחסר האל"ף ובא במקומה וי"ו נחה כמו אמר אל אלוה, וזו שלא יהיו שני אלפין יחד לומר אאמר וכשיבאו יאמר תאמר נאמר כוי"ו ההפוך ישוב הפתח לסגול ומעיל כמו ויאמר. ותאמר ונאמר. וכשיבאו ישובו למשפטם הראשון לפתח ויאמר. ותאמר ומלרע חוץ מן ויען איוב ויאמר וחביריו כלם מלעיל:
73
ע״דב. ודע כי שאר הבנינים כלם יבאו על דרך השלמים ולא תנוח בהם האלף רק שישתנו הנקדות בקצתם מפני האל"ף שהיא גרונית וכן בשאר האותיות אחה"ע ישוב החירק של נו"ן נפעל ושל ה"א הפעיל לסגול (דפו"ר: ואות שאחר הנו"ן והה"א בחטף סגול, כמו נאכל האכיל), כמו שיתבאר בפרק שירה בשיר שלש עשרה. וגם נמצאים שרשים שפיאיהם אלף שיבאו בשלמות אפילו בבנין הקל כמו מן אסף. אסר. (נאמר) [בא] אאסוף. אאסור. והטעם לפי שאין משמשים בהן הרבה לא הקפידו עליהם:
74
ע״ה[ג.] גזרות נחי פ"א יו"ד כמו ישב:
75
ע״ו(ג.) בנין הקל יבא בשלמות עד המקור גם המקור בכלל וזה כשיחובר אל הפעלים כמו ירד ירדנו. ישוב אשב. אבל כשאינו מחובר אל הפעלים הוא בחסרון יו"ד ובתוספת תי"ו שבת. רדת. דעת ודומיהם, וזה אפילו בלי בכל"ם כמו שכתבתי לעיל:
76
ע״זד. הצווי גם הוא בחסרון היו"ד כמו שב. שבו וכולי. (דפו"פ: ובתוספת ה"א שבה ובהפסק בצירי רדה ובמקף וסמוך למלה זעירה בסגו"ל ומלעיל לך נא), ואין הפרש בין זה הצווי והצווי של חסרי פ"א נו"ן לכן תראה שלא תטעה בהם אבל אותיות איתן יפרידו בין שני הגזרות כי בחסרי פ"א נו"ן האת"ן נקוד בחירק ודגש אחריו כמו; יגש. תגש וכולי אבל בזו הגזרה בצרי שהוא תנועה גדולה להורות על יו"ד הנחה והיא אינה כתובה כמו; אשב. ישב וכולי. ונמצא ביו"ד כתובה (ובצרי) כמו; אילכה שולל (מיכה א ח) [השמאל ואימנה (בראשית יג ט) ודומיהם מעטים].
77
ע״ח[ה.] ועל הרוב כאשר היו"ד כתובה אז האית"ן בחירק והעין בפתח כמו; אינק. יינק. אירש. יירש. איטב. ייטב. אישן. יישן. ונמצאים הבאים בגדש במקום היו"ד הנחה, כמו; מן יצק. אצק רוחי על זרעך. ומן יצר בטרם אצרך. וקראו להם חסרי פא יוד ולא ולא נחי פא יו"ד כי הם הולכים בעתידים על דרך חסרי פ"א נו"ן כאשר בארתי בחסרי פא נו"ן וכאשר אבאר בכל ספרי הדקדוק למצא טעם על זה ולא מצאתיו:
78
ע״ט[ו.] (ה.) ולי נראה הטעם לפי שהצדי והסמך קרובים במוצא ובמבטא ובפרט כשהצדי אינה דגושה עד שיש הרבה אנשים שאינם מפרידים ביניהם ובפרט כל אנשי צרפת. ואם היינו אומרים מן יצב. יצק. ויצג, אצב. יצק. תצג. במשפט נחי פ"א יו"ד היה משמע כאילו היה אסב. יסג. תסג. לכן נדגשה הצרי לחזק קריאתה וזהו כלל גדול בדקדוק כשיבא דגש במקום האות החסרה אז נקראת המלה ההיא מהחסרים וכשתבא אחת המתנועות הגדולות במקומה נקראת המלה ההיא מן הנחים:
79
פ׳[ז.] (ו.) בנין נפעל העבר כלו הנו"ן עם וי"ו נחה כחולם במקום יו"ד השרש, כמו; נודע. נודעת. נודעתי. וכולי וכן בבינוני נודע. נודעים וכולי אבל בשאר הבנין הוי"ו נעה וכל נקודתו כמו בשלמים מן ידע. הודע. והאית"ן אודע. יודע והאל"ף תמיד בחירק שלא כמשפט כי דינה על הרוב בסגול וזאת לא באה לעולם בסגול ולא ידעתי לזה טעם והומרה היו"ד הוי"ו מפני היות הדגש מורגש יותר בוי"ו מביו"ד:
80
פ״א[ח.] (ז.) בנין הפעיל העבר כלו הה"א בחולם תמורת יו"ד השרש כמו; הושיב. הושבת וכולי וכן בכל הבנין האותיות הנוספות בראש הם בחולם בבינוני מושיב במקור ובצווי הושיב, בעתיד אושיב. יושיב. תושיב, חוץ מבפועל שהמ"ם לעולם בשורק או בקובץ בכל פעול בין בשלמים בין בשאינן שלמים (כמו מפקד, מושב), ונמצאים מעטים המ"ם בקמץ חטוף כמו; שש משזר (שמות כו א). זובח משחת (מלאכי א יד) ונקודת העי"ן בכל (הגזרה) [זה הבנין] כמו בשלמים.
