ספר הבחור, המאמר השני ב׳Sefer HaBachur, Second Treatise 2
א׳ העקר השני. בביאור ונקודת בנין פעל הדגוש ופעל מהשלמים:
1
ב׳בנין פעל סימנו דג"ש בעי"ן בכל הבנין:
2
ג׳א. העבר כלו הפ"א בחירק והעי"ן פתוחה חוץ מהנסתר היחיד שהעי"ן בצירי על הרוב כמו אזן. חקר. תקן. ונמצאת בפתח כמו ואבד ושבר בריחיה (איכה ב ט). ודומיהם מעטים. והנסתרים והנסתרות בשוא נע כדינו תחת אות דגושה כמו פקדו. פקדה.
3
ד׳(בדפו"ר: ב). הבינוני והפעול תמיד בתוספת מ"ם שואית בראש, ובבינוני בפתח אחריה, כמו מפקד. ובפעול בשלש נקודות אחריה כמו מפקד. וסימנך מפמ"פ ועי"ן הפעל בבינוני היחיד בצירי ובשאר הגופים בשוא נע. כמו מפקד. מפקדים. וכולי. ובפעול בכל הגופים העי"ן בקמץ כמו מפקד מפקדים וכולי:
4
ה׳ב (בדפו"ר: ג). המקור הפ"א בפתח והעי"ן בצירי פקד. [כמו גדל פרע (במדבר ו, כה)]. ואותיות בכל"ם הם בשוא זולת המ"ם שהיא תמיד בחירק כמו בפקד. כפקד. לפקד. מפקד.
5
ו׳הצווי ליחיד כמו במקור פקד. אבל הרבים והנקבה בשוא נע כמו פקדו. פקדי. וברבות ישוב השוא לצירי כמו פקדנה. ובעתיד תשים אותיות אית"ן על הצווי כמו אפקד. יפקד וכולי, תמיד נקודתם בשוא כמו מ"ם הבינוני:
6
ז׳ג (בדפו"ר: ד). וכלל זה תקח בידך בכל בנין אשר בו הבינוני בתוספת מ"ם נקוד האית"ן מבהפעיל שבנחי העי"ן ושם אגלה לך הטעם:
7
ח׳ד (בדפו"ר: ה). ואם עי"ן הפעל אחת מאותיות רא"ע על הרוב יורד הדגש תחת נקודת האות שלפניה, ואם היא חירק יעשנה צירי, ואם היא פתח יעשנה קמץ, כאשר אבאר בפרק שירה בשיר התשיעי.
8
ט׳אבל הה"א והחי"ת אף על פי שלא יקבלו דגש על הרוב אין להם כח להוריד הדגש לפניהם כמו שחר. כחר. מהר. ונמצאים בצירי כמו נהלת בעזך (שמות טו יג), ודומיהם מעטים. וכן בבנין התפעל כמו מתיהדים. מתלחשים בפתח:
9
י׳בנין פעל סימנו דגש העי"ן בכל הבנין כאביו.
10
י״א(בדפו"ר: ו) העבר כולו הפ"א בשלש נקודות כמו פקד. פקדת וכולי, וביתר הנקודות הוא הולך בדרכי אביו.
11
י״בהבינוני ליחיד כמו העבר רק שהעי"ן קמוצה כמו פקד. פקדים וכולי, כמו שבארתי במאמר הראשון בעקר העשירי.
12
י״גהפעול והצווי אינם בו והמקור המועט הנמצא בו גם כן הפ"א בשלש נקודות כמו גנב גנבתי. ובנחי הלמ"ד את כל ענותו, ואין עוד, ועם בכל"ם לא נמצאו.
13
י״דהעתיד (בו) [בא] האית"ן בשוא כאביו והפ"א בשלש נקודות כמו העבר כמו אפקד. יפקד וכולי, וכשעי"ן הפעל גרונית או רי"ש ישוב הקבוץ לחולם בכל הבנין כמו כי לא פרש (במדבר טו לד). ומרק ושטף (ויקרא ו כא), כמו שיתבאר בפרק שירה בשיר התשיעי:
14