ספר הבחור, המאמר הרביעי ד׳Sefer HaBachur, Fourth Treatise 4
א׳
העקר הרביעי. בביאור שמות נחי העי"ן הבאים בלי תוספת אות:
1
ב׳א. דע כי נמצאים שמות מגזרה זו זולת תוספת אות ואינם רק של שני אותיות, ותמיד פ"א הפעל נקודה באחת מן חמש תנועות [הגדולות] בקמץ, כמו; זר, צר, רע. ובצרי כמו; גר, צד, עד. ובחירק כמו; סיר, קיר, עיר. ובחולם אור, יום, טוב. ובשורק כמו; שור, דור:
2
ג׳[ב.] אבל עם התנועות הקטנות לא נמצאים, ורובם אינם משתנים, והמשתנים משתנים באופנים מתחלפים, כמו; מן יום, יבא הרבוי וכנויו בקמץ, כמו; ימים, ימיו וכולי, וכן מן ראש, ראשים, ראשיו ואין זולתם.
3
ד׳וטוב יבא בסמיכות ובכנוי בשורק, כמו; טוב, טובו וכולי, וזהו כשהוא שם דבר, אבל כשהוא תואר לא ישתנה עיין בשרשי רבי דוד קמחי:
4
ה׳[ג.] (ב.) והקמוצים והצרוים לא ישתנו כלל, והסבה תתבאר לך במאמר זה בעקר ח', גם החרוקים והשרוקים רובם לא ישתנו, רק עיר, יבא ברבוי בנוע היו"ד, כמו; עירים, עירות, וכן שוק יבא ברבוי בנוע הוי"ו שוקים, וכן מן קוץ, קוצותיו (שיר השירים ה יא). ומן דוד, נמצא בסירות ובדודים (דברי הימים ב לה יג):
5
ו׳[ד.] וגם נמצאים בנוע היו"ד בלשון יחיד, כמו; בית, עין, זית, ליל, חיל, עיר, וכולם בטעם מלעיל, ולולי זה היתה צריכה היו"ד להיות דגושה כדין אחר תנועה קטנה, ובכל ארבע ההשתניות תנוח היו"ד בצרי, כמו; בית, ביתו. זית, זיתו, זיתים. ליל, לילו, לילות. (אלו, אלים) [אילו, אילים]. חיל, חילו. והרבוי בנוע היו"ד בלשון רבים חילים, וכן; מן עיר, ועירים (בראשית לב טז). והכנוי לגפן עירו (בראשית מט יא), בחירק, ומלה בתים מלה זרה מאד בהיות הדגש אחר התנועה גדולה והטעם מלרע:
6
ז׳[ה.] (ג.) גם נמצאים בוי"ו נעה בלשון יחיד, כמו; און, עול, מות, תוך, בקמץ ובסגול, ואין במשקלם בשלמים, כמו שזכרתי במאמר שלישי בעקר שני בסימן שביעי, ובסמיכות ובכנוי תנוח הוי"ו ברובם, כמו; בתוך העיר (בראשית יח כד), מות ישרים (במדבר כג י). וכן בכנוי לפני מותו (דברים לג א), אל תוכו (ויקרא כא לג) מהשבות אונך (ירמיהו ד יד), ובתוספת ה"א בסוף בנוע הוי"ו, כמו; מותה עולה, וכן נמצא אחר בוי"ו נעה בכנוי בעולה אשר עשה (יחזקאל יח כו), ושוא הוא ממשקל זה, אלא שהוקל ונהפך הסגול לשוא מפני נחות האל"ף כי דינו שוא:
7