ספר העיתים ק״טSefer HaItim 109
א׳מתני' מאימתי נותנין רשות ב"ש אומרים מבעוד יום ובה"א משתחשך, מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד ה"ז אוסר דברי ר"מ ר' יהודה אומר במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר במאי קא מיפלגי ב"ש סוברים ביטול רשות מיקנא רשות הוא ומקנא רשותא בשבתא אסור וב"ה סברי ביטול רשות איסתלוקי היא ואיסתלוקי בשבתא שפיר דמי, והאי דקאמרי ב"ה משתחשך ה"פ ב"ש אומרים מבעוד יום קודם שיכנס השבת כדין העירוב וב"ה אומרים משתחשך כלומר אף בשבת יכול ליתן רשות כל יום השבת כפי מה שצורך לו כל שעה מן השבת וכדכתבינן לעיל בענין ההוא ינוקא דאישתפיך חמימיה דאמר רבא ליפני לי מאני מבי גברי לבי נשי דאיזיל ואיתיב התם ואיבטיל ליה רשותא בחצר וכו' וכדאמרי' נמי מה מבטל רשות אף בשבת אף שוכר נמי אפילו בשבת, ואי איכא ארבעה או חמשה ישראלים דדיירי בפונדק אע"פ דשכרו ההוא פונדק מבעליו צריכין הן לערוב בהדי אהדדי מפני שכיון שישראל הן אותן דיורין קנה כל אחד ואחד מהן ביתו בשכירתו וכדידי' דמי ולכך הן צריכין לערוב כולהון כחדא למישתרי להון החצרות כולן והבתים שבפונדק על זה לזה ואם אותן דיורין שבפונדק הן גוים ששוכרין אותו מבעל הפונדק ואיכא חד ישראל ביניהון לא צריך ההוא ישראל דדייר תמן שום שכירות מן בני ההוא פונדק ושרי ליה לטלטולי בכולה פונדק דאי אפילו דייר חד ישראל בביתא דגוי המיוחדת לאותו גוי לא צריך ההוא ישראל מידי ושרי ליה לטלטולי בביתא דגוי כדקיי"ל דהלכתא כראב"י דאמר לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרים זה על זה אבל אי דיירי שני ישראלים בביתא דגוי צריכין הן לשכור מן הגוי ולערוב בהדי אהדדי שכיון שהן שנים אוסרין זה על זה וה"מ שצריכין השנים שכירות ועירוב בזמן שהן חלוקין ואין אוכלין בספט אחד אבל אי אכלי בספט אחד לא צריכי דהכי אשכחן בפסקא לגאון כהאי לישנא, ושני יהודים הדרים בחצרו של נכרי ואכלין בספט אחד ואין חלוקין בעיסתן אין אוסרין זה על זה, ובפסוקות מרב יהודאי גאון כתב הכי וכשיבא ישראל בחצרו של גוי לעשות שבת ולנוח צריך לקנות מן הגוי חצרו וכל רשותו בפרוטה או במעט פלפל ומותר לצאת ולבוא ולטלטל בלא עירוב ואם החצר ברשות שני גוים או יותר קונה מותר לטלטל וגם לצאת אלפים אמה מכל צד ואם שכח ולא קנה מן הגוי אסור לטלטל אבל לצאת יוצא אלפיים אמה ואפילו בשבת גופא קונה מן הגוי בפלפלין או מן מאכלו או מן דבר אחר חוץ מן הכספים ומן הפרוטות שאסור ליתן לגוי, ואי איכא ארבעה או חמשה דיורין בפונדק ותרי ישראלים מיניהו והשאר גוים אע"ג דחזינן מאן דס"ל דלא צריכי הנהו ישראל מידי אנן חזי לן לענ"ד דטעותא הוא הא מילתא בידיה דאע"ג דלא צריכין הנהו תרי ישראלים לשכור מן הגוים מ"מ צריכין הן לעשות עירוב ביניהן מפני שהן אוסרין אותן שני ישראלים זה על זה שכיון ששכרו אותן שני ישראלים מבעל הפונדק בין יהיה בעל הפונדק גוי בין יהיה ישראל קנו אותן שני ישראלים רשותן ואוסרין זה על זה וצריכין לעשות עירוב ביניהון למישרי להון לכל חד וחד רשותא דחבריה ואפילו היכא דליכא גוי ביניהן צריכין הן לעשות ההוא עירוב וכן היכא נמי דאיכא גוים ביניהן לא גרע מהיכא דליכא וכש"כ שצריכין לעשות העירוב אבל א"צ לשכור מן אותן גוים הדרים בפונדק מ"ט שכיון ששכרו מבעל הפונדק דיים באותן שכירות ואע"ג דכתבינן דינא דפונדק בדרך קצרה וכתבינן נמי לעיל בשאלה חזינן למיכתב הכא דברי רבוותא להוסיף לקח להתלמד מהן לפי הצורך, וששאלתם ישראל ששכר בית או עלייה בפונדק של גוים לחודש או לח' ימים ויש באותו פונדק גוים ונצרך אותו ישראל לצאת לבית הכסא ואין לכל השרויין באותו פונדק חוץ מאותו מקום או שנצרך להעלות מים מן הבאר שבאותו פונדק יש לו רשות להוציא כלי של מים בידו כדי לרחוץ פניו ידיו ורגליו או דילמא צריך לערוב או לקנות רשות מבעל הפונדק או מן אותן הגוים השרויים עמו או דיו אותו שכר שנותן לבעל הפונדק לאותו חודש או לאותן ימים, כך ראינו כי אם ישראל אחד הוא בפונדק של גוים אע"פ שלא שכר מותר לטלטל ואין הגוים אוסרים עליו דקיי"ל הלכה כראב"י דאמר לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרים זה על זה ואם כמה ישראלים הן ושכרו מן הגוי שפיר דמי לטלטולי ודים באותו שכר ששכרו בראשונה ואפי' בשבת שוכרין מן הגוי ומה שכתבתם בשאלה צריך לערוב מילתא פסיקתא אין עירוב מועיל במקום גוי ואין ביטול רשות מועלת במקום גוי עד שישכור. ואיתשיל גאון אחרינא בהאי ענינא וששאלתם הא דאמור רבנן אין עירוב מועיל במקום גוי ואין ביטול רשות מועיל במקום גוי עד שישכור ממנו, שכירות זו מועלת... ובפסקא הכי והלכתא המשכיר לנכרי אינו אוסר עליו וא"צ ישראל לחזור ולשכור רשות מאותו הגוי ששכר ממנו ודב"ז אומדן דעתא היא דכי אגר לי' ישראל לגוי ביתא אדעתא דאסר לי' רשותא עלוהי לטלטולי בשבתא לא אסר ליה:
1