ספר הבחור, המאמר הרביעי ז׳Sefer HaBachur, Fourth Treatise 7
א׳
העקר השביעי. בביאור שמות נחי למ"ד ה"א הבאים בתוספת תי"ו או מ"ם בראש, ובתי"ו בסוף:
1
ב׳א. דע כי נמצאים שמות מזו הגזרה בתוספת מ"ם בראש ובתי"ו בסוף, כמו; משכית, מרבית, וגם בתי"ו בראש ובסוף, כמו; תבנית, תכלית:
2
ג׳[ב.] ודע כי ראויים להיות מרבייית תבנייית עם שלשה יודי"ן, האחת היא יו"ד המשך, כמו שהיא אחר למ"ד הפעל בבינוני מבנין הפעיל מפקיד מפקידה, והשנית היא במקום ה"א למ"ד הפעל כי שרשו רבה, בנה, והשלישית היא יו"ד היחס, כמו; עברית, מצרית, וכלם יבאו ברבוים ביו"ד נעה על משקל חמשיות, כמו שכתבתי במאמר שלישי בעקר שלש עשרה, ועוד אדבר בם בספר ההרכבה במלת מבליגיתי:
3
ד׳[ג.] (ב.) ונמצאים על זה המשקל שהתנועה האחרונה שורק, וזה דווקא עם תי"ו בראש, כמו; תרבות, תזנות, ונמצא עם המ"ם אנשי מצתך (ישעיהו מא יב), הנפרד ממנו מצות הראוי מנצות כי שרשו נצה, וכן בדברי משנה מלקות, מן לקה.
4
ה׳וזכור כי תמיד המ"ם והתי"ו שבראש אלו הם פתוחים אפילו בלא סבת אות גרונית, ונמצא אחר לבד בתוספת אל"ף בראש ואחותי באזניכם (איוב יג יז), שרשו חוה, והכלל כל שם שתמצא במ"ם או תי"ו בחירק או בפתח בראש, והאות שאחריה שואית ואינן מן השלמים דהיינו שאינו בו שלש אותיות נעות, הרי הוא מנחי למ"ד ה"א, ונמצא שנים לבד בתי"ו שואית בראש, והם תעלה (מלכים א יח לב), תלאה:
5