ספר הבחור, המאמר השני י״בSefer HaBachur, Second Treatise 12

א׳ העקר השנים עשר. בביאור חמשה הבנינים האחרונים מגזרת הכפולים:

ב׳א. בנין פעל זה הבנין בא על הרוב על דרך השלמים קלל, קללת וכולי, ואין צורך לבארו אבל יבא לפעמים על דרך בנין פעל מנחי העי"ן שכפול בו למ"ד הפעל במקום הדגש, רק שאלו פתוחים כמו; ורומם תחת לשני (תהלים סו יז), אשר עולל לי (איכה א יב), ונחי העי"ן צרויים כמו שכתבתי ונאמר מן רמם, רוממו יי אלהינו (תהלים צט ט), ארומם, ירומם וכולי. וכן מן בון, בונן, בוננו, והטעם לפי שדומות בו שני האותיות האחרונות, לכך היה קשה בעניהם להדגיש האחת מהכפולים, כי ידמה שהיה שם שלשה אותיות דומות זו אחר זו כי הדגש מורה על אות כפל כמו שכתבתי, ולכן הפילו לפעמים הדגש ושמו תחתיו וי"ו נחה, ועל יפול הספק בקצת מהפעלים האלה אם הם מנחי העי"ן או מהכפולים:

ג׳ב. אבל הבינוני והפעול, לא יבאו כי אם בשלמות, כמו; מסבב, מהלל, ולכן כל אשר תמצא על משקל מפועל בצירי, או מפועל בקמץ כמו משובב נתיבות (ישעיהו נח יב), מעונן ומנחש (דברים יח י), והוא מחולל מפשעינו (ישעיהו נג ה), ומרומם על כל ברכה (נחמיה ט ה), הם מנחי העי"ן, ולא מהכפולים כן דעת רא"ע בספר צחות.

ד׳אך קשה לי על ומחונן ענוים (משלי יד כא), שהוא ודאי מהכפולים שרשו חנן, והרבי דוד קמחי הביא קצת מהם בנחי העי"ן ובכפולים עיין בשרשו:

ה׳וההתפעל בא על הרוב בשלמות כמו; התפלל, התחנן ודומיהם, ולפעמים באים על דרך נחי העי"ן כמו מן מדד, ויתמדד על הילד (מלכים א יז כא). ומן גלל מתגלל בדם (שמואל ב כ יב) ודומיהם:

ו׳ג. בנין הפעיל, העבר בא על שני פנים ובשניהם (כפ"א) [הה"א] בצירי, האחד אף (הה"א) [הפ"א] בצירי כמו; והסב לב מלך אשור (עזרא ו כב), החל הנגף (במדבר יז יא), העז איש רשע (משלי כא כט), והשני יבא הפ"א בפתח כמו; המר שדי לי מאד (רות א כ), הקל ארצה זבולון (ישעיהו ח כג), וכן הנסתרים והנסתרות יבאו על שני משקלים הללו בצירי, כמו; הסבו אלי את (ארן) [ארון] (שמואל א ה י), והמשאת החלה (שופטים כ מ), ובפתח כמו המקו, המקה, אבל שאר גופחי העבר יבאו כלם על דרך נחי העי"ן רק שאלו הם דגושים, כמו; הסיבות את לבם (מלכים א יח לז), והזכת בבור כפי (איוב ט ל), ונחי העי"ן רפויים כמו; והשיבות, השיבותי וכולי. (ועם) [ואם] פ"א הפעל גרונית תנקד הה"א בפתח כמו החלתי שאול לו (שמואל א כב טו):

ז׳ד. הבינוני גם הוא בצירי כמו בנחי העי"ן, אבל אותם הפ"א בחירק כמו; מקים, משיב, ובאלו הם בצירי מסב כלי מלחמה (ירמיהו כא ד), מחל להרע (שם כה כט), והשאר בדגש כמו; מסיבים, מסיבה, ונחי העי"ן ברפי כמו; משיבים, משיבה:

ח׳הפעול במ"ם שרוקה או בקבוץ כדרכו תמיד כמו מוסב, והשאר בדגש כמו; מוסבים, מוסבה, מוסבות, יש מלאים ויש חסרים על פי המסורת, ונחי העין רפויים מושבים, מושבה, מושבות:

ט׳ה. המקור בה"א קמוצה וצרי כמו המק בשרו (זכריה יד יב), ובא בצירי אפילו עם בכלם כמו; להחל, להדק, אבל כתת להדק (דברי הימים ב לד ז), בפתח במקום צרי בפ"א הפעל, מה שאין כן בנחי העי"ן שהם בחירק כמו; להקים, להשיב,

י׳ו. וכן הצווי בצרי כמו החל רש (דברים ב כד), ושאר הגופים דגושים כמו; הסבו, הסבי עיניך (שיר השירים ו ה), כלם מלעיל, כי זולת זה לא היה יכול הדגש לבא, ולרבות הסיבנה:

י״אז. העתיד אותיות אית"ן (בא) [יבאו] בקמץ כמו בנחי עי"ן ונבדלים מהם, שאלו הפ"א בצרי כמו; אחל גדלך (יהושע ג ז), יקל את ידו (שמואל א ו ה), ואותם הם בחירק כמו; אקים, יקים, וכאשר יבאו עם וי"ו ההפוך ישוב הצרי לסגול, בעבור שישב הטעם לעיל, כמו; ויגל את האבן (בראשית כט י), וידק לעפר (מלכים ב כג ו), ובזה הם דומים לנחי העי"ן כמו שכתבתי שם.

י״בונקרא משקל שהאית"ן בפתח ודגש אחריו, כמו; ויסב אלהים (שמות יג יח), כי תתם דרכיך (איוב כב ג), ונמצא ויסבו פניהם (שופטים יח כג), ויסבו את ארון (שמואל א ה ח), הסמ"ך והבי"ת דגושים [שלא כמנהג] להבלעת אות אחת, והראוי ויסבו, והנקבות הרבות הם בשוא, כמו ותחילנה שבע שני הרעב (בראשית מא נד):

י״גח. בנין הפעל העבר הה"א בשורק הוסב כמו שכתבתי לעיל בנחי העי"ן, ושאר הם דגושי העי"ן כמו; הוסבות, הוסבותי וכולי, ונחי העי"ן רפויים, כמו הושבת, הושבתם לבדכם (ישעיהו ה ח).

י״דהעתיד יבא בשני פנים, האחד על הרוב אותיות אית"ן בשורק ורפי אחריו, כמו; לחם יודק (ישעיהו כח כח), על כמוץ יוסב, אבל מבצריך יושד (הושע י יד), כהתמך שודד תושד (ישעיהו לג א), הם דגשים עם הנח שלא כדין, ובאופן השני הם בשלש נקודות ובדגש כמו; יכת שער (שם כד יב), מבקר לערב יכתו (איוב ד כ):

ט״ובנין התפעל כבר כללתיהו בבנין פעל, ואין צריך לשנותו: