ספר הבחור, המאמר השני ד׳Sefer HaBachur, Second Treatise 4
א׳ העקר הרביעי. בביאור נקודות בבנין התפעל מהשלמים וסימניו:
1
ב׳בנין התפעל סימניו ה"א ותי"ו ודגש בעי"ן הפועל הרי שלשה סימנים:
2
ג׳א. העבר כולו בה"א חרוקה ואחריה תי"ו עם שוא נח ואחריה שלש אותיות שרשיות והפ"א פתוחה בכל הבנין והאמצעית דגושה כמו התפקד, וכשהיא מאותיות הגרון או רי"ש אז היא קמוצה כמו; התפאר עלי (שמות ח ה). ובהתברך בלבבו (דברים כט יח) ודומיהם, וכל קריאתו ונקדתו, כבנין פעל הדגש.
3
ד׳(דפו"ר: ב.) הבינוני בתוספת מ"ם בחיריק בראש ואחריה תי"ו עם שוא נח וגם בו הפילו הה"א כי היה ראוי מהתפקד כמו שכתבתי באית"ן שבבנין הפעיל.
4
ה׳(ו)הפעול איננו פה:
5
ו׳ב (דפו"ר ג). המקור הוא כמו העבר, ולא תפול הה"א אפילו עם אותיות בכל"ם.
6
ז׳וכן הצווי תמיד עם הה"א, אבל בעתיד נפלה הה"א כמו בינוני ואותיות אית"ן נקודים בחירק כמו בבנין הקל ובבנין נפעל ועל הרוב עין הפעל בצירי כמו אתהלך לפני יי (תהלים קט"ז ט), ועל המעט בפתח, כמו אל תתהדר לפני מלך (משלי כה ו):
7
ח׳ג (דפו"ר ד). ידוע כי בכל הבנין תמיד תי"ו התפעל קודם פ"א הפעל כמו שכתבתי אבל כשפ"א הפעל אחת מאויתיות זסש"ץ יש לו דינים אחרים וזה שעם הסמ"ך והשי"ן תבא התי"ו אחר פ"א הפעל כמו וישתמר חקות עמרי (מיכה ו טז). ויסתבל החגב (קהלת יב ה), ועם הצדי"ק תהפך לטי"ת כמו ומה נצטדק (בראשית מד טז), ועם הזי"ן תהפך לדל"ת כמו הזדמנתון למאמר (דניאל ב ט):
8
ט׳ ד (דפו"ר ה). ונראה לי כי אין להביא ראיה מן הזדמנתון, וזה לשתי סיבות האחת כי היא מלה ארמית, והשנית שנמצא במסורת הזדמנתון כתיב, הזדמנתון קרי, והוא חד מן שתי מלין דקריין דלי"ת ולא כתיבין נראה אם כן כי ספק אצלם אם הדלת ראויה להכתב אם לא, אף על פי שמצינו שבעלי התלמוד נהגו לעשות כן, באמרם נזדמן לו צבי נזדקן הדין. לא נעשה כן בלשון עברי, כי כן אמרו רבותינו ז"ל לשון מקרא לחוד לשון משנה לחוד (ע"ז דף נח:):
9
י׳ ה (דפו"ר ו). גם כאשר חפשתי בכל המקרא לא מצאתי שורש שפ"א הפעל שלו זין שיבנה עליו בנין נפעל בהוראתו השנייה כמבואר במאמר הראשון בעקר בעקר השמיני בסימן ב', ומלת רחצו הזכו (ישעיהו א טז) תמצא בספר ההרכבה, גם והתשוטטנה בגדרות (ירמיהו מט ג) תמצא שם.
10
י״אועתה אשים פני לבאר החסרים, ואחר כך הנחים, ואחר כך הכפולים בקצור:
11