ספר הבחור, המאמר השלישי י״אSefer HaBachur, Third Treatise 11
א׳העקר האחד עשר. בביאור כנויי השמות הנקביים אשר סופם ה"א או תי"ו ובביאור ההפרש שביניהם:
1
ב׳א. דע כי אותם שסופם ה"א הנקבה כשיבאו בכנויים תהפך הה"א לתי"ו רפויה, כמו; מן צדקה, צדקתו, צדקתי, צדקתם וכן כלם, אבל אותם שסופם תי"ו יבאו בכל כנויי היחיד בתי"ו דגושה, כמו; מן עטרת, תפארת, נאמר עטרתו, תפארתו, עטרתם, תפארתם. ובזה תכיר אלו מאלו, ובלשון רבות תחסר תי"ו הנקבה כאשר יתבאר, ולכן צריך שנאמר כי מלחמתו, משמרתו ודומיהם הנפרד מהם מלחמת, משמרת, כי אלו היה הנפרד מלחמה, משמרה, היה הכנויי מלחמתו, משמרתו, בתי"ו רפויה (דפו"פ: ואותם שהם עם ה"א נוספת בסוף יבואו בכנוי בחסרון ה"א, כמו; מן מקנה, מקנך מקני וכולי, מקניו, מקניך, מקני וכולי, אבל בשאר הכנוים תנוע הה"א, מקנהו, מקניה, מקניהם, מקניהן):
2
ג׳ב. ודע כי הנקבות הרבות יבאו עם כנויים בשני סימני הרבוי, ביו"ד רבוי הזכרים, ובתי"ו רבוי הנקבות, כמו; צדקותיו, צדקותיך וכולי. וכן אף הבאים בכנויי היחיד בתי"ו דגושה כמו שכתבתי, הלא המה יבאו בכנויי הרבים בתי"ו רפויה, כמו; מלחמתיו, משמרותיו, וזה לסבת החולם כי אין ראוי לבא אחריו דגש:
3
ד׳ג. ודע כי השמות שהם בלשון רבות כמו; שפחות, צדקות ודומיהם, יבאו עם כנויי הנסתרים בשני אופנים, האחד עם מ"ם הכנוי אחר וי"ו תי"ו הרבות, כמו; שפחותם, צדקותם. והשני עם ה"א אחר וי"ו תי"ו הרבות, כמו; שפחותיהם, צדקותיהם. אבל שפחתם, צדקתם, הם כנויים של הנקבה היחידה, כמו שכתבתי לעיל, וזהו מה שפירש ר' שלמה ירחי על ותכל תלונתם (במדבר יז כה), וזה לשונו 'ויש חלוק בין תלונתם לתלונותם, תלונתם תלונה אחת, תלונותם שם דבר בלשון יחיד ואפילו הן תלונות הרבה' עד כאן לשונו, והנה לא פירש הרב ההפרש שבין תלונתם לתלונותם.
4
ה׳והנני אבאר ההפרש שביניהם במשל, הרי ראובן ושמעון שיש להם שפחה אחת, נאמר עליה זאת היא שפחתם של ראובן ושל שמעון, וכשיש לכל אחד מהם שפחה אחת נאמר עליהן שפחותם, וכשיש לכל אחד מהם שנים או שלשה שפחות נאמר עליהן שפחותיהם, וכבר יעדתי לחבר ספר אחד ואבאר בו כל דברי רש"י ז"ל אשר דבר בדקדוק בפירוש התורה אם יאריך השם יתברך חיי:
5