81
פ״ב[ט.] אכן דע כי אותם העתידים שכתבתי בבנין הקל שהאותן לפעמים בחירק עם יוד השרש כתובה הם באים על הרוב גם כן בזה הבנין עם היוד כתובה אבל לפניה צירי כמו מן יטב נאמר ולאברם הטיב בעבורה (בראשית יב טז). ומן ינק. ותינק לך את הילד (שמות ב ז). ומן ימן. אם השמאל ואימנה (בראשית יג ט). ומן ילל. אספדה ואילילה (מיכה א ח):
82
פ״ג[י.] והבינוני המ"ם בצירי בכל הגופים כמו; מטיב, מטיבים, מטיבה, (אבל) [לא] בנחי העי"ן היחיד לבד בצירי ושאר בשוא כמו מבין. מבינים וכולי. וכן הצווי והמקור והאית"ן ביו"ד נחה אחר הצירי:
83
פ״ד [יא.] (ח.) בנין הפעול הה"א בשורק כמו; ויוסף הורד, וכן בנחי העי"ן הוקם, ובכפלים הוטב בשלשתם ההא בשורק ואין הפרש בניהם בנקוד אבל בשאר גופי העבר יש הפרש בין הכפולים ובין נחי פ"א יו"ד ונחי עי"ן וי"ו
84
פ״הוהוא הדגש כמו שיתבאר במאמר זה בעקר שנים עשר סימן ח':
85
פ״ו[יב.] (ט.) בנין התפעל כל זה הבנין יבא בשלמות כמו מן ילד. ויתילדו (במדבר א יח). ומן יעץ. ויתיעצו (תהלים פג ד). ולפעמים תהפך היו"ד לוי"ו נעה כמו מן ידע. בהתודע יוסף (בראשית מה א). ומן ידה והתודה עליו (ויקרא טז כא):
86
פ״ז העקר השביעי. בביאור גזרת נחי עי"ן וי"ו:
87
פ״חדע כי כל שרש הפעל שלו וי"ו היא נחה בכל הבנינים כמו; מן קום יאמר קם קמת וכו', חוץ כשלמ"ד הפעל ה"א תנוע הוי"ו בכל הבנינים כמו מן אוה אותה נפשי (מיכה ז א). ומן קוה. קויתי יי (תהלים קל ה). ומן רוה. הרוה את הארץ (ישעיהו נה י). ומן צוה. צויתי אתכה (שמות כט לה). ומן עוה. עותה ושתי (אסתר א טז). לא תנוח הוי"ו לעולם ונמצאו חמשה שרשים שאין למדיהם הא ולא תנוח בהם לעולם והם; גוע. ושוע. ועות. עול. עור. אמנם גוע לא בא רק במקל כמו כי גוע אהרן (במדבר כ כט). ויגוע וימת (בראשית כה, יז). ושוע לא נמצא רק בפעל הדגוש שוע. שועת. שועתי. ועות נמצא בפעל ובנפעל ובהתפעל כמו; לעות אדם (איכה ג לו). בן נעות המרדות (שמואל א כ ל) והתעותו אנשי החיל (קהלת יב ג). ועול, ועוד לא נמצאו רק בפעל כמו מכף מעול וחומץ (תהלים עא ד). השוחד יעור (שמות כג ח), וכל שאר הם נחי וי"ו:
88
פ״טא. בנין הקל העבר הפ"א בקמץ כמו קם להודות על הוי"ו הנחה אף על פי שאין דרך הקמץ להורות על וי"ו רק דין החולם להורות עליה ונחלף בכאן לקמץ כדי להשוות זה הקל לשאר העוברים הקלים שבכלם הפ"א בקמץ חוץ מבכפולים כמו שיתבאר בעקר השנים עשר במאמר זה ונמצאה האלף כתובה אחר הקמץ במלת וקאם שאון (הושע י יד) והיא נחה. ובאה נעה במלת וראמה וישבה (זכריה יד י) ושני האלפי"ן הם במקום וי"ו וכן בנסתרים ונסתרה הפ"א קמוצה ובטעם מלעיל להורות על וי"ו הנחה כמו קמו. קמה. אבל בשאר הגופים הפ"א פתוחה כמו קמת. קמתי וכו' וזה מפני השוא הנח ששייך בכל עבר קל שאם היתה הפ"א קמוצה לא היה השוא נח כי אם נע כמו שיתבאר פרק שירה שיר השמיני גם יבא העבר בצירי לגזרת פעל כמו כאשר מת אהרן (דברים לב נ). כי מתו כל האנשים (שמות ד יט). וכן כנים אנחנו (בראשית מב יא). מדוע אתם לנים נגד החומה (נחמיה יג כא). ולגזרת פעול הבקר אור (בראשית מד ג). כי ארו עיני (שמואל א יד כט) ודומיהם מעטים:
89
צ׳ב. הבינוני כלו הפ"א בקמץ ואין הפרש בין הבינוני ובין העבר לנסתר יחליד כמו בא אחיך במרמה (בראשית כז לה). הוא עבר. אנכי בא אליך בעב הענן (שמות יט ט). הוא בינוני, אבל נקבה יש הפרש כי העבר מלעיל כמו ורחל באה (בראשית כט ט), והבינוני מלרע כמו והנה רחל בתו באה (שם ו), ובא בצירי לגזרת פעל כמו מת אתה, ולגזרת פעול כמו טוב טובים:
90
צ״אג. הפעול והמקור והצווי העי"ן שרוקה על הרוב:
91
צ״בהמקור כמו לא אוכל קום (איכה א יד):
92
צ״גהצווי קום קרא וכן הפעול אבל לא נוכל לעשותו מן קום כי הוא פועל עומד אך נעשה אותו מן שום שהוא פועל יוצא ונאמר שום שומים כמו על פי אבשלם היתה שומה שומה שומות ונמצא המקור והצווי בחולם על דרך הכפולים כמו קום יקומו דברי. פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ והצווי כמו ושוב אלי נאם ידוה. מל את בני ישראל:
93
צ״דד. העתיד אותיות אית"ן קמוצים להורות על וי"ו עין הפעל כמו אקום. יקום וכולי והוי"ו השרוקה אינה עין הפעל רק וי"ו המשך בוי"ו אפקוד יפקוד וכו' ויש אומרים כי היא שרשית והראיה מן יקומו תקומו שאם לא היתה הוי"ו שרשית היינו אומרים יקמו תקמו על משקל יפקדו תפקדו שאין בהם וי"ו:
94
צ״הה. גם נמצאים בחולם כמו; ואל תקץ. וכן במסורת בל יחוס. תחום בחולם בר מן חד בשורק לא תחוס עינם. וכל אחוס דכוותיה בשורק, ובהפסק יבא העתיד תמיד בחולם, כמו; יחי ראובן ואל ימת. ושלשים שנה וימת. אבל כשיהיו זולת בהפסק, ישוב החולם לקמץ חטף ובפרט עם וי"ו ההפוך, כמו ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ. ויקץ מואב. וכן זולת וי"ו ההפוך בהסכמה למלה זערה כמו; ישב נא אפך וחמתך. תשב נא נפש הילד. והקמץ השני מכל אלו נקרא קמץ חטוף וזה יתבאר לך בפרק שירה בשיר אחד עשר:
95
צ״וו. בנין נפעל העבר בנו"ן קמוצה בשלש גופי הנסתרים כמו נבון. נבונו. נבונה. ובשאר הגופים נהפך הקמץ לשוא כדינו והחולם יהפך לשורק כמו כי נבנותי. נפונתי ונדכתי. וזה כדי שלא יהיו שני חולמים יחד:
96
צ״זז. הבינוני ליחיד כמו העבר ובשאר הגופים יהפך הקמץ לשוא כמו; נבון. נבונים וכולי:
97
צ״חהמקור והצווי באים בה"א חרוקה בראש ודגש אחריה כמו בשלמים הכון. וכן אכון. יכון. תכון. נכון וכולי:
98
צ״ט
העקר השמיני. בויכוח להוכיח שבנין פעל שבגזרה זו הוא הבנין אשר קראו לו קצת המדקדקים מרובע:
99
ק׳בנין פעל ופעל הנה הגעתי אל המקום אשר אמרתי בתחילת המאמר הראשון כי אוכיח שבנין המרובע לא נמצא כלל. דע כי אמרו קצת המדקדקים על מלת תאכלהו אש (איוב כ כו), מלושני בסתר (תהלים קא ה), למשפטי אתחנן (איוב ט טו), שהם מבנין מרובע בעבור הקמץ חטוף שבפ"א הפעל שלהם שהוא במקום חולם להורות על וי"ו נחה אחר פ"א הפעל:
100
ק״אא. העבר הקל אוכל, אוכלת, לושן, לושנת, שופט, שופטת, הרי ארבע אותיות שרשיות עד כאן לשונם, אכן אני אומר כי אין להביא ראייה משלש אלה כי לא נמצאו רק אותם לבד ואין לבנות בנין בעבורם רק הם בכלל הזרים או המורכבים כאשר יתבאר בספר ההרכבה כל אחת ואחת במקומה.
