ספר העיתים ק״זSefer HaItim 107
א׳האחין שהיו אוכלין על שלחן אביהם וישנים בבתיהם צריכין עירוב לכל אחד ואחד לפיכך אם שכח אחד מהן ולא עירב מבטל רשותו אימתי בזמן שמוליכין את עירובן למקום אחר אבל אם הי' העירוב בא אצלן או שאין עמהן דיורין בחצר אינן צריכין לערוב, ש"מ מקום לינה גורם, אמר רב יהודא אמר רב במקבלי פרס מאביהן שנו, ת"ר מי שיש לו בית שער אכסדרה ומרפסת בחצר חבירו אין אוסר עליו, בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות ה"ז אוסר עליו ר' יהודא אומר לא אסרו אלא בית דירה בלבד א"ר יהודה מעשה בבן נפח ואית דגרסי בבן נפא שהיו לו ה' חצרות באושא ובא מעשה לפני חכמים ולא אסרו אלא בית דירה בלבד בית דירה ס"ד אימא מקום בית דירה, וכבר בארנו ענין בית שער אכסדרה ומרפסת בהלכות מזוזה. מאי מקום דירה רב אמר משום פיתא ושמואל אמר משום לינה והלכתא כרב ושמעינן מינה דהילכתא כרבי יהודה ושדר מר רב שלום דהלכה כר' יהודה ומר רב נטרונאי נמי דהלכה כרב. בעא מיניה אביי מרבה חמשה שגבו את עירובן כשהן מוליכין את עירובן למקום אחר עירוב אחד לכולן או צריכין עירוב לכל אחד ואחד א"ל עירוב אחד לכולן, והא אחין כמו שגבו דמי וקתני צריכין עירוב לכל אחד ואחד התם כגון דאיכא אחרינא בהדיהו מגו דהני אסירי הני נמי אסירי וה"נ מיסתברא מדקתני סיפא אימתי בזמן שמוליכין את עירובן למקום אחר אבל אם היה עירוב בא אצלן או שאין עמהן דיורין בחצר א"צ לערוב ש"מ. בעי מיניה רב חייא בר אבין מרב ששת בני בי רב דכרכי ריפתא בבגא ואתי ובייתי בבי רב כי משחינן להו תחומא מבגא משחינן להו או מבי רב אמר להו מבי רב דאנן סהדי דאי איכא דמייתי להו ריפתא להכא הכא ניחא להו [טפי] בעא מיניה רמי ב"ח מרב חסדא האב ובנו הרב ותלמידו כרבים דמי או כיחידים דמי צריכין לערוב או לא. מבוי שלהן ניתר בלחי וקורה או לא אמר להו תניתוה האב ובנו הרב ותלמידו בזמן שאין עמהן דיורין הרי הן כיחידים וא"צ לערב בחצר וכן מבוי שלהן ניתר בלחי וקורה וא"צ לא עירב ולא שיתוף:
1