ספר הבחור, המאמר הרביעי ו׳Sefer HaBachur, Fourth Treatise 6
א׳
העקר הששי. בביאור שמות נחי למ"ד ה"א:
1
ב׳א. דע כי שמות נחי למ"ד (הם) [ה"א] באים על הרוב בתוספת מ"ם או תי"ו בראש, ונקודים בחריק, ואחריהן שוא נח, כמו; מצוה, מנחה, תקוה, תכלה, ועל אותיות הגרון בפתח, כמו; מחצה, מחתה, תאוה:
2
ג׳[ב.] וכל אלו הם ההאי"ן לנקבה, והראיה כי הם מלרע, ועוד כי ישוב לתי"ו רפויה בסמיכות ובכינויים כדין ה"א הנקבה, כמו; מצות יי (תהלים יט ט), מנחת יהודה (מלאכי ג ד), מצותו, תאותו, ומעטים נמצאים בה"א נוספת, כמו; מן עלה, מעלה ודומיהו שהם מלעיל, כמו שביארתי במאמר שלישי בעקר שמיני בסימן שני:
3
ד׳[ג.] (ב.) אכן עם הה"א שרשית נמצאים הרבה, אבל תמיד סגול לפניה, כמו; מקנה, מקרה, משנה, ואם פ"א הפעל גרונית, כמו; מחנה, מעשה, ובזה הם נבדלים מה"א הנקבה והנוספת (שמותם) [שאותם] הם קמוצים, וגם לא ישתנו בסמיכות ובכנוי רק שהסגול ישוב לצרי, כמו; מחנה דן (במדבר ב כה), מרעה עדרים (ישעיהו לב יד), אכן עם תוספת תי"ו בראש לא נמצאה ה"א שרשית לעולם, ובכנויים תחסר הה"א מקנהו, משנהו, מעשהו, ההאי"ן עם הוי"ו לכנוי הזכר, כמו; ידהו, רגלהו, וכן מקני, מקנך, מקנם וכולי, בכולן תחסר הה"א:
4