101
ק״בומה שאמרו עוד שנמצאים בגזרה זו מרובעים אמיתיים כמו; מן בון נאמר בונן, הוי"ו הנחה היא עי"ן הפעל ואחר כך שני נוני"ן שהן שני למד"י הפעל הרי ארבע אותיות שרשיות על כן נקראים צרובעים ראמתים. עד כאן לשונם:
102
ק״גב. על זה אשיב ואומר כי אמת הוא שכונן. וקומם. ושובב כפול בהם למד הפעל אבל הם מבנין פעל הדגוש ולפי שהוי"ו נחה אי אפשר להדגישה כי אין דגש לעולם באות נחה, לכך כפלו בהם למ"ד הפעל תמורת הדגש ואמרו כונן במקום כון והראיה על זה שגם בהתפעל שבגזרה זו כפלו בו למד הפעל במקום הדגש ואמרו התכונן במקום התכון וכן בפעל שגם הוא צריך לדגש אמרו באין תהמות חוללתי (משלי ח כד), במקום חולתי. וכן מיהוה מצעדי גבר כוננו (תהלים לז כג), הוא מבנין פעל במקום כונו. וכן ימולל ויבש (שם צ ו), מבנין פעל מגזרה זו. והאומרים שהם על משקל יקומם, ישובב, מבנין המרובע צריכין לומר שהם פעלים עומדים, אבל לא כן דעתי כי כל זה הבנין דינו להיות יוצא. וזה גם הוא לי לישועה כי הוא במקום פעל שהוא תמיד יוצא כמו שכתבתי בעקרו.
103
ק״דועוד ראייה אחרת שזה הבנין הוא במקום פעל כי הבינוני והפעול שבו הם במ"ם שואית בראש וכן אותיות בכל"ם ואותיות אית"ן כלם בשוא כדין כל בנין פעל. וההפרש שבין הבינוני והפעול הוא שהבינוני בצירי כמו משובב נתיבות (ישעיהו נח יב).
104
ק״הוהפעול בקמץ כמו והוא מחולל מפשעינו (שם נג ה):
105
ק״וג. והכלל כי בנין פעל שבגזרה זו נקודה הפ"א בחולם להורות על וי"ו הנחה שהוא עי"ן הפעל, וכפל בו למ"ד הפעל במקום הדגש ונקודה בצירי כמו בונן, קומם, והנקודות הנוספות בראש כלם הם בשוא על דרך בנין פעל, ובזה הדרך יבא בנין פעל, ואין הפרש ביניהם כי אם לפי הענין כמו כוננו חצם (תהלים יא ב), הוא מבנין שקורא אני פעל, מצעדי גבר כוננו (תהלים כז לג), מבנין פעל. חללה ידו (איוב כו יג), מבנין פעל. לפני גבעות חוללתי (משלי ח כה), מבנין פעל כאשר כתבתי לעיל:
106
ק״זד. בנין הפעיל העבר כלו הפ"א בצרי בראש ובשלש גופי הנסתרים הפ"א בחירק כמו; הקים, הקימו, הקימה, ובשאר הגופים בפתח כמו חקמת, הקמתי, וכולי, לפעמים אף בהם הפ"א בחירק אבל הה"א בחטף פתח או בחטף סגול כמו הקימות, הקימותי, הקיצותי כי יהוה יסמכני (תהלים ג ו).
107
ק״חהבינוני המ"ם בצירי כמו ה"א העבר ובשאר הגופים הצרי תהפך לשוא כדינו כמו מקים, מקימים.
108
ק״טהפעול המ"ם בשורק כדינו כמו מוקם, מוקמים, וכולי.
109
ק״יהמקור בה"א קמוצה להבדיל בינם ובין העבר, ופ"א הפעל בצרי כמו; הקם. אבל עם בכל"ם בחירק, כמו; בהקים, כהקים, וכולי:
110
קי״אה. וכן הצווי ליחיד ולרבות בצרי, ובשאר (החירק( [בחירק] הקם, הקימו, הקימי, הקמנה, ולפעמים הפילו ה"א הבנין מהמקור, והצווי כמו; נצב לריב יי (ישעיהו ג יג), ועומד לדין עמים (שם שם), שהוא כמו; להריב, להדין. ובצווי כמו שים (פה) [כה] (בראשית לא לז), לין פה (שופטים יט ט), ובתוספת ה"א כמו; בינה הגיגי, לכן המלה מלעיל, ולרבים נמצאים לרוב בחסרון ה"א כמו; שימו, שיחו, שירו, שיתו, גילו, לינו, כלם מלעיל, וכן לנקבה שיתי ליבך (ירמיהו לא כ), ליני הלילה (רות ג יג), ונמצאה הה"א החסרה בעבר והיא בינותי בספרים (דניאל ט ב), במקום הבינותי. וכן לדיגום רבים, ודיגום (ירמיהו טז טז), אמרו שהוא כמו והדיגום עיין ספר ההרכבה.
111
קי״באך דע כי לא יבא זה החסרון רק בפעלים שלא נמצא מהם צווי בבנין הקל כמו אלה שזכרתי כי לא נוכל לומר שומו, שוחו, שותו, גולו, לונו, גם ברובם לא נמצא העתיד בקל לומר אבון, אשור, אשות, אשום, אשוש, אגול, גם שאר פעולות בנין הקל לא נמצאו בהם כי אם מזער כמו אשר שר ליי (תהלים ז א), כי שת לי אלדים (בראשית ד כה), בנתה לרעי (תהלים קלט ב), ודומיהם מעטים. אבל הפעלים שנמצא בהם הקל וההפעיל, לרוב כמו קם, שב, סר, בא, שנמצא כמו הקים, השיב, הביא, לא יבא הצווי בחסרון ה"א לעולם כי לא נוכל לומר קמו, שבו, סירו, ביאו, ודומיהם.
