ספר הבחור, המאמר הרביעי ג׳Sefer HaBachur, Fourth Treatise 3
א׳
העקר השלישי. בביאור שמות נחי העי"ן [הבאים] בתוספת אות:
1
ב׳א. דע כי רוב השמות נחי העי"ן הם בתוספת מ"ם הנקודה בקמץ, כמו; מקום, מלון, מנוס, ובסמיכות ובכנוי ישוב הקמץ לשוא כדינו בשלמים, כמו; מקום, מקומו, מלונו, מנוסי, לכן טועים האומרים בשיר של 'אדון עולם' והוא נסי ומנוסי המ"ם קמוצה, כי דינה בשוא מנוסי, כדין הקמץ המתהפך לשוא בכנויים, וכן נמצא משגבי ומנוסי, אך במשקל השיר הזה לא יתכן כי צריך להיות שם יתד, והוי"ו השרוקה [עם] שוא איננה יתד, לכן הוא טעות נפל בנוסחא ודינו להיות ומנוס לי, והחזנים הורגלו לומר והוא נסי ומנוסי מנת כוסי, כדי לעשות הרוז יפה, וכשיבאו עם ה"א הנקבה תמיד המ"ם שואית ושורק אחריה, כמו; משובה, מלוכה, מבוכה, וכן עם התי"ו בראש, כמו; תקומה, תלונה, ובזולת ה"א הנקבה לא יבאו זה המשקל בתוספת מ"ם או תי"ו לעולם:
2
ג׳ב. והכלל כל שם שתמצא במ"ם קמוצה מזו הגזרה בראש, ובארבע השתניותיו במ"ם או בתי"ו שואית, הרי הוא של נחי עי"ן ונמצאים שנים בתוספת תי"ו בסוף והם; נופת, ובושת, וכבר הודעתיך במאמר שלישי בעקר אחד עשר בסימן חמישי כי תי"ו כזאת תבא דגושה בכנויים, כמו; לבשתך ולבושת (שמואל א כ ל), וכן ראוי לומר מן נופת, נפתי, נפתך. ונמצא אחר בתוספת מ"ם בסוף, והוא רקם:
3