ספר הבחור, המאמר השני י״אSefer HaBachur, Second Treatise 11
א׳ העקר האחד עשר. בביאור נקודת בנין הקל והנפעל מגזרת הכפולים:
1
ב׳והם אשר שתי אותיות האחרונות דומות בהם כמו; סבב, שלל, גזז ודומיהם. ושאר מיני הכפל כבר דברתי בם במאמר הראשון בעקר השלישי בסימן ששי.
2
ג׳א. ועתה דע כי יש כפולים אשר יבאו לפעמים כשלמים כמו; סבב, שלל, גזז, סבבת, שללת, גזזת ודומיהם, ואין צריך לבארם. אכן על הרוב יבאו בחסרון אות אחת מהכפולים והאחרת היא דגושה להורות עליה כמו; סבות, סבותי, וצריכים אנחנו לומר כי החסרה היא עי"ן הפעל, והדגושה היא למ"ד הפעל, כי אם היה להפך לא היה כח בדגש להורות עליה, כי תמיד דגש מורה על מה שחסר לפניו לא על מה שאחריו, והבן וזכור זה כי הוא כלל גדול בדקדוק:
3
ד׳ב. העבר סב הפ"א פתוחה להבדילו מנחי העי"ן אשר היא בהם קמוצה, ועוד בעבור הדגש הבא אחריו בשאר הגופים כמו; סבות, סבותי וכולי, (ואפילו) כי אם היה הסמך קמוצה לא היה יכול הדגש לבא כי לא יבא דגש אחר קמץ:
4
ה׳ג. וכן הבינוני בפתח בעבור זה כמו; סב, סבים וכולי, ואפילו אותם שהם קמוצים על פי המסורה כמו תם וישר (איוב א א), נאמר ממנו יהיו תמים (שמות כ כד), אבל צדיק תמים (בראשית ו ט) שהוא בקמץ הוא לשון יחיד, נאמר הרבים מהם תמימים על משקל חסיד, חסידים. והנה אין הפרש בין העבר ובין הבינוני ליחיד כי אם לפי הענין, כמו; תם הכסף (בראשית מז יח), הוא עבר. ובר לבב (תהלים כד ד), הוא בינוני תואר. אבל בנקבה יש הפרש כי העבר מלעיל כמו המשגב וחתה (ירמיהו מח א), והבינוני מלרע כמו ולשון רכה (משלי כה טו):
5
ו׳הפעול לא יבא כי אם בשלמות כמו; ואת שדוד (ירמיהו ד ל), ושלח רצוצים (ישעיהו נח ו) וכולי:
6
ז׳המקור והצווי יבא בחולם כדי להבדילם מנחי העי"ן שהם בשורק, המקור סוב את ההר הזה (דברים ב ג), הצווי סוב דמה לך (שיר השירים ב יז), סבו ציון (תהלים מח יג), סובי עיר (ישעיהו כג טז) מלעיל, (ולכן בא דגש אחר החולם אף על פי שאין דרכו לבא אחר תנועה גדולה.) [וזה יתבאר לך יותר בפרק [שירה]]:
7
ח׳העתיד אותיות אית"ן בקמץ כמו בנחי העי"ן אבל ההפרש שביניהם שבאלו הפ"א בחולם על רוב, וחנתי את אשר אחן (שמות לג יט), וכן לרבים תשלו לה (רות ב טז), ירנו ישבי סלע (ישעיהו מב יא), וכן יסבו, תסבו, תסבי, (ולרבות תסבינה לרוב התנועות יפול הנח, וכן בצווי סבינה) [והנה תסבינה אלמתיכם (בראשית לז ז), ופרשיו לא ידקנו (ישעיהו כח כח)], ונחי העי"ן בשורק על הרוב כמו שכתבתי שם. ויש אומרים שיבא האית"ן בדגש כמו יתום וכולי, ואדבר בם בבנין נפעל הבא אחר זה:
8