112
קי״גוזכור לך הכלל ותצפנהו כי טוב הוא, ולא קדמני בו אדם:
113
קי״ד[ו.] העתיד גם יבא בו אותיות האית"ן בקמץ כמו; אבין, יבין, וכולי, והיה ראוי להיות בצרי כמו מ"ם הבינוני, כאשר נתתי כללו בבנין פעל מהשלמים (במאמר שני בעקר רביעי) [במאמר זה בעיקר השני] בסימן ד'. אכן [בא] בקמץ להבדילו מעתיד הקל שבנחי פ"א יו"ד שהם בצרי כמו; אשב, ישב, וכולי, לכן נקדו זה האית"ן בקמץ כאית"ן הקל שבגזרה זו, אבל אותם בפ"א שרוקה כמו; אקום, יקום, ואלו הם בפ"א חרוקה אקים, יקים, וכולי, או בצרי יקם, וכאשר יבא בהם וי"ו ההפוך ישוב הצרי לסגול כמו; ויקם, וישב, וזה לפי שהם בטעם מלעיל:
114
קי״הבנין הפעל כבר כתבתי בנחי פ"א יו"ד במאמר זה בעקר וי"ו בסימן י"א:
115
קי״וז. בנין התפעל כבר כתבתי לעיל בבנין פעל בעקר זה בסימן ב' שדינו לבא כפול בלמד הפעל במקום הדגש כמו; התבונן, התבוננת, וכולי:
116
קי״זהבינוני מתכונן. המקור והצווי, התבונן כמו העבר. העתיד אתבונן, יתבונן, תתבונן, וכולי:
117
קי״ח העקר התשיעי. בביאור גזרת נחי למ"ד אל"ף כמו קרא:
118
קי״ט[א.] בנין הקל כלו באלף נחה וקמץ לפניה, חוץ בנסתרים ונסתרה שהאל"ף נעה, כמו; קראו, קראה, ובבינוני ובפעול (נחי) [נחה] האל"ף ליחיד לבד, ובשאר הגופים נעה כמו; קורא, קוראים, [קרוא, קרואים] וכולי:
119
ק״כהמקור קרא, ועם אותיות בכל"ם בקרא, בקרא, לקרא, מקרא, ובא לפעמים בתי"ו נוספת על דרך נחי למד ה"א, אשר אבאר בעקר שאחר זה, כמו; לבלתי קראות לנו (שופטים ח א), לפי מלאות לבבל (ירמיהו כט י):
120
קכ״אב. וכן תתחלף זו הגזרה בהרבה מקומות עם נחי למ"ד ה"א, ואין לי להאריך:
121
קכ״בהצווי קרא האל"ף נחה, ובשאר הגופים נעה כגון; קראו, קראי, קראנה, ובא בחסרון ה"א כמו; קראן לו ויאכל לחם (שמות ב כ), ובא האל"ף נחה במלת קראן לי מרא (רות א כ):
122
קכ״גג. ואותיות אית"ן נקודות כמו בשלמים, ואל"ף נחה כאשר היא בסוף התיבה, כמו; אקרא, יקרא, וכולי, אבל כשאחריה אות אז היא נעה כמו; יקראו, תקראו, תקראי, אבל ברבות היא נחה כמו; תקראנה מלחמה (שמות א י):
123
קכ״דד. וכל שאר (הבנונים) [הבנינים] הולכים על זה הדרך, רק שבהם בא צירי על הרוב לפני האל"ף הנחה בעוברים, (הנמצא) [בנמצא], ובמדבר בעדו, כמו; נקראת, נקראתי, מלאת, מלאתי, המצאת, המצאתי, וכבר כתבתי לך כי רבים מנחי פ"א אל"ף באים על משקל בצרי וכלם פעלים עומדים, כמו; מלא, שנא, ירא, ודומיהם עיין שם:
124
קכ״ה
העקר העשירי. בביאור נקודת גזרת נחי למד הא כמו גלה:
125
קכ״וא. בנין הקל נחלקה הה"א לארבע אופנים. האופן הראשון, שתבא נחה בסוף, כמו גלה. השני שהיא נעדרת, כמו גלו. השלישי שנהפכה ליו"ד גלית וכולי. ובכל"ם הפ"א נקודה כבשלמים.
126
קכ״זודע כי בגופי הנסתרים והנסתרה, תהפך לפעמים הה"א ליו"ד נעה כמו מן חסה, צור חסיו בו (דברים לב לז), בך חסיה נפשי (תהלים נז ב), על משקל פקדו, פקדה:
127
קכ״חב. הבינוני ליחיד הה"א נחה וסגול לפניה על הרוב כמו גולה, להבדילו מנחי אל"ף שהוא בצירי, כמו קורא, כאשר כתבתי בעקרו, ובהסמכו למלה זעירה או למלה מלעיל, גם הוא בצירי, [ויהי[ה] בטעם מלעיל] כמו; ויהי בנה עיר (בראשית ד יז), עשה פלא (שמות טו יא), ודומיהם רבים, ונמנים על פי המסורת, והיחידה היא בקמץ לפני הה"א כמו אסתר עשה (אסתר ב יח), וברבים וברבות נעדרה הה"א כמו; גולים, גולות:
128
קכ״טג. הפעול נהפך בו הה"א ליו"ד נעה בכל הגופים, ונקודתו כמו בשלמים, כמו; גלוי, גלוים, וכולי.
129
ק״להמקור הפ"א קמוצה והעי"ן בחולם בה"א נחה בסוף כשהוא זולת בכל"ם ומחובר לפני הפעלים, כמו; ראה, ראינו, עשה, יעשה לו, וכשאינו מחובר אל הפעלים הוא בשוא, כמו; ראה פניך לא פללתי (בראשית מח יא), עשה צדקה ומשפט (משלי כא ג), וכן לאחר הפעלים הסכלת עשו (בראשית לא כח), אבל עם בכל"ם תהפך הה"א לוי"ו נחה, ובתוספת תי"ו בסוף כמו; בגלות, כגלות וכולי, גם זולת בכל"ם כמו; גלות הארץ (שופטים יח ל) ודומיהם מעטים, ונמצא אחד מחובר אל הפעל עם התי"ו, כמו היות אהיה כמוך (תהלים נ כא), ואין לו דומה:
130
קל״אד. הצווי ליחיד בשוא ונחה בו הה"א בסוף וצירי לפניה, כמו גלה. וברבים וביחידה נעדרת הה"א, כמו; גלו, גלי. וברבות נהפכת ליו"ד נחה וסגול לפניה, כמו; על שאול בכינה (שמואל ב. א כד), או בלי יו"ד כמו צאינה וראינה (שיר השירים ג יא), אף על פי שצאנה שרשו יצא, בא על משקל ראנה, כדי לזווג המלות.
131
קל״בהעתיד תשים אותיות אית"ן על הצווי ותמצאיהו, ונקודתו כבשלמים, והנה כל הכללים שזכרתי בבנין זה בהתהפכות הה"א ליו"ד או לתי"ו, וחסרונה מכל וכל הם כוללים כל ז' הבנינים, ונקודת הפ"א ואותיות הנוספות כמו מ"ם הבינוניים והפעולים, ואותיות בכל"ם ואית"ן של כל הבנינים נקודתם כמו בשלמים, לכן אין צריך לבאר כל אחד ואחד:
132
קל״גה. ודע כי (למ"ד) [עי"ן] פעל שבעבר לנסתר היחיד בכלם קמוצה כמו; גלה, נגלה, גלה, הגלה, כן כלם, ובעתיד היא [ב]סגול כמו; אגלה, אגלה, אגלה, אגלה, אגלה וכולי, וכן בינוני ליחיד היא סגולה, וליחידה קמוצה, וכן בפעולים חוץ [מפעול] בבנין הקל כמו שכתבתי לעיל בסימן ג'. והמקורים כלם עם בכל"ם בתי"ו בסוף וחולם לפניה, והצווים כלם בצירי כמו; גלה, הגלה, גלה, הגלה וכולי.
133
קל״דועוד ראוי שתדע כי רוב העתידים שבגזרה זו יבאו לפעמים בחסרון ה"א השורש כמו; בקל, אגל, יגל, תגל, נגל, בחירק ובסגול ומלעיל ונמצאים באותיות אית"ן בצרי כמו; אל תפן (במדבר טז טו), ותתע במדבר באר שבע (בראשית כא יד), בנפעל אגל, יגל, תגל, נגל, בשו"א ובפתח, בבנין פעל והפעל לא נמצאו בחסרון ה"א, ובהפעיל אגל, יגל, תגל, נגל, בשש נקודות בהתפעל אתגל, יתגל, תתגל, נתגל:
134
קל״הו. ודע כי על הרוב לא יבא זה החסרון רק עם וי"ו ההפוך, כמו; בקל ויבן אלהים (בראשית ב כב), בנפעל ויקר אלהים (במדבר כג ד), בפעל ויצו אלהים (בראשית ב טז), בהפעיל ויפן זנב אל זנב (שופטים טו ד), בהתפעל ויתגל בתוך אהלה (בראשית ט כא), וסימנך הנסה דבר אליך תלאה (איוב ד ב) עם ה"א, וכתיב אחריו תבא אליך ותלא (שם ד ה) בחסרון ה"א, ומעטים נמצאים בלי וי"ו ההפוך כמו אל תפן אל מנחתם (במדבר טז טו), וסוד אחר אל תגל (משלי כה ט), יעש יי עמכם (רות א ח), ודומיהם:
135
קל״וז. הצווי ליחיד בא לפעמים בחסרון ה"א, כמו; בפעל צו את בני ישראל (במדבר כח ב), גל מעלי (תהלים קיט כב). בהפעיל הרף ממני (דברים ט יד), הרב כבסני (תהלים נא ד), שכב על משכבך והתחל (שמואל ב יג ה). אבל בקל ובנפעל לא יבא הצווי בחסרון ה"א לעולם:
136
קל״זח. ודע כי ארבע שרשים הם שלמדיה"ם ה"א ולא תנוח לעולם, וסימנך תגנ"ך, פירוש תמה, גבה, גנה, כמה, ולכן הם נקודים קמץ, ופתח כמו השלמים לא בנחי הה"א שהם לעולם בשני קמצין, ולכן הפתוחים הם במפיק להורות על שלמותם, ותאמר מן גבה, ויגבה יי צבאות (ישעיהו ה טז), יען כי גבהו בנות ציון (ישעיהו ג טז), ומן כמה, כמה לך בשרי (תהלים סג ב), תוכל לומר כמהת, כמהתי אף על פי שלא נמצא ומן נגה. לא יגה שביב אשו (איוב יח ה), ומן תמה. המה ראו כן תמהו (תהלים מח ו), אל תתמה על החפץ (קהלת ה ז) במפיק, אבל ויתמהמה (בראשית יט טז), וכן התמהמהו ותמהו (ישעיהו כט ט) שרשים מהמה מן המרובעים, לכן לא נכללו עם הארבעה הנזכרים. ויש מחלוקת על ותלה ארץ מצרים (בראשית מז יג) אם שרשו לאה או להה, וממנו נאמר כמתלהלה היורה (משלי כו יח), ולא עלי הריב הזה אין לי עסק בנסתרות:
137
קל״ח העקר האחד עשר. בביאור נקודת בנין הקל והנפעל מגזרת הכפולים:
138
קל״טוהם אשר שתי אותיות האחרונות דומות בהם כמו; סבב, שלל, גזז ודומיהם. ושאר מיני הכפל כבר דברתי בם במאמר הראשון בעקר השלישי בסימן ששי.
139
ק״מא. ועתה דע כי יש כפולים אשר יבאו לפעמים כשלמים כמו; סבב, שלל, גזז, סבבת, שללת, גזזת ודומיהם, ואין צריך לבארם. אכן על הרוב יבאו בחסרון אות אחת מהכפולים והאחרת היא דגושה להורות עליה כמו; סבות, סבותי, וצריכים אנחנו לומר כי החסרה היא עי"ן הפעל, והדגושה היא למ"ד הפעל, כי אם היה להפך לא היה כח בדגש להורות עליה, כי תמיד דגש מורה על מה שחסר לפניו לא על מה שאחריו, והבן וזכור זה כי הוא כלל גדול בדקדוק:
140
קמ״אב. העבר סב הפ"א פתוחה להבדילו מנחי העי"ן אשר היא בהם קמוצה, ועוד בעבור הדגש הבא אחריו בשאר הגופים כמו; סבות, סבותי וכולי, (ואפילו) כי אם היה הסמך קמוצה לא היה יכול הדגש לבא כי לא יבא דגש אחר קמץ:
141
קמ״בג. וכן הבינוני בפתח בעבור זה כמו; סב, סבים וכולי, ואפילו אותם שהם קמוצים על פי המסורה כמו תם וישר (איוב א א), נאמר ממנו יהיו תמים (שמות כ כד), אבל צדיק תמים (בראשית ו ט) שהוא בקמץ הוא לשון יחיד, נאמר הרבים מהם תמימים על משקל חסיד, חסידים. והנה אין הפרש בין העבר ובין הבינוני ליחיד כי אם לפי הענין, כמו; תם הכסף (בראשית מז יח), הוא עבר. ובר לבב (תהלים כד ד), הוא בינוני תואר. אבל בנקבה יש הפרש כי העבר מלעיל כמו המשגב וחתה (ירמיהו מח א), והבינוני מלרע כמו ולשון רכה (משלי כה טו):
142
קמ״גהפעול לא יבא כי אם בשלמות כמו; ואת שדוד (ירמיהו ד ל), ושלח רצוצים (ישעיהו נח ו) וכולי:
143
קמ״דהמקור והצווי יבא בחולם כדי להבדילם מנחי העי"ן שהם בשורק, המקור סוב את ההר הזה (דברים ב ג), הצווי סוב דמה לך (שיר השירים ב יז), סבו ציון (תהלים מח יג), סובי עיר (ישעיהו כג טז) מלעיל, (ולכן בא דגש אחר החולם אף על פי שאין דרכו לבא אחר תנועה גדולה.) [וזה יתבאר לך יותר בפרק [שירה]]:
144