ט׳ד. בנין נפעל העבר בשלש גופי הנסתרים, כגון קמוצה ופ"א הפעל נקודה באחד משלשה פנים, כמו שיבא גם כן בנין הקל מהשלמים פעל, פעל, פעול, כמו שבארתי שם, הפתוחים כמו; ונקל (מלכים ב ג יח), ונסב הגבול (במדבר לד ד), וחם השמש ונמס (שמות טז כא), והיה ראוי בשני קמצין בעבור ההפסק, אלא שהוא פתח דספרא, ודין פתח דספרא יתבאר בספר מסורת המסורת במאמר העשירי בעזרת האל. ושאר הגופים דגושים כמו נסבו על הבית (בראשית יט ד), נסבותם, נסבונו וכולי, והצרויים כמו; נמס בתוך מעי (תהלים כב טו), נסבה אלי (יחזקאל כו ב), והחולמים לא נמצאים רק הרבים כמו ונגולו כספר השמים (ישעיהו לד ד), נגוזו ועבר (נחום א יב), ונוכל לומר היחיד נגול, נגוז, על משקל נמוך הנמצא בדברי רבותינו ז"ל שרשו מכך, מן וימכו בעונם (תהלים קו מג), וכל שלשה המשקלים יבאו בשאר גופי העבר על דרך אחד נסבות, נקלות, נגלות כלם דגושים הלמ"ד, להורות על הכפל, ונמצאים מעטים מוקלים כמו ונבקה רוח מצרים (ישעיהו יט ג) ורחבה ונסבה (יחזקאל מא ז), נקטה נפשי בחיי (איוב י א), הראוי נבקה, נסבה, נקטה:
9
י׳ה. הבינוני ליחיד בקמץ כמו עם נבר תתבר (שמואל ב כב כז), ובצירי כמו לב נמס (נחום ב יא), נקל מהיותך לי (ישעיהו מט ו), ושאר הגופים משני המשקלים בדגש כמו אנחנו נמקים (יחזקאל לג י), וכן ראוי לומר נמסים בדגש וכולי:
10
י״אהמקור יבא בחולם מעל על דרך נחי העי"ן הבוק תבוק (ישעיהו כד ג), או בצירי כמו המס ימס (שמואל ב יז י), וכן הצווי בחול[ם] על משקל המקור, גם יוכל לבא בפתח כמו שיבא גם כן העתיד כאשר אבאר, כי משפט הצווי ללכת אחר האית"ן כאשר כתבתי פעם ופעמים, ושאר גופי הצווי הם דגושי העי"ן הבוקו, הבוקי, או המסו, המסי:
11
י״בהעתיד גם הוא על דרך נחי העי"ן אשם ואשאף (ישעיהו מב יד), יתום פריו (יחזקאל מז יב), וידם אהרן (ויקרא י ג), והנה גדולה המחלוקת על אלו הדגשים, כי יש אומרים שהם מן הקל בהוכחת ואכת אתו טחון (דברים ט כא), שהוא ודאי מן הקל בראיית אותו, ויש אומרים כי הם מהנפעל בראיית דגש המורה על נו"ן הנפעל. ואומר אני שיש מהם מהקל, ויש מהם מהנפעל, ולפי הענין והכונה תבירם ואין לי להאריך.
12
י״גאכן הדין האמיתי שהאית"ן מבנין זה ראוי לבא תמיד בפתח, כמו; לא ימד (הושע ב א), ידל כבוד יעקב (ישעיהו יז ד), וכשעי"ן הפעל בנקוד אז היא דגושה, כמו; יתמו חטאים (תהלים קד לה), (ישסו)[נשסו] הבתים (זכריה יד ב), (וכשעי"ן) [וכשפ"א] הפעל גרונית האית"ן בצירי, כמו; ואל תחת (דברים א כא), ואל אחתה אני (ירמיהו יז יח), ולפעמים זולת אות גרונית כמו; ואקל בעיניה (בראשית טז ה), ותקע כף ירך (בראשית לב כה), ונמצאים מוקלים כמו ידמו כאבן (שמות טו טז), ויתמו ימי בכי (דברים לד ח), הראוי ידמו, יתמו. ויש אומרים שהם מהקל מן וידום, ותתום, כמו שכתבתי לעיל:
13