קמ״ההעתיד אותיות אית"ן בקמץ כמו בנחי העי"ן אבל ההפרש שביניהם שבאלו הפ"א בחולם על רוב, וחנתי את אשר אחן (שמות לג יט), וכן לרבים תשלו לה (רות ב טז), ירנו ישבי סלע (ישעיהו מב יא), וכן יסבו, תסבו, תסבי, (ולרבות תסבינה לרוב התנועות יפול הנח, וכן בצווי סבינה) [והנה תסבינה אלמתיכם (בראשית לז ז), ופרשיו לא ידקנו (ישעיהו כח כח)], ונחי העי"ן בשורק על הרוב כמו שכתבתי שם. ויש אומרים שיבא האית"ן בדגש כמו יתום וכולי, ואדבר בם בבנין נפעל הבא אחר זה:
145
קמ״וד. בנין נפעל העבר בשלש גופי הנסתרים, כגון קמוצה ופ"א הפעל נקודה באחד משלשה פנים, כמו שיבא גם כן בנין הקל מהשלמים פעל, פעל, פעול, כמו שבארתי שם, הפתוחים כמו; ונקל (מלכים ב ג יח), ונסב הגבול (במדבר לד ד), וחם השמש ונמס (שמות טז כא), והיה ראוי בשני קמצין בעבור ההפסק, אלא שהוא פתח דספרא, ודין פתח דספרא יתבאר בספר מסורת המסורת במאמר העשירי בעזרת האל. ושאר הגופים דגושים כמו נסבו על הבית (בראשית יט ד), נסבותם, נסבונו וכולי, והצרויים כמו; נמס בתוך מעי (תהלים כב טו), נסבה אלי (יחזקאל כו ב), והחולמים לא נמצאים רק הרבים כמו ונגולו כספר השמים (ישעיהו לד ד), נגוזו ועבר (נחום א יב), ונוכל לומר היחיד נגול, נגוז, על משקל נמוך הנמצא בדברי רבותינו ז"ל שרשו מכך, מן וימכו בעונם (תהלים קו מג), וכל שלשה המשקלים יבאו בשאר גופי העבר על דרך אחד נסבות, נקלות, נגלות כלם דגושים הלמ"ד, להורות על הכפל, ונמצאים מעטים מוקלים כמו ונבקה רוח מצרים (ישעיהו יט ג) ורחבה ונסבה (יחזקאל מא ז), נקטה נפשי בחיי (איוב י א), הראוי נבקה, נסבה, נקטה:
146
קמ״זה. הבינוני ליחיד בקמץ כמו עם נבר תתבר (שמואל ב כב כז), ובצירי כמו לב נמס (נחום ב יא), נקל מהיותך לי (ישעיהו מט ו), ושאר הגופים משני המשקלים בדגש כמו אנחנו נמקים (יחזקאל לג י), וכן ראוי לומר נמסים בדגש וכולי:
147
קמ״חהמקור יבא בחולם מעל על דרך נחי העי"ן הבוק תבוק (ישעיהו כד ג), או בצירי כמו המס ימס (שמואל ב יז י), וכן הצווי בחול[ם] על משקל המקור, גם יוכל לבא בפתח כמו שיבא גם כן העתיד כאשר אבאר, כי משפט הצווי ללכת אחר האית"ן כאשר כתבתי פעם ופעמים, ושאר גופי הצווי הם דגושי העי"ן הבוקו, הבוקי, או המסו, המסי:
148
קמ״טהעתיד גם הוא על דרך נחי העי"ן אשם ואשאף (ישעיהו מב יד), יתום פריו (יחזקאל מז יב), וידם אהרן (ויקרא י ג), והנה גדולה המחלוקת על אלו הדגשים, כי יש אומרים שהם מן הקל בהוכחת ואכת אתו טחון (דברים ט כא), שהוא ודאי מן הקל בראיית אותו, ויש אומרים כי הם מהנפעל בראיית דגש המורה על נו"ן הנפעל. ואומר אני שיש מהם מהקל, ויש מהם מהנפעל, ולפי הענין והכונה תבירם ואין לי להאריך.
149
ק״נאכן הדין האמיתי שהאית"ן מבנין זה ראוי לבא תמיד בפתח, כמו; לא ימד (הושע ב א), ידל כבוד יעקב (ישעיהו יז ד), וכשעי"ן הפעל בנקוד אז היא דגושה, כמו; יתמו חטאים (תהלים קד לה), (ישסו)[נשסו] הבתים (זכריה יד ב), (וכשעי"ן) [וכשפ"א] הפעל גרונית האית"ן בצירי, כמו; ואל תחת (דברים א כא), ואל אחתה אני (ירמיהו יז יח), ולפעמים זולת אות גרונית כמו; ואקל בעיניה (בראשית טז ה), ותקע כף ירך (בראשית לב כה), ונמצאים מוקלים כמו ידמו כאבן (שמות טו טז), ויתמו ימי בכי (דברים לד ח), הראוי ידמו, יתמו. ויש אומרים שהם מהקל מן וידום, ותתום, כמו שכתבתי לעיל:
150
קנ״א
העקר השנים עשר. בביאור חמשה הבנינים האחרונים מגזרת הכפולים:
151
קנ״בא. בנין פעל זה הבנין בא על הרוב על דרך השלמים קלל, קללת וכולי, ואין צורך לבארו אבל יבא לפעמים על דרך בנין פעל מנחי העי"ן שכפול בו למ"ד הפעל במקום הדגש, רק שאלו פתוחים כמו; ורומם תחת לשני (תהלים סו יז), אשר עולל לי (איכה א יב), ונחי העי"ן צרויים כמו שכתבתי ונאמר מן רמם, רוממו יי אלהינו (תהלים צט ט), ארומם, ירומם וכולי. וכן מן בון, בונן, בוננו, והטעם לפי שדומות בו שני האותיות האחרונות, לכך היה קשה בעניהם להדגיש האחת מהכפולים, כי ידמה שהיה שם שלשה אותיות דומות זו אחר זו כי הדגש מורה על אות כפל כמו שכתבתי, ולכן הפילו לפעמים הדגש ושמו תחתיו וי"ו נחה, ועל יפול הספק בקצת מהפעלים האלה אם הם מנחי העי"ן או מהכפולים:
152
קנ״גב. אבל הבינוני והפעול, לא יבאו כי אם בשלמות, כמו; מסבב, מהלל, ולכן כל אשר תמצא על משקל מפועל בצירי, או מפועל בקמץ כמו משובב נתיבות (ישעיהו נח יב), מעונן ומנחש (דברים יח י), והוא מחולל מפשעינו (ישעיהו נג ה), ומרומם על כל ברכה (נחמיה ט ה), הם מנחי העי"ן, ולא מהכפולים כן דעת רא"ע בספר צחות.
153
קנ״דאך קשה לי על ומחונן ענוים (משלי יד כא), שהוא ודאי מהכפולים שרשו חנן, והרבי דוד קמחי הביא קצת מהם בנחי העי"ן ובכפולים עיין בשרשו:
154
קנ״הוההתפעל בא על הרוב בשלמות כמו; התפלל, התחנן ודומיהם, ולפעמים באים על דרך נחי העי"ן כמו מן מדד, ויתמדד על הילד (מלכים א יז כא). ומן גלל מתגלל בדם (שמואל ב כ יב) ודומיהם:
155
קנ״וג. בנין הפעיל, העבר בא על שני פנים ובשניהם (כפ"א) [הה"א] בצירי, האחד אף (הה"א) [הפ"א] בצירי כמו; והסב לב מלך אשור (עזרא ו כב), החל הנגף (במדבר יז יא), העז איש רשע (משלי כא כט), והשני יבא הפ"א בפתח כמו; המר שדי לי מאד (רות א כ), הקל ארצה זבולון (ישעיהו ח כג), וכן הנסתרים והנסתרות יבאו על שני משקלים הללו בצירי, כמו; הסבו אלי את (ארן) [ארון] (שמואל א ה י), והמשאת החלה (שופטים כ מ), ובפתח כמו המקו, המקה, אבל שאר גופחי העבר יבאו כלם על דרך נחי העי"ן רק שאלו הם דגושים, כמו; הסיבות את לבם (מלכים א יח לז), והזכת בבור כפי (איוב ט ל), ונחי העי"ן רפויים כמו; והשיבות, השיבותי וכולי. (ועם) [ואם] פ"א הפעל גרונית תנקד הה"א בפתח כמו החלתי שאול לו (שמואל א כב טו):
156
קנ״זד. הבינוני גם הוא בצירי כמו בנחי העי"ן, אבל אותם הפ"א בחירק כמו; מקים, משיב, ובאלו הם בצירי מסב כלי מלחמה (ירמיהו כא ד), מחל להרע (שם כה כט), והשאר בדגש כמו; מסיבים, מסיבה, ונחי העי"ן ברפי כמו; משיבים, משיבה:
157
קנ״חהפעול במ"ם שרוקה או בקבוץ כדרכו תמיד כמו מוסב, והשאר בדגש כמו; מוסבים, מוסבה, מוסבות, יש מלאים ויש חסרים על פי המסורת, ונחי העין רפויים מושבים, מושבה, מושבות:
158
קנ״טה. המקור בה"א קמוצה וצרי כמו המק בשרו (זכריה יד יב), ובא בצירי אפילו עם בכלם כמו; להחל, להדק, אבל כתת להדק (דברי הימים ב לד ז), בפתח במקום צרי בפ"א הפעל, מה שאין כן בנחי העי"ן שהם בחירק כמו; להקים, להשיב,
159
ק״סו. וכן הצווי בצרי כמו החל רש (דברים ב כד), ושאר הגופים דגושים כמו; הסבו, הסבי עיניך (שיר השירים ו ה), כלם מלעיל, כי זולת זה לא היה יכול הדגש לבא, ולרבות הסיבנה:
160
קס״אז. העתיד אותיות אית"ן (בא) [יבאו] בקמץ כמו בנחי עי"ן ונבדלים מהם, שאלו הפ"א בצרי כמו; אחל גדלך (יהושע ג ז), יקל את ידו (שמואל א ו ה), ואותם הם בחירק כמו; אקים, יקים, וכאשר יבאו עם וי"ו ההפוך ישוב הצרי לסגול, בעבור שישב הטעם לעיל, כמו; ויגל את האבן (בראשית כט י), וידק לעפר (מלכים ב כג ו), ובזה הם דומים לנחי העי"ן כמו שכתבתי שם.
161
קס״בונקרא משקל שהאית"ן בפתח ודגש אחריו, כמו; ויסב אלהים (שמות יג יח), כי תתם דרכיך (איוב כב ג), ונמצא ויסבו פניהם (שופטים יח כג), ויסבו את ארון (שמואל א ה ח), הסמ"ך והבי"ת דגושים [שלא כמנהג] להבלעת אות אחת, והראוי ויסבו, והנקבות הרבות הם בשוא, כמו ותחילנה שבע שני הרעב (בראשית מא נד):
162
קס״גח. בנין הפעל העבר הה"א בשורק הוסב כמו שכתבתי לעיל בנחי העי"ן, ושאר הם דגושי העי"ן כמו; הוסבות, הוסבותי וכולי, ונחי העי"ן רפויים, כמו הושבת, הושבתם לבדכם (ישעיהו ה ח).
163
קס״דהעתיד יבא בשני פנים, האחד על הרוב אותיות אית"ן בשורק ורפי אחריו, כמו; לחם יודק (ישעיהו כח כח), על כמוץ יוסב, אבל מבצריך יושד (הושע י יד), כהתמך שודד תושד (ישעיהו לג א), הם דגשים עם הנח שלא כדין, ובאופן השני הם בשלש נקודות ובדגש כמו; יכת שער (שם כד יב), מבקר לערב יכתו (איוב ד כ):
164
קס״הבנין התפעל כבר כללתיהו בבנין פעל, ואין צריך לשנותו:
165
קס״והעקר השלש עשרה. בביאור קצת מהכללים מהגזרות המורכבות:
166
קס״זא. הנה כבר כתבתי בתחלת המאמר הראשון כי עקרי הגזרות הם ששה, והם אשר בארתי עד הנה, ועתה אבאר שאר הגזרות המורכבות מהששה הנזכרים, ואין צריך להאריך בהן כי כל אחת הולכת על דרך שני הגזרות אשר היא מורכבת מהנה, והמשל משרש נטה שהוא מורכבת מחסרי הפ"א ומנחי הלמ"ד, הנה הנו"ן הולכת על דרך נו"ן של נגש, והה"א הולכת על [דרך] ה"א של גלה, רוצה לומר בכל מקום שתחסר נו"ן של נגש או תנוח ה"א של גלה, תחסר ותנוח, נו"ן וה"א של נטה, חוץ מהצווי שתאמר מן נגש, גש, גשו, בחסרון נו"ן, ולא תוכל לומר מן נטה טה, טו, אלא נטה, נטו, וכן מן גלה תאמר הצווי בבנין פעל גל, צו, בחסרון ה"א, ולא נוכל לומר מן נטה, נט, וכן מן נשא בכל מקום שתנוח אלף של קרא, תנוח אלף של נשא, חוץ במקור תנוע האל"ף בשוא שאת, בשאת וכולי:
167
קס״חדפו"פ: (ב. וגזרת נחי קצוות הם שלש מינים. האחד שפ"א הפעל אל"ף ולמ"ד הפעל ה"א, כמו אבה, אפה, אפה, תאבה, האל"ף הולכת על דרך נחי פ"א אל"ף, כמו אכל, והה"א על דרך נחי למ"ד ה"א, תפנה. והשני שפ"א הפעל יו"ד ולמ"ד הפעל אל"ף כמו; ירא, יראת. והוא בצרי לגזרת פעל, והמקור ירא, או ירא, ועם בכל"ם בירוא, כירוא, לירוא, מירוא. והצווי ירא, יראו את יי, נחי האל"ף כי שורק הוי"ו שייך ברי"ש, והאל"ף נחה להבדילו מלשון ראיה, משום שנאמר כי לא יראני האדם וחי. והעתיד אירא, יירא, תירא, ביו"ד נחי, לרבות תיראנה, באל"ף נחה ובנפעל תהפך לוי"ו נורא, אורא. והשלישית שפ"א הפעל יו"ד ולמ"ד הפעל ה"א כמו; ירא, ירית היו"ד הולכת על דרך נחי פ"א יו"ד ישב, והה"א על דרך נחי למ"ד ה"א גלה, גלית, והמקור כמו ירה, יירה, ועם בכל"ם לירות במו אופל (תהלים יא, ב). והצווי ירה, ירו וכולי, והעתיד אירה, יירה, ובחסרון ה"א איר ייר, תיר, על משקל וייף בגדלו (יחזקאל לא, ז), ותיפי במאד (שם טז, יג) שרשו יפה.)
168
קס״טדפו"מ: [ב. וגזרת נחי קצוות הם של שלש מינים. האחד שפ"א הפעל אל"ף ולמ"ד הפעל ה"א, כמו; אבה, אפה, האל"ף הולכת על דרך נחי פ"א אל"ף והה"א הולכת על דרך נחי למ"ד ה"א. והשני שפ"א הפעל יו"ד ולמ"ד הפעל אל"ף כמו; יצא, יצאת וכולי, והוא בצרי לגזרת פעל.
169
ק״עוהשלישית שפ"א הפועל יו"ד ולמ"ד הפועל ה"א כמו; ירה, ירית וכולי, היו"ד הולכת על דרך נחי פ"א יו"ד ישב, והאל"ף הולכת על דרך נחי למד ה"א גלה, גלית, חוץ מהמקור והצווי שהם באים בשלמות פ"א הפעל:
170
קע״אהמקור כמו ירא או ירא, ועם בכל"ם בירוא כירוא לירוא מפני דוד (שמואל א יח כט):
171
קע״בוהצווי כמו יראו את יי קדושיו (תהלים לד י) נחי האל"ף, כי שורק הוי"ו שייך ברי"ש, והאל"ף נחה להבדילו מלשון ראייה, משום שנאמר כי לא יראני האדם וחי (שמות לג כ), ומן ירה, או ירה יירה, ועם בכל"ם לירות במו אופל:
172
קע״גג. והכלל כי כל מיני המורכבים (שפיאיהם יו"ד), לא יבאו לעולם בחסרון הפ"א, לא במקור ולא בצווי, חוץ משרש יצא, ונשא, שבאים בחסרון הפ"א, כמו; מן יצא, צאת, בצאת, כצאת וכולי, ומן נשא, שאת, כשאת, בשאת וכו'. שא, שאו וכו'. והעתידים מן ירא, אירא, יירא ביו"ד נחה, ומן ירה, אירה, יירה וכולי. ובחסרון הה"א איר, ייר וכולי, על משקל וייף בגדלו (יחזקאל לא ז):]
173
קע״דד. וגזרת חסרי הקצוות לא נמצא כי אם בשרש נתן אשר בעוברים תחסר הנו"ן האחרונה, כמו; נתת, נתתי, ובצווי ובעתיד תחסר הנו"ן הראשונה, כמו; תן, אתן, יתן וכולי. ובמקור יחסרו לפעמים שתי הקצוות אחל תת (דברים ב כה), בתת יי (במדבר ה כא), הראוי בתנת על משקל בגשת, וכן נמצא העבר בחסרון שתי הקצוות במלת ואיבי תתה לי ערף (שמואל ב כב מא):
174
קע״הה. וגזרת המרובעים רוצה לומר של ארבע אותיות כמו ושעשע יונק (ישעיהו יא ח), הוא מורכב מנחי הלמ"ד ומהכפולים, ונפלה ה"א למ"ד הפעל, ונכפלה בו הפ"א והעי"ן כי שרשו שעה. וכן תורתך שעשעתי (תהלים קיט ע), שניהם מבנין פעל. ובבנין פעל, ועל ברבים תשעשעו (ישעיהו סו יב). ובהתפעל בחקתיך אשתעשע (תהלים קיט טז). ונמצאים שני שרשים של ארבע אותיות נבדלות, רוצה לומר שלא נכפלה בהם אות אחת מהאותיות והם כרבל, וכרסם, כמו; יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ יד), ודוד מכרבל (דברי הימים א טו כז), ומה שנמצא רטפש, ופרשו, אמרו רבותינו זכרונם לברכה שהם מלות מורכבות פירש רטפש, רטוב ופש. פרשז, פירוש שדי זיו:
175
קע״וו. גם נמצאו הרבה מגזרת הכפולים באים על משקל זה, וכפל בהם פ"א הפעל אחר (למ"ד) [עי"ן] הפעל כמו; מן גלל, וגלגלתיך מן הסלעים (ירמיהו נא כה). ומן קלל, והוא לא פנים קלקל (קהלת י י). ומן סלל, סלסליה ותרוממך (משלי ד ח). וכלם לא נמצאו רק בבנין פעל, וכן מנחי העי"ן הנה יי מטלטלך טלטלה גבר (ישעיהו כב יז), שרשו טול, מן ויטילו את הכלים (יונה א כה). וכן מה שקוראים המדקדקים מרובע שהם בכפל למ"ד, הפעל כמו מן שוב, משובב. ומן קום, מקומם. וכבר הוכחתי כי הם מבנין פעל, ואין להאריך כאן:
176
קע״זז. ופעל של חמש אותיות לא נמצא כי אם אחד והוא חמרמר כמו פני חמרמרו בכי (איוב טז טז), ובהפסק מעי חמרמרו, ונכפלה בו העי"ן והלמ"ד אחר שלש אותיות השרשיות כי שרשו חמר, אבל לבי סחרחר (תהלים לח יא), הפכפך דרך (משלי כא ח), הם שמות התוארים, כמו; ירקרק או אדמדם:
177
קע״חח. ונמצא פעל אחד מנחי למ"ד ה"א של חמש אותיות, והוא יפיפית מבני אדם (תהלים מה ג), שרשו יפה. וכפול בו הפ"א והעי"ן והוא מבנין הקל, אבל חמרמר הוא מבנין פעל אבל נוכל גם כן לבנות ממנו אביו הפעל, ולומר חמרמר, חמרמרת, חמרמרתי, כי כן אמרו המדקדקים כי כל שרש נמצא ממנו האב נוכל לבנות ממנו (התודה) [התולדה] וכן להפך. כמו; יקח נא מעט מים (בראשית יח ד), יתן מים על זרע (ויקרא יא לח), שניהם מבנין הפעל נוכל לבנות מהם את אביהם ההפעיל ולומר הלקיח, הנתין:
178
קע״טט. וכן בעבור מלה אחת שנמצאת (לא נוכל) [תוכל] לבנות עליה כל הבנין, והמשל מן השמחת כל אויביו (תהלים פט מג), נוכל לבנות ממנו גם הבינוני משמיח. והפעול משמח. והמקור והצווי השמח. והאיתן אשמיח. (אשמיח) [ישמיח] יי אלהינו אותנו על ידי עבדו משיח. אמן סלה:
179
ק״פחזק ונתחזק. הסופר לא יוזק:
180
קפ״אנשלם חלק הראשון. שהוא חלק המפעלים:
181
קפ״בעתה אתחיל חלק שמות. ואבאר כל המשקלים:
182
קפ״גסליק סליק
183
קפ״דסליק
184